את ישנה בחוף במשך כל השנה?
"רק בעונת הזולות, שנמשכת ממאי עד אוקטובר. בחורף אני נודדת לחו"ל או בתוך הארץ. אני גרה כאן כבר שש שנים. אחרי הקיץ הראשון שלי בחוף, הייתי שני חורפים בגולן, שם עבדתי בנגרייה שהסכימה להעסיק אותי בלי ניסיון, ועם מה שלמדתי הגשמתי חלום ובניתי בית נייד. בניתי בו כמעט את הכל. כרגע המבנה יושב באחד היישובים כאן בחוף הכרמל".
את ישנה טוב בים?
"מעולה. קשה לי עם חללים סגורים. כאן האוויר וצלילי הגלים מאוד מרגיעים אותי. גדלתי בסביבה עירונית ולא הכרתי את הטבע עד גיל מאוחר, כשעשיתי מכינה בשדה בוקר ופגשתי לראשונה אנשים שחיים במדבר, מבוגרים שהולכים יחפים, נשים בלי איפור וחזייה. כשהשתחררתי יצאתי לשנת נדודים בארץ ובמהלכה הקמתי את הזולה הראשונה שלי בחוף באילת. ישנתי גם ליד הירדן ההררי במשך תקופה. בטבע משהו בי פשוט נפתח, הרגשתי שהראש שלי נקי ממחשבות טורדניות ובזרימה טבעית. ככל שנחשפתי יותר לחיים בחוץ, הרגשתי יותר דיסוננס כשהייתי חוזרת הביתה לישון בעיר, בלי אדמה בחוץ, רק מדרכות, אספלט ובניינים. הרגשתי שהכל סוגר עליי וזה עורר בי חוסר חשק, חוסר יצירתיות ותחושה של היעדר תכלית".
איך נראים הבקרים שלך כאן?
"באופן כללי בקרים קשים לי. אני בן אדם פעיל, מאוד אוהבת ספורט, אבל בבוקר אין לי חשק לכלום. אני צריכה להכריח את עצמי לעשות באוטומט את הדברים שהכי קלים לי. דבר ראשון אני מסדרת את הזולה ואחר כך יוצאת לריצה, כי היא לא דורשת שום התארגנות – פשוט יוצאת יחפה עם ביקיני ורצה 20 דקות עם הבריזה מהים, בלי לחשוב. אחר כך אני עושה טבילה במים ואני כבר חיונית ופתוחה לעולם".
יש לך פרטיות בחוף?
"יצרתי לי איזון בין הפרטיות של בית לחשיפה לאוויר ולשמים שאני זקוקה לה. אני מאוד אוהבת את השילוב הזה. אני לא אוהבת להרגיש חשופה בתוך הזולה שלי, ולמדתי איך ליצור גבולות עם השכנים בלי קירות ודלתות — עושים את זה עם מילים ואנרגיה. רוב הוותיקים כאן למדו את זה".
מה שעות השינה שלך כאן?
"אני הולכת לישון סביב חצות, ואם אין לי עבודה למחרת, אתעורר ביקיצה טבעית סביב 7:30 ואצא מהמיטה אחרי 8:00. זה לא כמו בקמפינג כשאת לבד בערב, נרדמת מוקדם מאוד ומתעוררת עם הזריחה. כאן יש קהילה והרבה עניין. בכל ערב אני אוכלת ארוחת ערב יחד עם כמה חברים סביב למדורה ומדברים עד מאוחר. בדרך כלל אני נרדמת כבר שם, עד שמישהו מעיר אותי ואני פורשת למיטה".
את מצליחה לישון למרות הרעש שבחוף?
"החוף הזה מוגדר חוף שקט, אבל יש הרבה אנשים שגרים מאוד קרוב אחד לשני, ודיבורים וצעקות יכולים להפריע, בייחוד אם יש כלבים שנובחים. בגלל זה אני בוחרת בקפידה את השכנים שלי כשאני ממקמת את האוהל. לאזורים השונים בחוף יש אופי שונה, והאזור הזה מאוכלס יותר בוותיקים שמחפשים שקט. לצדנו יש אזורים של צעירים יותר, תיכוניסטים שעושים רעש ובלגן בלילות, במיוחד כשמצטרפים אליהם הסופ"שניקים (כינוי למי שלנים בזולה רק בסופ"ש)".
מה כן מפריע לשינה בחוף?
"בעיקר חול וזבובים, ויש כאן הרבה משניהם. אני לא סובלת חול בזולה, ולא יכולה לישון אם יש לי חול במיטה. ובלי הגנה מפני זבובים, אתה תתעורר כבר בחמש בבוקר. אז יצרתי מלחו"ז — ממלכה ללא חול וזבובים — מילה שהמצאתי שתפסה חזק כאן בחוף. אפשר להוסיף לזה גם עכברים וחולדות, שלא חסרים בחוף".
איך את מתמגנת?
"אני ישנה בכילה סגורה ברוכסן, ובזולה שלי יש משמעת חול: מי שנכנס צריך לעמוד בכללים. יש שתי כניסות בפתח הזולה — יבשה ורטובה. בראשונה יש מברשת ושטיח מדשא סינתטי כדי לנקות את החול מרגליים יבשות, ובשנייה יש גיגית לשטוף רגליים רטובות. אני מטאטאת את הזולה הרבה, וצמוד למיטה יש ערכה של טלק ומברשת כדי לנקות את החול מבין אצבעות הרגליים. יש גם בעיה של לחות שעולה משמעותית בערב וגורמת למזרן להיות רטוב, אז יש לי כיסוי מיטה מיוחד שאני מסירה רק כשאני נכנסת לישון".
מותר לך להכניס לזולה מה שבא לך?
"לא, יש הגבלות של פיקוח: קודם כל הזולה עצמה יכולה להיות בגודל של עד 5X5 מטר; אסור להציב גנרטורים, ומעט החשמל שמשמש אותי, לגרילנדר למשל, נוצר מפאנל סולארי; אסור להכניס ריהוט ביתי, כמו ספות ומזרנים למיטה; אסור להביא רהיטים כבדים מעץ; ואחת לכמה זמן עושים לנו פינוי – כולם צריכים לפרק את הזולות ולהתחיל מחדש".
על מה את חולמת בחוף?
"יש לי הרבה חלומות על אמא שלי, שנפטרה בינואר 2025. בחלומות אני מגלה שהיא לא באמת מתה, ואני מאושרת. בחלום אחד התקשרתי אליה דרך ווטסאפ, וגיליתי שזה עובד, שאפשר לדבר בטלפון עם העולם הבא, אז אני מתקשרת אליה כל הזמן ובוכה הרבה תוך כדי. ומצחקקת. בחלום אחר היא באה לישון עם אבא שלי בחוף, ובבוקר למחרת היא אומרת שהיה לה נחמד לישון בזוג, ולא לבד, לשם שינוי".
jonbloomphoto@gmail.com
