הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1 הבן הצעיר שלי, בכיתה ו', סיפר לי על מטלה שקיבל בבית הספר: התלמידים התבקשו לדמיין שחיו ביוון העתיקה ואז עברו לפרס העתיקה, ולכתוב מכתב לחבר שנשאר מאחור, לספר לו על ההבדלים בין החיים בשתי התרבויות. שמחתי לשמוע על זה; זו מטלה חמודה שמחייבת אותו לחשוב קצת, לחקור, לעבד מידע ולהציג אותו בלשונו. בעודי מכין שניצלים אמרתי לו שאם הוא צריך את עזרתי שיקרא לי. כשסיימתי לטגן הוא בא לבשר לי בשביעות רצון שסיים. וואלה? כל כך מהר סיימת מטלה כל כך מסובכת? מעניין. ביקשתי לראות.
התיישבנו מול המחשב שלו, והוא הראה לי מכתב שלם שכתב לחבר היווני הדמיוני שלו. לא היה לי שום ספק שהוא לא כתב אפילו מילה אחת במכתב הזה. ביקשתי שיקריא לי. הוא התחיל להקריא, ואיפשהו בשורה השלישית התקשה לבטא את אחת המילים. שאלתי אותו איך יכול להיות שהוא לא יודע לבטא מילה שהוא עצמו כתב, והוא הודה מיד — לא כתבתי את זה, רובי הבוט כתב את זה.
רובי הבוט הוא ממשק AI עברי שרוכב על ChatGPT ועובד על אותו עיקרון כמו כל אלה: תנו לו משימה, והוא כבר יבצע אותה. הבן שלי נתן, רובי ביצע, הבן שלי גמר את המטלה, הוא יכול לחזור לשחק במחשב.
אמרתי לו שזה עניין שלו; שהוא יכול להגיש את המטלה הזו כמו שהיא, וסביר להניח שהמורה תעלה עליו תוך שנייה וחצי, כי ניכר שלא הוא כתב את המכתב הזה, והוא יצטרך להתמודד עם המורה. לחלופין, אמרתי לו, בוא ננסה ללמוד איך אפשר לעבוד עם רובי הבוט באופן קצת יותר מתקדם, כדי שאשכרה תלמד מזה משהו. לא על יוון העתיקה, אלא על בינה מלאכותית.
זה לקח לנו בערך חצי שעה, שבה הוא למד איך אפשר לקבל מה־AI רעיונות, איך אפשר להשתמש בה כדי לחקור לעומק נושא מסוים, לקבל הפניה למקורות מידע, איך לבקש ממנה נתונים ואז לבדוק שהם נכונים ולא מומצאים. בקיצור, איך הופכים אותה לכלי עבודה במקום שתעשה את העבודה במקומנו. איך היא יכולה לעזור לנו, לא להחליף אותנו. אחרי החצי שעה הזאת, הוא כתב מכתב בעצמו, על נושאים שהוא בחר להעמיק בהם. האם הוא זוכר מזה משהו על יוון או פרס העתיקה? אני בספק רב. האם הוא זוכר מזה משהו על שימוש נכון בבינה מלאכותית? אני מקווה שכן. ובעיקר אני מקווה שזה יקרה שוב, כדי שהוא יפנים טוב יותר את האפשרויות החדשות שיש לו. והכי אני מקווה שיעשו את זה איתו גם בכיתה, בבית הספר.
מחקר של הבנק העולמי על בתי ספר בניגריה מצא ששימוש ב־AI הזניק את הישגי התלמידים בתוך שישה שבועות, סייע להם לסגור פערים של שנתיים, ואפילו גרם להם להתלהב מללמוד
1 צפייה בגלריה
קיש מציג את התוכנית, השבוע. אתגר מרכזי יהיה להביא את התוכנית לבתי הספר החלשים יותר
(צילום: יובל יוסף/לע"מ)
2 הסיפור הזה קרה לפני חודשיים. נזכרתי בו השבוע כששר החינוך יואב קיש הכריז על 2025 שנת הבינה המלאכותית במערכת החינוך. יש לי הרבה ביקורת על קיש, ובעיקר על תשומת הלב המופרזת שהקדיש לחיזוק מערכת החינוך החרדית המפלגתית במקום להרחבת מערכת החינוך הממלכתית־חרדית, אבל לפעמים אפילו קיש עושה משהו בכיוון הנכון.
במסגרת התוכנית, משרד החינוך חבר לחברות טכנולוגיה גדולות ויצר כמה מערכות בינה מלאכותית שהותאמו לתלמידים, עם חשיבה על גילים שונים, זרמי חינוך שונים, שפות שונות. המטרה היא להטמיע את הכלי הזה בבתי הספר, לעבוד איתו ולא להילחם בו; למדנו את הלקח מהשנים שבהן המערכת נלחמה בשימוש בוויקיפדיה. עכשיו אנחנו מבקשים לאמץ את הטכנולוגיה, לא להתנגד לה, וזה כשלעצמו שינוי מבורך.
עכשיו המשרד מבקש לגייס את המנהלות והמורים כדי לעשות זאת, ומציע להם מנטורים שינחו אותם, שבמשך עשר שעות יציגו להם את המערכות החדשות ואת השימושים האפשריים שהן מציעות לתלמידים. לא כולם מתלהבים מזה. יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דויד, למשל, אמרה שמדובר בתוכנית חשובה, אבל "לצערי המשרד, במקום לפעול להטמעת התוכנית באופן מושכל, בחר להכניס מנטורים שייתנו עשר שעות הדרכה בבתי הספר וייעלמו. זה מתכון בטוח לכישלון. אם רוצים הטמעה אמיתית חייבים לספק למורים כלים אמיתיים, הכשרה ממושכת, גורם מקצועי בתוך בית הספר שידאג לעדכן את הצוות בחידושים שכל הזמן קורים. זה לא זבנג וגמרנו, צריך באמת לעבוד בזה. רוב המורים לא מכירים את התחום וייקח להם זמן להתמקצע בו לרמה שהם מסוגלים ללמד תלמידים שנולדו לתוך העולם הזה".
אני לא חושב שקיש חולק על בן דויד; הטמעה של טכנולוגיות חדשות, בייחוד בקרב אנשים מבוגרים יחסית (הגיל החציוני של מורות הוא 42 בחינוך היסודי ו־46 בעל־יסודי), היא אתגר. זבנג וגמרנו אכן לא יעבוד. אבל קיש ידע להסביר למה הם עובדים ככה, הסבר שעיקרו: יכולנו לעבוד על המהלך הזה שנתיים, עם צוותי הכנה וחשיבה ומה לא, ועד שהיינו מסיימים הטכנולוגיה כבר היתה מתקדמת מהר מדי ומה שבנינו לא היה שווה כלום. אני מקבל את ההסבר הזה — לפעמים האויב של הטוב הוא באמת הטוב ביותר. עכשיו רק בואו נחשוב מה עושים כדי שגורלן של המערכות החדשות שהמשרד הציג לא יהיה דומה לגורל הלוחות החכמים שניסו לדחוף למורים בתחילת העשור הקודם, ואיך המשרד יכול להתמודד עם מציאות שבה בנושאים כאלה יש לא מעט תלמידים מיומנים יותר מהמורים שלהם. זה הולך להיות אתגר לא פשוט.
3 במערכת החינוך הישראלית יש מיליון בעיות. את רובן שום בינה מלאכותית לא תפתור; בינה אנושית בקושי יודעת איך להתמודד איתן.
שיעור הנטישה של מורות חדשות הוא אדיר — בין רבע לשליש עוזבות בתוך חמש שנים בלבד, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. וכשהצעירות עוזבות, המערכת נהפכת למבוגרת יותר. ומלמדים את הילדים שלנו המון מקצועות, יותר מדי, אבל במקצועות הליבה שלה יש חוסרים קשים. רוב אם לא כל ההורים שקוראים את הטור הזה ודאי ראו בשנה האחרונה מודעות של בתי הספר של ילדיהם, כאלה שרצות בפייסבוק ובכל מקום אפשרי, שבאמצעותן המנהלות מחפשות בנרות מורות לאנגלית, למתמטיקה, למדעים. כמו מערכת הבריאות, גם מערכת החינוך מחזיקה בציפורניים אנשי צוות שכבר חצו את גיל הפרישה, בעיקר במקצועות שבמחסור, כדי שייתנו עוד שעה או שעתיים בשבוע בבית הספר.
וההישגים בינוניים. המבחנים הבינלאומיים האחרונים הראו ששיעור המצטיינים מצטמצם ושיעור הנכשלים עולה. בוגרי מערכת החינוך גדלים להיות אנשים חסרי כישורים ומיומנויות רלבנטיות לשוק העבודה המודרני, קל וחומר לנוכח קצב השינויים הטכנולוגיים.
כשזה המצב, הכרזה על שנת הבינה המלאכותית, שנפתחת בחודש הבינה המלאכותית, עלולה להיהפך לעוד איזו מין מטלה כזו שהשר מנחית וכולם עוסקים בה לרגע עד שתשומת הלב עוברת למשהו אחר ואז היא נזנחת. מצד אחר, אימוץ טכנולוגיות כאלה יכול להיות הזדמנות לקחת את מערכת החינוך קדימה. זה תלוי קודם כל במנהלות והמנהלים, במנהלי החינוך ברשויות המקומיות, ברשתות החינוך, במורות והמורים, וגם בנו, ההורים.
למשל, אם בתי הספר יקבלו ממשרד החינוך חופש, את הגמישות הנדרשת כדי לזנוח חלק גדול ממערכי השיעור המיושנים שמוכתבים להם, הם יוכלו לבקש מהמורים רק לשחק עם הבינה המלאכותית במשך חודש שלם — בשיעורי חשבון, אמנות, היסטוריה, אנגלית, בכל מקצוע בעצם — ובתוך חודש כבר נהיה במקום טוב יותר. אם ייפטרו מהמיושן ויציגו לתלמידים את החדש, המורות והמורים עשויים לחזור להיות דמויות רלבנטיות עבור הילדות והילדים, דמויות שאפשר ללמוד מהן, ואז ודאי נהיה במקום טוב יותר.
את המטלה ההיא בהיסטוריה, למשל, המורה היתה יכולה לעשות עם הילדים בכיתה. להדגים להם איך אפשר להשתמש בבינה מלאכותית ולתרגל את זה בדרך לכתיבת המכתב. או לבקש מאיתנו, ההורים, לתרגל את זה עם הילדים בבית. כל מטלה נוספת מהסוג הזה שהיתה מלמדת את הילדים על השימוש ב־AI כמכפיל כוח, ככלי עזר ללמידה ומחקר וחשיבה, היה יכול להצית מחדש את הסקרנות האבודה שלהם, לחבר אותם מחדש לבית הספר ולמורות, וגם להכין אותם קצת יותר לעולם שמחכה להם.
4 ד"ר תומר סיימון, המדען הראשי של מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל, הוא תומך נלהב בתוכנית שהציג השבוע קיש. הוא מודע לכל הבעיות שלה, אבל חושב שהיא צעד חשוב והכרחי, ובעיקר —
מברך על כך שזה נעשה ברמה הלאומית, לא רק ברשת חינוך מסוימת או ברשות מקומית מסוימת. הוא צודק: מהלך כזה, אם משרד החינוך ינהל אותו כמו שצריך וישקיע את המשאבים שלו במקומות הנכונים, יוכל לסייע בעיקר לבתי ספר חלשים לצמצם פערים ולהתקדם.
סיימון סיפר לי על מחקר של הבנק העולמי על שימוש בבינה מלאכותית בבתי ספר בעיר בנין, ניגריה. בעיר יצרו פיילוט לתוכניות לימודים אחרי שעות בית הספר באמצעות AI; בתוך שישה שבועות בלבד חלק מהתלמידים הצליחו לסגור פערים לימודיים של שנתיים, וההישגים של תלמידות היו אפילו טובים יותר (נקודת המוצא שלהן היתה מראש נמוכה יותר). וככל שהתלמידים השתתפו יותר בתוכנית והתמידו בה, כך גדלה ההתלהבות שלהם ללמוד, וכך השתפרו ההישגים שלהם. במילים אחרות — זה עובד. ההישגים משתפרים, התלמידים מתחברים, בית הספר חוזר להיות רלבנטי ומרכזי בחיי התלמידים.
גם סיימון לא חושב שעשר שעות הדרכה של מנטורים יהפכו את המנהלות והמורים לשגרירים נלהבים של בינה מלאכותית ויטלטלו את המערכת, אבל הוא סבור שזו התחלה חשובה, ומקווה מאוד שעשר השעות האלה ייהפכו ל־30 שעות, ואז ל־30 ימים, ואז הכל יתגלגל מהר יותר. גם כאן אני מסכים איתו. אני רק חושש שזה יקרה, שוב, במקומות החזקים יותר, בעוד החלשים ימשיכו להיאבק קודם כל על הלחם והחמאה. מבחינתם, הבינה המלאכותית היא מותרות שרק בתי ספר שנמצאים בחלק העליון של פירמידת הצרכים יכולים להרשות לעצמם. וזה צריך להיות האתגר המרכזי השני של משרד החינוך בתוכנית הזאת, זה צריך להיות לנגד עיניו כל הזמן. רק כך התוכנית הזאת אולי תצליח להוכיח את עצמה באמת.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
