איך אתה ישן לאחרונה?
"עכשיו טוב. עד לפני ארבעה חודשים הייתי זקוק לאלכוהול, קנאביס או כדורי שינה כדי להירדם".
למה?
"אני פוסט־טראומטי ממלחמת לבנון השנייה. לקראת סוף השירות התייבשתי ואיבדתי את ההכרה, התעוררתי בתוך טנק, מבולבל, בפאניקה מוחלטת, כי חשבתי שחזבאללה חטף אותי. אחרי 20 דקות חיילים ישראלים פתחו את הטנק והבנתי שאנחנו בשטח ישראל, ורק אז נרגעתי. בעקבות זאת התחלתי לסבול מחרדות ובעיות שינה קשות".
למשל?
"רוב החיים לא ישנתי לבד: חלקתי חדר עם אחי, אחר כך חדר לארבעה בישיבה תיכונית, בכל קיץ הייתי במחנה בוויסקונסין עם 14 חבר'ה בצריף. הייתי בסדר עם זה, עד החרדה מהמלחמה. מאז לא הייתי מסוגל להירדם עד שכולם סביבי כבר ישנו. כשלמדתי פסיכולוגיה גרתי במעונות בבר־אילן, וכל רעש קטן הפריע לי. תקופות מבחנים הכניסו אותי עוד יותר לחרדות, ובמבצע עופרת יצוקה לא ישנתי לילות שלמים מחשש שיקראו לי למילואים. זה פגע לי בלימודים, והתחלתי לישון אצל לבנת, שהיתה אז החברה שלי. גם אצלה ישנתי גרוע, וגם היא — היא הרגישה שאני בסטרס ופחדה לזוז כדי שלא אתעורר — אבל זה היה עדיף על המעונות. לקחתי פרוזק, שלא עזר לשינה, ורק בסוף התואר השני, בתקשורת פוליטית, הלכתי לפסיכולוג וזה התחיל לעזור".
מתי ישנת טוב?
"בסוף הלימודים ישנתי חודש בבקתה ליד הים בתאילנד. כל לילה הייתי משתכר וישן חזק. זו היתה אולי הפעם הראשונה שישנתי לבד והרגשתי שלווה".
בגלל זה לבנת ואתה ישנים בחדרים נפרדים? זה כך מההתחלה?
"כן, כשחזרתי מתאילנד עברנו לגור יחד ולישון בנפרד. אצלי השינה היא דבר אינטימי, שצריך לקרות לבד. בעיניי זה הזוי שאנשים ישנים יחד. בתקופה ההיא גם הופעתי כל לילה — סטנד־אפ זה הריפוי שלי, כשאני לא מופיע אני משתגע — והייתי חוזר מאוחר, לקראת 4:00".
איך מגדלים ככה ילדים?
"לבנת מראש אמרה שהלילות עליה, אבל נהייתי עסוק יותר בענייני הבית במשך היום, והסטנד־אפ נפגע. הטיפול הפסיכולוגי, אטמי אוזניים וגראס מדי פעם אחרי הופעה הספיקו לי כדי לישון, אבל אחרי שאלה נולדה, בתחילת הקורונה, היינו תקועים בבית עם שני ילדים, דירה בלי מרפסת, לא היו הופעות, וקרסתי".
איך נראתה הקריסה?
"הכל התפרץ שוב — חרדה, דיכאון, בעיות שינה. הייתי במצב הכי גרוע בחיים. אחרי שהילדים היו נרדמים הייתי מסמם את עצמי עד שאקרוס. עברתי חמש שנים של אלכוהול, קנאביס וכדורים (זנאקס ובונדורמין). אחרי 7 באוקטובר הגדלתי את המינונים, לא הבנתי שזה רק מחריף את הפחדים. רק כשהתחלתי לא לרצות להופיע הבנתי כמה המצב לא טוב, ולפני ארבעה חודשים החלטתי להפסיק עם כל החומרים".
איך עשית את זה?
"התחלתי להשתמש בחומרים טבעיים, ללא מרשם — ולריאן ומגנזיום — והצלחתי להירדם. בהתחלה לא ישנתי טוב, אבל עברתי את זה, וידעתי שאני לא חוזר לצרוך חומרים. התחלתי גם להתאמן כל יום ולדאוג לתזונה, והכנסתי סדר ליצירה שלי — כל שלישי וחמישי אני הולך לכתוב, לא משנה מה. עכשיו השינה שלי הכי טובה מאז שהייתי נער. אני עוקב אחריה באפליקציה בשעון שלי, תראה — הלילה קיבלתי ציון 88! גם חזרתי לחלום אחרי כחמש שנים בלי חלומות".
זוכר את החלום הראשון?
"כן: לבנת ואני ביער ורודף אחרינו דוב. אנחנו רואים תינוקת נטושה מכוסה בבד, אני אומר ללבנת: 'אל תגעי בתינוקת, שלא ניקשר אליה', אבל היא מרימה אותה ואנחנו רואים שהיא דומה לנו. אנחנו קוראים לה יערה, כי מצאנו אותה ביער".
מה קורה לאינטימיות כשישנים בחדרים נפרדים?
"מדי פעם אני מצטרף ללבנת, מדברים, עושים מין, אבל ברור שאחרי שעה אני הולך. בשגרה של עבודה וילדים לפעמים נשארת לנו רק חפיפה קצרה של 20 דקות יחד בסלון וזה יכול ליצור מרחק".
השינה בנפרד יכולה להכניס אלמנט של הרפתקה לחיי המין?
"אין לי למה להשוות, אבל אני באמת מאמין שהפרדת חדרי השינה עוזרת לקשר. כשיש ילדים בסביבה ושעות עבודה שונות, גם זוגות שישנים יחד לא מצליחים לנהל חיי מין ספונטניים".
איך מורידים את האדרנלין מההופעה?
"אני מופיע שלוש־ארבע פעמים בשבוע, בעיקר בסופי שבוע, ובחצות אני כבר בבית, לא כמו פעם. אז יש לי שעה־שעתיים של טלוויזיה, קריאה, מוזיקה, פודקאסטים וגם סטנד־אפ שאני שומע, ועם זה אני נרדם".
מה יש לך ליד המיטה?
"מנורה שאפשר לכוון בה את עוצמת וצבע האור, אטמי אוזניים, אוזניות, ספרים, קרם ידיים והכדורים שלי, ולריאן ומגנזיום".
jonbloomphoto@gmail.com
