הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1ממשלת ישראל והעומד בראשה מדרדרים את ישראל לנקודת השפל הגרועה בתולדותיה. לחלק מהאנשים אנחנו נדמים כמו דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד, לאחרים כמו רוסיה של פוטין. אבל זה לא כל הסיפור. יש עוד חתיכה בפאזל הזה. נתניהו הופך את ישראל לאט לאט ליוון. לא בקטע טוב של חופים יפים ובתי נופש לבנים ואוזו. אלא בקטע של קליינטליזם. נתניהו הופך את ישראל למדינה שבה הנורמה היא שפוליטיקאים מעניקים טובות הנאה אישיות — מג'ובים ועד תקציבים — לאנשים או לקבוצות מקורבות, בתמורה לנאמנות פוליטית. אם קראתם את המשפט האחרון ואז משכתם בכתפיים ואמרתם לעצמכם "כן נו, ברור" — זה בדיוק, אבל ממש בדיוק, לב הבעיה. כשמובן מאליו שהשלטון מצ'פר את נאמניו בג'ובים ובתקציבים, המשמעות היא שהשחיתות הפכה לנורמה. כשהשחיתות הופכת לנורמה, אנשים מפסיקים לתת אמון במדינה ובמוסדותיה, מעגלים פינות, משחדים, מעלימים מסים, ובגדול — הכלכלה כולה בסופו של דבר הולכת לפח. זה בדיוק מה שקרה ליוון, וזה בדיוק לאן שנתניהו מוביל את ישראל.
2ערב המשבר הגלובלי של 2008 יוון כנראה היתה המושחתת ביותר במדינות האיחוד האירופי. בסקר אירופי בנושא שנערך בדיעבד, ב־2012, שיעור מסחרר של 98% מהיוונים ענו כי הם סבורים שהשחיתות פשתה בכל חלקי הממשל. השיעור הזה היה גבוה יותר מזה שבכל מדינה אירופית אחרת. תמונת מצב דומה עלתה גם בסקרים בינלאומיים אחרים שנערכו בנושא, שגם הציגו כיצד בעיית השחיתות החמירה ביוון באופן עקבי משנות התשעים ואף קודם לכן.
חלק מהשחיתות הזו היתה שחיתות ממוסדת, ניכרת לכל. כל מפלגה שעלתה לשלטון ביוון, בין שמימין או משמאל, מינתה את אנשי שלומה לתפקידים מרכזיים במנגנון הציבורי. לא רק לתפקידי שרים, אלא גם לפקידים מקצועיים בכל זרועות השלטון. ראשי חברות ממשלתיות, רגולטורים. אפילו מורים במערכת החינוך. במקום לטפח ליבה של מערכת משרתי ציבור מקצועיים שממשיכים בתפקידיהם גם אחרי התחלפות הממשלה, היוונים בחרו בדרך הקליינטליסטית — נצ'פר את אנשי שלומנו, וכך נצבור בסיס נאמנים פוליטי גדול יותר לבחירות הבאות.
כל עוד יוון נהנתה מחברות באיחוד האירופי, שהזרים אליה כספים מהמדינות היצרניות באירופה — בדגש על גרמניה — וכל עוד העולם היה בגאות כלכלית, השיטה הזו עבדה. היא החלה להתפרק כשפרץ המשבר הגלובלי של 2008. בתוך שנה התברר כי יוון עומדת בפני קריסה, המגזר הציבורי שלה מנופח מעבר לכל פרופורציה, ההבטחות הממשלתיות התקציביות חסרות כל כיסוי, והכלכלה שלה למעשה חלולה. המדינה נאלצה ללכת להסדר חוב אדיר, תחת סנקציות ופיקוח הדוק של האיחוד האירופי.
ככה זה, כשממנים מקורבים בלי חשבון, התוצאה היא אנשים לא מקצועיים שיושבים בצמתים חשובים מדי. למשל, בסטטיסטיקה הממשלתית. בדיעבד, התברר כי הממשלות היווניות ייפו את נתוני הגירעון, שבפועל היו כפולים מאלה שבדיווחים. או, למשל, שדירקטורים בקרנות הפנסיה הממשלתיות לא היו כשירים כדי להבין שהבנקים דוחפים לקרנות אג"ח זבל ותוקעים את החוסכים עם הפסדים עתידיים עצומים.
כשהשחיתות הציבורית הופכת לנורמה, הציבור מאבד אמון במדינה ובמוסדותיה. ולבסוף, הציבור תוהה בינו לבין עצמו מדוע הוא צריך לשלם מסים לכל הדבר המושחת והלא יוצלח הזה? התוצאה: העלמת מס נרחבת. בשיא, כלומר בשפל, ביוון היתה נהוגה שיטת מס שכונתה 4-4-2, כמו הרכב קבוצה במשחק כדורגל. המשמעות היתה שאדם שצריך לשלם מסים שומר לעצמו 40% מהסכום שהוא צריך לשלם, משחד את פקיד המס בעוד 40%, ומשלם למדינה רק 20%. זו היתה הנורמה. מה הפלא שכלכלת המדינה קרסה.
השחיתות ביוון היתה ממוסדת. כל מפלגת השלטון מינתה את אנשי שלומה לתפקידים מרכזיים במנגנון הציבורי, גם תפקידים מקצועיים. לצערי לשם נתניהו מוביל אותנו
3נזכרתי השבוע ביוון כשראיתי את הדיווח של הכתב הפוליטי של כאן חדשות מיכאל שמש, שלפיו נתניהו מחפש לו איזה אלון מאסק ישראלי שיבוא וינפץ את הרגולציה הממשלתית לרסיסים כדי שהמשק יוכל להמריא אל על. מין דאוס אקס מכינה שיבוא ויתיר את כל הפלונטרים הממשלתיים הביורוקרטיים שהפקידים המרושעים טוו סביב הממשלה כדי שלא תוכל לתפקד.
האמת היא אחרת. כן, בישראל יש ביורוקרטיה ממשלתית רבה. חלק ממנה עודפת. אבל המניע לא היה לשים רגליים לממשלה, אלא להצדיק את קיומם של הפקידים. ולכן אין כאן צורך בפתרון קסם חוץ־ממשלתי. למעשה, נתניהו עצמו כבר הקים בעבר ועדות ממשלתיות שעשו עבודה רצינית, הציעו דרכים להתיר חלק ממנגנוני הביורוקרטיה האלה ומסקנותיהן לא קודמו. מדוע? מפני שאת נתניהו זה לא מעניין.
לו זה היה מעניין אותו, ראש הממשלה לא היה מחפש מאסק ישראלי, אלא מישהו לתפקיד מנכ"ל משרד ראש ממשלה. אדם מיומן, מנוסה, בעל קבלות. מישהו שינהל את עבודת משרדי הממשלה וידאג שרפורמות מתקדמות ושדברים יוצאים לדרך. נתניהו לא מצליח (או כלל לא מנסה) למנות לעצמו מנכ"ל קבוע, אולי משום שהוא יודע ששום מאסק ישראלי לא יבוא לעבוד תחתיו. שום אשה או גבר בעלי שיעור קומה לא יבואו לעבוד תחת ראש ממשלה מושחת, שכל מה שמעניין אותו הוא לרסק את המערכת הציבורית ולשמר את שלטונו. זו לא השערה פרטית שלי, זו עובדה — אף אחד לא בא.
נתניהו לא באמת מחפש אלון מאסק לריסוק הביורוקרטיה הממשלתית. הוא רק מחפש דרך להמשיך לפורר את הממשלה, ולהחליש את מוקדי הכוח שלה — הייעוץ הממשלתי, אגף התקציבים. במקום למנות לעצמו מנכ"ל משרד קבוע, הוא מסתפק במילוי מקום של מקורבת משפחתו. בכך, נתניהו מתווה את הנורמה ליתר שרי הממשלה. הם לא מחפשים משילות, הם מחפשים ג'ובים. אם זה ימשיך, אנשי ונשות מקצוע טובים ימשיכו להימלט ולהיפלט מהשירות הציבורי, מה שיפנה ג'ובים חדשים לאיוש, והאפקטיביות הממשלתית לטובת הציבור תישחק עוד יותר.
1 צפייה בגלריה
נתניהו ושלי, 2022. עובדי משרד ראש הממשלה תיארו מנכ"ל לא מתפקד, לא כשיר, בעל נורמות אישיות מקולקלות. דמינו מה יקרה אם יתמנה למנכ"ל רשות מקרקעי ישראל
4בזנב הדיווח של שמש היה עוד חלק: נתניהו עדיין מחפש ג'וב ליוסי שלי. שלי היה האחרון שכיהן כתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה במשרה מלאה. הוא כנראה היה הגרוע שבממלאי התפקיד לדורותיהם, ובזמן הגרוע ביותר — טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו. על חוסר התפקוד של משרדי הממשלה בשבועות הראשונים למלחמה אין צורך להרחיב, כולנו זוכרים אותם היטב. חוסר התפקוד הזה רשום על שמו של מי שהיה אמור לנהל את האירוע — שלי. עובדי משרד ראש הממשלה תיארו בזמנו מנכ"ל לא מתפקד, לא כשיר לתפקידו, בעל נורמות אישיות מקולקלות לחלוטין, שעסוק בריצוי משפחת ראש הממשלה. והאמינו לי — אלה התיאורים העדינים ביותר לגבי ההתנהגות האישית של יוסי שלי.
מאז, שלי פרש מהתפקיד וקודם לתפקיד שגריר ישראל באיחוד האמירויות. רק שהאמירתים עצמם הבינו שמוטב להם שהאיש לא יבלה בתחום, תרתי משמע, ושלי נאלץ לחזור לישראל (בגרסה הרשמית, זה קרה בשל אילוצי ביטחון שדרשו לפנות את השגרירות כולה). כעת, כאמור, נתניהו מחפש לו ג'וב חדש. על הפרק — תפקיד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל שעומד להתפנות בקרוב.
רשות מקרקעי ישראל היא לא סתם איזה גוף קטן ושולי. היא אחד הגופים העוצמתיים בישראל, שנהנה מהחזקה בלעדית בקרקעות המדינה וניהולן, ומשיקול דעת נרחב מאוד לגבי מקרים ספציפיים בשטח.
עכשיו דמיינו את כל המערך העצום הזה סר למרותו של אדם לא מוכשר שאינו ראוי לתפקידו. אדם שאם אכן יוצנח אליו זה יהיה אך ורק בזכות קרבתו למשפחת ראש הממשלה. האם זה האיש שהיינו רוצים שיהיה אחראי לניהול קרקעות המדינה? לא רק בהיבט הלאומי — צריך מנהל מאוד מוכשר כדי לשווק הרבה מאוד קרקעות כדי להגדיל את ההיצע ולהוריד את מחירי הדירות — אלא גם בהיבט היושרה. בראשות הרשות צריך לעמוד אדם ישר כמו סרגל, שלא נכנע לתכתיבים פוליטיים משום סוג. שלא נעתר לקומבינות פוליטיות, ויודע להגיד לפוליטיקאים לא. אחרת, הסוף יהיה עגום. מספר שיווקי הקרקעות יצנח, המחירים יאמירו, ורק מקורבים של מקורבים יזכו בקרקעות, בקומבינה זו או אחרת. האם לשם אנחנו רוצים ללכת?
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
5התשובה היא חד־משמעית לא. רק שלצערי לשם נתניהו מוביל אותנו. זה קורה בכל המישורים. הנה הראיות: במישור הבינלאומי, מעמדה של ישראל נשחק במהירות. הטובות שבחברותינו מחליטות להכיר במדינה פלסטינית כעונש על המדיניות של הממשלה הישראלית. מוסדות אקדמיים מובילים חותכים קשרים עם מקביליהם הישראליים, לא מקבלים הצעות מחקר ושיתופי פעולה, ודה פקטו מחרימים אותנו. אמנים ישראלים מדווחים על חרם בעולמות התרבות. בונו מגנה את הממשלה. שפל נורא. למעשה, כל יחסי החוץ של מדינת ישראל תלויים כעת אפילו לא במדינה אחת — ארצות הברית — אלא באדם אחד: דונאלד טראמפ. זה הדבר היחיד שמפריד בינינו ובין צרעת בינלאומית. זו לא מדיניות חוץ, זו קמיקזה משוגעת.
במישור הביטחוני, המלחמה בעזה תקועה. את כל ההישגים הביטחוניים שהממשלה היתה צריכה לתרגם להישגים מדיניים, ולסיום המלחמה בהשבתם של כל החטופים, הממשלה לא תרגמה לדבר. במסיבת העיתונאים שנתניהו קיים השבוע, תהיתי לרגע אם בלע"מ התבלבלו ושידרו מסיבת עיתונאים קודמת שלו בשידור חוזר. אותן המילים, אותן הסיסמאות, אותה התקיעות במקום.
גם הממשלה עצמה אינה מתפקדת. חשבו לרגע עם עצמכם — איזו מדיניות ממשלתית מועילה צמחה כאן בשלוש וחצי השנים האחרונות? כיצד הממשלה הועילה לחיי היום־יום שלנו? איזו רפורמה גדולה היא קידמה? שר הכלכלה ניר ברקת מתהדר ברפורמת 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל' שהיתה אמורה להוריד את יוקר המחיה. האם אתם מרגישים את הירידה ביוקר המחיה? האם אתם מרגישים את השפעות החינוך חינם שהובטח להורים? את קיצור התור לחידוש דרכונים שהובטח לציבור? את שיפור השירות בתחבורה הציבורית? ולתומכי הממשלה — האם הממשלה הצליחה לקדם משהו מהחקיקה המשפטית?
שרי הממשלה טוענים שהיועמ"שית אשמה בכל ושבגללה שום דבר לא זז. לכן עיקר מה שהם עושים הוא להיות עסוקים בפיטוריה. אבל אפילו את זה הם לא יודעים לעשות כמו שצריך. בג"ץ כבר הקפיא את הפיטורים ואולי אף יבטל אותם. לא כי בא לו לבטל אותם, אלא כי הדרך שבה הממשלה פיטרה את היועמ"שית לא עולה בקנה אחד עם החלטות הממשלה עצמה לגבי האופן שבו אפשר למנות או לפטר יועצים משפטיים לממשלה. זו ממשלה אימפוטנטית לחלוטין.
החלקים היחידים בישראל שעודם מתפקדים כהלכה הם החברה האזרחית, והמגזר העסקי. המגזר העסקי נושא את הכלכלה על גבו, ורק בזכות תפקודו הממשלה מסוגלת לממן את רצונותיה. החברה האזרחית ממלאת בנחישותה את הוואקום שהממשלה הבלתי תפקודית הזו משאירה אחריה. ומאחר שאלה הנושאים האמיתיים בנטל, אם אנחנו רוצים לקרב את סופה של הממשלה הזו במוקדם מאשר במאוחר, הפתרון יכול להגיע רק בהפעלת לחץ ציבורי על הממשלה. בהפגנות, בשביתות, בכל מה שמערער את יציבותה של הממשלה הזו בדרכים חוקיות. זה קשה, ומעייף, ובחוץ גם חם כמו בגיהינום, אבל אין לנו שום דבר אחר לקוות לו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
