מי שלא התעמק בפרטי מכירתה של חברת D-Fend Solutions מרעננה למוטורולה סולושנס תמורת 1.5 מיליארד דולר באוגוסט האחרון, היה יכול לקבל רושם מוטעה. די־פנד פיתחה טכנולוגיה שיודעת להשבית רחפנים שלא מורשים להיכנס לתאי שטח שהוגדרו אסורים לטיסה ולהנחית אותם בלי לגרום נזק, ובקריאה שטחית היה ניתן לחשוב שסוף־סוף נמצא פתרון לאחד האיומים המדוברים ביותר והקטלניים ביותר בשדה הקרב המודרני: רחפנים שמופעלים בסיב אופטי.
שיטת הפעולה של הרחפנים הללו פשוטה ולכן יעילה: המפעיל האנושי אוחז בבקר שליטה שנראה כמו ג'ויסטיק של פלייסטיישן ותזוזות אצבעותיו מתורגמות לפקודות שנעות לאורך הסיב הדקיק, שיכול להימתח עשרות קילומטרים מהנקודה שבה הוא נמצא. מכיוון שהתקשורת עוברת בסיב ולא באמצעות גלי רדיו, מערכות שיבוש תדרים מתוחכמות ניצבות חסרות אונים מול הרחפנים האלה. בשנתיים־שלוש האחרונות הם הפכו לנשק שמשנה את פני המלחמה: הם עושים שמות בצבא הרוסי באוקראינה ואחראים לכ־80% מאבדותיו, וגם צה"ל מתקשה להתמודד עמם בדרום לבנון. בימים אלה ממש גם החות'ים החלו להשתמש בהם, והם מפרסמים ברשתות תיעוד שמראה כיצד הם עוצרים באמצעותם את חיילי צבא ערב הסעודית ובני בריתם ביעילות קטלנית.
הפתרון שמספקת די־פנד, לפחות כרגע, לא נועד לשדות הקרב. החברה פועלת בתחומי ביטחון פנים, הגנת גבולות, ושמירה על מתקנים רגישים ועל אירועים המוניים. כך שאלו שרצו להתעמק בטכנולוגיה שהביאה לדי־פנד את האקזיט הישראלי הגדול ביותר עד כה בתחום הדיפנס־טק, גילו למגינת לבם שהשיטה שהחברה פיתחה כדי להסיר איום של רחפנים אינה רלוונטית לאלה שמופעלים בסיב אופטי. אם כך, מדוע שילמה עליה מוטורולה סולושנס סכום כזה?
גרג בראון, יו"ר ומנכ"ל מוטורולה סולושנס, צוטט בהודעה לעיתונות ששוחררה עם חתימת העסקה כך: "הבטיחות על הקרקע מחייבת ביטחון באוויר והטכנולוגיה של די־פנד לנטרול רחפנים, שהוכיחה את עצמה בשטח, מהווה נדבך משלים ועוצמתי במערך הפתרונות הקריטיים שלנו, ומספקת ללקוחותינו ברחבי העולם הגנה ייחודית על המרחב האווירי".
גלריה
כוח צה"ל מבעד למצלמת רחפן סיב אופטי של חזבאללה, באפריל. "הפתרון יהיה בשילוב של שכבות זיהוי ובסופו של דבר האיום יודבר"
(צילום: Hezbollah Military Media/Reuters)
הבעיה היא שהמשפט הזה לא אומר הרבה. אלוף (במיל') עמירם לוין, שהיה אלוף פיקוד הצפון וסגן ראש המוסד והוא בעל המניות הפרטי הגדול בנקסט ויז'ן, מדגיש כי הוא לא מכיר את העסקה אך אומר כי "שיקולים לרכישת חברה יכולים להיות שונים ומשונים. לפעמים החברה הרוכשת אומרת לעצמה 'גדל פה משהו שאולי בעוד שנתיים יתחרה בנו, או שהמחיר שלו יתפח לכזה שבעתיד לא נוכל לעמוד בו', אז היא מעדיפה לרכוש עכשיו. יש חברות שלא רוצות שהמתחרה ירכוש את היכולת של אותה חברה. יכול להיות אפילו מצב שמשקיעים לוחצים להשקיע כסף שיש בקופה. אבל כיוון שהם עשו בדיקת נאותות, יכול גם להיות שפגשו את הצוותים הטכנולוגיים של די־פנס והם מאמינים ביכולת שלהם לפתח פתרונות נוספים לטווח ארוך. עוד אפשרות שקיימת היא שמוטורולה מאוד חזקה בפתרונות תקשורת על הקרקע וזאת הרגל הראשונה שהיא רוצה לשים בהגנה אווירית".
בעלי חברה שפועלת בתחום הרחפנים ולא היה מעוניין להזדהות אומר שהוא מבין את הרמת הגבה לנוכח סכום הרכישה הגבוה. "רחפני הסיב הם כרגע הכאב ראש הכי גדול בעולם ההגנה. החשש מהם לא מתמצה רק ללבנון או לרוסיה ואוקראינה. קיים למשל חשש מהברחת רחפני סיב שיתקפו מקרוב מתקני אנרגיה. עם זאת, אני לא מכיר את ההכנסות של די־פנס. אם יש לה מכירות של 250 מיליון דולר בשנה, מכפיל הכנסות של 5 ואילך הוא רווחיות שמצדיקה את זה — ואז הסכום ששולם כדאי כהשקעה. נוסף על כך, בשוק האזרחי לא רואים את רחפן הסיב כאיום העיקרי אלא חוששים מרחפנים אזרחיים שעשויים לחדור לשדות תעופה ולמתקנים קריטיים. במקרים כאלה, קל להחליט על הפתרון של די־פנס כי הוא מאפשר גם לגלות את הרחפנים האלה וגם 'ליירט' אותם ללא השפעה סביבתית. כמו כן, אפשר להסביר את הסכום הגבוה של העסקה הזו בכך שלדי־פנס אולי יש עוד טכנולוגיה, שפן בכובע שאנחנו לא מכירים. ומעבר לכך, מחיר הרכישה יכול להיגזר גם מכוח מיקוח של מסלול ההנפקה".
לעומת לוין ובעל החברה בתחום הרחפנים, אלוף (במיל') גיורא איילנד מפרגן יותר. "ההחלטה של מוטורולה חכמה כי הטכנולוגיה של די־פנס ייחודית ופורצת דרך בהיבט של השתלטות על רחפן ללא צורך בקו ראייה, מכ"מים, או הפעלה של נשק או קרן לייזר, וביכולת להנחית את הרחפן המיורט לאחר ההשתלטות עליו", הוא אומר. "הטכנולוגיה הזו יעילה בסביבות רועשות תקשורתית כגון שדות תעופה, והיא משתכללת. בעוד ישראל מוטרדת מאוד מרחפני הסיב בגלל המרחק הקצר מלבנון, בעולם מודאגים יותר מכלי טיס שטסים לטווחים של מאות קילומטרים, ובהשתלטות עליהם המערכות של די־פנד מאוד טובות. אם חברת ענק שמבינה משהו בטכנולוגיה רוכשת אותך, זה בגלל המכירות שיש לה בעולם, ומתוך הערכה ליכולות שיש לך".
בכיר במפא"ת מחזק את דבריו: "כמה חברות הביאו לכך שעד פברואר 2026 שיפרנו את גילוי ונטרול הרחפנים מבוססי תקשורת אלקטרונית. כשחזבאללה הבין שהשיגורים האלה כבר לא אפקטיביים הוא עבר להשתמש ברחפני הסיב. בראיית האתגר העולמי — יש הרבה יותר רחפנים מופעלי גלי רדיו ולא סיב, ולכן מוטורולה לא טועה. זה האתגר העיקרי כרגע".
ומה לגבי טיפול ברחפני סיב?
"אני לא חושב שנגיע לפתרון הרמטי יחיד אלא למיקס של פתרונות שבהם כל חברה תורמת את חלקה. חלק מהדברים כבר מבצעיים וחלק יבשילו בחודשים הקרובים".
"הפתרון שלנו נבנה כדי להגן על אזורים רגישים, נניח אצטדיון שמארח משחק בגביע העולם בכדורגל או אירוע מיסה המוני שבו המערכת שלנו הגנה על האפיפיור הקודם"
מיצג רחפנים בסיאול, נובמבר 2025. "אנחנו משתלטים על רחפן לא מורשה באופן שקט ומרחיקים אותו למקום בטוח בלי להפריע לאירוע"
(צילום: Ahn Young-joon/AP)
"מבחינתנו רחפן הוא וירוס"
את די־פנד הקים לפני כעשור זוהר הלחמי (56) לאחר שהבין שפשטות ההפעלה של הרחפנים, מחירם הנמוך ותפוצתם הגבוהה עשויים לאיים או לסכן מגוון לקוחות, משדות תעופה, שלא מעוניינים שכלים מעופפים לא מורשים יתקרבו למטוסים, ועד גופים כגון פיפ"א, שלא רוצים שמפעילי רחפנים יפרו את זכויות השידור שלהם או יפריעו לאירוע. "דיברתי עם לקוחות פוטנציאליים שהבינו את האיום שמייצרים להם הרחפנים האלה, והחלטתי להיכנס לתחום כדי להביא פתרון", הוא אומר.
הפתרון שגיבשה די־פנד הוא זיהוי פרוטוקול התקשורת שבו משתמש הרחפן הלא־מורשה, ניתוק קשר הרדיו המקורי שלו, השתלטות עליו והנחתתו בלי לסכן בני אדם או רכוש. כדי לעשות זאת, הוא גייס את אסף מונסה, ששימש בתפקידי ניהול ופיתוח בחברות טכנולוגיה שונות, ואת יניב בנבנישתי, שעזב את ורינט לטובת ההרפתקה החדשה. את שניהם הוא הכיר בגן ובבית הספר של בתו. עד כה די־פנד גייסה כ־67 מיליון דולר והשתמשה רק במחצית הסכום עד שנמכרה. היא מעסיקה כ־250 עובדים בישראל, וקרוב ל־50 עובדים נוספים שפזורים ברחבי העולם.
לדברי הלחמי, "כשמזהים רחפן לא ניתן לדעת אם מדובר ברחפן נפץ או ברחפן שמופעל על ידי מישהו שרוצה לצלם משהו, אבל התעלמות ממנו עלולה להיות מסוכנת כי באירוע ציבורי גם הקהל עצמו יכול להיות המטרה. הפתרון שלנו הוא להשתלט על הרחפן באופן שקט ולהרחיק אותו למקום בטוח בלי להפריע להתנהלות האירוע וזה היתרון הייחודי שאנחנו נותנים ללקוחות שרוכשים את הטכנולוגיה שלנו. הם מגדירים למערכת למי מותר ולמי אסור להיות בשטח האירוע והכל מבוצע באופן סייברי לחלוטין".
תוכל לפרט כיצד זה עובד?
"כשאת רואה אובייקט שצריך להוריד מהאוויר, אני רואה שורות קוד עפות בשמים. אם את משתמשת בתוכנת אנטי־וירוס כדי להגן על המחשב שלך, מבחינתנו לווירוס קוראים רחפן. במערכת שלנו יש אנטנות שמוצבות באתר, והיא נשלטת באמצעות טאבלט. הלקוח מסמן בו את הרחפנים המורשים, ועל הלא־מורשים המערכת תשתלט בשקט באופן שמבוסס על תקשורת גלי רדיו ולא באמצעות פיצוץ. השיטה הזו גם חוסכת השפעות סביבתיות לא רצויות כפי שראינו בזמן המלחמה בצפון, שבה היו שיבושים נרחבים בתוכנות מבוססות GPS".
יש לכם פתרון לטיפול ברחפני הסיב?
"אני לא יכול לפרט יותר מדי אבל אנחנו במשחק של להגן כנגד כל מה שמהווה איום. אנחנו השחקן המוביל בעולם במערכות הגנה מפני רחפנים, וגם בנושא רחפני הסיב אנחנו עושים את מה שצריך כדי לשמור על הפוזיציה הזאת".
איך לא חשבו קודם לכן על האיום הזה?
"בתחום הזה מתקיים משחק תמידי של חתול ועכבר. כשיש עכבר חדש אנחנו מפתחים חתול חדש. גם אחרי שנטפל בבעיית רחפני הסיב ייפתח עוד חלון. זה חלק מהעולם שלנו. בכל מקרה ישראל היא שחקן קטן מאוד מתוך סך המכירות שלנו יחסית למדינות נאט"ו, שבהן התקציבים גדולים יותר. אנחנו תופסים חלק גדל והולך מהשוק הזה וכבר מוכרים במאות מיליוני דולרים והמערכות שלנו פועלות ביותר מ־30 מדינות".
המכירה למוטורולה היא סוף הסיפור של המעורבות הישראלית בתחום הזה?
"היא לא הסוף אלא רק שלב בתהליך. קיבלנו דחיפה מגוף ענק כדי להכניס אותו לשוק שהוא לא היה בו עד היום. צורפתי להנהגה של מוטורולה כדי להיות אחראי לפעילות הזאת, שאמורה להיות מנוע צמיחה מרכזי של החברה, ואני פה כדי להקים חברה גדולה שתספק פרנסה למאות משפחות באופן ישיר ועקיף".
"על כל משקיע שאמר לנו 'כן', עשרות אמרו 'לא', וסך הכל קיבלנו יותר ממאה תשובות שליליות. אומנם ככל שגדלנו והתקדמנו זה השתפר, אבל לשמוע 'לא' זאת תמיד חוויה כואבת"
"יזם צריך לדעת לקבל סטירות"
הלחמי אומר שבמהלך גיוס ההון שנדרש כדי להוציא את חזונו לפועל חווה לא מעט טריקות דלת ממשקיעים. ב־2017 הוא גייס לחברה 2 מיליון דולר מכמה אנג'לים; שנה לאחר מכן — בהובלת קרן ורטקס שהשתתפה בכל סבבי הגיוס הבאים — הצליח לגייס עוד 6 מיליון דולר, ורק ב־2019 הצליח לגייס עבורה סכום גדול יותר, 28 מיליון דולר, הפעם בהובלת קרן קלארידג'. סבב הגיוס האחרון נעשה בסוף 2024 ובו העבירה קרן IPG לחברה 31 מיליון דולר נוספים.
למה הגיוס קרטע?
"כי מבעד למשקפיים ישראליים התחום שלנו צבאי. עם זאת, האופן הנכון להסתכל עלינו הוא מבעד למשקפיים אזרחיים כי זה עיקר מה שאנחנו עושים. היה לנו קשה להסביר שהפוקוס שלנו אינו צבאי אלא שהפתרון שלנו נבנה כדי להגן על אזורים רגישים, נניח אצטדיון שמארח משחק בגביע העולם בכדורגל או אירוע מיסה המוני שבו המערכת שלנו הגנה על האפיפיור הקודם. מאז אני צוחק על כך שאנחנו החברה שהגנה על הנצרות".
משקיעים טרקו לכם דלתות?
"על כל משקיע שאמר לנו 'כן', עשרות אמרו 'לא', וסך הכל קיבלנו יותר ממאה תשובות שליליות. אומנם ככל שגדלנו זה השתפר, אבל לשמוע 'לא' זאת תמיד חוויה כואבת. זו חוויה שצריך ללמוד לקבל. יזם חייב לדעת לעמוד בזה. לדעת לקבל לא, ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. את חייבת להאמין בדרך בלי לתת לזה להזיז אותך".
הלחמי מספר שלאחר גיוס סבב B בסוף 2019 הצליחה די־פנס למכור את המערכת שלה למשרדי ממשלה בארצות הברית ואז למדינה גדולה באסיה, ודווקא כשהיה נראה שהמיזם סוף־סוף ממריא, הגיעה הקורונה. "נתקעתי בישראל כמעט שנה והחלה ההתמודדות האמיתית — לעשות הכל מרחוק. פעילות בשדות התעופה — אין; אירועים המוניים — אין".
הייתם בסכנת סגירה?
"לא הצלחנו לגדול. גם שנה־שנתיים אחרי פרוץ המגפה שדות תעופה עדיין ליקקו את הפצעים של עצמם אחרי שהפסידו מיליוני דולרים, מה שאומר שהיה להם פחות כסף להשקיע בשירות כזה. היינו אז כבר חברה גדולה, מאה ומשהו עובדים, והגענו לקיץ 2023 כשאנחנו נאלצים לחתוך. קיצצנו כמעט 20% ממספר העובדים שלנו וחתכנו שכר. אם יש תהליך שעלה לי בבריאות זה היה לשבת אחד על אחד מול אנשים שאני גייסתי ולפטר אותם או לקצץ בשכרם. תהליך ההבראה הצליח מאוד, ועכשיו המשימה היא למכור".
חיילים אוקראינים מתכוננים לשילוח רחפן סיב אופטי, ינואר 2025. "אנחנו במשחק של הגנה נגד כל מה שמהווה איום"
(צילום: Efrem Lukatsky/AP)
"לא נרכשנו כדי להיבלע"
הלחמי נולד בפתח תקווה ושירת בצה"ל כראש מדור בתחום טכנולוגי שעליו הוא מסרב להרחיב. הוא למד לתואר ראשון הנדסת תעשייה וניהול בטכניון וסיים אותו בהצטיינות יתרה והמשיך לתואר שני בהנדסת מערכות מידע באוניברסיטת תל אביב. את דרכו המקצועית החל בשנות התשעים כמהנדס בחברות טאואר ג'אז ולוסנט טכנולוגיות, והתקדם לתפקידי ניהול בכירים — מנהל מערכות מידע באורכית, סגן נשיא באמדוקס, וסמנכ"ל מכירות גלובלי ב־ECI טלקום. במשך השנים גם הקים שתי חברות סטארט־אפ — תטיס טכנולוגיות שנמכרה, ו־SellAring שכשלה. את די־פנד הקים אחרי התנסות בניהול פעילות המכירות האסייאתית של אמדוקס, שהביאה אותו להבנה סופית שמקומו ביזמות.
"הייתי באורכית בימיה הראשונים וב־2000 הקמתי את תטיס, שבה למדתי להקים סטארט־אפ ונדבקתי בחיידק היזמי", הוא אומר. "בתקופה ההיא גרנו ארבע־חמש שנים בבוסטון ולאחר מכן עברתי לנהל את אזור אסיה עבור אמדוקס, ובשביל לעשות את העבודה עברנו לשנתיים להונג קונג, שבה המשפחה גרה בפועל בעוד אני כל הזמן טסתי. לא נהניתי באמדוקס יותר מדי כי באותה תקופה היא הרגישה לי תאגידית וכבדה והיו שם התנהלויות שפחות התאימו לי. החוויה שם נתנה לי בית ספר טוב לניהול תאגיד גדול, והכרתי באמצעותה את האזור, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני רוצה לחזור לתחום היזמות".
בשוק הישראלי, לרכישתה של די־פנד קדמו שלוש עסקאות משמעותיות אחרות בתחום: דידרון, שנרכשה על ידי ענקית בטיחות הציבור האמריקאית אקסון באוקטובר 2024 לפי שווי של כ־503.3 מיליון דולר, סנטריקס, שנרכשה בנובמבר 2025 תמורת 225 מיליון דולר על ידי Ondas האמריקאית ועוסקת גם היא בהשתלטות סייבר על רחפנים, ואקסטנד שמפתחת שליטה בנחילי רחפנים ללוחמה ומוזגה לשלד בורסאי, נסחרה בתחילה בכ־1.5 מיליארד דולר, וכיום בכמחצית מכך.
עם זאת, די־פנד היא היחידה שנרכשה בסכום משמעותי באמת: 1.5 מיליארד דולר במזומן. לפי פרסומים שונים בקיץ האחרון שלושת המייסדים החזיקו יחד במועד המכירה ב־25% מהמניות, מה שאומר שהמכירה הכניסה לכל אחד מהם 125 מיליון דולר.
איך הגעתם למוטורולה?
"היא פנתה אלינו. היתה לי מערכת קשרים עניפה עם מוטורולה כך שהטלפון הראשון היה אליי. בחודשים הראשונים השיח איתה היה מתחת לרדאר, רק אני הייתי מעורב בו, אפילו בלי הבנק. זה היה תהליך ארוך שבו כל צד למד על הצד השני והוא נמשך תשעה חודשים, בין נובמבר 2025 ועד הקלוזינג בסוף אוגוסט 2026. במשך השיחות עם מוטורולה התקדמנו במקביל בתהליך להנפקת החברה עד שהגיעה הנקודה שבה היה צריך לבחור. היה צריך להבין מה טוב לחברה, לעובדים ולמשקיעים כי גם הם חלק מהמשחק".
מה רצית יותר?
"את מה שטוב לחברה. המטרה שלי היא להפוך לחברה גדולה, להקים תעשייה — לא לעשות אקזיט שהוא זבנג וגמרנו. מוטורולה היא בית שמאפשר לנו לגדול. אם אתה רוצה להיות חלק מהקהילה האמריקאית הגדולה חיבור עם גוף כמו מוטורולה תורם מאוד. אם יש פוטנציאל לבנות חברת ענק - זה אצלה. אז אקזיט מבחינתי הוא צעד בדרך".
אבל המושכות כבר לא בידיים שלך.
"לא נרכשנו כדי להיבלע בתוך מוטורולה, אלא כדי שנגדל. אני עכשיו גם סגן נשיא בכיר לתחום ההגנה מפני רחפנים במוטורולה סולושנס, מה שאומר שאני הישראלי הבכיר בתעשיית הדיפנס־טק העולמית. הרכישה תאפשר לנו להשקיע משאבים במחקר ופיתוח ובכוח אדם. זאת פעילות שתאפשר לתעשייה להגיע לצעד הבא שלה".
אתה כבר מבשל את הרעיון היזמי הבא?
"לא. כולי מחויב לפעילות הזאת ואליה בלבד. אני במוטורולה העולמית כדי להביא את די־פנד למקום הכי גבוה שאני יכול. אני אשמח להיות השחקן הדומיננטי העיקרי, השם הגנרי לפתרון לבעיית הרחפנים. זאת מטרתי".
גייסת 67 מיליון דולר ומכרת ב־1.5 מיליארד. זה מכפיל שמשמח משקיעים.
"כן. הקרנות שלנו לא רק הרוויחו אלא שסיפקנו להן את ההחזר הכי גבוה שהיה להן אי פעם על השקעה. הן עשו פה את ההום ראן הכי גדול שהיה להן בכל אחת מהקרנות שלהן. ויותר מזה — הגיוס האחרון של החברה היה ב־2024. עשיתי אותו כדי שיהיה לי מספיק כסף בקופה אם תהיה פה קטסטרופה כמו הקורונה, אבל לא השתמשתי בשקל מהכסף הזה, כולו עדיין בקופה".
בוא נחזור לנושא רחפני הסיב. עד לפני כמה שנים חשבת שהמערכת שלכם תספק פתרון מלא לאיום המעופף הזה, אבל עכשיו מתברר שזה לא המצב.
"לזהות אותם אנחנו יודעים, וכעת האתגר הוא בטיפול אחרי הזיהוי. יש לנו גם טכנולוגיה מהסוג שיש בו השפעה שמפריעה לסביבה אבל זה לא פתרון שמתאים לרחפני סיב. הפתרון יהיה בשילוב של שכבות זיהוי כמו רדאר ואופטיקה. בסופו של דבר האיום הזה יודבר אבל אני לא יודע לומר מתי".
הטכנולוגיה שלכם ערוכה לטיפול במתקפה של נחילי רחפנים?
"כן. המערכות שלנו נמצאות במקומות המאתגרים ביותר עם הלקוחות התובעניים ביותר וזה בגלל היכולת שלנו לתת מענה לצרכים האלה".
