הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בספטמבר 1940 דהרה הרכבת המשוריינת של המלך קרול השני לעבר הגבול המערבי של רומניה במנוסה מהנאצים שהשתלטו על הממלכה. המלך, שנודע כפלייבוי בזבזן, עלה לרכבת עם המאהבת שלו, כמה יצאניות צמרת, שלושה כלבי פודל ואוצר מלכותי בכמות שהיתה יכולה למלא 30 משאיות. את שנותיו האחרונות הוא העביר בווילה בפורטוגל עד שמת ב־1953. הוא לא הספיק לחזות בעליית הדיקטטורה הרומנית הקומוניסטית של ניקולאה צ'אושסקו.
המשטר החדש השתלט על העושר הרב שהותיר קרול אחריו, וכלל בין השאר ארמונות מפוארים, חלקות אדמה עצומות וכספות מלאות בזהב. קרול הצליח להבריח עמו לא מעט אוצרות, כולל אחד מאוספי הבולים הנדירים בעולם, שאותו מכר בגלות. אך חלק מהאוצרות, ובהם 40 יצירות אמנות של קרוואג'יו, רמברנדט, ברויגל ואל גרקו, נעלמו. אף אחד מעולם לא התאבל על הפקעת האוצר המלכותי. אבל ישנו אדם אחד שהתעקש לשמור לפחות על דבר אחד בעל ערך רב בירושה של המלך קרול השני: השם שלו.
הוא נולד בשם פול, אך חבריו מכירים אותו בתור הנסיך פול. כיום הוא בשנות השבעים לחייו, פס אפור חוצה את שערו השחור המשוך לאחור, אך גבותיו העבות ושפתיו המלאות שומרות על חן נעורים. הוא נוהג להתלבש כמו פלייבוי אירופי: מקטורני ספורט מחויטים ונעלי מוקסין יוקרתיות. והוא מדבר במבטא צרפתי אנין של בוגר בית ספר פרטי.
שמו המלא — תלוי למי אתם מאמינים — הוא הנסיך פול פיליפ אל־רומניאי, יורש העצר של רומניה, הנכד של המלך קרול השני, צאצא ישיר של ויקטוריה מלכת אנגליה והצאר אלכסנדר השני מרוסיה. אך מבחינת האויבים שלו הוא פשוט פול למברינו (Lambrino), פנטזיונר שטוען שהוא יורש העצר לכס שלא קיים, גם אחרי כל מה שעבר.
הנסיך מצא נסיכה ושב הביתה
פול נולד בצרפת ב־1948. אביו סיפר לו בילדות על ארמונות כמו בסיפורי האגדות, שטחים ירוקים נרחבים ושירי פולקלור של איכרים. רומניה, הסביר לו, היא לא רק המולדת האבודה, אלא גם הממלכה האבודה שלהם, ופול היה הנסיך. אילן היוחסין שלו נוצר בשערורייה מלכותית שהחלה לפני יותר ממאה שנים: כשקרול עוד היה יורש עצר נהנתן, הוא התחתן בחשאי עם אשת חברה צעירה, ששמה זיזי למברינו. אביו של קרול זעם והורה על ביטול הנישואים. קרול הצעיר גורש באופן זמני למנזר ונאסר עליו להיפגש איתה שוב. אך למברינו כבר היתה בהיריון עם אביו של פול. בתעודת הלידה הרובריקה לשם האב נותרה ריקה, ובשם המשפחה נכתב "למברינו" — תיעוד רשמי להיותו ילד לא חוקי שנולד מחוץ למוסד הנישואים.
בנעוריו נשלח פול לבריטניה, שם למד בפנימיית מילפילד בסומרסט ובהמשך עבד כצלם אופנה וסוחר אמנות. את הנסיכה שלו הוא פגש בערב אחד בתחילת שנות התשעים. הוא היה אז רווק מושבע בן 40, כשהבחין בה באירוע צדקה מעונב בלונדון: אשה אלגנטית לבושה בשמלה ארוכה של ולנטינו, עם שיער שחור וגינוני אצולה. שמה היה ליאה טריף. היא היתה גרושה אמריקאית בתחילת שנות הארבעים לחייה, שהתלבשה כמו אליזבת טיילור ודיברה כמו ג'ואן ריברס. היא סיפרה שהגיעה למסיבה אחרי ש"הבריזה" מלימודי התואר השני שלה באוקספורד. פול נשבה מיד בקסמיה.
היו להם הרבה דברים במשותף. גם ליאה היתה ממוצא רומני. שניהם נהגו לעשות ניימדרופינג בלי בושה, ולהזכיר את המכרים המפורסמים שלהם, כמו הדלאי לאמה והסולטאן של ברוניי. שניהם גם ביצעו טעויות שהתחרטו עליהן בנעוריהם. אולם נראה שדווקא ההבדלים הם שחיברו ביניהם באמת.
ליאה נולדה בשנות הארבעים וגדלה בדירבורן, מישיגן. בתחילת שנות העשרים לחייה היא נישאה לעורך הדין הלוחמני של הסלבס, מלווין בלי (Belli), שייצג בין השאר את ז'א ז'א גאבור והרולינג סטונס. הוא היה מבוגר ממנה ב־42 שנה. ליאה הפכה לאשת חברה מוכרת בסן פרנסיסקו, ונהגה להשתתף בפתיחות של תערוכות אמנות חבושה בכובעים רחבי שוליים ולבושה בחליפות בצבע חרדל. היא גם אהבה לערוך מסיבות בסוויטה בקומה 18 של מלון אינטרקונטיננטל מארק הופקינס, שבהן השתתפו אורחים כמו ג'ו דימאג'יו ורודולף נורייב. ב־1984 היא התמודדה מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לסנאט, אך הפסידה, ובהמשך הוטל עליה קנס בגין הסתרת תרומות שביצעה לקמפיין של עצמה. הכישלון הזה לא מנע ממנה לעבוד כיועצת בממשלי קרטר ורייגן.
באמצע שנות השמונים הסתיימו נישואיה בגירושים מכוערים ומתוקשרים. ליאה טענה שבלי התעלל בה נפשית ופיזית, והוא טען שהיא בגדה בו, בין השאר עם הארכיבישוף דזמונד טוטו, שחבר שלה איים לרצוח אותו, ושהיא עצמה השליכה את הכלב שלהם מגשר שער הזהב — האשמות שאותן הכחישה. בהמשך בלי נזרק החוצה מאחד הדיונים בבית המשפט לאחר שטען שהשופט מנהל רומן עם אשתו. הפרשה עשתה כזה רעש תקשורתי, ששמה של ליאה אפילו הופיע באחת השאלות בשעשועון הטריוויה "Jeopardy!".
כשפול וליאה נפגשו היא היתה צמאה להתרחק מכל הרכילות והשערוריות. פול, מצדו, רק רצה שהעולם יכיר בו כאדם שחשב שהוא — נסיך. ליאה הזוהרת, הכובשת וחסרת הפחד, גרמה לו להרגיש בדיוק כך.
זמן קצר לאחר שהתחתנו ב־1996, עברו פול ואשתו, שנהגה לכנות את עצמה הנסיכה ליאה, לגור ברומניה. הפלת מסך הברזל הולידה רפובליקה צעירה. אף שהזוג כמעט שלא הכיר את המדינה ושלא היה שום סיכוי להשבת המונרכיה, פול היה משוכנע שרומניה היא המקום עבורם.
הם התמקמו בבוקרשט וניסו למשוך תשומת לב ציבורית, אך ללא הצלחה. פול עלה לרגל לארמון פלש, שאבותיו הקימו בתקופת הניאו־רנסנס מול הרי הקרפטים, אך נציגי הממשל לא איפשרו לו להיכנס. הוא גם שלח מכתב גלוי לב בדואר רשום לדודו מישל — בנו של קרול מנישואיו השניים לנסיכה יוונית, שמעולם לא הכיר בפול או באביו — אך לא זכה לשום תגובה. באירועים חברתיים מישל וילדיו פשוט התעלמו ממנו.
בתחילת המילניום, כשרומניה נערכה להצטרף לאיחוד האירופי, היא העבירה חוקים שאיפשרו לאנשים לתבוע בחזרה נכסים שהפסידו בזמן השלטון הקומוניסטי. פול זיהה הזדמנות להגשים את שאיפותיו ולקבל הכרה ממשפחתו המנוכרת. אבל לשם כך הוא היה צריך כסף
עובד מדינה תוקע את הבוננזה
באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, במסגרת ההיערכות להצטרפות לאיחוד האירופי, רומניה העבירה חוקים שאפשרו לאנשים שהפסידו נכסים בתקופת השלטון הקומוניסטי לדרוש את השבתם. פול זיהה הזדמנות להגשמת שאיפותיו: אם יצליח לשכנע את בית המשפט בטיעוניו, לא רק שיתעשר, הוא גם יוכל לאלץ את משפחתו המנוכרת להכיר בו סוף סוף.
אולם לשם כך נדרש כסף. ואורח החיים הנסיכותי שקיימו פול וליאה כבר שחק אותם. השניים גרו ברומניה זה עשור, והתקיימו מקצבה שנתית צנועה מאביו של פול, בלי שהצליחו לקדם את הליך השבת הקרקעות. זה היה השלב שבו פנה אל פול לראשונה אדם שטען שיוכל להגשים את החלומות שלו.
רמוס טרויקה (Truică) היה גבר בשנות השלושים לחייו עם לסת מפוסלת וריח של כסף. הוא הרוויח מיליונים מעסקי טלקום ונהנה מהחיים הטובים: חליפות יקרות, סיגרים איכותיים ויינות נדירים. היתה לו גם יאכטה שהוא קרא לה על שם אשתו, ונהג להפליג בה מסביב למונטה קרלו. האחוזה שלו ברומניה כללה מנחת מסוקים, בריכה ועיר מיניאטורית, שהילדים יכולים לשחק בה.
טרויקה אמר לפול שהוא מייצג קבוצה של משקיעים בינלאומיים אלמונים ששולטים בחברה שנקראת רסיפליה (Reciplia) באמצעות כמה גופים זרים. הוא הבטיח לו שלחברה יש מספיק משאבים כדי להעסיק את עורכי הדין הטובים ביותר, והיא תוכל לשלם לו מקדמה של כמה מיליוני יורו וכן קצבה חודשית משמעותית ומכונית יוקרה. הכסף הזה היה אמור לאפשר לפול לחיות סוף סוף כמו נסיך. בתמורה רסיפליה דרשה 50% מכל נכס מלכותי שבו יזכה.
רק אחרי כמה שנים פול יגלה שהמממן הגדול ביותר של רסיפליה הוא בני שטיינמץ, מיליארדר ישראלי עם עיניים כחולות חודרות ותיאבון בלתי נלאה לעסקאות בסיכון גבוה במדינות מושחתות. שטיינמץ ירש את עסקי היהלומים המשפחתיים והתרחב ממכירת אבנים יקרות לכרייתן ישירות באפריקה. ב־2008 הוא עלה לכותרות ברחבי העולם כשהשיג זכויות כרייה במכרה ברזל בגינאה בתנאים כל כך טובים, שהם עוררו סימני שאלה על הדרך שבה הצליח להשיג אותם. ובתוך שנתיים העסקה, שכונתה "עסקת המאה", הניבה רווחים של כמה מיליארדי דולרים, בין השאר ממכירת החזקה בפרויקט לחברת הכרייה הברזילאית ואלה.
"לאנשים כמו בני לא אכפת מהחזר של 20% על ההשקעה", סיפר מקורב שלו. "הוא מחפש הימורים עצומים, החזר של לפחות פי 10 על ההשקעה, ורצוי פי 30". העסקה עם הנסיך פול הבטיחה להשיג לו בדיוק את זה.
אפילו אם ההוצאות הראשוניות של רסיפליה בעסקה היו מגיעות ל־20 מיליון יורו, זה עדיין היה משתלם. לפי ההערכות הראשוניות, ההון של משפחת המלוכה הרומנית נאמד בכמיליארד דולר. "בשלב מסוים עלתה הטענה שגם עתודות הזהב של המדינה שייכות למשפחת המלוכה", אמר מקורבו של שטיינמץ. "בני בחן את הנכסים המדוברים וראה את השווי".
פול לא אהב את הרעיון של העברת חלק כה גדול מהירושה שלו לאנשים שהוא כלל לא מכיר, אך הבין שבלי עזרה משמעותית הוא עלול להישאר בלי כלום. לאחר כמה חודשים שבהם שקל את ההצעה, החליט לחתום איתם על חוזה. שטיינמץ היה אמור לספק את הכסף ואילו טרויקה היה אמור להיות איש הקשר ברומניה, ולהתמודד עם עורכי הדין והרשויות המקומיות. אך כדי להמשיך הם היו צריכים לגייס כמה מומחים, כל אחד עם סט כישורים שונה.
הראשון היה טל זילברשטיין, לוחם לשעבר ביחידה מובחרת בצה"ל שהפך ליועץ פוליטי בינלאומי, בין השאר באוסטריה, אוקראינה ורומניה. היה לו מוניטין של אדם נכלולי, אפילו חסר רחמים. תפקידו היה לעדכן את שטיינמץ במתרחש ולמנוע בלת"מים. "טל הוא אחד האנשים המבריקים ביותר שפגשתי אי פעם", אמר מכר שלו. "הוא מומחה בלהיכנס לאנשים לתוך הראש".
הבא בתור היה רוברט רוסו (Roșu), שותף באחת מפירמות עורכי הדין הנחשבות ביותר ברומניה, שנבחר להוביל את הצעדים המשפטיים בשמו של הנסיך. הפירמה של רוסו ביצעה במשך שבועות רבים בדיקות נאותות נרחבות לגבי איתנות הטיעונים והפיקה את הדו"ח שהעריך את שווי הנכסים שדרש פול.
לאחר הרכבת הצוות הם החלו לעבוד על מה שכינו "פרויקט הנסיך". טרויקה לחץ על דוושת הגז כבר מההתחלה. יחד עם רוסו הוא הצליח לשכנע את בית המשפט ברומניה להעביר אליהם את חלקו של פול ביער סנגוב, שמורת טבע שהיתה בעבר בבעלות משפחת המלוכה. אבל מהר מאוד פרויקט הנסיך התביית על יעד אטרקטיבי בהרבה: נחלה חקלאית ששטחה 28 דונם בצפון בוקרשט, המכונה החווה המלכותית בנאסה (Băneasa), שהיתה בבעלותו של המלך קרול השני ושימשה אחד ממעונותיו. לפי ההערכה, אם יפותח, השטח יכול להיות שווה מאות מיליוני יורו.
אבל היה מכשול משמעותי אחד בדרך להשתלטות על הקרקע: שכן בה גוף מחקר ממשלתי — המכון של בוקרשט לחקר הגנה על צמחים ופיתוחם (ICDPP). המנהל שלו, איש מבוגר ששמו הוריה אליסקו, חשש שהמכון ייסגר אם הבעלות על השטח תועבר. ובכפוף לרגולציות העמומות שחלו על המקרה, ההתנגדות שלו היתה אמורה להספיק כדי לטרפד את העסקה.
הניסיון לרכך אותו לקח זמן. אך בבוקר אחד בספטמבר 2008 טרויקה ראה בנייד שלו המון שיחות שלא נענו. קודם לכן איש העסקים הזמין את אליסקו לשיט ביאכטה שלו במונטה קרלו. "בוקר טוב", אמר טרויקה כשהחזיר שיחה, "אני מתנצל אבל הייתי באמצע משחק טניס". "התקשרתי כמה פעמים כי זה לדעתי הדבר המנומס לעשות", ענה לו אליסקו. הוא נשמע לחוץ ובירבר ממושכות על נימוסי טלפון. ואז, אחרי חודשים רבים שבהם סירב בתוקף למסור את הקרקע, הוא פתאום נשמע נלהב מהצעת הנסיעה של טרויקה ורצה לוודא את פרטי המלון שבו ילון בצרפת.
זמן קצר לאחר מכן עלה אליסקו על טיסה מבוקרשט לניס, שם נהג אסף אותו במרצדס ויטו והסיע אותו למונקו לארוחת ערב עם טרויקה על היאכטה. לא ברור מה בדיוק קרה שם על הספינה, אבל אחרי ששב לרומניה אליסקו שינה לגמרי את דעתו על מסירת החווה (אליסקו מת בנסיבות טבעיות זמן קצר לאחר מכן. טרויקה מכחיש כי שיחד אותו או מימן את נסיעתו לצרפת).
בינתיים נהנה פול מאורח חיים של נסיך אמיתי. בזכות הקצבה מרסיפליה הוא וליאה שכרו נהג שיסיע אותם ברחבי בוקרשט ובילו במועדונים פרטיים. אך היה דבר אחד שכסף לא הצליח לסדר: ההשפלה בכך ששמו היה למברינו. בשלב מסוים נסע פול למשרד של רישומים ציבוריים במרכז בוקרשט כדי לאתר את תעודת הלידה של אביו. פול צעד לתוך המשרד בליווי עורך דינו וביקש לראות את המסמך. השורה של שם האב היתה מחוקה בדיוק כפי שסיפרו לו. באותיות קטנות הוא כתב את השם "המלך קרול השני", אך פעולת ההתנגדות הקטנה הזו לא שינתה דבר. קבלת הבעלות על בנאסה תוכל לעשות זאת.
טרויקה הבטיח לפול מקדמה של כמה מיליוני יורו וכן קצבה חודשית משמעותית ורכב יוקרה, שיאפשרו לו לחיות סוף סוף כמו נסיך. בתמורה נדרש לשלם 50% מכל נכס מלכותי שבו יזכה. רק אחרי כמה שנים פול יגלה שהמממן הגדול ביותר של הפרויקט הוא בני שטיינמץ
4 צפייה בגלריה
מכון בוקרשט לחקר הגנה על הצמחים. פול חשש שמרמים אותו, כי במקום למכור את הקרקע ולחלק את הרווחים, חברי הפרויקט אמרו לו שהם רוצים לפתח אותה, ולכן מעכבים את התשלום שהגיע לו
(צילום: sanatateaplantelor.ro)
מוסדניקים מרגלים אחרי הנסיך?
בספטמבר 2008 דירקטוריון ICDPP הצביע בעד מסירת הקרקע, ובתוך ארבעה חודשים החווה המלכותית בנאסה הועברה רשמית לרסיפליה. אולם תחושת הניצחון לא נמשכה זמן רב. חברי פרויקט הנסיך החלו לחשוד אחד בשני, וחלק מהם חשדו שטרויקה גילח כספים מהפעילות (טרויקה מכחיש).
גם פול לא היה מרוצה מהאופן שבו התקדמו העניינים. במקום למכור את בנאסה ולחלק את הרווחים, ברסיפליה אמרו לו שהם רוצים לפתח את הקרקע, ולכן דוחים את התשלום שלו. הוא וליאה התלוננו בפני זילברשטיין, וכדי לפייס אותם הוא ניסה להשיג להם סיקור תקשורתי חיובי בתקשורת הרומנית. באוקטובר 2011 זילברשטיין התקשר לעיתונאי מקורב ואמר לו: "תקשיב, אתה צריך לעזור יותר... עם הנסיכה", אמר לו. "היא מנדנדת... זה לא עוזר לפרויקט, אתה מבין?".
בשלב מסויים פול קלט שיש אנשים שעוקבים אחריו ואחרי אשתו ברחבי בוקרשט, והתחיל לחשוד שרסיפליה מעסיקה סוכני מוסד לשעבר. "אמרו לנו שהם שם כדי לגרום לנו... להרגיש בטוחים", אבל בפועל הם היו שם "כדי לאתר את נקודות התורפה שלנו", אמר (שטיינמץ הכחיש שהעסיק קציני מודיעין לשעבר במהלך פרויקט הנסיך, וטען כי מדובר ב"שקר גס" ו"שמועה זדונית נוספת שמטרתה להעביר רושם שגוי").
כדי להרגיע את המצב החליט זילברשטיין לחשוף מי באמת עומד מאחורי פרויקט הנסיך. הוא התקשר לליאה ואמר לה: "אני רוצה להביא איתי מישהו שעוד לא פגשת, מישהו שהשקיע הכל בחברה... זה מר שטיינמץ. הוא הגיע לרומניה לאירוע מיוחד".
באותו ערב נפגשו פול וליאה עם שטיינמץ במשרדו של עורך דינם בבוקרשט וסיפרו לו כי "אנחנו לא מבינים מה קורה. אנחנו לא יודעים מה קורה". לדברי פול, שטיינמץ הרגיע את חששותיהם (שטיינמץ הכחיש את תיאור הפגישה הזה, וטען שזה היה "ביקור נימוסין" שנמשך "שלוש־ארבע דקות").
כמה שבועות לאחר מכן, זילברשטיין הופתע לגלות שהפגישה לא הניבה את האפקט הרצוי. "הנסיך פתח נגדנו במלחמה", הוא סיפר בדאגה לחבר בשיחת טלפון. פול איים לדווח על זילברשטיין ועל שאר הצוות למשטרה בטענה שהם הונו אותו. "אתה מאמין לזה?", אמר זילברשטיין לחברו בזעם. "במשך חמש וחצי שנים עבדתי בשביל האנשים האלה, עזרתי להם בכל מקום, שילמתי מיליון יורו במזומן בשמם... הם היו תפרנים לגמרי כשפגשתי אותם. לגמרי. כל מה שאתה רואה זה הכסף שלנו!". זילברשטיין חשש שפרויקט הנסיך עומד להתפרק. עוד לא היה לו מושג עד כמה החששות שלו מוצדקים.
חברי פרויקט הנסיך רצו להשיג קרקע בצפון בוקרשט ששווה מאות מיליוני יורו. אבל שכן בה מכון לחקר הגנה על צמחים ופיתוחם, ומנהלו סירב למהלך. הניסיון לרכך אותו לקח זמן, אבל אחרי טיסה לצרפת וארוחת ערב על היאכטה של טרויקה, הוא שינה את דעתו
אימת הפוליטיקאים והגנגסטרים
לאורה קודרוצה קובשי לא נראתה כמו מי שאמורה להפחיד את הפוליטיקאים המאצ'ואיסטים והגנגסטרים של רומניה. היא היתה אז בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, חמושה בקארה שחור בסגנון אנה וינטור ועם חיבה לשפתון ורוד. קובשי היתה התובעת הכללית הצעירה ביותר אי פעם ברומניה, וב־2013 מונתה לעמוד בראש המינהל הלאומי נגד שחיתות — משרד חדש שנועד לנכש את הפושעים בדרגים הגבוהים באחת המדינות המושחתות ביותר באיחוד האירופי.
קובשי עבדה בקצב מהיר. בשנתיים הראשונות שלה בתפקיד היא הגישה כתבי אישום נגד 14 חברי פרלמנט בעבר ובהווה, ארבעה שרים, ראש עיריית בוקרשט ואפילו ראש הממשלה, בהחלטה שהדהימה את המדינה כולה.
זו היתה עבודה מאוד בודדה. קובשי, שגדלה בעיירה קטנה בטרנסילבניה, נהגה לומר שאין לה חברים, רק מכרים. לעתים קרובות היתה מסתובבת לבדה ברחבי בוקרשט מוקפת מאבטחים. ראש הממשלה שהתפטר בעקבות החקירה שלה טען שהיא "מנסה ליצור לעצמה שם על ידי המצאת עובדות". אך קובשי האמינה שהיא נלחמת על הנשמה של המדינה שלה. לראשונה בהיסטוריה המודרנית של רומניה בעלי הכוח נאלצו לתת דין וחשבון (קובשי מכהנת היום כתובעת הראשית של האיחוד האירופי).
בשלב מסוים קובשי החלה לחקור בחשאי את חברי פרויקט הנסיך, בחשד שהוא מהווה סכנה לביטחון הלאומי. מכשירי הקלטה הותקנו בבית של פול וליאה ומכשירי ציתות הוצמדו לקווי הטלפון של כל אחד מחברי הפרויקט. סוכנים של השירות החשאי של רומניה (SRI) עקבו אחרי כל תנועה שלהם, ולבסוף הציגו ראיות למה שהם הגדירו מזימה פלילית של זרים להונות את המדינה.
בשלהי 2015 קובשי הופיעה בטלוויזיה והכריזה על הגשת כתבי אישום נגד הנסיך פול, טרויקה, שטיינמץ, זילברשטיין ואחרים בחשד ל"הקמת ארגון פלילי" ששיחד והשחית עובדי ציבור כדי לזכות בתביעות ירושה כוזבות. הנזק שהקבוצה גרמה למדינה נאמד ביותר מ־100 מיליון יורו. פול, שהגיע לרומניה כדי להשיב לעצמו את המולדת, עמד להפוך לאחר המבוקשים הגדולים ביותר שלה.
4 צפייה בגלריה
לאורה קובשי, ראשת המינהל הלאומי נגד שחיתות. סוכני בלאק קיוב חיפשו רפש על מי שהגישה כתבי אישום נגד 14 חברי פרלמנט, ארבעה שרים, ראש עיריית בוקרשט ואפילו ראש הממשלה
(צילום: AP)
לצאת מהכלא הכי מושמץ ביבשת
ביום ראשון אחד בדצמבר 2020, בשעה חמש וחצי בבוקר, חמישה שוטרים עמדו בפתח ביתם של פול וליאה בבוקרשט. ליאה התעוררה מצלצול הפעמון ומרעש הקולות באינטרקום. היא פתחה את השער הקדמי וביקשה לראות תעודות מזהות. הם החלו לעבור במהירות מחדר לחדר וחיפשו מתחת למיטות ובתוך חדר הכספת של בני הזוג. אך בעלה לא היה שם.
ליאה ידעה שעליה להזהיר את פול. הרשויות ברומניה היו על הגב שלהם כבר זמן מה. היא התקשרה אליו אף שחשדה שמצותתים להם. "יקירי, תירגע", היא אמרה כשענה לה. "יש פה בלבול רציני... אתה לא יכול לחזור לרומניה. הם יעצרו אותך. אני לא יכולה לתת לך עוד מידע, אבל בבקשה, בבקשה, תשיג עורך דין", ואז ניתקה.
פול היה בהלם. הוא ישב לבדו בחדר מלון בליסבון וניסה לעכל את העובדה שהוא הפך למבוקש שנמלט מהחוק. ושאם יישאר בפורטוגל, כנראה יעצרו אותו וישלחו אותו בחזרה לרומניה. אז הוא החליט לברוח.
ראשית היה עליו לצאת מהר ככל האפשר מפורטוגל, ושדה התעופה היה מסוכן מדי. הוא הלך לכספומט ומשך כמה אלפי יורו, שאותם דחס לתוך כיסיו, כי כרטיסי אשראי משאירים אחריהם נתיב. ואז הוא תפס מונית ושאל את הנהג אם יסכים להסיע אותו למדריד.
נסיעה של שש שעות מעבר לגבול לא היתה דבר טריוויאלי, אך הנהג המשועשע בדק את לוח הזמנים שלו והסכים. במדריד שילם פול לנהג 500 יורו ויצא ממנה כדי לתפוס מונית נוספת בתקווה לבלבל את מי שאולי עוקב אחריו. עד מהרה הוא כבר היה בדרכו למונטה קרלו — נסיעה שנמשכת יום שלם.
בזמן שישב במושב האחורי של המונית והשעות נקפו, התחיל פול לחשוב על ליאה. מתי יוכל לראות אותה שוב? הוא חשב גם על רומניה, המולדת שכל חייו חלם עליה ועכשיו רצתה לשים אותו מאחורי סורג ובריח. המחשבות שלו נדדו גם לסבו, המלך קרול השני, שנמלט ברחבי אירופה 80 שנה קודם לכן.
ובזמן שפול הזדחל לאורך חופי הים התיכון, שאר חברי פרויקט הנסיך מצאו עצמם בתוך בלגן שלם. האינטרפול הוציא צווי מעצר נגד פול, וכן נגד שטיינמץ וזילברשטיין. לאחר כמה שנים של מאבק משפטי הם נידונו לחמש שנות מאסר במדינה עם מערכת בתי הכלא הידועה ביותר לשמצה באירופה. שטיינמץ שהה בדובאי בזמן הקראת גזר הדין, מחוץ להישג ידן של הרשויות, אך טרויקה כבר היה במאסר וריצה עונש של שבע שנים. אפילו רוסו, עורך הדין הנחשב, הורשע.
טרויקה שוחרר ביולי 2024 לאחר שריצה מחצית מעונשו. הוא טען בפניי שכל הפעילות שלו בפרויקט הנסיך היתה בהתאם לחוק, וכי ההרשעה היתה לא מוצדקת והיו בעיות חמורות ושגיאות בראיות ששימשו נגדו, כולל השימוש בהאזנות מטעם שירות המודיעין החשאי של רומניה. לטענתו, תובע רומני, שהוא לא חשף את שמו, איים עליו כדי לאסוף ראיות נגד שאר חברי הצוות. זילברשטיין סירב להגיב.
לליאה לא היתה שום דרך ליצור קשר עם בעלה, או אפילו לדעת היכן הוא נמצא. אך אז הגיעה אליה הודעה מוצפנת שהועברה מפול בעזרת עורך דינו. "אני נמצא במקום שבו הייתי כילד", כתב. היא התמלאה בתחושת הקלה, והבינה שפול נמצא בצרפת. הוא חצה את אירופה במוניות עד נאפולי, איטליה, רק כדי להחליט שהוא כנראה יהיה בטוח יותר במדינה שבה נולד, ובחר להסתתר בכפר.
ליאה עוד היתה תקועה בבוקרשט ונחקרה על ידי המשטרה לגבי מיקומו של פול. לדבריה, הרשויות אמרו לה שהיא תידרש לשלם על עלויות המרדף אחרי בעלה הנמלט, שעלולות להגיע ל־9 מיליון יורו. הבית שרכשה עם פול עוקל על ידי הבנק ונמכר, וכבר הגיעו אורזים לרהיטים. אך ליאה היתה נחושה לעשות כל שביכולתה כדי להגן על בעלה. "הם לא הבינו שיש לי עמוד שדרה חזק", אמרה לי. "אי אפשר לשבור אותי".
מכשירי הקלטה הותקנו בבית של פול וליאה, מכשירי ציתות הוצמדו לטלפונים של חברי פרויקט הנסיך וסוכני השירות החשאי הרומני (SRI) עקבו אחריהם. החשד: "הקמת ארגון פלילי" ששיחד והשחית עובדי ציבור כדי לזכות בתביעות ירושה כוזבות. הנזק למדינה: יותר מ־100 מיליון יורו
4 צפייה בגלריה
פול וליאה יוצאים מהשימוע שנערך לפול בפריז, 2023. לדברי ליאה, הרשויות איימו להטיל עליהם את עלויות המרדף אחרי פול, שעלולות להגיע ל־9 מיליון יורו
(צילום: AFP)
הפרקליטה מסומנת כמטרה
פרויקט הנסיך לא היה הפרויקט היחיד בסיכון גבוה של שטיינמץ שהשתבש. למעשה, היה נראה שהבעיות המשפטיות שלו ברחבי העולם החלו לצאת משליטה. כמה שנים לפני התקרית ברומניה עובדים לשעבר של שטיינמץ, שעבדו על עסקת הכרייה בגינאה, נעצרו על ידי ה־FBI. סוכני הבולשת הקליטו אותו בחשאי מתכנן להעלים ראיות שהצביעו על תשלומי שוחד של מיליוני דולרים לאחת מגרושותיו של הדיקטטור לשעבר של גינאה באמצעות אחת החברות שלו. בעקבות זאת, הממשלה המקומית האשימה את שטיינמץ במתן שוחד והודיעה כי תשלול את זכויות הכרייה של החברה שלו ושל ואלה הברזילאית.
החקירה בארצות הברית בנוגע לעסקה בגינאה לא האשימה את שטיינמץ באופן ישיר, אך כן הוגש נגדו כתב אישום בשווייץ בגין תשלומי שוחד לכאורה הנוגעים לעסקה. היה נראה שהוא טובע תחת משקל התביעות והאישומים הפליליים והאזרחיים שהוגשו נגדו.
ב־2018 חברת ההחזקות של שטיינמץ נכנסה להליך פירוק בניסיון להגן על נכסיה מפני תביעות משפטיות נוספות. לאחר מכן ואלה תבעה את שטיינמץ במיליארדי דולרים בלונדון ובניו יורק בטענה שהוליך אותה שולל בנוגע למכירת ההחזקה בעסקה שידע שהיא רוויה בשחיתות.
בדצמבר 2021, שנה לאחר שהמשטרה הופיעה בפתח דלת ביתם של פול וליאה, נעצר שטיינמץ ביוון בעקבות צו מעצר אירופי שהוציאה נגדו רומניה, ונאסר עליו לעזוב את המדינה עד לשימוע בנוגע להסגרתו.
בינתיים ברומניה היה מי שניסה לתקוף בחזרה. זמן קצר לאחר שקובשי הופיעה בטלוויזיה והכריזה על הגשת כתבי האישום נגד חברי פרויקט הנסיך, עמיתה לשעבר שלה סיפרה לה על חוויה משונה שעברה: חברת השמה מבריטניה פנתה אליה לגבי הצעת עבודה מפתה, אך כשהגיעה לריאיון, המראיינים התעניינו רק בעבודה שלה עם קובשי. לאחר מכן אביה הקשיש של קובשי קיבל שיחה ממספר בבריטניה והוזמן לכנס בלונדון. חשדו של אב, שכלל לא דובר אנגלית, התעורר והוא עדכן את בתו. בני משפחה נוספים שלה קיבלו פניות תמוהות, לרוב בחסות הצעות עבודה ששימשו תירוץ לאיסוף מידע על קובשי.
במרץ 2016, שני בחורים בעלי מראה ספורטיבי נחתו בשדה התעופה הבינלאומי אנרי קואנדה בבוקרשט. האחד, ג'ינג'י מזוקן, החזיק בדרכון בלגי והיה לבוש בג'ינס כחולים, סניקרס לבנים וז'קט שחור. השני, בעל דרכון ישראלי, היה לבוש כולו בשחור, מלבד חולצה לבנה. הם שכרו חדר במלון במרכז העיר והחלו מיד לעבוד. זמן קצר לאחר מכן החלה קובשי לקבל התראות אבטחה על פריצה למייל האישי ולמייל העבודה שלה.
שני הגברים היו סוכנים חשאיים שנשלחו לרומניה כחלק ממבצע ריגול נגד קובשי, שכונה "פרויקט טורנדו". אולם הם לא היו מרגלים מטעם ממשלה, אלא עובדים של חברת המודיעין הפרטית הישראלית בלאק קיוב, שהוקמה ב־2010 ומשווקת את עצמה כמורכבת מ"קבוצה מובחרת של יוצאי חטיבות העילית של המודיעין הצה"לי". החברה הפכה ידועה לשמצה בעולם בשל עבודתה עבור עבריין המין המורשע הארווי ויינשטיין, בניסיון לחבל בחקירות סביב הפשעים שלו.
שטיינמץ היה אחד הלקוחות החשובים ביותר של בלאק קיוב. הוא השתמש בסוכנים שלה כדי להקליט בחשאי בכירים בואלה שהודו כי הם היו מודעים לכך שעסקת גינאה היתה מושחתת מהרגע הראשון. עקב זאת, ואלה נאלצה בסופו של דבר למשוך את התביעה נגד שטיינמץ.
באתר שלה בלאק קיוב מגדירה את העבודה שלה עבור שטיינמץ, שבה היו מעורבים 20 סוכנים, אחד המקרים המצליחים ביותר שלה. לרוע מזלם של שני הסוכנים של בלאק קיוב, שירות הביטחון הרומני היה מודע לנוכחות שלהם, והם נעצרו בתוך זמן קצר (הם שוחררו בהמשך על תנאי).
מה שמעולם לא נחשף הוא מי הלקוח שעמד מאחורי המבצע למציאת רפש על קובשי. שטיינמץ היה אחד החשודים שנחקרו על ידי יחידת הפשע המאורגן במשטרת רומניה, אך התיק נסגר בסופו של דבר בשל היעדר ראיות.
שטיינמץ הכחיש כל מעורבות בפעילות של בלאק קיוב ברומניה וטען כי השתמש בשירותי החברה פעם אחת בלבד. הוא כינה את ההאשמות שעלו נגדו "השמצות ברורות מצד הרשויות ברומניה שנועדו להצדיק את הרדיפה נגדי", והוסיף כי המניעים הם "פוליטיים בבירור".
כשמנכ"ל בלאק קיוב דן זורלא נחקר במשטרת רומניה, היה לו הסבר מבלבל לכך שהחברה שלו לקחה את מבצע קובשי. לפי תמליל החקירה שהגיע לידי העיתון "הארץ", הוא אמר שהחברה הועסקה בידי בכיר לשעבר בקהילת המודיעין הרומנית, שטען כי העבודה היא עבור SRI, סוכנות הריגול של המדינה. בלאק קיוב מסרה בשלב מאוחר יותר כי "הועסקה בידי בכיר ברומניה ושיתפה פעולה עם הרשויות הרומניות כדי לפתור את הנושא".
ממלון חמישה כוכבים לכלא
בצרפת, פול הסגיר את עצמו בסופו של דבר לרשויות, אך הצליח לדחות בקשה להסגירו לידי רומניה לריצוי גזר דינו. באפריל אשתקד ליאה הצטרפה אליו. מעודד מההישג, פול החליט לקבל הזמנה ממסדר אבירי מלטה לבקר באי הים־התיכוני. עורכי דינו הזהירו אותו שמדובר בסיכון גדול, אך פול היה בטוח לגמרי שהממשלה הרומנית לא תנסה לעצור אותו. הוא טס לוולטה עם ליאה ועבר בלי בעיות בבקרת הגבולות. אולם ביום השלישי לביקורו שלושה שוטרים מקומיים באו לעצור אותו בהוראת רומניה. ליאה צפתה בבעלה נלקח ממנה.
באותו הערב פול מצא את עצמו בבית הכלא קורדינו, שנבנה במאה ה־19 תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי. הוא שהה באגף המיועד לאסירים בעלי פרופיל מתוקשר. אחד מהם היה האקר, שהמתין להסגרתו לארצות הברית. אחר היה איש עסקים ממלטה שהואשם ברצח העיתונאית דפנה קרואנה גליציה. "זה היה שוק מוחלט", אמר. "עברתי ממלון חמישה כוכבים לכלא".
בימים הראשונים ניסה פול לשמור על קור רוח, להיות עציר ממושמע ולתקשר עם האסירים האחרים. לא היה נראה שהם התרשמו במיוחד מנוכחות של נסיך במנוסה באגף שלהם. בבקרים, האסירים שיחקו כדורגל בחצר. לפעמים הוא צפה בטלוויזיה בכבלים, בעיקר ב־CNN, אך זו היתה משימה קשה מכיוון שנאסר עליו להכניס לכלא את משקפיו, שהיו עם מסגרת ממתכת (הם הוגדרו איום בטיחותי). רוב הזמן הגישו להם אוכל מטוגן, ש"מזכיר את KFC", לדברי פול. הוא ציפה לימי חמישי, אז הגישו לאסירים טלה צלוי. כדי להסיח את דעתו הוא קרא את הספר "הפירמה" של ג'ון גרישם והתחבר עם גבר הולנדי שהואשם בסחר בקוקאין. "הוא לא היה כל כך גרוע, אני מניח", אמר לי. "הוא נהג להתקלח פעמיים־שלוש ביום".
אחרי חודשיים הרשויות במלטה הסכימו לשחרר את פול בערבות. שאר האסירים הריעו כשהנסיך פסע החוצה דרך שערי הברזל של הכלא. הוא הרגיש שוב שידו על העליונה.
4 צפייה בגלריה
המלך קרול השני. נישא בחשאי לאשת חברה. אביו המלך הורה על ביטול הנישואין, אך היא כבר היתה בהיריון
(צילום: AP)
עשיית צדק או משחק פוליטי?
את פול פגשתי בפעם הראשונה בתחילת אוגוסט 2024. היינו באולם בית המשפט הגבוה של מלטה, שם צפיתי בשופט מקריא הליך מינהלתי במלטזית, שהוביל לעוד דחייה ואי־ודאות. על פול הוטלו הגבלות מחמירות לשחרורו בערבות, כולל דיווח למשטרה פעמיים ביום. הדרכון שלו הוחרם באופן זמני.
למחרת בבוקר נפגשנו שוב במלון מקומי. הפעם עורכי הדין של ליאה ופול היו נוכחים. פול אמר שמצבו טוב ושהוא שמח להיות עם המשפחה שלו. אך ניכר שהיה מעורער. קולו נע בין אנרגטי ומתריס למותש ועייף.
בבית המשפט, עורך דינו המקומי של פול, ג'ייסון אזופרדי, טען שבתי הכלא ברומניה עמוסים מדי ורעועים, כך שזו תהיה הפרה של זכויות האדם של מרשו להעביר אותו לשם. רומניה שלחה ארבעה נציגים לשימוע מטעמה. "זה מאוד לא שגרתי", אמר לי אזופרדי. "אני לא זוכר שום מקרה שבו נציגים של ממשלה זרה הגיעו הנה פיזית כדי להעיד".
בשיחות איתי היה ברור שפול מותש. הוא נלחם כל חייו כדי שיכירו בו, ועכשיו הוא עמד בפני קלון ושנים מאחורי הסורגים, לא בתור הנסיך פול מרומניה, אלא כפול למברינו, נוכל.
בזמן שהוא המתין לשמוע מה יעלה בגורלו, נסעתי לאתונה לפגוש את שטיינמץ. יוון היא אחת משלוש המדינות היחידות באירופה שאליה יכול המיליארדר להגיע בלי לפחד שיעצרו אותו (הוא כבר נעצר בקפריסין ושוחרר בערבות, והצליח להדוף ניסיון אחד להסגיר אותו לרומנים באתונה ב־2021).
נפגשנו בערב קיצי חם במרפסת של טברנה באזור כיכר סינטגמה. שטיינמץ אמר לי שלא עשה משהו לא חוקי ברומניה, וכלל לא היה מודע לכך ששותפיו שילמו שוחד. "זה היה עסקי לגמרי", אמר במבטא ישראלי כבד באנגלית, כמעט בלחש — מה שהולם אדם שרגיל לכך שאנשים משתתקים כשהוא פותח את הפה. "אנחנו עושים מאות עסקאות בסקטורים שונים, וראינו שם הזדמנות פיננסית טובה".
לפי שטיינמץ, ההרשעה ברומניה נבעה ממניעים פוליטיים בלבד של בכירים מקומיים שסולדים מהצלחה של זרים. "הכל היה מתואם מראש... זה היה משחק מכור", אמר וכינה את ההרשעה שלו "בדיחה, בדיחה רומנית".
בשווייץ הורשע שטיינמץ בעבירות שוחד והלבנת הון באחת המדינות העניות ביותר באפריקה (הוא מערער על ההרשעה). נגזרו עליו שלוש שנות מאסר, שמתוכן הוא אמור לרצות 18 חודשים בפועל, וקנס של 50 מיליון פרנק שוויצרי. אך הסיכוי שהוא ירצה שם מאסר קלוש. ממשלת גינאה כבר הגיעה להסדר בתביעה שלה נגד החברה שלו. שטיינמץ טען שאינו מוטרד במיוחד מכך שצו המעצר האירופי שהוציאה נגדו רומניה עדיין עומד בעינו. "ממה יש לי לדאוג? לדאוג ממשהו שלא עשיתי? כי אני לא יכול לטוס לאירופה? אני יכול לטוס לשאר העולם. אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה". לאחר שהלכתי הוטרדתי מהמחשבה שיש משהו בדבריו (הערת המתרגמת: באוקטובר, שלושה חודשים לאחר הריאיון עמו, היוונים עצרו שוב את שטיינמץ והוא שוחרר בתנאים מגבילים. השבוע בית המשפט באתונה פסק בעד הסגרתו לרומניה).
שופטים ברחבי אירופה הטילו ספקות רציניים בהאשמות של רומניה נגד חברי פרויקט הנסיך. כך קפריסין, מלטה וצרפת דחו כל אחת בנפרד ניסיונות של רומניה להסגיר את שטיינמץ ופול. באינטרפול אף החליטו למחוק את צווי המעצר נגדם, לאחר שנקבע שהשימוש של השירות החשאי הרומני בהאזנות סתר "מנוגד להליכי משפט תקינים", כך לפי מסמכים שהגיעו לידי "פייננשל טיימס". בהחלטה של האינטרפול נטען גם כי יש "חששות רציניים בנוגע לקיומן של השפעות פוליטיות" בתביעה פלילית שהגישה רומניה נגדם.
שוב חופשי. לבינתיים
לקראת סוף הקיץ התייצב פול בפעם האחרונה בבית משפט במלטה, ושם שמע כי נדחתה בקשתה של רומניה להסגיר אותו. הוא היה חופשי לשוב לצרפת. ליאה התרגשה מאוד מהחזרה לצרפת. "מחר נשהה אצל חברו היקר של בעלי שיש לו טירה בצרפת. מצינוק לטירה בתוך יום אחד! כמה אנשים ממרכז ארצות הברית יכולים להגיד כזה דבר?"
כמה שבועות לאחר מכן סיפר פול שהוא הצליח למצוא ציורים אבודים שהוברחו מרומניה בשנות הארבעים. בתגובה לעתירתו בית המשפט הקפיא את ההעברה של שתי יצירות של אל גרקו, ופתח אפשרות לכך שלאחר שלושה עשורים פול יקבל חלק קטן מהירושה שלו.
באחת השיחות האחרונות שניהלנו, שאלתי אותו אם אחרי כל העיכובים, צווי המעצר והבריחה מהכלא הוא מתחרט שחזר לרומניה? "אני נכדו של המלך קרול מלידתי, מהרגע שבו נוצרתי", אמר. "אני מכבד את הרפובליקה הרומנית... אבל אני באמת יורש העצר החוקי".
