הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
ב־20 בינואר השנה, ביום שבו יצא בפעם האחרונה מהבית הלבן ופינה את מקומו לנשיא הנבחר דונלד טראמפ, העניק הנשיא היוצא ג'ו ביידן חנינת מנע מפתיעה לד"ר אנתוני פאוצ'י — הדמות הבולטת ביותר במאבק האמריקאי במגפת הקורונה. פאוצ'י, שהוביל את המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות (NIAID) מאז 1984, לא היה רק מדען אלא גם סמל, ולעתים מטרה, בקרב רווי הפוליטיקה לגבי הסיבות להתפרצות המגפה ובעיקר לגבי הדרכים להילחם בה. החנינה נועדה להגן עליו מהעמדה לדין של ממשל טראמפ.
הנשיא החדש לא נשאר חייב. מיד לאחר כניסתו לתפקיד, הכריז טראמפ על צעד שנוי במחלוקת משלו, והודיע שארצות הברית תפרוש מארגון הבריאות העולמי (WHO) בטענה כי הוא "כשל בניהול משבר הקורונה".
שני המהלכים — שנעשו בעת חילופי שלטון — אינם צירוף מקרים אלא ביטוי לכך שגם חמש שנים אחרי פרוץ מגפת הקורונה, דרך ההתמודדות איתה עדיין נמצאת בלבה של מחלוקת טעונה מאוד. והיא אינה שוככת גם מפני שתעלומת מקור הנגיף נותרה אחת הסוגיות הבלתי פתורות והנפיצות ביותר בעולם: האם הנגיף התפשט מהטבע, דלף ממעבדה, או שמא נוצר בידי אדם? מחקרים סותרים, אינטרסים פוליטיים ושיקולים גיאופוליטיים מזינים דיון בלתי פוסק, שהשפעתו חורגת הרבה מעבר למעבדות המחקר וארגוני בריאות, ומחלחלת אל לב קבלת ההחלטות של מנהיגי העולם. לא במקרה המחלוקת הזו השפיעה על מדיניותם של ביידן וטראמפ, לעתים כמענה ישיר זה לזה.
היעדר הכרעה מדעית חד־משמעית בסוגיה, שלא לדבר על חוסר הנכונות של רבים בציבור לקבל הכרעה כזו במידה שתהיה, ממחישים שהקורונה אינה עניין היסטורי סגור. הדיון סביב מקור המגיפה מזמן אינו מדעי גרידא. הוא הפך בשנים אחרונות לשדה קרב פוליטי, לאמצעי שליטה בדעת הקהל ולאחד הגורמים החזקים ביותר לשחיקת האמון בממשלות, במוסדות, במדע, ובידע עצמו.
גם בזמן התפרצות האיידס נפוצו תיאוריות שלפיהן הנגיף הונדס, אלא שבעוד אז לא היו רשתות חברתיות שיחזקו את הפצת התיאוריות, הפעם התגבשה מציאות שבה החשיבה הקונספירטיבית קיבלה במה חסרת תקדים
7 מיליון איש מתו, לך תדע מה הסיבה
לפי נתונים רשמיים, הקורונה גבתה את חייהם של לפחות 7 מיליון בני אדם, אך לפי הערכות, היא אחראית למספר מקרי מוות כפול ויותר — מה שהופך אותה לאחת המגפות הקטלניות בהיסטוריה המודרנית. אלא שלמגפה היתה השפעה גדולה בהרבה מזו הבריאותית: הקורונה הותירה חותם כלכלי וחברתי שקשה להפריז בחשיבותו. רק בישראל הוערכה עלותה למשק בכ־130 מיליארד שקל, ואילו בארצות הברית נזקיה הסתכמו ב־16 טריליון דולר — נתונים שממחישים את עומק הזעזוע הכלכלי שהיא גרמה. היה ניתן לצפות שאירוע מדעי גלובלי כה דרמטי יסתיים בהסכמה רחבה יותר סביב הסיבות שהובילו אליו, אבל קרה בדיוק ההפך. ככל שהמשבר היה עמוק יותר, כך הניסיון להבין את מקורו הוליד שיבוש רב־תחומי גדול יותר ויותר.
השאלה המרכזית — מאין הגיע הנגיף? — מתנקזת לשתי השערות עיקריות. לפי הראשונה שבהן, שהיתה הקונצנזוס בתחילת הדרך, הנגיף עבר מבעלי חיים לבני אדם בתהליך טבעי שמכונה "זליגה זואונוטית", שהתרחשה ככל הנראה בשוק הרטוב של העיר ווהאן שבסין בסוף 2019. זליגה כזו גם קרתה בהתפרצויות של מגיפות קודמות כמו אבולה ושפעת העופות, וההשערה שכך התפרצה גם הקורונה נתמכה בידי ארגון הבריאות העולמי ורוב הקהילה המדעית.
אלא שעם הזמן צברה ההשערה השנייה — הדליפה המעבדתית — תמיכה גוברת. לפי גישה זו, אומנם הנגיף התפתח בטבע, אך דלף בשוגג ממעבדה במכון ווהאן, שבה ביצעו הסינים ניסויים בנגיפי SARS. מערכת הביטחון האמריקאית הדהדה את ההשערה הזו, שקנתה לה אחיזה בקרב חלקים נכבדים של הציבור, ולא רק בארצות הברית. השערה שלישית, רדיקלית בהרבה, גורסת כי הנגיף יוצר באופן מכוון. רוב המדענים דוחים את ההשערה הזו על הסף, בעיקר מכיוון שלדבריהם אין לה היתכנות ביולוגית, וממילא אין ראיות שתומכות בה — מה שלא העלים את התיאוריה, ואולי אפילו עשה את הפעולה ההפוכה. ביוני 2020 לימדו סקרים כי 58% מהאמריקנים היו "בטוחים" או "חושבים שסביר" שמקור הווירוס במעבדה בסין. ביוני 2021 שיעורם גדל ל־59%, ובמרץ 2023, כך לפי סקר של The Economist/YouGov, שיעורם של המאמינים שמקור הווירוס במעבדה עלה ל־66% (53% מתומכי המפלגה הדמוקרטית ו־85% מתומכי המפלגה הרפובליקנית). הסקר גם מצא כי יש רוב בציבור האמריקאי לאלה שסבורים שהנגיף שוחרר לעולם בכוונה, וגם האמונה בתרחיש הזה תואמת במידה רבה את ההשתייכות פוליטית. ולא רק בארצות הברית. מסקר שערך בספטמבר האחרון YouGov.UK עולה כי 48% מהבריטים סבורים שנגיף הקורונה דלף ממעבדה בכוונה או כתוצאה מתאונה, ואילו רק 28% אמרו כי הם מאמינים שמקורו בבעלי חיים.
חמש שנים לאחר פרוץ המגפה, ממשיכים להתפרסם ממצאים סותרים, המחזקים נרטיבים שונים. רק לפני כחצי שנה, בספטמבר 2024, פורסם מחקר מקיף במיוחד שערכו 23 מכוני מחקר בינלאומיים, ובהם מוסדות מצרפת, בלגיה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, הולנד ופורטוגל. מסקנת החוקרים היתה חד־משמעית: "התפרצות המגפה הראשונית אותרה באופן אפידמיולוגי בשוק הסיטונאי של מאכלי הים בווהאן". המחקר חיזק את ההשערה שהנגיף עבר מבעלי חיים לבני אדם, והשתלב עם העמדה שהשמיעו כבר ב־2020 ארגון הבריאות העולמי ומדענים מובילים, ולפיה אין עדויות ממשיות שתומכות בתרחיש הדליפה.
אבל שלושה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 2024, פורסם דו"ח שהוזמן על ידי ממשל ביידן, ובו מסקנה הפוכה לחלוטין. בדו"ח, שהוצג בתת הוועדה שמינה הקונגרס לחקר מגפת הקורונה, נכתב כי "הנגיף שגורם ל־COVID–19 כנראה הופיע בעקבות תאונת מעבדה או מחקר". הממצאים שעליהם התבסס הדו"ח כללו כמה נקודות מרכזיות: העובדה שבמכון ווהאן נערכו ניסויים בנגיפי SARS, כולל הנדסה גנטית של וירוסים בתנאי בטיחות נמוכים; היעדרן של חיות נגועות שניתן לקשור ישירות לשוקי ווהאן; ועדויות לכך שחוקרים מהמכון חלו כבר בסתיו 2019 בתסמינים דמויי קורונה, עוד לפני שההתפרצות הפכה לרשמית. בנוסף, הדו"ח הדגיש את נוכחותו של אתר ביקוע פורין (Furin Cleavage Site). מדובר במוטציה נדירה בחלבון הספייק של הנגיף, שלא נמצאה באף נגיף קרוב מבחינה גנטית, אך תועדה כחלק בחלבון שאליו הוצע להחדיר מידע גנטי במסגרת מחקר במימון ממשלתי אמריקאי שהתנהל בשיתוף ארגון EcoHealth Alliance והמעבדה בווהאן. עם זאת, תוצאות הדו"ח התבססו בין היתר על מסקנות סוכניויות מודיעין אמריקאיות, שהצהירו שיש להם "אמון נמוך" בתרחיש דליפת המעבדה. "מקור הקשור למחקר סביר יותר ממקור טבעי למגפת COVID–19, בהתבסס על הדיווח הזמין", נכתב בהצהרה ששחרר ה־CIA בינואר. באופן מודע, הממשל והגופים הכפופים לו התייצבו בחזית מול המדענים.
3 צפייה בגלריה
חיטוי מטוס ישראייר בנתב"ג, מאי 2020. עלות הקורונה למשק הישראלי מוערכת ב־130 מיליארד שקל
(צילום: Getty Images)
"האמת היא שאין שום נתון שמחזק את תיאוריית הדליפה"
פרופ' סוזן וייס דוחה בתוקף את המסקנות הללו: "אין שום ראיה לכך שהנגיף יצא ממעבדה — אפס — חוץ מספקולציות או היגיון נסיבתי", היא קובעת בנחרצות. "יש נטייה לנסות להשוות בין הצדדים, ולהציג את הוויכוח כאילו יש כאן שתי אפשרויות שוות במשקלן, אבל האמת היא שאין שום נתון שמחזק את תרחיש דליפת המעבדה".
וייס, מומחית עולמית לנגיפי קורונה ומנהלת מרכז פן לחקר פתוגנים מתעוררים באוניברסיטת פנסילבניה, מוצאת את עצמה שוב ושוב בלב סערת הקונספירציות לגבי מקור המגפה. לדבריה, הפער בין הידע המדעי לבין האופן שבו הציבור הרחב תופס את הנושא הפך לשסע עמוק. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המחלוקת סביב אתר ביקוע הפורין, שהפכה לאחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין המדענים לבין תומכי תיאוריית דליפת המעבדה, כולל בדו"ח שהוצג בקונגרס. "כבר בשנות השמונים ידענו שלחלק מנגיפי הקורונה יש אתרי ביקוע פורין, בעוד שלאחרים אין, ובכל זאת גם אלה שאין בהם אתר כזה עדיין גרמו למחלות", היא מסבירה. "ב־2020 אנשים פתאום התחילו לומר: 'אלוהים, האתר הזה של הפורין נלקח מ־HIV או משפעת!'", היא נאנחת. "אלא שידענו על אתרי פורין בנגיפי קורונה הרבה לפני שהתגלתה מחלת האיידס. ההשוואה ההיסטורית הזו לא מחזיקה מים. וזה כל כך מתסכל".
עבור וייס, זו דוגמה מושלמת לאופן שבו דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות משכתבת את המציאות, ומטשטשת את ההיסטוריה המדעית. אך מעבר לתסכול האישי וייס מזהה בעיה עמוקה יותר: הפער בין ממצאי המדע לאופן שבו הציבור והפוליטיקאים מתייחסים אליהם. "אין מדענים בכירים מהתחום שטוענים שהנגיף הונדס גנטית או שהתרחיש הסביר ביותר הוא דליפה ממעבדה", היא מדגישה. לטענתה, מי שמקדמים את התיאוריה הזו אינם מדענים אלא אנשים חסרי הכשרה מדעית, שהשפעתם הציבורית גדולה לאין שיעור מהבסיס העובדתי של טענותיהם. זהו סנטימנט שד"ר תאודרוס אדהנום גברה־יסוס, מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, תיאר היטב בתחילת ההתפרצות: "העולם לא רק נלחם במגפה. אנחנו נלחמים במידע. חדשות כזב מתפשטות מהר יותר, ובקלות יותר מהנגיף הזה", הוא קבע כבר בפברואר 2020.
הדו"ח שהוצג בקונגרס ניסה להביא לתוצאה הפוכה: לייצר שקיפות ציבורית, להרגיע את תיאוריות הקונספירציה, ולקעקע את התחושה הלא מבוססת שמאחורי המגפה עומדים כוחות גדולים שפועלים להסתיר את האמת מהציבור. בפועל, השפעתו היתה הפוכה. לא רק שהתיאוריות לגבי מקור המגפה הלכו והתרבו, הן גם הפכו למסוכנות יותר וכללו טענות חסרות בסיס על כך שהמגפה אינה אמיתית; שהיא נשק ביולוגי; שהיא הונדסה על ידי ממשלות כדי לשלוט בהתנהגות הציבור; שהיא מופצת באמצעות אנטנות; שחיסונים הם רעל או כוללים שבבי מעקב; ושאפשר לרפא את המחלה באמצעות שתיית אקונומיקה.
למרבה האירוניה, העובדה שאותה ועדה פרסמה את מסקנותיה בעוד שדו"חותיהם של גופי המודיעין נותרו חסויים רק הזינה עוד יותר את חסידי תיאוריות הקונספירציה, שטענו כי סביב המגפה התקיימה מערכת של הסתרה שיטתית. ניתוח שערכה סוכנות הידיעות AP מצא כי בתוך 48 שעות מפרסום הדו"ח, מספר האזכורים ברשת לתיאוריות קונספירציה סביב הקורונה זינק בלא פחות מ־100 אלף אחוזים.
צילום: Ed Hille
וייס: "אחד הדברים המתסכלים ביותר הוא חוסר היכולת לגרום לאנשים להבין - ולהסביר, לפחות מנקודת מבטי - את הבסיס המדעי של הדברים ומה אנחנו באמת יודעים. האמת היא שאין שום נתון שמחזק את תרחיש הדליפה ממעבדה"
כל ניסיון להפריך טענה רק מחזק תחושה שמשהו מוסתר
וייס היא לא רק מומחית לנגיפים אלא גם דמות מרכזית שהפכה למטרה של אלו שמאמינים שממשלות ברחבי העולם עסקו ועוסקות בהסתרה מכוונת של האמת. חטאה של וייס הוא שהיא נמנתה עם מחברי מאמר מדעי שפורסם בפברואר 2020, ובו נקבע כי אין כל ראיה שתומכת בכך שהנגיף נוצר במעבדה, אך כשלעיתונות הודלפו התכתבויות פרטיות בינה לבין אחד ממחברי המאמר, התברר שבאחת מהן היא כתבה: "מפחיד לחשוב שהנגיף הונדס במעבדה". הציטוט שהוצא מהקשרו הפך לכותרת ראשית, והצית גל חדש של תיאוריות קונספירציה אצל אנשים שראו במשפט הזה הוכחה לכך שהחשש מהנדוס הנגיף היה ממשי — ואולי אף יותר מכך: שהמדענים עצמם היו מודעים לסכנה, ובחרו להסתיר את האמת מהציבור.
גם לאחר גל של מתקפות ברשתות החברתיות והאשמות שהוטחו בה על כך שהיא שותפה לטיוח האמת, וייס אינה נסוגה ממסקנותיה. עם זאת, ניכר שהיא מבינה שגם ההסתמכות על מידע מדעי מוצק אינה מספיקה כדי לשכנע את כולם. משום כך, וכמעט באופן אוטומטי, היא מפרקת בשיחה עימי תיאוריה אחר תיאוריה, וטענה אחר טענה, שהוטחו בה ובקולגות שלה: מהאשמות על מחקרים בהקניית רווח תפקודי לאורגניזמים שונים שמעולם לא יצאו לפועל, דרך ההתכתבויות הפנימיות שלה, הפיתוחים במעבדה בוואהן, טענות על השמדת נתונים, חקירות בנוגע לתחלואת חוקרים בסתיו 2019, ועד תפקידו של הממשל הסיני בפרשה. אך כפי שהיא עצמה מודה, הפרכות מדעיות כמעט חסרות תועלת במרחב הציבורי משום שעבור חלק מהציבור כל ניסיון להפריך טענה מסוימת רק מחזק את התחושה שמשהו סביבה מוסתר.
תוכלי להסביר במונחים פשוטים מה הסיכוי שהווירוס נוצר באופן מלאכותי?
"זה חלק מהבעיה — קשה מאוד להסביר דברים כאלה במונחים פשוטים. אני חושבת שהנתק האמיתי הוא שאנשים שרוצים להאמין שהווירוס יצא ממעבדה או שמישהו יצר אותו, פשוט לא מבינים את המדע. וזו הסיבה שהם חושבים שאנחנו מסוגלים לעשות דברים שבפועל אנחנו לא יכולים לעשות".
ובכל זאת, איך ניתן להנדס גנטית נגיף?
"ניתן לבצע מניפולציות בגנום של נגיף רק כשהוא במצב של DNA אבל אי אפשר פשוט 'לגזור ולהדביק' RNA. מכיוון שלנגיף יש גנום המבוסס על RNA בלבד, חייבים תחילה להעתיק אותו ל־DNA. מבחינה רעיונית מדובר בתהליך פשוט, אך מבחינה טכנית זהו אתגר משמעותי. לאחר שמתקבל ה־DNA אפשר לערוך בו שינויים, אך לשם כך צריך להתחיל ממשהו. אי אפשר פשוט להמציא את רצף ה־RNA מאפס. אומנם אנו יודעים אילו גנים קיימים ב־RNA ויכולים, תיאורטית, להעתיק כל גנום ולשנותו, אך אין לנו דרך לדעת מראש אילו שינויים יגרמו לתוצאה מסוימת. גם כשמשווים את הגנום של SARS–CoV–2 לזה של SARS–CoV–1 או של נגיפי קורונה אחרים, לא ניתן להצביע על רצף מסוים ולומר: 'זה מה שגורם לנגיף להיות מידבק יותר' או 'זה מה שהופך אותו לקטלני'. זו בדיוק הבעיה — אנחנו לא יודעים כיצד לעשות זאת".
יש טענות שהנגיף נלקח מעטלפים, גודל בתרביות תאים או בעכברים, והותאם בדרך כלשהי לבני אדם. זה אפשרי?
"זה אולי נשמע הגיוני למי שאינו בקיא בתחום, אבל זה פשוט לא עובד כך. זו בדיוק הסיבה שבגללה אני לא חושבת שהנגיף עבר מניפולציה. למעשה, איני סבורה שזה היה אפשרי בכלל. כדי שזה יקרה, מישהו היה צריך למצוא את הנגיף, ואז לשנות אותו באופן יזום, או לחלופין, רק לאתר אותו, והוא היה צריך לברוח איכשהו מהמעבדה. אך גם האפשרות הזו אינה נראית לי סבירה".
למה לדעתך לא ייתכן שהנגיף דלף ממעבדה?
"איך לדעתך נגיף בורח ממעבדה?"
למשל, חור בחליפה, מסכה שנופלת — ראינו דברים כאלה בסרטים. זה לא תרחיש אפשרי?
"מדובר בנגיף נשימתי. אם יש לך נגיף בצלחת פטרי עם מעט נוזל, אין זה סביר שהוא 'יקפוץ' מהנוזל, יחדור דרך חור קטן במסכה ויגיע לאף של אדם. הסיכון קיים בעיקר כשעובדים עם כמויות גדולות של הנגיף, במיוחד בעת שימוש בצנטריפוגה, שכן תהליך כזה עלול ליצור אירוסולים. אבל גם זה תרחיש נדיר מאוד אלא אם כן מדובר במעבדה שבה בודדו את הנגיף ויצרו ממנו כמות משמעותית.
"אם בוחנים את ההיסטוריה, נגיפים כאלה עברו מבעלי חיים לבני אדם אינספור פעמים, הרבה לפני הופעת נגיפי SARS ו־MERS (נגיף ממשפחת הקורונה שהתגלה ב־2012 וגורם לתסמונת נשימתית מזרח תיכונית — ו"א). התופעה הזו כה נפוצה בנגיפי קורונה, שההנחה הסבירה ביותר היא שההנגיף עבר לבני אדם מבעל חיים. נראה לי כמעט מופרך להניח אחרת. בסופו של דבר, זה נגיף שהתמחה בהדבקה בין בני אדם. אני לא מבינה מדוע זה צריך לעורר חשד מלבד העובדה שיש לאנשים יותר זמן לשבת ולחשוב על זה".
אבל כשאנחנו רואים דו"חות של סוכנויות המודיעין האמריקאיות שרומזים לדליפה ממעבדה, איך עלינו להתייחס לזה?
"אי אפשר להוכיח טענה מדעית באמצעות ראיות נסיבתיות. ה־FBI וה־CIA אומרים, 'אנחנו לא מאמינים בצירופי מקרים'. אוקיי, אבל זה לא עובד ככה. אנחנו מדענים ולכן אנחנו בוחנים את הנתונים, אבל אין כאלה".
3 צפייה בגלריה
מתקן אשפוז לחולי קורונה בניו דלהי, מאי 2020. שר הבריאות החדש בממשל טראמפ טען כי "האנשים החסינים ביותר לנגיף הם יהודים אשכנזים וסינים"
(צילום: Getty Images)
ואז שר הבריאות טוען שהקוביד הונדס נגד שחורים
וייס מדברת על נתונים ומדע, אך הוויכוח סביב מקורו של נגיף SARS–CoV–2 חרג מזמן מגבולות המחקר והפך למאבק על נרטיב ועל אמון במוסדות הידע הרשמיים. בעיני רבים, מגפת הקורונה הפכה לסמל לכישלון האליטות, לא רק בניהול המשבר הבריאותי, אלא גם באמינות שהציבור מייחס להן. כמו במקרים רבים אחרים שבהם ההסברים הפשוטים נראו ככאלה שלא תואמים את גודל האירוע (למשל הרעיון שצלף יחיד מסוגל לרצוח נשיא או ש־19 חוטפים חמושים בסכינים יפניות מצליחים לרסק בקלות כמה מסמליה הגדולים של אמריקה), רבים התקשו לקבל אותם ופנו למקורות מידע חלופיים שיציעו להם תיאוריה סדורה שתפחית את אימת אי הוודאות. הסברה שהנגיף דילג מבעלי חיים לבני אדם לא סיפקה מענה ניח את הדעת עבורם, והצורך בהסבר מקיף יותר, שמתאים להיקף המשבר, הפך את הקורונה לכר פורה להתפתחות חשיבה קונספירטיבית — מנגנון שמספק תחושת שליטה, גם אם אשלייתית.
דינמיקה דומה התרחשה גם במגפות קודמות. בזמן התפרצות האיידס בשנות השמונים נפוצו תיאוריות לפיהן הנגיף הונדס כדי לפגוע באוכלוסיות מסוימות, בעיקר בשחורים. כשפרצה מגפת הזיקה ב־2016 נטען כי יתושים מהונדסים גנטית שוחררו במכוון על ידי הממשל או תאגיד הדשנים מונסנטו כדי לגרום נזק. אלא שבעוד שבתקופת האיידס לא היו רשתות חברתיות שיחזקו את הפצת התיאוריות, ומגפת הזיקה לא הפכה למשבר עולמי כמו מגפת הקורונה, הפעם התגבשה מציאות שבה החשיבה הקונספירטיבית קיבלה במה חסרת תקדים.
הדינמיקה הזו השתלבה היטב בנרטיב שטראמפ טיפח עוד קודם לכן: מאבק באליטות השולטות בשיח הציבורי. כשהקהילה המדעית מיהרה להוקיע חלק מהתבטאויותיו, ובהן נטייתו לכנות את הנגיף "הווירוס הסיני", והמלצתו לשתות אקונומיקה כדי להדביר את המחלה שלה הוא גורם, הדבר רק העמיק את חוסר האמון בממסד, תחושה שטראמפ עצמו עודד. בעולם החדש שהוא ברא, נשיא ארצות הברית הצטייר כמי שאינו חושש לשאול את השאלות שהממסד מבקש להשתיק, גם אם המדע הרשמי מתנגד להן נחרצות.
התוצאה של כל זה היא פוליטיזציה גוברת של השיח המדעי, שמעמיקה את חוסר האמון במוסדות הרשמיים. כשסוגיית מקור הנגיף הפכה מנושא לבדיקה מדעית לגיטימית לזירה של מאבק פוליטי, התחזקה אצל רבים התחושה שיש אפשרות שהאמת אינה בידי ה"מומחים", אלא אצל אלה שמערערים על קביעותיהם — בדיוק כפי שטראמפ ביקש להציג את עצמו. כך הפך הוויכוח על מקור הקורונה מסימן שאלה מדעי לסמל של מאבק רחב בהרבה: בין אלו שרואים במוסדות המדעיים גורמים אמינים לבין אלו שרואים בהם גופים פוליטיים, מוטים, ולעתים אף מושחתים.
האכזבה מהממסד המדעי מהאופן שבו טיפל במגפה הובילה לתגובת נגד שהתבטאה הן בתפוצה נרחבת של תיאוריות קונספירציה והן בצעדיו של טראמפ לאחר שובו לבית הלבן. הוא לא רק הוציא את ארצו מארגון הבריאות העולמי אלא גם מינה לתפקיד שר הבריאות את רוברט פ. קנדי ג'וניור – ממתנגדי החיסונים הבולטים באמריקה, שהתבטא שוב ושוב סביב המגפה. "ישנה טענה שקוביד־19 ממוקד מבחינה אתנית", אמר קנדי ב־2023. "הנגיף תוקף גזעים מסוימים באופן לא פרופורציונלי. הוא מכוון לפגוע בלבנים ושחורים, בעוד האנשים החסינים ביותר הם יהודים אשכנזים וסינים". בהמשך קנדי התנצל על דבריו, ואז חזר עליהם שוב.
אומנם קנדי הוא קול בולט במיוחד, אבל הוא מייצג תנועה רחבה של אנשים — בעולם וגם בישראל — שחולקים הלך מחשבה דומה לגבי חיסונים בפרט, ומדע בכלל. כך, כשילד טקסני לא מחוסן חלה ומת בשבוע שעבר מחצבת בעת ההתפרצות הגדולה ביותר של המחלה בארצות הברית זה 30 שנה, התכחש קנדי לא רק לממצאים אלא גם למספרים עצמם. "לא מדובר בהתפרצות יוצאת דופן", קבע שר הבריאות החדש בלי להניד עפעף.
כשהמדענים הוקיעו חלק מהתבטאויותיו של טראמפ לגבי הקורונה, הם רק העמיקו את חוסר האמון בממסד. בעולם החדש שהוא ברא, טראמפ הצטייר כמי שאינו חושש לשאול את השאלות שהממסד מבקש להשתיק
3 צפייה בגלריה
כלובי עטלפים חיים בשוק בג'אווה שבאינדונזיה, מרץ 2020. "אם בוחנים את ההיסטוריה, נגיפים כאלה עברו מבעלי חיים לבני אדם אינספור פעמים"
(צילום: AP)
האם הקורונה בסך הכל חשפה את כישלון המדע?
במעין מהלך משלים למאמציו של קנדי בתחום הרפואה הכריז טראמפ בשבועות האחרונים על קיצוץ משמעותי במימון מחקרים אקדמיים, צעד שבאופן בלתי נמנע יפגע אנושות במחקר הרפואי. "אפשר לומר שווירולוגים לא צריכים לעבוד עם וירוסים רקומביננטיים (מהונדסים גנטית — ו"א) ולסגור את התחום כולו כי זה עלול לגרום למגפה", וייס מסבירה את החשש מהממשל החדש. "הם אומרים את זה על שפעת, והם אומרים את זה על נגיפי קורונה, אבל מבחינתי המחקרים האלה חשובים ביותר. כך אנחנו מבינים כיצד הנגיפים פועלים".
השאלה היא אם המהלכים הללו — פרישת ארצות הברית מארגון הבריאות העולמי, צמצום המימון המדעי, ומינוי דמויות אנטי־ממסדיות לעמדות מפתח — הם תגובה מוצדקת לכישלון המדעי והפוליטי שהקורונה לכאורה חשפה, או שמא מדובר בפופוליזם מסוכן ומכוון, שנועד לחזק את המשטר גם במחיר של פגיעה אפשרית ביכולת להתמודד עם מגפות עתידיות.
בעידן הדיגיטלי, שבו מידע אמין ומידע כוזב מתערבבים זה בזה ללא הפרדה ברורה, קשה יותר מתמיד להבחין בין עובדות שמבוססות על מדע לבין נרטיבים שהתגבשו ברשתות החברתיות. במובן הזה, הקורונה הפכה בעיני קבוצות מסוימות ליותר ממגפה רפואית, ורבים תופסים אותה כתעלומה פוליטית־כלכלית שבה מעורבים לכאורה גורמים רבי־כוח ובעלי אינטרסים חבויים. פייזר, למשל, שהיתה הראשונה לפתח חיסון לקורונה, נתפסת מצד אחד כסמל לניצחון הרפואי על המגפה, ומצד שני כמייצגת כוח חסר פיקוח, המנצל משברים גלובליים להפקת רווח.
וכך, במציאות הנוכחית שבה הוויכוח סביב מקור הקורונה מזמן אינו שאלה מחקרית אלא מעין מבחן לאופן שבו הציבור תופס את המדע, את שירותי הבריאות ואת השלטון, השיח הציבורי בנושא כבר לא מוכרע במעבדות מחקר, אלא בפלטפורמות כמו פייסבוק, טלגרם ו־X, שבהן אנשים לאו דווקא מחפשים עובדות אלא נרטיבים שמתיישבים עם תפיסותיהם הקודמות. בעידן הפוסט־אמת, קשה לראות כיצד המדע עדיין מסוגל בכלל לשכנע בצדקתו.
