1 באחרונה, קורה דבר מוזר. המשפט הזה כשלעצמו קצת מוזר, כי הרבה דברים מוזרים קורים לאחרונה. אבל במסגרת העידן המוזר שאנחנו חיים בו, דבר אחד מוזר במיוחד, ולמעשה מוזרותו עולה על כל דמיון: חשבון האינסטגרם של נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ.
ביום ראשון, 4 במאי, טראמפ העלה לחשבון האינסטגרם שלו את התמונה שמופיעה כאן. קחו לכם רגע להתבונן בתמונה, בכל הפרטים. בדגלים ובנשרים האמריקאים ברקע, בוורידי זרועו של טראמפ. בחרב האור האדומה. מה זה? איך מסבירים את זה? איך מסבירים את זה שנשיא ארצות הברית העלה תמונה כזו בחשבון האינסטגרם הרשמי שלו ובחשבון הרשמי של הבית הלבן?
לכאורה, יש הסבר. לתמונה הזו של טראמפ התלווה כיתוב. הנה הוא, בתרגום חופשי שלי: "4 במאי שמח לכולם! כולל למטורללי השמאל הקיצוני, שנלחמים כל כך קשה להחזיר לתוך הגלקסיה שלנו אדוני סית', רוצחים, ברוני סמים, אסירים מסוכנים, וחברי כנופיית MS-13 הידועים לשמצה. אתם לא המורדים — אתם האימפריה". אוקיי, זו דורש טיפה הסבר: 4 במאי הפך בתרבות הפופולרית האמריקאית ל"יום 'מלחמת הכוכבים'", מפני שהמשפט האיקוני מתוך הסרטים — May the force be with you — נשמע כמו May the 4th be with you.
אז כדי לחגוג את יום "מלחמת הכוכבים", טראמפ העלה תמונת בינה מלאכותית של עצמו כאביר ג'דיי מסוקס שיוצא להגן על אמריקה מפני השמאל המטורלל. או משהו כזה. אני אומר משהו כזה, כי חרב האור שטראמפ מחזיק בתמונה היא אדומה, שבסרטי "מלחמת הכוכבים" משמשת דווקא את הרעים. למה חרב אדומה ולא כחולה כמו של הטובים? אולי כי הוא רפובליקני וזה הצבע של המפלגה. אולי סתם כדי להטריל. אולי פשוט לא שם לב. אבל זה רק פרט מוזר אחד בתוך המוזרות הגדולה יותר — מה זה לעזאזל? למה נשיא ארצות הברית מעלה לחשבונות הרשמיים תמונה שלו בתור אביר שרירן שיוצא להציל את העולם?
זה נשמע כאילו אני נטפל לזוטות, אבל אני לא. כי לחשבון האינסטגרם של טראמפ יש יותר מ־16 מיליון עוקבים. וזה רק האינסטגרם. בטוויטר יש לו יותר מ־100 מיליון עוקבים, בפייסבוק 36 מיליון, ברשת האישית שלו (Truth Social) עוד כ־10 מיליון, ואלה רק החשבונות שלו, לא כולל החשבונות הרשמיים של נשיא ארצות הברית ושל הבית הלבן. זו אימפריה של הפצת תכנים. טראמפ חי ברשתות החברתיות. זו הדרך העיקרית שבה הוא מתקשר עם בוחריו, לא דרך תקשורת המיינסטרים, שלה הוא קורא תקשורת הפייק ניוז. חשבון האינסטגרם שלו הוא כלי חשוב מבחינתו בביסוס משטרו, בשיפור הפופולריות שלו (שכרגע צוללת), בתקיפת המחנה הנגדי. יש לו מכשיר טלפון שהוא מחזיק באופן אישי ומדי פעם מצייץ ממנו. זה פרויקט שלו, הוא לגמרי על זה ומשקיע בו זמן. לכן אי אפשר לראות בזה סתם הטרלה חד־פעמית, משובה משעשעת ליום "מלחמת הכוכבים".
בין היתר, משום שזו לא הפעם הראשונה שטראמפ מעלה תמונה מופרכת לחלוטין של עצמו שחוללה באמצעות בינה מלאכותית. למעשה, ממש יום לפני התמונה של עצמו כאביר ג'דיי, הוא העלה תמונה של עצמו בתור האפיפיור החדש. יושב על הכס הקדוש, לבוש בבגדי האפיפיור, תליון גדול של צלב מוזהב על חזהו, כובע האפיפיור לראשו, והוא מחווה באצבעו מחוות יד אפיפיורית. לתמונה ההיא הוא אפילו לא צירף כיתוב. פשוט טראמפ הוא האפיפיור החדש וזהו זה.
איך אפשר להסביר את זה? וחשוב מזה, איך קוראים לשיטת המשטר הזו שהאמריקאים מצאו את עצמם חיים תחתיה (וכתוצאה מכך גם כל העולם החופשי)? האם זו הטרלוקרטיה? האם זו דיקטטורת רשתות חברתיות? ואולי פשוט — טמטומוקרטיה?
כשהנשיא משגר למאות מיליוני עוקביו תמונה שלו כמושיע העולם אלה לא רק עובדות אלטרנטיביות, זו המציאות עצמה שנהפכה לאלטרנטיבית, והעולם האמיתי נהיה מדומיין
1 צפייה בגלריה
תומכי טראמפ פורצים לקפיטול ב־ 6 בינואר 2021 . מבחינתם, הדמוקרטים גנבו את הבחירות, ורק זו המציאות האמיתית
(צילום: AFP)
2 "אני רואה בתמונות האלה הטרלה", אמרה לי ד"ר הדס אהרון. היא חוקרת פופוליזם, לאומיות ודמוקרטיה, ועובדת במכון מולד. אבל אפילו אם אלה רק הטרלות, גם להן יש תפקיד אסטרטגי. "חלק מהעניין הוא לערער את המשמעות שאנחנו נותנים לדברים. לבלבל אותנו. לייצר כל הזמן זעזוע על שטויות, במובן שמבלבל מאוד בין מהו העיקר ומהו התפל. גם הקדנציה הקודמת שלו היתה כזו. מאוד overwhelming ומבלבל את האנשים שמתנגדים לו", היא אמרה לי.
טראמפ לא לבד בזה, הוא פשוט הכי טוב בזה. והוא גם מנהיג העולם החופשי והמנהיג החזק במערב וכו' וכו', אז האפקט שיש לתמונות מהסוג הזה מועצם. "המטרה היא לערער את האפשרות לייצר אופוזיציה קוהרנטית שתוקפת את הדברים החשובים", אומרת ד"ר אהרון. "הכל מתערבל, מה חשוב ומה לא חשוב, נגד מה צריך להילחם, מה צריכה להיות האג'נדה שלנו בתור אופוזיציה. כשיש סערה תקשורתית כל הזמן, מאוד קשה להתמקד. ובשלב מסוים גם כבר לא ברור יותר מה מזעזע ומה לא, אז קשה בכלל להזדעזע".
גם אם אלה רק הטרלות ודחקות, מאחר שהן משמשות, בין היתר, לבלבול האופוזיציה הפוליטית והציבורית, הרי שיש להן גם תפקיד אסטרטגי. "אני חושב שהמושג competitive authoritarianism רלוונטי לדיון הזה (ועוד לא מצאתי לו תרגום קולע וקליט בעברית, כי "סמכותנות תחרותית" לא בדיוק מתגלגל על הלשון)", כתב לי ד"ר נעם גדרון, מהמחלקה למדע המדינה והחוג לפכ"מ באוניברסיטה העברית. הוא שוהה בקליפורניה אז בגלל הפרש השעות התכתבנו ולא דיברנו.
סמכותנות תחרותית (זה באמת לא שם טוב) הוא מושג שטבעו זוג מדעני מדינה אמריקאים לפני קצת יותר מעשור, כמה שנים לפני שטראמפ עלה לשלטון. הרעיון של החוקרים — סטיבן לוויצקי ולוקאס וויי — היה כזה: כמו בכל דמוקרטיה ליברלית רגילה, גם במדינה שבה יש סמכותנות תחרותית יש בחירות בין מפלגות, או בין מנהיגים. והן אפילו בחירות חופשיות. אבל, הן מוטות לטובת מי שנמצא בשלטון באותו רגע, פשוט משום שהמפלגה השלטת או המפלגות השולטות בקואליציה משתמשות בשליטה היחסית שלהן במוסדות השלטון כדי להטות את התוצאות לטובתן. איך?
"למשל, דרך אכיפה ברננית של החוק כדי להקשות על יריבים פוליטיים, או על ידי הטבות כספיות כדי לתמוך בבעלי ברית. כל זה באופן שמשפיע לא רק על הזירה המפלגתית אלא גם על החברה האזרחית, התקשורת, האקדמיה והעולם העסקי", כתב לי ד"ר גדרון. במדינה שבה יש סמכותנות תחרותית האופוזיציה יכולה איכשהו לנצח בבחירות, אבל האתגר שעומד בפניה הוא כפול ומכופל, משום שהיא צריכה להתמודד עם אתגרים וחסמים שלא קיימים כשהבחירות הן חופשיות והוגנות לחלוטין.
בתור נשיא, כשטראמפ מסתכל סביבו, מי מבחינתו מוסדות השלטון שהוא באמת יכול לשלוט בהם? בבית המשפט העליון אמנם יש היום רוב שמרני (שליש מהשופטים ממש מונו על ידו בקדנציה הקודמת), אבל הוא עדיין מתנגח בו מעת לעת. התקשורת החופשית מבחינתו היא פייק ניוז, חרף הדומיננטיות של פוקס ניוז. בקונגרס ובסנאט אמנם יש לו רוב, אבל לך תדע מה יקרה בבחירות אמצע הקדנציה, ובכלל, כדי שהנבחרים יהיו נאמנים לו באופן מוחלט צריך לשמן אותם כל העת. מה זה משאיר לו?
בעיקר את הרשתות החברתיות. הכלי הזה, על מאות מיליוני העוקבים שלו, סר למרותו לחלוטין. בפרט כעת כשמקורבו אלון מאסק הוא הבעלים של רשת x. לכן טראמפ מקפיד להשתמש ברשתות החברתיות כדי להעביר מסרים לתומכיו. אבל כניסת הבינה המלאכותית לסיפור הזה, ובפרט תמונות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית, מעבירה אותנו לשלב הבא. מסרים ויזואליים טובים בהרבה לעיצוב תודעת המונים מאשר טקסטים, גם אם הם נכתבים באותיות גדולות. כשטראמפ מפרסם תמונות של עצמו בתור האפיפיור, או בתור אביר ג'דיי, הוא מעביר לתומכיו מסר מפורש, ובצדו מסר תת־הכרתי: אני המושיע, אני אחד ושמי אחד, ואין בלתי. אני אלוהים על פני הארץ. תראו איזה שרירי אני. חכו חכו כשטכנולוגיית הווידאו שהבינה המלאכותית יוצרת תגיע לבשלות — או הו איזה סרטונים טראמפ יחולל לנו אז.
3 לפחות מחוץ לארצות הברית, להתנהלות של טראמפ יש בינתיים אפקט הפוך. באוסטרליה ובקנדה הבחירות האחרונות היו הפתעה, כשהשמרנים שהיו אמורים לזכות הפסידו, והליברלים זכו. זה בגלל הפחד מאפקט טראמפ. אבל, חלפו רק מאה ומשהו ימים מאז תחילת הכהונה של טראמפ, ונכונו לנו עוד שלוש שנים ותשעה חודשים מהדבר הזה.
ובישראל, בשונה ממדינות אחרות במערב, השלטון מעריץ את טראמפ, וגם תומכי השלטון. מה שאומר שייתכן שכמו דברים אחרים שאנחנו מייבאים מארצות הברית באיחור, גם זה עוד יגיע אלינו. זה כבר התחיל בשוליים, בחשבונות x סהרוריים, וזה יעבור מתישהו דרך בימת הטראש המרכזית — ערוץ 14 — ומשם… האם לחלוטין מופרך לדמיין יום שבו נתניהו יפרסם בחשבון x או אינסטגרם תמונה שלו כמשה רבנו עומד עם לוחות הברית על הר סיני?
זוכרים את קליאן קונוויי? היא היתה אחת היועצות של טראמפ בקדנציה הראשונה. אחרי ההשבעה שלו, כשהוא ניסה לזייף תמונות שיראו כאילו היו יותר אנשים בהשבעה שלו בהשוואה להשבעות של נשיאים קודמים, קונווי טבעה את המושג "עובדות אלטנרטיביות" (alternative facts). כאילו יש עובדה אמיתית, ויש עובדה אלטרנטיבית, ולשתיהן משקל שווה.
זו היתה יריית הפתיחה במרוץ המשוגע להפיכת הדמוקרטיה באמריקה למשטר של סמכותנות תחרותית. מה שאז נתפס כאמירה גבולית, ספק משוגעת, של יועצת לנשיא, היום היה נתפס כאמירה רגועה, כמעט מרוסנת. בעידן שבו הנשיא שולח יד לטלפון, מחולל תמונה שלו (שברור שהיא פיקטיבית) בתור מושיע העולם החופשי, ומשגר אותה אל מאות מיליוני עוקביו, אנחנו כבר במקום אחר לגמרי. אלה כבר לא עובדות או אמיתות אלטרנטיביות, זו המציאות עצמה שהפכה אלטרנטיבית. כלומר, באמצעות התמונות האלה טראמפ מנסה לחולל לתומכיו תודעה אלטרנטיבית, שבה הוא גיבור־על שרירי, נציג אלוהים עלי אדמות וכל סופרלטיב עליון שתוכלו לחשוב עליו.
כשעוד ועוד מסרים כאלה מעצבים את תודעתך, אז העולם האמיתי נהיה המדומיין. לא לחינם טראמפ חוזר שוב ושוב על כך שהוא ניצח בבחירות שלוש פעמים, כי בבחירות 2020 הדמוקרטים גנבו את הבחירות. מבחינתו, ומבחינת תומכיו — זו המציאות האמיתית. המציאות שאנחנו חיים בה היא האלטרנטיבית, הדמיונית. למעשה, התמונות האלה עושות יותר מזה — הן נותנות ביטוי מוחשי לתפיסת המציאות של אנשים שממילא חושבים שטראמפ הוא המושיע. זה רק מאשרר בעבורם את מה שהם ממילא מרגישים. עם עוד ועוד תמונות כאלה, גם אנשים מיושבים יותר בדעתם ולא רק טראמפיסטים אדוקים ילכו לאיבוד. מה עושים אז?
לד"ר אהרון היתה תשובה, אבל היא מאוד לא נעימה לאוזניים ליברליות. "קח את פולין לדוגמה", אמרה לי, "עלתה שם לשלטון לפני כמעט שנתיים ממשלה ליברלית, והיא נכנסה אליו מאוד תוקפנית (כטראומה מהמשטר הקודם — ש"א). הם הכניסו משטרה לתוך רשות השידור כדי לפנות את אנשי המשטר קודם. הם נקטו רדיפות פוליטיות נגד הממשל הקודם מתוך אמונה שאין דרך אחרת לעשות את זה. הגישה הזו של 'נהיה ממלכתיים ואיכשהו זה יעבוד' היא מאוד שברירית. כי זה לא שברגע שכוחות כמו טראמפ הופכים לאופוזיציה הם אומרים לעצמם 'טוב בואו נעשה חשבונות נפש ונשנה את דרכנו'. לא. הם עושים דה־לגיטימציה משמעותית גם מהאופוזיציה. אז אני לא יודעת אם יש דרך אחרת".
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
