הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בחצר רחבת ידיים בבית פרטי בזכרון יעקב נמצא מבנה שנראה במבט ראשון כמו צימר בוטיק: קירותיו עץ ירוק, חלונותיו מרושתים ותחומים במסגרות לבנות וגגו מכוסה רעפים. נדרשות כמה שניות כדי לזהות שבצד המבנה יש תאי הטלה שממוסכים בווילונות אדומים, ושבעצם לא מדובר בצימר אלא בלול תרנגולות.
בעלת הלול היא ד"ר נעמה חריט־יערי (58), חוקרת פיזיקה גרעינית שמחלקת את זמנה בין עולם המדע לגידול תרנגולות אקזוטיות. היא מקבלת את פניי לבושה חליפה כפרית, אוברול בצבע זית וחולצת פלנל ורודה משובצת, ולצדה שני כלבי רועה גרמני גזעיים. לרגע אני מרגיש בקאנטרי־סייד של המערב התיכון של ארצות הברית.
חריט־יערי פותחת את דלת הלול וזורקת לתרנגולות תולעים מיובשות, ואז מרימה תרנגולת שנראית כמו גוש פרווה — ספק פודל, ספק בובה מרחוב סומסום. "זו אלזה", היא אומרת. ברגע שהתרנגולת שומעת את שמה היא פורשת את כנפיה הקצרות, וכעת אפשר להבין שמדובר בעוף, ולא בפודל. חריט־יערי מזיזה את הנוצות וחושפת מקור שחור ושתי עיניים כדוריות. היא מראה לי גם את כף רגלה של התרנגולת, שיש בה חמש אצבעות בניגוד לתרנגולות אחרות, שלהן ארבע אצבעות בלבד. "זאת תרנגולת מזן משי. היא מגיעה מסין ויש לה נוצות רכות במיוחד. אפשר להשיג אותה בכמה צבעים, לבן, שחור, חום. אפילו מרקו פולו מזכיר אותן בספרי מסעותיו", היא אומרת.
"הביצים של הזן הזה קטנות במיוחד, וזאת תרנגולת אמהית שאוהבת מאוד לדגור ולגדל גוזלים", חריט־יערי ממשיכה לפרט. "כשגידלתי גוזלים בעבר, הבאתי אותם אליה, ולא הייתי צריכה לחמם אותם בעצמי במדגרה. אלזה היתה אמא מאמצת, כשהאמהות הביולוגיות סירבו לשמש אמהות".
מעבר לגדר, בבית סמוך, נמצא הלול של הלן אוסטר. על שער הכניסה לחצר תלוי שלט באנגלית: "שטח זה מוגן על ידי תרנגולות שאומנו היטב". אוסטר (65) עלתה לארץ לפני 20 שנה אבל עדיין מתקשרת רק באנגלית בריטית. בחצר האחורית שלה, לצד המטבח, מתרוצצות 15 תרנגולות. היא מכנה אותן "הבנות שלי".
"הנה תולעים, בנות", היא פונה אליהן בטון של גננת בפעוטון. "הנה לך, והנה לך", היא פונה אל כל אחת מהן באופן אישי ומסבירה שהמזון האהוב עליהן הוא תולעים לצד תירס טרי.
לביצים שלהן יש טעם אחר?
"הביצים שלהן טעימות בהרבה מאלה שקונים בסופר, וגם יותר בריאות. כדי לשפר את הטעם אני מאכילה אותן בעשבים שאני מגדלת בגינה הידרופונית ייחודית שהתקנתי על הגג. התרנגולות אוהבות אורגנו, מרווה ונענע, ויש לביצים שלהן טעם עשבי. אבל אני אוהבת את התרנגולות בלי קשר לביצים, ואפילו לא מתאכזבת מכך שבימי החורף הן לא מטילות. הן כמו חיות מחמד. גם את הזקנות, אלה שלא מטילות, אני מטפחת".
במרכז החצר מונחים שני ארגזי חול, והתרנגולות מתפלשות בהם ומתנערות מן החול כאילו היו משתכשכות בבריכות מים. אוסטר תופסת תרנגולת גדולה ושמנה מהזן הצרפתי פברול שידוע בטעמו המשובח. "היה לנו זוג פברולים, זכר ונקבה", אומרת אוסטר. "הזכר הגיע לממדים מרשימים והחל להרעיש. איתי הוא היה בסדר, אבל בכל פעם שבעלי העז להיכנס לחצר של התרנגולים, הוא תקף אותו. אז מסרתי אותו למישהו, ואותה עדיין יש לי". היא פונה אל התרנגולת: "נכון חמודה? את מטילה את הביצים הוורודות היפות ביותר, נכון? את ילדה חכמה ונבונה שמבינה מה אמא אומרת".
השכנים לא מתלוננים על הרעש?
"גם לשכן שלנו היו תרנגולות, ולשכנה למטה שאותה כבר ביקרת עדיין יש. רוב השכנים לא הוטרדו מהרעש של התרנגולים. זה גרם להם להרגיש שהם בכפר. גם האזור הזה בזכרון מוכר כחקלאי, כך שמבחינה חוקית מותר לי לגדל פה תרנגולות. ובכלל, אנחנו, בעלי הלולים, מעדיפים לשמור על יחסי שכנות טובה".
5 צפייה בגלריה
לבל. "אני אוהבת את טעמן של הביצים, אבל יותר מהכל יש לי קשר רגשי עם התרנגולות"
(צילום: אוראל כהן)
5 צפייה בגלריה
אוסטר. "רוב השכנים לא הוטרדו מהרעש של התרנגולים. זה גרם להם להרגיש שהם בכפר"
(צילום: גיל נחושתן)
הביצה (החסרה) לפני התרנגולת
טרנד גידול התרנגולות בבית החל לתפוס תאוצה בקורונה, ומאז לא עוצר. אף אחד לא יודע כמה ישראלים מגדלים תרנגולות בבית, אבל העוסקים בתחום מעריכים את מספרם בכ־2,000. הטרנד חוצה מגזרים ועדות, ואפשר למצוא מגדלי תרנגולות בווילות מפוארות, בדירות שיכון ובכפרים ערביים. התחזקותו מתקשרת לרצונם של אנשים לדעת בדיוק איזה מזון הם צורכים, והמחסור בביצים בסגר הראשון של הקורונה סיפק עוד סיבה לגדל תרנגולות, וחלק מאלו שהיו נואשים במיוחד לביצים בנו לאחר מכן לול ביתי.
חריט־יערי מספרת שמאז ומתמיד רצתה לגדל תרנגולות, הרבה לפני הקורונה. כשאחד המאלפים של כלביה קנה לול, היא החליטה שהיא גם רוצה. "ביקשתי מבעלי לול ליום ההולדת, והוא באמת כנראה מאוד אוהב אותי כי הוא זרם עם זה. באותה תקופה בדיוק התחילה הקורונה, ומצאתי ערכת לול למכירה אבל החלטנו לחכות כי זו הוצאה של קרוב ל־5,000 שקל. לסכום הזה צריך להוסיף את מחיר העופות, שנע בין 200 ל־500 שקל לתרנגול".
כשההחלטה לקנות לול התקבלה בסופו של דבר, נגמר המלאי. "כולם קנו לולים כי הם היו צריכים ביצים, ובעלי החליט שהוא רוצה לבנות את הלול בעצמו. הלכנו להסתכל על הלול שאצל המאלף, והבנתי שאני רוצה משהו יותר טוב". חריט־יערי השתמשה בכישוריה כמדענית, חקרה לעומק את תחום בניית הלולים, וסיפקה לבעלה את ההנחיות.
ואיך יצא?
"היום, אחרי שצברתי ניסיון, הייתי משנה כמה דברים, אבל בעיקרון הלול שבנינו נוח ומאוד יפה".
אוסטר, שתמיד חלמה לחיות במשק אוטרקי, אומרת שקיבלה השראה מתוכנית טלוויזיה שעסקה בזוג לונדוני שגידל גינת ירק ועצי פרי בכרך הגדול. "לאותו זוג היו גם תרנגולים, עיזים וחזירים. בגלל שהיה מחסור בביצים בתקופת הקורונה בעלי הסכים שנקים לול. עיזים הוא עדיין לא רוצה".
אוסטר: "התרנגולות אוהבות אורגנו, מרווה ונענע, ולביצים שלהן יש טעם עשבי, אבל אני אוהבת את התרנגולות בלי קשר לביצים, ואפילו לא מתאכזבת מכך שבימי החורף הן לא מטילות. הן כמו חיות מחמד. גם את הזקנות, אלה שלא מטילות, אני מטפחת"
5 צפייה בגלריה
חריט־יערי. "מאז שיש לי אותן אני כבר לא מסוגלת לאכול עוף. זה כמו לאכול כלב"
(צילום: גיל נחושתן)
התרנגולות שלא דוגרות
הן אוסטר והן חריט־יערי בחרו את התרנגולות שבלהקות שהן מגדלות לפי צבעי הביצים שהן מטילות, והמגוון מפתיע: כחול, חום, אדום, ירוק, ורוד וצהבהב. מתברר שתרנגולות מלא מעט זנים מטילות ביצים צבעוניות ושישנם כמה מגדלים שמתמקצעים בגידול זנים ייחודיים, ושאפשר להתייעץ איתם כדי להשיג את צבעי הביצים הרצויים.
אחד מאותם מומחים הוא אביקם זימן (27) ממושב בית יצחק בשרון. זימן גר בבית הוריו, וצמוד אליו, במה שהיה פעם לול מטילות, הוא מגדל תרנגולות מזנים שונים. נוסף על כך יש לו גם מדגרה שבה הוא מבקיע את הביצים המופרות שלו. הבקעת ביצים היא תהליך הוצאת האפרוח מהביצה באמצעות חימומה לטמפרטורת חום גופה של האם המכונפת.
למה לא לתת לתרנגולת לדגור על הביצה עד שהאפרוח יבקע ממנה באופן טבעי?
"לחלק מהן אין את הכישורים האמהיים לדגור, והן אינן מעוניינות בכך".
זימן החל לגדל תרנגולים כנער בן 13. "היו לי אוגרים ושרקנים אבל ההורים שלי לא הרשו לי לגדל תרנגולות כי לדוד שלי יש מדגרה ביישוב, והם חשבו שאם אגדל תרנגולות מחלות יעברו למדגרה שלו. בסוף הצלחתי לשכנע את אמא שלי", הוא נזכר. זימן מספר שהלהקה החלה מכמה תרנגולות רגילות למראה, אולם שעם הזמן הוא נחשף באמצעות האינטרנט לכך שישנם זני תרנגולות רבים, והחל לנסוע עם אביו לכל קצות הארץ כדי להביא לול המתפתח שלו אפרוחים מגזעים שונים. הוא למד כיצד להכליא בין זנים שונים, ומתגאה בכך שהצליח לגרום לחלק מהתרנגולות הייחודיות שנוצרו בעקבות מאמציו הגנטיים להטיל ביצים ירוקות. "תרנגולת היא בעל חיים נהדר, אם אתה רוצה אתה מרבה אותו ואם לא אתה מכין חביתה או שקשוקה", הוא צוחק.
5 צפייה בגלריה
ביצים צבעוניות שהטילו התרנגולות של זימן. מאמצי ההכלאה שלו הניבו גם תרנגולות שמטילות ביצים ירוקות
(צילום: אלי דסה)
כשזימן שם לב לכך שאנשים מתלהבים מהתרנגולות שלו הוא החל למסור להם אפרוחים, אולם לאחר זמן הבין שללהקה יש פוטנציאל עסקי והחל להתמחות במכירת אפרוחים מזנים אקזוטיים. למעשה, הוא אומר, הלולנות שינתה את חייו. "הייתי ילד שסבל מבעיות קשב וריכוז. אמי סירבה לטפל בי בריטלין, ומרגע שהתחלתי להתעסק בתרנגולות זה נתן לי שקט ורוגע, וגם עניין בלימודים", הוא אומר. כיום הוא סטודנט שנה שישית בווטרינריה.
את הזנים שלו הוא מגדל בלולי חופש שבהם יש תאים נפרדים לכל זן, והוא מתגאה בכך שהם אינם מסריחים כמו לולים תעשייתיים. כשאנחנו נכנסים אל אחד התאים שבו תרנגולי אורפינגטון באף – זן אנגלי של תרנגולים שמנמנים וג'ינג'ים — קריאתם מחרישה את אוזנינו. כל תרנגול פה עולה בין 500 ל־1,000 שקל, והמחיר עולה ככל שתכונותיהם הגזעיות ניכרות יותר. לצדם חיות תרנגולות פולניות עם כתר נוצות עשיר על ראשיהן, שמשווה להן מראה של רקדניות בקרנבל בברזיל; תרנגולות סאסקס שגופן אפרפר־שחרחר ועוד תרנגולות מכ־20 זנים שונים, שלכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים וצבע ביצה שונה. גולת הכותרת האקטואלית היא תרנגולת אורקנה ג'ינג'ית שמוצאה מצ'ילה. יש לה פלומת נוצות שנראית כמו סנטר כפול, וכרבולת בלוריתית שמזכירה את הנשיא דונלד טראמפ. יש כבר כאלה שקוראים להן "תרנגולות טראמפ".
בחצר מחוץ ללול אנחנו פוגשים את הפברול הצרפתי, שדומה במראהו לקרוב משפחתו, תרנגול הקרב התאילנדי הידוע לשמצה שנלחם עד מוות. "בעיקרון, לתרנגולת למאכל לוקח כחמישה שבועות להגיע לבגרות", אומר זימן. "בעבר היו מגדלים תרנגולות גם להטלת ביצים וגם למאכל, אבל היום מפרידים. התרנגולות למאכל הן תרנגולות בולמיות, שכל הזמן רעבות. הן לא מפסיקות לאכול ומגיעות בתוך שלושה חודשים לממדים עצומים — להבדיל מתרנגולת רגילה, שמפסיקה לאכול כשהיא שבעה".
זימן: "תרנגולת היא בעל חיים נהדר. אם אתה רוצה אתה מרבה אותו ואם לא אתה מכין חביתה או שקשוקה. הייתי ילד שסבל מבעיות קשב וריכוז. אמי סירבה לטפל בי בריטלין, ומרגע שהתחלתי להתעסק בתרנגולות זה נתן לי שקט ורוגע, וגם עניין בלימודים"
5 צפייה בגלריה
זימן. "לחלק מהתרנגולות אין את הכישורים האמהיים לדגור, והן אינן מעוניינות בכך"
(צילום: אלי דסה)
עליית התרנגול האורבני
אבל לא רק בכפר אנשים מגדלים תרנגולות. את שלומי מוליוף (50) אני פוגש בחצר הבניין שבו הוא גר בשכונת יד אליהו בתל אביב ושבה מסתובבות עשרות תרנגולות מזנים שונים. מוליוף מעולם לא הצליח לספור אותן כי הן כל הזמן זזות. כך הוא אומר לפחות. גם כאן התחביב החל בגידול אוגרים ושרקנים, אבל ביקור בחנות חיות בשוק התקווה שינה הכל. מוליוף קנה שתי תרנגולות ולאחר מכן הוסיף אליהן עוד ועוד תרנגולות מזנים ייחודיים. "תראה איזה אורפינגטון יפה יש לי פה", הוא מצביע בגאווה על ג'ינג'י ענק שמכרכר סביבו.
מוליוף בנה לתרנגולות שלו לול עם דלת שנסגרת בשעות הלילה. "ברגע שיורדת החשכה, הן מתחילות להצטופף בלול. המבוגרות יותר מגיעות ראשונות, והצעירות יותר, שהן יותר אנרגטיות, הולכות לישון יותר מאוחר, ממש כמו אצלנו".
ומה עם השכנים, זה לא מפריע להם?
"לא, להפך. זאת חצר משותפת, והשכנים מגיעים ונהנים מהן". מוליוף אפילו ארגן פינת האכלה, שבה השכנים משאירים לחם ותקרובות לתרנגולות ולכל מיני ציפורים שתופסות טרמפ על הבופה הפתוח.
לאחר זמן מה מצטרפת אלינו לבל גוהר (40) תושבת השכונה שמגדלת גם היא תרנגולות בחצר. "אצלי זה התחיל כתחביב קורונה ופשוט נשאבתי לזה", היא אומרת, "זה ממש הפך להובי. קודם כל כי אני אוהבת את טעמן של הביצים – הן הרבה יותר טעימות מאלה שקונים, ואני גם שולטת במה שהן אוכלות ויודעת שלא דוחפים להן חומרים כימיים. אבל יותר מכל, יש לי קשר רגשי עם התרנגולות. אני ממש יודעת לזהות באיזה רגע הן מטילות, לפי הקרקור".
איך?
"כשתרנגולת מטילה היא עושה צליל של בק־בק־בק".
מוליוף אומר שהתרנגולות חיברו אותו לסביבה. "זה נותן לי יותר רצון להיות בחוץ, וזאת גם חיית מחמד שמחכה לך בכל פעם שאתה חוזר מהעבודה. הן רצות ומתקבצות סביבי, וזה גורם לי להרגיש שמישהו מחכה לי. זה מרגיע".
גם חריט־יערי מספרת שמאז שיש לה תרנגולות היא מרגישה טוב יותר. "אני יותר קשורה לטבע ולעונות השנה, כי בחורף הן מטילות פחות. שיא הטלת הביצים מגיע כמובן באביב. ומאז שיש לי אותן, אני כבר לא מסוגלת לאכול בשר עוף. בעבר מאוד אהבתי, אבל כיום לאכול עוף זה כמו לאכול כלב".
חריט־יערי כל כך אוהבת את התרנגולות שלה, שהיא אף חושבת להתקין להן מזגן בלול. "הן סובלות יותר בחום מאשר בקור, ואני ממש מרחמת עליהן בקיץ. לכן אני שוקלת בשיא הרצינות להתקין מזגן בלול, או לפחות סוג של מאוורר או משהו דומה", היא אומרת.
בינת השכווי והשכן הבעייתי
אלא שלא כולם מרוצים מנוכחות העופות, כמו למשל תושבי שיכוני חיסכון ביפו, שבין שדרות ירושלים ליפו א'. זו שכונה שהוקמה בשנות החמישים והשישים והיא מזכירה קיבוץ בגלל השבילים והגינות שבין הבניינים. איש לא ידע לספר לי כיצד ומתי הגיעו לפה התרנגולות, אבל רבות מהן מסתובבות בין החצרות לצד חתולים שאדישים לנוכחותן, או שכך זה נראה על פני השטח עד הרגע שבו חתול מתנפל על אפרוח ומנסה להפריד אותו מאחיו ואחיותיו שמדדים אחרי אמם. כשהאם מבחינה בניסיון החטיפה היא מיד תוקפת את החתול יחד עם עוד תרנגולות שחשות לעזרתה. הציד נכשל.
לאחרונה, מספרים הדיירים, הידלדלה אוכלוסיית התרנגולות בשכונה, לאחר שמישהו כנראה החליט להרעיל אותן. "אילו אנשים מסוגלים לעשות דבר כזה? מה מפריע להם שיש פה תרנגולות? הן רק אוכלות חרקים ומנקות את החצר", אומר נער בן 16 מאחד הבניינים. הוא מראה לי כמה פגרים ומספר שגורמים בשכונה פועלים כדי לגלות את זהות המרעיל המסתורי ולנקום בו.
מעבר לגינה שבה אני משוחח עם הנער גרה זהרה (79) בבית פרטי קטן שבו היא סובלת מהבלגן. "אני לא אוהבת אותן כי הן עושות לי לכלוך ומביאות מחלות. מישהו הביא אותן בקורונה ומאז החיים שלי סיוט", היא אומרת. "הן מעירות אותי בשלוש־ארבע לפנות בוקר כי הן ישנות על העץ מול חדר השינה שלי", היא מאשימה ומצביעה על כמה תרנגולות שמנמנות שרובצות ללא מעש על גזע העץ.
אז זה טוב שהורגים אותן?
"לא, למה להרוג? העירייה צריכה לתפוס ולשחרר אותן איפשהו, אבל לא פה".
אדוארד סקרן (70) שגר בקומה השנייה של אחד מהבניינים, אמביוולנטי יותר. מצד אחד, הוא אוהב את התרנגולות. מצד שני, הן מייצרות הרבה רעש ולכלוך. "אנשים מוציאים את הזבל שלהם ומשאירים אותו בחוץ כדי שיאכלו וזה משגע אותי. אפילו אשתי מאכילה אותן מדי פעם. הרעש שלהן בלילה יכול להוציא אותך מכליך אבל הנכדים שלי מאוד אוהבים את התרנגולות וזה אטרקציה כשהם באים לבקר".
אשתו, שמקשיבה לראיון מהמרפסת, פוקדת מלמעלה: "תגיד גם שאתה אוהב, תגיד גם שאתה אוהב" וסקרן חצי מתרצה: "אני נגד להרוג אותן. מה שאני מציע זה הפתרון הכי טוב — לעשות להן טרנספר. הן יגורו במקום אחר ואז לא יהיו כאן בעיות ולכלוך".
