המרכז למוזיקה קשת אילון הוא ה"מֶכָּה של כלי הקשת", כפי שמכנה אותו ואדים גלוזמן, מבכירי הכנרים הישראלים בעולם. למקום מושבו שבגליל המערבי עולים לרגל נגני כינור, ויולה וצ'לו צעירים מכל רחבי העולם כדי להשתתף בסמינרי החורף והאביב הנחשבים (שאליהם ניתן להתקבל רק בהמלצת מורה ורקורד של לפחות ארבע שנות נגינה) או בקורס הקיץ היוקרתי (שאליו מתקבלים רק כ־50 תלמידים אחרי אודישנים קשוחים).
ברבות השנים הפך קשת אילון לתחנת חובה עבור נגנים צעירים בישראל, ורבים מבוגריו פיתחו קריירת סולו בינלאומית — מנגנים בתזמורות נחשבות ומלמדים באקדמיות הכי יוקרתיות. אבל בשלוש השנים האחרונות עננה מרחפת מעל פעילות המרכז: כבר למחרת טבח 7 באוקטובר הוא פונה מכל יושביו בגלל סמיכותו לגבול לבנון. מגורי הסטודנטים והסגל, אולם הקונצרטים ומשרדי ההנהלה התרוקנו באחת, ובהמשך שימשו למגורי חיילים. ובמאי 2024 אף פגע כטב"ם של חזבאללה באולם הקונצרטים, וגרם לנזק בשווי 200 אלף שקל.
"במצב הבינלאומי שבו אנחנו נמצאים כיום, עם כל האנטישמיות, החרמות והבעיות האחרות, מוסדות כמו קשת אילון, שמציגים את ישראל בצורה חיובית, צריכים לקבל כל עזרה שאפשר", אומר גלוזמן, בוגר המרכז שמשמש גם חבר סגל. אבל בפועל, דווקא כשהמרכז זקוק לתמיכת המדינה יותר מאי פעם, היא החליטה להפנות לו את גבה.
בשנה הראשונה למלחמה קשת אילון המשיך לפעול באתרים חלופיים ברחבי הארץ, הצליח לגייס כספים בארץ ובארצות הברית, ערך קונצרטי גאלה בניו יורק, ואפילו שיפץ את אולם הקונצרטים שנפגע וגם כמה מהדירות שאכלסו כ־3,000 חיילים. אבל את קורס הקיץ היה ברור שחייבים להעתיק למקום אחר בגלל הפינוי.
"בשנה הראשונה של המלחמה עשיתי סיורים בהמון מוסדות ברחבי הארץ, מוזיקליים ולא מוזיקליים, בניסיון לאתר מקום שיוכל לארח את קורס הקיץ שלנו, ומצאתי כמה שיכלו לעמוד במשימה", מספרת מנכ"לית קשת אילון ניצה אבידן (70). "ואז אמרתי: רגע לפני שאני סוגרת, בואו נשאל את הסטודנטים אם הם יבואו. תחשבי על הסטודנט הסינגפורי או האמריקאי, כשהוא מסתכל על המפה המרחק בין קיבוץ אילון לתל אביב נראה כמו כלום. הוא לא מבין שזה מרחק שהחזבאללה לא יגיעו אליו".
ומאז טילים פגעו גם בתל אביב.
"בדיוק. האיראנים מגיעים לכל המקומות, כך שהיום זה אפילו עוד יותר רלוונטי. הסטודנטים שחוזרים אלינו בכל שנה אמרו לנו 'הייתי בא, אני סומך עליכם, אבל ההורים שלי לא ייתנו לי להגיע'".
למה לא לעשות את הקורס בלי הזרים?
"קודם כל הרמה של הסטודנטים שמגיעים מחו"ל מקפיצה את הרמה של הישראלים. כמו בכדורסל, כשמביאים שחקני חיזוק זרים וזה מושך את כל הקבוצה למעלה. אבל מעבר לזה, מדובר בקורס בינלאומי. אז מה נעשה, נלמד רק 12 או 15 ישראלים?".
מהלך כזה, מסבירה אבידן, היה פוגע ביוקרה של הקורס ובאטרקטיביות שלו בשנים הבאות. "המשמעות של לעצור היא שבשנה הבאה את מתחילה מאפס, כי הסטודנטים יירשמו למקומות אחרים, והמורים יתחייבו למקומות אחרים. מאוד קשה להתגייס מחדש. יותר נכון להמשיך מכוח האינרציה ולא לוותר".
צילום: Vengala Wedding Photo
ניצה אבידן, קשת אילון: "אי אפשר לכפות על ימינו תקנה שנקבעה לפני עשרות שנים. זו כבר לא המציאות שלנו. אף אחד לא רוצה להגיע לכאן בגלל המצב הביטחוני, אז למה לאסור קיום של הפעילות בחו"ל?"
2 צפייה בגלריה
רומן פדיורקו האוקראיני בשלב המקדים של תחרות רובינשטיין, שהתקיים במאי בקרונברג, גרמניה. רק הגמר יתקיים בארץ
(צילום: יואל לוי)
הפתרון לבעיה נמצא בספרד. "חיים טאוב (לשעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית, שנפטר בדצמבר 2024) אמר לי אז: 'לבן שלי (המנצח והפסנתרן ירון טראוב) יש בית ספר באלטאה, ספרד, אדבר איתו כדי שיאפשר לכם להשתמש בו'", מספרת אבידן. "ואנחנו עפנו על זה".
קשת אילון העתיקה את קורס הקיץ במלואו לאלטאה — אותם מורים, אותו סדר יום, הכל כרגיל. זה עבד נהדר, ולכן שוחזר גם בשנה שעברה וגם השנה. הבעיה הגיעה מכיוון המדינה: בינואר נציגי משרד התרבות הודיעו לקשת אילון על הפסקת התמיכה השנתית בו בהיקף של כ־120 אלף שקל. הסיבה: קורס הקיץ שלו לא מתקיים בתחומי ישראל. מה זה משנה שהמצב הביטחוני נותר מאיים, שתיירים עדיין מפחדים לבוא ושהחרמות על ישראל ממשיכים?
"עם כל הכבוד לתקנה המהוללת, שלפיה הפעילות צריכה להיעשות בארץ, חייבים להתעדכן", אומרת אבידן. "אי אפשר לכפות על ימינו תקנה שנקבעה לפני עשרות שנים. זו כבר לא המציאות שלנו. אם אתה חי במדינה שאף אחד לא רוצה להגיע אליה בגלל המצב הביטחוני, למה שתאסור לקיים את הפעילות בחו"ל? זה לא יכול לעבוד ככה".
רק השנה התעוררה הבעיה?
"בשנה הראשונה באתי למינהל התרבות ושמתי את הדברים על השולחן. הבהרתי להם שזה קופי־פייסט למה שאני עושה בקיבוץ אילון: אותם מורים, אותם סטודנטים, אני אפילו מביאה את הפסנתרנים שלנו מהארץ, שאחרת לא היתה להם פרנסה. האנשים האלה נלחמו על עבודה, ואני משלמת להם במיטב כספנו, וגם מטיסה אותם לקורס. מנהל המחלקה למוזיקה, המנצח גל זיו, הוא קסם של בחור. הוא אמר לי: 'אותי שכנעת', וגם הצליח לשכנע את הוועדה לאשר לנו את התמיכה המלאה מהמדינה.
"באוגוסט 2025 (כמה חודשים אחרי שנגמר פינוי תושבי הצפון, וחודשיים אחרי מלחמת 12 הימים עם איראן — ר"ד) שוב פניתי למינהל התרבות. אמרתי להם 'תקשיבו, אנחנו לא יכולים לקיים את הקורס בארץ, המורים כבר מתחילים לבטל'. הם נתנו לנו מקדמה של 65 אלף, חצי מהסכום, אבל גל התריע שבוועדה לא רוצים לאשר לנו את התמיכה. אמרתי לו: 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי התמיכה של המדינה. זה המעט שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לנו לשרוד. בבקשה תחשבו על זה'. מה שהוא הצליח להשיג לבסוף זה שלא נחזיר את המקדמה, אבל לא נקבל את המחצית השנייה".
ומה היה השנה?
"כבר בינואר הודיעו לי: 'אם את לא עושה את זה בארץ, לא תקבלו אגורה'. והם עומדים במילה שלהם".
ניסית לערער?
"הגענו לשר התרבות מיקי זוהר דרך אופירה אסייג, שהיא ידידה של קשת אילון. היא שמה אותנו על שולחנו בפברואר. אבל לא קרה כלום. היא אמרה לי שהוא התרשם מאוד מהעמותה ופועלה, אך כרגע יש דברים דחופים אחרים על שולחנו".
אז מה עושים?
"הייתי רוצה שנתאחד יחד, הרבה עמותות, ונשנה את התקנה המטופשת הזאת. לבד אנחנו גוף מוזיקלי פקקטה קטן. יחד יהיה לנו כוח".
צילום: קובי קואנקס
שרה להט, תל־חי כיתות אמן: "גם כשכבר יש תלמידים שרוצים לבוא מחו"ל, חברות הביטוח אומרות להם בפשטות: 'אם קורה לכם משהו מכל סוג שהוא, זה באחריותכם'. הן פשוט מסרבות לבטח אותם"
2 צפייה בגלריה
פעילות במרכז של תל־חי כיתות אמן, 2022. כדי לקיים סדנאות פסנתר בחו"ל יש לשכור עשרות פסנתרים — אתגר מימון בלתי אפשרי עבור העמותה הקטנה
(צילום: תל חי כתות אמן בינ״ל לפסנתר)
"היתה תוכנית מדהימה, ואז נשמעה סירנה וכולם ברחו"
קשת אילון לא לבד. ככלל, לא קל לעשות תרבות בישראל. גופי התרבות המקומיים נאבקים לשרוד בשנים האחרונות בשגרת הטילים וסגירת השמים התכופה, שלא מאפשרת להם לקיים מופעים ולצאת לסיורים בחו"ל באופן סדיר. ובמקביל בידודה הבינלאומי הגובר של ישראל מקשה עליהם לגייס תרומות ולהביא ארצה אמנים אורחים. אך נדמה שבעולם המוזיקה הקלאסית המשבר חריף במיוחד.
אפילו התחרות הבינלאומית לפסנתר על שם ארתור רובינשטיין, מהתחרויות החשובות בעולם, נאלצה השנה, לראשונה מאז היווסדה ב־1974, לקיים חלק מהשלבים בחו"ל, ורק הגמר יתקיים בישראל בספטמבר — בתקווה שהפיינליסטים אכן יגיעו אליו. על הפעילות העיב גם אירוע לידידי התחרות מרחבי העולם, שהתקיים בפברואר במרכז של קשת אילון. "יום שישי, 27 בפברואר, היה משגע, עם תוכנית מדהימה", אומרת אבידן. "ואז בשבת בבוקר נשמעו סירנות, וכולם רצו למכוניות שלהם וברחו מפה". אנשי העמותה עדיין לא יודעים אם יקבלו תמיכה עבור התחרות השנה, והתשובה תגיע רק לקראת סוף השנה.
מצבם של הגופים שאינם יכולים להעתיק את פעילותם לחו"ל קשה אף יותר — למשל, עמותת תל־חי כיתות אמן בינלאומיות לפסנתר, שקורס הקיץ שלה לא יתקיים השנה, לראשונה זה 33 שנה. העמותה, שנוסדה בידי הפסנתרנית המנוחה מרינה בונדרנקו ופרופ' עמנואל קרסובסקי, עורכת כיתות אמן במשך שלושה שבועות בכל קיץ, שאליהן מגיעים כ־70 סטודנטים מרחבי העולם, וכן מקיימת קונצרטים פתוחים לציבור ללא תשלום. עם בוגרי הכיתות נמנים המנצח והפסנתרן להב שני, מנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית הישראלית, שבחודש הבא ייכנס לתפקיד המנצח הראשי של הפילהרמונית של מינכן; והפסנתרן הצעיר אמיר רון, שזכה בדצמבר במקום שני ובפרס חביב הקהל בתחרות בטהובן בבון, גרמניה.
בניגוד לנגני כלי קשת, פסנתרנים לא יכולים לטוס עם הפסנתר שלהם. לכן קיום כיתות האמן בחו"ל מחייב השכרה של כ־60 פסנתרים — אתגר מימון בלתי אפשרי עבור העמותה הקטנה. ומכיוון שקורס הקיץ שלה בוטל, גם התמיכה השנתית של מינהל התרבות בה, 70 אלף שקל, בוטלה. "הדבר הזה ממש יושב עליי עד כדי כך שקשה לי לנשום", אומרת יו"ר העמותה (בהתנדבות) שרה להט. "זו פעם ראשונה זה יותר מ־30 שנה שהקורס לא מתקיים. זה כמו חיים שלמים".
"כמי שהיה תלמיד צעיר בתל־חי, ומדריך מוזיקאים צעירים רבים בהווה, אני יכול להעיד על החשיבות של כיתות האמן", אומר להב שני. "המוזיקאים הצעירים בארץ הם מהאיכותיים והמוכשרים שיש, וסדנאות בהדרכת האמנים הבולטים בעולם הן הזדמנויות פז להעשיר אותם ולחשוף אותם לסטנדרטים הגבוהים ביותר. בתקופה מאתגרת כל כך לכולנו, חשוב לעשות הכל כדי לשמור על פעילויות מהסוג הזה, שתרמו ותורמות בצורה משמעותית כל כך לדור העתיד של מוזיקאים בארץ כבר שנים רבות ולמדינת ישראל עצמה, ולכן אני מקווה שיימצא פתרון מתאים".
"אין לנו שום יכולת כספית. זה נורא עצוב לי", אומרת להט, "בתקופה הזאת של השנה אנחנו כבר בשיא ההכנות לקורס. אבל לא נקיים אותו הפעם כי מורים שהזמנו מחו"ל לא רצו להגיע לאור המצב הביטחוני. הם חששו שלא יוכלו לצאת מכאן ולהגיע להתחייבויות שיש להם אחרינו".
וגם בפני אלה שמוכנים להסתכן ולהגיע לישראל ניצב חסם מהותי: ביטוח הנסיעות. בעבר הגיעו לכיתות האמן מדי שנה כ־20 סטודנטים מדרום קוריאה, אך בעקבות אזהרת מסע לישראל, "חברות הביטוח אמרו להם בפשטות: אם קורה לכם משהו מכל סוג שהוא, זה על אחריותכם", אומרת להט. "כבר קרה לנו בעבר שתלמידים לא הרגישו טוב. לאחד אפילו היתה בעיה באפנדציט. כל עוד היה להם ביטוח יכולנו לדאוג להם, והם קיבלו לאחר מכן החזר. כיום פשוט מסרבים לבטח אותם".
למה לא לקיים את כיתות האמן רק לישראלים?
"זה מה שעשינו בשנים האחרונות. אבל רוב הפסנתרנים הצעירים שמגיעים אלינו, גם ישראלים וגם לא ישראלים, מגיעים מכיוון שהמפגש עם המורים מחו"ל עזר להם למצוא נתיב לאוניברסיטאות יוקרתיות מאוד בגרמניה, ארצות הברית וכל מקום אחר שהמורים שלנו נמצאים בו. ומאחר שחזרו פעם־פעמיים וראו שנשארו רק המורים הישראלים, התלמידים כבר לא מעוניינים לחזור לאותו מורה ולאותו דבר".
וכך נקלעה העמותה למלכוד מוחלט: אם תקיים את כיתות האמן בחו"ל — היא לא תקבל תמיכה מהמדינה; אם תקיים אותן בארץ, המורים והתלמידים לא יבואו; ואם תבטל אותן — לא תקבל תמיכה מהמדינה.
"אנחנו משנים את החיים לילדים שכלכלית לא היה להם סיכוי"
קשת אילון נוסד ב־1990 בידי גלעד שיבא, בן קיבוץ אילון, וזוג הכנרים פרופ' יצחק רשקובסקי ופרופ' אני שנארך. במהרה הוא נהפך לשם דבר בענף. "זה היה ככה כמעט מהקורס הראשון", אומר גלוזמן. "הוא מוסד ברמה הבינלאומית הכי גבוהה שיש, ואני יודע זאת כמי שמלמד גם באקדמיה בקרונברג, גרמניה, שנחשבת הקרם דה לה קרם, וגם בקונסרבטוריון פיבודי של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, ארצות הברית".
אבידן החלה את דרכה במרכז ב־2014 כסמנכ"לית, ומ־2021 היא מנהלת אותו. "לפני כן הייתי מנכ"לית אל סם וארגון נפגעי פעולות איבה, וממש לא רציתי להיות שוב מנכ"לית", היא אומרת בחיוך. "כשהסתכלתי אז על העשייה של העמותה הזו, אמרתי לעצמי: 'עמותה קטנה, אילו בעיות יכולות להיות שם? אני אבוא בתשע, אלך הביתה בחמש'. אז עזבתי את תל אביב, שבה גרתי כל חיי, לטובת הצפון, ופתאום מתברר שיש המון מה לעשות גם בעמותה קטנה, בעיקר כשהצוות לא מאוד גדול. אז נשארתי עוד קצת ועוד קצת, והנה, אני עדיין פה ומאוד אוהבת את מה שאני עושה. אנחנו יכולים כאן לתת דחיפה לילדים שלא היה להם סיכוי, כלכלית, ולשנות להם את החיים".
הפתרון הספרדי אינו אידאלי לעמותה, מבהירה אבידן: "בכל שנה אנחנו שואפים לקיים את קורס הקיץ שלנו בארץ, בגליל, בקיבוץ אילון, בקשת אילון. זה גם לא נכון לנו כארגון לצאת בכל שנה מחדש ולעצור את כל הפעילות כאן. ואני גם לא חושבת שנוכל לעמוד בהתחייבויות כספיות שכאלה עוד שנה אחת".
ואכן קיום הקורס בספרד יקר משמעותית מזה שנערך בקיבוץ אילון, שם עומדים לרשות המרכז 17 פסנתרים (לליווי כלי הקשת) ומגורים משלו, והאבטחה עולה לו כמה אלפי שקלים. בספרד הוא נדרש לשלם1.7 מיליון שקל על הקורס, שכוללים, בין השאר, 26 אלף יורו על שכירת פסנתרים, 18 אלף יורו על אבטחה, מגורים ומזון לעשרות המשתתפים, משכורות למורים ואנשי הצוות וטיסות לחמשת עובדי העמותה.
דמי ההשתתפות שמשלמים הסטודנטים אינם מתקרבים לכיסוי העלות. עלותו של כל משתתף בקורס היא כ־32 אלף שקל, ואילו דמי ההשתתפות המרביים הם 12 אלף שקל, ורובם מקבלים מלגה בגובה משתנה. כך למשל, השנה התקבלו לקורס 54 סטודנטים, ורק ארבעה מהם שילמו את מלוא דמי ההשתתפות. "אם יש סטודנט מאוד מוכשר שאנחנו רוצים והוא אומר שאין לו כסף ולכן אינו יכול להגיע, נעשה מה שאפשר כדי להביא אותו", אומרת אבידן. "ומהרגע שהם מגיעים אלינו הם לא מוציאים שקל".
על זה יש להוסיף את הוצאות השיפוץ של מגורי הסטודנטים והסגל בקיבוץ בעקבות שיכון אלפי החיילים במלחמה. אבידן מימנה את השיפוץ באמצעות הלוואה של 80 אלף דולר מאגודת הידידים האמריקאית, וכעת היא ממתינה להחלטת המדינה בדבר ההחזרים בגינו. על הנזק שנגרם לאולם הקונצרטים מכטב"ם העמותה קיבלה החזר מלא, אבל רק לאחר שמימנה את התיקונים מקופתה.
עד כה הצליחה אבידן לסגור את יתרת התשלום לספקי קורס הקיץ בסכום של 25 אלף יורו, בזכות מענקים מקרן ישראלית ותורמים מחו"ל שהשלימו את הסכום ברגע האחרון. אלא שכבר כעת ממתינה ההוצאה הבאה שאבידן לא יודעת מהיכן תגייס עבורה את הכסף: כ־200 אלף שקל לתשלום שכרם של האמנים בסדרת הקונצרטים הקרובה של העמותה. "אני לא יודעת מאיפה זה יבוא, אבל נקיים אותה", היא אומרת. "כל הספקים שלנו מקבלים את הכסף בזמן, אבל הכל תמיד על הקצה, כל הזמן על הקשקש".
הסכום שמשרד התרבות מסרב להעביר לקשת אילון מהווה רק שורה קטנטנה בתקציב השנתי של העמותה, שעומד על כ־6 מיליון שקל, אך שלילתו דווקא ברגע קריטי כזה היא מכה קשה במיוחד. "אין שום פרופורציה בין העלות האמיתית של הקורס לבין התמיכה של משרד התרבות, אבל היום כשאני לא מקבלת את התמיכה הזו היא מאוד חסרה לי", אומרת אבידן. "מעולם לא חשבתי שנמצא את עצמנו במצב כזה".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "המשרד רואה חשיבות עליונה בתמיכה במוסדות התרבות והאמנות בישראל, בפרט בעת הזו, ופועל במכלול הכלים העומדים לרשותו כדי לסייע לגופים ולהגמיש את המנגנונים לאור המציאות המורכבת. ככלל, כספי התמיכה הללו מיועדים לפעילויות ופרויקטים המתקיימים בתוך תחומי מדינת ישראל, מבוצעים בידי אמנים ישראלים ומיועדים לקהל הישראלי, בהתאם למבחני התמיכה המקובלים.
"באשר לקשת אילון: המשרד מודע היטב לקשיים שנוצרו בעקבות המצב הביטחוני בצפון הארץ ופועל באופן אקטיבי כדי לסייע. במסגרת זו הוגדל התקציב המיועד לסדנאות ולפעילויות העמותה המתקיימות בארץ. כמו כן, בימים אלה נכתב מסלול תמיכה ייעודי למוסדות תרבות בצפון, שבו היא תיכלל".
