חדר השינה של מוריס קאהן בווילה שלו במושב בית ינאי משקף היטב את חייו של המיליארדר בן ה־95: קירות זכוכית ענקיים שמהם נשקף נוף לים יוצרים אשליה שהחדר נמצא בתוך המים. מעל המיטה ישנו ציור גדול של אישה עירומה שרועה על צדה, וליד המיטה — בלון חמצן. "הגוף בוגד בי מבחינה מסוימת, אבל אני עדיין יכול להמשיך עם מה שיש לי", הוא אומר בעודו נעזר ברמקול שמחובר למכשיר השמיעה שלו. "הסוד הוא אהבה. היא תבלין חשוב בחיים, אני אוהב להיות בחברת אנשים שמעוררים בי תשוקה. אני יכול גם להראות לך תמונות של חברות שלי", הוא צוחק. "אני בר־מזל שתמיד יכולתי לעשות מה שרציתי לעשות. חוף בתאילנד זה כלום לעומת מה שיש לי כאן בחדר השינה".
דודה שלך נפטרה בדרום אפריקה לפני שנתיים בגיל 112. זו תחזית טובה בשבילך?
"היא לא היחידה. סבתא של סבתא שלי חיה עד גיל 100 עוד בימים ההם, כשלא היה הטיפול התרופתי של היום. יש לנו גנים טובים. אבל אני לא רוצה להגיע לגיל 112. אני שמח על כל שנה שבה יש לי עניין ומה לעשות בחיים. אני לא רוצה להיות רק איש זקן חולה שמטפלים בו".
מתסכל שאי אפשר לרפא את הזיקנה?
"נסי לדבר עם חברי סמי סגול, הוא רוצה לחיות לנצח וישטוף לך את המוח בקשר לזה. לכן הוא גם הקים תא לחץ (מתקן לחידוש תאים באמצעות הזרמת חמצן בלחץ גבוה) באסף הרופא, ואני הקמתי איתו אחד נוסף באיכילוב. האם ניסיתי את זה? לא. גם אסור לי במצבי".
אמרת לו: 'סמי, בינינו, זה לא באמת עובד'?
"לא, למה שאקלקל לו? הוא לא רוצה למות אף פעם. אצלי זה להפך. אני לא רוצה להוסיף שנים לחיים שלי, אלא להוסיף חיים לשנים שלי. ויש לזה מחיר. אני עושה דברים כדי ליהנות גם אם הם מקצרים את החיים שלי".
מה למשל?
"אם אספר לך, ישלחו אותי ישר לבית סוהר", הוא צוחק. "אבל אסרו עליי לצלול, למשל, משום שבמצבי הריאות עלולות להתפוצץ. אני סובל מיתר לחץ דם ריאתי, והלב שלי הוא מגרש גרוטאות, שעברתי בגללו יותר מעשר פרוצדורות וניתוחים. לפני חודשיים הסבירו לי בפירוט את כל הדרכים שצלילה יכולה לגרום לי למות. אמרתי 'אוקיי. אבל זה מה שאני רוצה לעשות, וזה מה שאני אעשה'. וכך עשיתי. בעבר צללתי פעמיים בשנה עם החברים שלי בכל מיני מקומות בעולם. אלה מדענים, אנשים מנאס"א... משהו מיוחד. כמו באז אולדרין למשל (האסטרונאוט השני שדרך על הירח). הוא ואני באותו הגיל, וכמוני גם הוא לא כל כך אחראי".
עישנת עד לא מזמן.
"לא הייתי מעשן כבד, הפסקתי לפני יותר משנתיים עישון. ועשיתי יותר מלעשן סיגריות".
וויד?
"לא. ניסיתי ואני לא אוהב את זה. אבל אם תרצי המלצה, תוכלי לקבל בפרטיות".
אז איך עוד מוסיפים חיים לשנים?
"יש לי חברה צעירה. שי איז א־פצצה. את יכולה לראות תמונה ואני לא מתבייש. מה עשיתי? עשיתי נזק למישהו? אשתי נפטרה לפני 20 שנה ואני לא נזיר".
עשית משהו שאתה מתחרט עליו?
"הנאות אני זוכר עד הסוף, חרטות אני שוכח. באתי ממשפחה מאוד ענייה, אבל היום בגראז' יש לי מרצדס, פורשה ויגואר, בנמל יש לי יאכטה, בנמל התעופה יש לי מטוס, ופה מול הבית יש לי סוסי רכיבה. אני ומדריכת הרכיבה שלי מנסים לסדר את זה שאוכל לרכוב עם בלון חמצן קטן, כי הבלון הרגיל כבד מדי לסוס. כך שאני חי כמו לורד או נסיך, אבל הרווחתי את זה ביושר ואני גם עוזר לאנשים".
איך מגיעים לגיל 95 בכזה מצב?
"אחד הסודות הוא להישאר אקטיבי ולעשות את החיים שלך בעלי משמעות. אני קם בכל בוקר עם קפה וארבעה עיתונים, נפגש עם אנשים ומטפל בדברים. אני מודה שאני מתחיל להתעייף, כי בגיל 95 אין לי את הכוח והדחף שהיו לי. אבל אין לי בעיה כל עוד לא אאבד את האינטיליגנציה שלי — כי זה מי שאני".
8 צפייה בגלריה
קאהן צולל באילת ובאורווה הפרטית שלו בבית ינאי. "צללתי גם עם האסטרונאוט באז אולדרין. הוא ואני באותו גיל, וכמוני גם הוא לא כל כך אחראי"
(צילומים: Adam's Undersea Adventures - Adam Baxter, באדיבות המשפחה)
מדפי זהב ואמדוקס לנדבנות
קאהן הוא מראשוני המיליארדרים שהצמיח ההייטק בישראל, כמי שייסד את דפי זהב עוד בסוף שנות השישים, וכאחד המייסדים של ענקית התוכנה אמדוקס. בשנות השבעים הוא ייסד גם את Coral World, שהקימה את המצפה התת־ימי באילת. החברה, שמנוהלת בידי בנו בנג'י קאהן, חתומה על הקמתם של מרכזים תת־ימיים רבים בעולם, בין השאר באוסטרליה, הוואי וספרד.
כיום קאהן עסוק בעיקר בפילנתרופיה, שבה השקיע עד כה כ־200 מיליון דולר. בין השאר הוא המייסד של ארגון LEAD לפיתוח וקידום מנהיגות צעירה בישראל; הוא תורם לעמותות כגון צלול (שהקים בנו בנג'י) להגנה על הסביבה, העמותה לאיכות השלטון והצל ליבו של ילד, שמטיסה ילדים ממדינות מתפתחות לניתוחי לב בישראל; והוא משקיע נלהב במחקרי ביומד — תחום שבו השקיע עד כה 50 מיליון דולר.
"לפני יומיים הייתי בחנוכת מעבדת ייצור של Precise Bio, חברה שמדפיסה קרניות לעיניים ובקרוב גם רשתיות", הוא מספר. "השקעתי בה כמה מיליוני שקלים ובעוד חודשיים היא תשתיל קרנית ראשונה בבן אדם בניסוי. יש בזה צורך עולמי אדיר, מפני שכיום צריך לחכות שמישהו ימות בתאונה או מרצח כדי לקבל קרנית, ועל כל אחת שמתפנה יש שבעה מועמדים".
מה ההשקעה האחרונה שעשית?
"אני בוחן כרגע השקעה בננו־מולקולה שעשויה לרפא סוגי סרטן של מערכת העיכול, אני בוחן את זה בזהירות לפני שאכנס לזה כי זה עולם שהכל בו זז לאט, ואני כבר בן 95. לכן אני אומר: תירו בי אם אני ממשיך להשקיע, כי הגעתי לגיל שאני צריך להפסיק לעשות דברים חדשים, ורק להתמקד במה שאני כבר עושה. נשבעתי לעצמי שזה מספיק, אבל אני כנראה מכור לסיפוק הזה שבלהיות שותף לדבר שיכול לשנות חיים של אנשים. זה נותן לי תחושת משמעות".
איך חשוב לך להיזכר יותר, כמשקיע ביומד או מייסד אמדוקס?
"אמדוקס היא העבר. היא היתה מקור של סיפוק וביטחון כלכלי, שמאפשר לי לעשות את מה שאני עושה עכשיו. יש משהו חשוב מלהציל חיים של אדם? זה הדבר היחיד שנותן סיפוק. אחרת מה זה החיים? אתה נולד, חי ומת. ואני לא רוצה להיות האדם הכי עשיר בבית העלמין. עובדתית אני כבר לא מיליארדר, אלא מיליונר. לאיפה הלך הכסף? פילנתרופיה. גם לילדים שלי אני מתכוון להוריש רק סכום סביר, לא את הכל. היתר ילך לפילנתרופיה".
8 צפייה בגלריה
בבית יתומים בג'ינקה, אתיופיה, שקאהן הקים. "היכולת לשנות חיים של אנשים נותנת לי תחושת משמעות"
(צילום: מאור זגורי)
הפרויקט הכי מפורסם שקאהן השקיע בו הוא פרויקט בראשית, שבמסגרתו עמותת SpaceIL הטיסה גשושית ישראלית ראשונה לירח ב־2019 — אלא שלבסוף הגשושית התרסקה על אדמת הירח בגלל טעות אנוש.
אתה מתחרט על כך שהשקעת עשרות מיליוני דולרים על גשושית שלבסוף התרסקה?
"אני גאה בפרויקט הזה. היינו הארגון הלא־ממשלתי הראשון שהגיע לירח, ועשינו את זה במעט משאבים באופן יחסי. בסופו של דבר זה היה הישג גדול — הגענו לירח בדרך מאוד חדשנית: בטרמפ על טיל שהקיף את כדור הארץ".
אבל הגשושית התרסקה.
"אני קורא לזה 'נחיתה קשה'. והעיקר הוא שהגענו לירח. היה לזה גם ערך חינוכי רב. זה גרם לילדים להתחפש בפורים לאסטרונאוטים".
ב־2021 השקתם את פרויקט בראשית 2, וגייסתם עבורו 45 מיליון דולר. אבל ב־2023 החלטתם לטרפד אותו בהפתעה. למה עזבת את החלום?
"כי פעם בחיים זה מספיק. יש בזה מן המותרות לעשות פרויקט כזה עכשיו כשיש למדינה צרכים חיוניים אחרים".
"מעולם לא היתה לי שיחה משמעותית עם אבא שלי. רציתי אבא שמפתח אותי, שנותן דוגמה אישית, ולא היה לי את זה. אחר כך גיליתי שגם לילדים שלי היה אבא חזק וקשה והם סבלו מזה. אבל יכול להיות שזה מה שפיתח את האופי שלי"
8 צפייה בגלריה
קאהן והגשושית בראשית, 2019 . "היא לא התרסקה. אני קורא לזה נחיתה קשה. ובכל מקרה זה היה הישג גדול עם ערך חינוכי רב"
(צילום: שאול גולן)
"איטס נוט אן אסון להיכשל"
קאהן גדל בעיירה באנוני שבדרום אפריקה, אך התקשה למצוא את עצמו במשטר האפרטהייד של אותם הימים. "נזרקתי מהאוניברסיטה ביוהנסבורג כי הייתי קומוניסט", הוא מספר. "כל החברים שלי נכנסו לבית סוהר, אז ברחתי משם לעיר נידחת ופתחתי חנות שהיתה הכישלון הראשון שלי. חזרתי לאמא שלי ואמרתי: 'אני לא בנוי לעסקים. מה אני אעשה עם כל האנשים שאני חייב להם?'. אז היא אמרה: 'תודה לאלוהים שזה קרה לך בגיל 20 ולא בגיל 60, כי היית גמור. אתה צעיר, פשוט תתחיל מחדש'".
קאהן החליט לעשות ריסטארט מוחלט, ובגיל 25 עלה לישראל וקנה משק במושב בית ינאי. כעבור שנה הצטרפו אליו אשתו ג'קי ושני ילדיהם, דיוויד ובנג'י. אבל גם תחילת דרכו העסקית כאן היתה מרובת מיזמים כושלים: מבית חרושת לאופניים בקיבוץ צרעה, דרך חברה לגידול בקר בעמק החולה ועד מפעל לייצור כפפות עור. "צעירים היום מפחדים להיכשל", אומר קאהן. "אבל המסר שאני רוצה להעביר הוא: 'להיכשל איז נוט אן אסון'. ההצלחה שלי קרתה רק בזכות זה שלא ויתרתי. אחרי שנפלתי, קמתי והתחלתי מחדש".
נקודת המפנה העסקית החיובית בחייו אירעה בשנת 1967 כשזכה במכרז של משרד התקשורת לשיווק מדריכי טלפונים עם החברה שהקים, דפי זהב. בשנת 1982 הוא חבר לאבי נאור ובועז דותן להקמת עורק אינפורמיישן, חברה למחשוב מדריכי טלפונים, שמכרה את שירותיה בעולם באמצעות ישות אמריקאית שהוקמה במיוחד לשם כך ונקראה אמדוקס. בהמשך אמדוקס עברה גם לפתח תוכנות בילינג וניהול שירות עבור חברות טלפוניה.
גם כאן ההצלחה היתה מהירה: בתוך שלוש שנים 50% מקבוצת עורק נמכרה לסאותווסטרן בל, וב־1998 היא הונפקה בבורסה בארצות הברית לפי שווי של 2.75 מיליארד דולר. קאהן מימש מניות בשווי של כמיליארד דולר בהנפקה. ב־2004 הוא מכר גם את החזקותיו בדפי זהב לקרן מרקסטון — והכניס לכיסו חצי מיליארד שקל נוספים.
"מוריס הוא איש שיווק שלא ברא השטן", מעיד עליו נאור, שותפו לשעבר. "הוא יודע להלך קסם על אנשים, כולל מנהלים גדולים. כשהוא נכנס לחדר, לא משנה איפה — הוא תופס את הבמה. לא אומרים לו לא. חלק גדול מהדלתות שנפתחו לאמדוקס היו בזכות היכולות האישיות והכריזמה שלו".
אחרים מעידים על הצד הפחות נעים של אופיו הבלתי־אמצעי של קאהן. "הוא לא אדם קל", מספר מכר שלו. "הוא שש אלי מלחמה וקרב, ויילחם על מה שהוא תופס כשלו באופן גרידי אפילו".
כמי שחב את ההצלחה שלו לשוק האמריקאי, מה אתה חושב על מדיניות המכסים הבדלנית של דונלד טראמפ?
"המטרה שלו לא ברורה לי. הוא משגע את העולם. הוא שובר מערכות יחסים שלוות שארצות הברית פיתחה במשך שנים. זה נכון שארצות הברית נתנה יותר מכפי שקיבלה, אבל טראמפ מתנהג כמו בריון ומחולל נזק שייקח לעולם שנים להתאושש ממנו. מדיניות המכסים שלו תעשה את העולם מקום אומלל. אני מאמין בשיתופי פעולה יותר מאשר בעימותים".
לפחות בענייני איראן, חמאס והחטופים נראה שטראמפ בצד של ישראל.
"אנחנו בני מזל שטראמפ מחזיק בגישה הזאת. הוא באמת דואג לישראל וזו הפתעה גדולה. הוא כריזמטי, חדור מוטיבציה ויודע לדבר לעם האמריקאי — את כל אלה אי אפשר לקחת ממנו. זה מה שהפך אותו לאדם החזק בעולם ולשריף של האזור, בדרגה של מלך אפילו. החטופים שחוזרים מודים לו כי הוא זה שאיים על חמאס. אני מאמין שלביבי אכפת מהחטופים, אבל הוא גם פוליטיקאי שמנסה לשרוד ולכן הוא מנסה למצוא את דרכו בין שני הדברים האלה. אין ספק שלא עשינו מספיק כדי להחזיר את יתר החטופים, ולכן אנחנו חייבים את עזרתו של טראמפ".
"אני מוטרד מכך שפוליטיקאים מקבלים החלטות במקום אנשי מקצוע ומרגיש שאין די הגנה לציבור. מערכת משפט עצמאית היא לב המדינה, ואסור לאבד אותו. השינויים שמקדמת כרגע הממשלה חותרים תחת יסודות השלטון הדמוקרטי"
8 צפייה בגלריה
טראמפ ומאסק. "מדיניות המכסים של טראמפ תעשה את העולם מקום אומלל. הוא מתנהג כמו בריון ומחולל נזק שייקח לעולם שנים להתאושש ממנו"
(צילום: REUTERS)
8 צפייה בגלריה
בני הזוג נתניהו עם קאהן, 2019. "אני מאמין שלביבי אכפת מהחטופים, אבל הוא גם פוליטיקאי שמנסה לשרוד ולכן מנסה למצוא את דרכו בין שני הדברים האלה"
(צילום: אלון רון)
"קיבלנו קריאת השכמה"
כפילנתרופ שתומך כבר עשרות שנים בתנועה לאיכות השלטון לקאהן יש בטן מלאה על הממשלה הנוכחית. "אני מודאג מהמתקפה המתמשכת על מערכת המשפט", הוא אומר. "אני מוטרד מכך שפוליטיקאים מקבלים החלטות במקום אנשי מקצוע ומרגיש שאין די הגנה לציבור. מערכת משפט עצמאית היא לב המדינה, ואסור לאבד אותו. אני בעד שינויים, אבל אלה שמקדמת כרגע הממשלה חותרים תחת יסודות השלטון הדמוקרטי. וכשנמנע ממפקד חיל הים להפוך להיות ראש השב"כ כי הוא השתתף בהפגנה זה נורא. אבל זו המדינה שלנו תחת המפלגה שבשלטון.
"דרך אגב", הוא מדלג בראשו למקום סמוך, "יצאתי במשך תקופה ארוכה עם אריאלה, אמו של שר החינוך יואב קיש".
מה הבעיה עם זה שאריאלה היא אמא של קיש?
"אין בעיה, אריאלה אשה מקסימה ונהניתי מהקשר איתה, אבל אני לא מעריך את מה שבנה עושה — הוא לוקח כסף מהחינוך הכללי ומעביר אותו לחינוך החרדי. הוא אחד הפוליטיקאים בליכוד שרק רוצה למצוא חן בעיני ביבי נתניהו ואני לא מעריך את זה".
היא עדיין בת זוגך?
"לא. החיים נמשכים".
מה הכי מדאיג אותך בישראל של ימינו?
"המצב שלה בעולם. אנטישמיות היתה מתחת לפני השטח מאז ומתמיד, אבל עכשיו היא על פני השטח והפכה לחלק מהחברה הלגיטימית, ואני מודאג מזה. אתה לא יכול לנהל מלחמה בחמאס באופן נחמד ותרבותי — וזה מציף את האנטישמיות, כולל בקרב מפגינים שלא יודעים אפילו איפה ישראל נמצאת על המפה. אבל אנחנו אנשים די אתיים. ההרס הגדול שרואים בטלוויזיה הוא נורא, וחפים מפשע נהרגים, אבל לא אנחנו התחלנו במלחמה הזאת. היא נכפתה עלינו ואנחנו נלחמים כדי לשרוד".
בראיון ל"כלכליסט" לפני 12 שנה אמרת "יש לפלסטינים זכות למדינה משלהם ואנחנו צריכים לחלק את השטח בינינו. חוסר הצדק מרתיח אותי". היום אתה נשמע אחרת.
"אני יודע. 7 באוקטובר היה קריאת השכמה נוראית לישראל. האם אנחנו יכולים לחיות עם הפלסטינים? זה יהיה קשה. נכשלנו קשות כשנתפסנו לא מוכנים למתקפה ההיא. נתנו לעצמנו להירדם בחסות כסף קטארי ששפכו על הפלסטינים ואז גילינו שהם הרבה יותר מתוחכמים מכפי שחשבנו. אנחנו אשמים בכך שאיפשרנו את זה. הופתענו מכמה הם שונאים אותנו ורוצים שניעלם, והיום אנחנו רוצים להרוס אותם. בואו נודה בזה.
"אני לא מאמין שיש היום פתרון לקונפליקט. זה לא פרקטי כרגע. חייבים להאמין בפתרון, אבל צריך לעבוד עליו קשה וזה ייקח זמן. מי שרוצה לחלום על מדינה פלסטינית — שימשיך לעשות את זה, אבל שייזהר במה שקורה כשהוא מתעורר".
כעולה לשעבר, איך אתה מרגיש לגבי ישראלים שעוזבים את הארץ?
"היצר המיידי של האדם הוא להגן על ילדיו, וכל אחד זכאי לבחור איך ואיפה לחיות את חייו, כשהוא נדחק לתנאים של אי־ודאות. כרגע הילדים והנכדים שלי כאן. אבל כמו ישראלים רבים גם הם הוציאו דרכונים זרים. מנטלית היהודים רגילים למציאות של חיים על מזוודות".
"ג'קי מתה לפני 20 שנה בגיל 75. היא הבינה אותי ותמכה בי, נתנה לי לעשות מה שהייתי צריך והיתה חלק חשוב מחיי. אני אוהב נשים ולא היה לה אכפת מזה. היא אהבה אותי ואני אהבתי אותה. היה בינינו אמון, אף שלא הייתי אדם שקל לבטוח בו"
8 צפייה בגלריה
מימין: קאהן עם בניו בנג'י ודיוויד. "עבדתי הרבה מחוץ לבית והם הרגישו את החסר. עד היום אני שומע על זה טענות"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"להיות כמוני זו לא כזו מחמאה"
אחד הדברים המפתיעים בסיפור המשפחתי של קאהן הוא שבניגוד למיליארדרים רבים, שני הבנים שלו לא ממשיכים את דרכו העסקית בהייטק. "דיוויד הוא פסיכולוג שמטפל בקליינטים ומשקיע את כספו בתבונה, אבל לא מרגיש דחף להיות יותר עשיר", הוא מספר. "כסף לא מניע אותו, ואני מעריך את זה. אין לי שום אכזבה מזה שלא הלך לעסקים. בנג'י יותר דוחף לבנות דברים, ועכשיו הוא בונה אקווריום מרשים ועוצמתי על נהר בלב ברלין. אני גאה בשניהם".
סיפרת לי שהם כועסים עליך. למה?
"עבדתי הרבה מחוץ לבית, והם הרגישו את החסר. אז לא הבנתי שזו היתה בעיה, אבל עד היום אני שומע על זה טענות, אפילו שהם כבר גדולים (דיוויד הוא כבר סבא בעצמו — דב"נ). אני בטוח שגם אם את תשאלי אותם על זה, יו וויל גט סאם טענות.
"אני כן מרגיש שדאגתי להם, נתתי להם ערכים, רכוש ואפשרות לעשות דברים בחיים. בנג'י יצא קצת כמוני, אבל דיוויד יותר דומה לאמא שלו. כשגמר את הפרופסורה שלו בפסיכולוגיה, למדתי שיש הרבה ערך בתוכו. הוא מאוד צנוע, ומה שאכפת לו ממנו זה הפציינטים שלו. ויותר טוב ככה. להיות כמוני זאת לא כזאת מחמאה".
זו בעיה טיפוסית של בנים לאב חזק. אתה אף פעם לא יכול להיות הוא.
"אבא שלי היגר מליטא בגיל 12, בלי הורים, בלי שפה, בלי חינוך והיה לו קשה. הוא בחיים שלו לא הצליח, ואני לא זוכר שאי פעם היתה לי שיחה משמעותית איתו. רק כשהיה חולה ועל סף מוות הצלחנו לדבר. אני ראיתי בזה חיסרון. רציתי שיהיה לי אבא שלוקח אותי, מפתח אותי, נותן לי דוגמה אישית. לא היה לי את זה. אחר כך גיליתי שגם לילדים שלי היה אבא חזק וקשה והם סבלו מזה. אבל יכול להיות שהחוסר באבא חזק זה מה שפיתח את האופי שלי. כי את הכל הייתי צריך לעשות בעצמי. כנראה שיש איזון בחיים".
שאלו אותך על הבמה ביום ההולדת למה אתה מתגעגע, ואמרת לאשתך. קצת מפתיע בהתחשב בזה שכבר שנים אתה נתפס כאיש של הרבה נשים.
"ג'קי מתה לפני 20 שנה בגיל 75. היא הבינה אותי, תמכה בי, נתנה לי לעשות את מה שהייתי צריך והיתה חלק חשוב מחיי. אני אוהב נשים ומעולם לא היה לה אכפת מזה. היא אהבה אותי ואני אהבתי אותה. היה בינינו אמון, אפילו שלא הייתי אדם שקל לבטוח בו.
"היא היתה אדם מאוד טוב, עשתה הרבה בשביל אחרים, אבל היו לה בעיות לב. היא אמרה לי שתמות בגיל 75. ביום ההולדת ה־75 שלה הספקנו לאכול במסעדה בקיסריה. לקחנו אותה עם כסא עד הרכב ומשם הביתה, כי לא היה לה כוח. וכעבור חמישה ימים היא נפטרה".
אתה מדבר על האופי הקשה שלך, אבל אתה מוכר בעיקר כאדם נהנתן שאוהב את החיים היפים.
"אני אוהב ליהנות מהחיים, לצאת להפלגות, להתנסות בדברים חדשים, אבל כל אלה דברים חולפים. כשאתה עושה משהו עבור אחרים — זה נותן מידה עצומה של סיפוק. זו הסיבה שאני פילנתרופ, לא כדי שהשם שלי יתנוסס על בניין. זה לא נותן לי דבר. אנשים שמים את השם שלהם על בניינים בשביל לקבל איזו תחושת חשיבות פרמננטית. אבל אני מעולם לא חיפשתי את זה. אני אפילו נרתע מזה".
נתראה לראיון נוסף בעוד 5 שנים?
"אני מקווה".
