זה היה אחד משודי הזהב הגדולים בהיסטוריה. 1.5 טונות של מטילי זהב בשווי 100 מיליון דולר ותכשיטים מכספות של בנקים מסחריים הועמסו ונעלמו. היעדים שהותקפו: הבנק המרכזי של סודן, בית הזיקוק הממשלתי לזהב בחרטום וסניפים של הבנקים הגדולים. העיתוי: אפריל 2023, בערפל ימיה הראשונים של מלחמת האזרחים. לפי עדי ראייה, זו היתה מלחמת אזרחים בזעיר אנפין: השודדים השתייכו ל"כוחות התמיכה המהירה" (RSF), מיליציה חצי־צבאית, שחבריה נלחמו בעבר לצד צבא סודן. עדים לשוד סיפרו שהחמושים העבירו במהירות את הזהב אל מחוץ לגבולות המדינה, בין השאר דרך צ'אד ודרום סודן.
ב־RSF מכחישים את המעורבות ופרטי השוד המדויקים עדיין שנויים במחלוקת, אבל מה שכן ידוע הוא המקום שבו הזהב הסודני שב והופיע: באיחוד האמירויות הערביות. "האמירויות שלחו מטוסים לשדה התעופה הבינלאומי בג'ובה, בירת דרום סודן", אמר אחד מעדי הראייה, "בחלק מהפעמים הזהב הוברח במטוסי מטען צבאיים, ובאחרים הועמס בחשאי בתוך מטוסים אזרחיים".
המעורבות המפתיעה של איחוד האמירויות בפרשת שוד הזהב הסודני הגדול חושפת טפח מסיפור גדול הרבה יותר, והוא ההשפעה ההולכת וגוברת של הנסיכות המפרצית — ולא רק שלה — על הנעשה באפריקה. איחוד האמירויות נהייתה לחצר האחורית של אפריקה, ולכוח הזר המשמעותי ביותר שהטביע את חותמו ברחבי היבשת בעשור האחרון. בהנהגתו מוחמד בן זאיד אאל נהיאן (MBZ), נשיא האיחוד ושליט אבו דאבי, הרחיבה המדינה המדברית את אחיזתה ברחבי אפריקה במהירות מסחררת. המטרה: להבטיח מסחר, משאבים והשפעה עולמית גם לאחר עידן הנפט.
זו הפגנת כוח של ממש, שמשתרעת על פני כל היבשת: מנמלי ים ואוויר, דרך פרויקטים של אנרגיה ירוקה ועד חוות בסדרי גודל תעשייתיים. האמירתים חוכרים עשרות מיליוני דונמים של אדמות חקלאיות כדי "לחזק את הביטחון התזונתי", ורוכשים זכויות כרייה אדירות, מקונגו ועד גינאה, כדי להבטיח אספקת מינרליים נדירים שחיוניים לאנרגיה ירוקה — אבל גם להגברת קצב הייצור של התעשייה הביטחונית.
באפריקה לא היו מוכנים להיקף ולקצב השאיפות של האמירויות בהנהגת אאל נהיאן, שיש מי שכבר הגדיר אותן "אימפריאליסטיות". אפשר לראות בכך את השינוי הגיאופוליטי המשמעותי ביותר מאז כניסתה של סין לשוק האפריקאי בתחילת שנות האלפיים באמצעות שילוב של הלוואות, מיזמי תשתית ועסקאות כרייה. אבל למעורבות הזו יש גם מחיר. איחוד האמירויות טווה בנחישות רשת מורכבת של זיקות מסחריות, תעשייתיות וצבאיות, שאומנם מחזקות ממשלות חלשות ומתנדנדות, אבל גם מערערות את הריבונות שלהן.
ובאותה המהירות שבה הכסף האמירתי קונה השפעה וידידים, כך הוא גם רוכש לעצמו יריבים. "הבעיה עם איחוד האמירויות כאן באפריקה היא השאפתנות הלא מוסברת, כאילו היא רוצה לשלוט באזור כולו", אומר ימאנה גברמסקל, שר המידע של אריתראה, שנחשב יד ימינו של שליט המדינה השנוי במחלוקת איסאייס אפוורקי, שאינו נמנה עם ידידיה של אבו דאבי. "היא התחילה עם שליטה בשורה של נמלים במזרח אפריקה, ונראה שמאז היא רק הרחיבה את הפעולות שלה".
מנגד, באמירויות מגינים על המדיניות האפריקאית שלהם וגאים במה שהם מגדירים "בניית קשרי מסחר ועידוד השקעות באפריקה". לדברי נדים קוטייש, איש תקשורת ויועץ מדיניות לבנוני־אמירתי, דריסת הרגל המתרחבת של האמירויות ביבשת קריטית לתוכנית הרחבה שלה להקטנת התלות בנפט. "אפריקה היא אחת הריאות המתפתחות של הכלכלה העולמית", הוא אומר, "היא זירה חשובה של המלחמה הקרה החדשה בין ארצות הברית לסין ויש לה גם ממד ערבי־אסלאמי. אבו דאבי לא בונה רק תיק השקעות, היא בונה מערכת".
האמירויות זקוקות לאפריקה כדי להקטין את תלותן בנפט, מסביר היועץ נדים קוטייש, ומשום שהיא "זירה חשובה של המלחמה הקרה החדשה בין ארצות הברית לסין"
3 צפייה בגלריה
בן זאיד ומנהיג סודן הזמני עבד אל־פתאח אל־בורהאן, 2023. באמירויות מכחישים שהם מספקים נשק למלחמת האזרחים בסודן
(צילום: Mohamed Al Hammadi/UAE Presidential Court)
נמלים
השתלטות על דרכי המסחר
הכניסה הדרמטית של האמירויות לנעשה באפריקה אכן התחילה בים. חברת הלוגיסטיקה האמירתית DP World זכתה בעשור הראשון של שנות האלפיים בזיכיונות הראשונים שלה באפריקה. בהתחלה היא הפעילה מסופי מכולות בג'יבוטי שבמזרח היבשת, בדקאר שבמערבה, ובמוזמביק. אבל ההתרחבות היתה אגרסיבית ומהירה. די.פי וורלד רתמה את המסחר בין אפריקה, אסיה והמזרח התיכון למוקד שלה בדובאי: נמל ג'בל עלי, הנמל המלאכותי הגדול בעולם.
כיום, יחד עם החברה הקטנה יותר אבו דאבי פורטס, די.פי וורלד מפעילה או מפתחת נמלים וטרמינלים יבשתיים ב־13 מדינות באפריקה. נוסף על כך, החברה החלה לאחרונה לרכוש רשתות הפצה מבוססות ורחבות, כגון אימפריאל לוגיסטיקס שבדרום אפריקה ואפריקה FMCG דיסטריביושן שבניגריה. אלה מעניקות לה השפעה על מעבר סחורות בין יותר מ־25 מדינות ברחבי היבשת. הרשת כולה מתנקזת למרכז של החברה בדובאי, והוא שמניע את הפעילות הכלכלית. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, סחר שאינו נפט בין אפריקה למדינות המפרץ כבר חצה את רף ה־100 מיליארד דולר, ומרביתו מגיע מהאמירויות וערב הסעודית. "הנמלים הם מנופי השפעה בלב מדיניות האמירויות באפריקה", מסבירה אלאנורה ארדמני, מומחית למפרץ הפרסי מאיטליה.
אך הנמלים היו רק ההתחלה. השליטה המתרחבת של אבו דאבי מונעת על ידי סכומי כסף אדירים, או לפחות הבטחות להם. יש המעריכים כי בעשור האחרון הפכו האמירויות למקור ההון הגדול ביותר עבור אפריקה. לפי נתונים שנאספו ב־FDI Markets, מאגר הנתונים של ה"פייננשל טיימס" שמנטר השקעות זרות ישירות, מאז 2017 הכריזה אבו דאבי על השקעות בשווי יותר מ־168 מיליארד דולר ברחבי היבשת.
הכלי שבאמצעותו מועברות ההשקעות הללו הוא אינטרנשיונל הולדינג קומפני (IHC), קונגלומרט ההשקעות בראשות השייח תאנון בן זאיד אאל־נהיאן, אחיו של MBZ, ששווי השוק שלו נאמד ב־240 מיליארד דולר. המיזמים שעליהם הכריזו מגוונים ביותר ונמצאים בכל רחבי היבשת, ובהם חוות טורבינות רוח ב־10 מיליארד דולר במצרים, מזקקת נפט ב־4 מיליארד דולר באוגנדה ונמל ב־1.2 מיליארד דולר בסנגל.
אולם בפועל לא כל הכרזה מבשילה למיזם. כך למשל פרויקט ב־34 מיליארד דולר להפקת מימן ירוק במאוריטניה נדחה בשל "ביקוש מאתגר". בכירים באמירויות טוענים שההשקעות משקפות את הנכונות של אבו דאבי לתמוך במדינות אפריקאיות, בזמן שגורמים אחרים בעולם נמנעים מהסיכונים הכרוכים בכך. לפי נתונים של בנק הפיתוח האפריקאי, הממשלות ביבשת מתמודדות בכל שנה עם מחסור של 130־170 מיליארד דולר בהשקעות בתשתיות, כך שרבות מהן מברכות על הזרמת ההון.
הברחות
זהב בהלוך, נשק בחזור
בחלקים שונים באפריקה חוששים מפני המניעים של האמירויות ומנופי הלחץ ששליטיהן צוברים באמצעות מסחר, השקעות, חובות ושיתופי פעולה ביטחוניים עמומים, פעמים רבות עם שליטים אוטוקרטיים או בעלי נטיות דיקטטוריות. "צריך להבין את מגבלות חופש הפעולה של אפריקה", אומר מהארי טאדל מארו, מומחה למדיניות אזורית מאתיופיה. לדבריו, הנדיבות לכאורה של האמירתים חורגת מעבר ליחסים הרשמיים עם הממשלות, והיא באה לידי ביטוי גם באופנים שמערערים את היציבות. בקרן אפריקה ובמזרח היבשת בפרט, הם כבר שיתפו פעולה עם מיליציות חמושות לצורך אספקה של אמצעי לחימה והברחות לא חוקיות, למשל של זהב.
ואכן, מעמדה של דובאי כמרכז העולמי לסחר בזהב אפריקאי הולך ומתחזק. לפי הערכות של ארגון הסיוע השוויצרי Swissaid, בכל שנה מועבר בחשאי זהב ממכרות באפריקה לדובאי בשווי 30 מיליארד דולר, ומעמדה כשוק העולמי של זהב מאפריקה ממשיך להתחזק. בכיר באיחוד האמירויות סירב להגיב לשאלות על שוד הזהב הגדול בחרטום, אך מסר כי המדינה "פיתחה מסגרת רגולטורית נוקשה למקסם את האבטחה, המהימנות והשקיפות של כל עסקאות הזהב", וכי יש "אכיפה מלאה בכל נקודות הכניסה". לדבריו, שווי הזהב הסודני שנכנס לאמירויות בשנה שעברה עמד על מעט יותר מ־1 מיליארד דולר בלבד, חלק קטן משוק הזהב של האמירויות, שהיקפו נאמד בכ־300 מיליארד דולר.
כך או כך, ידוע כי הזהב המיוצא מסודן לאמירויות מסייע במימון של מלחמת האזרחים, כפי שמצאו כמה גופי מחקר, ובהם צ'טהאם האוס הבריטי. חלק ניכר (מתפוקת הזהב בכרייה זעירה בסודן (40 טונות בשנה, לפי סוויסאייד) מוברח לדובאי בלי שממשלת סודן גובה עליו מס באופן רשמי. בכלל זה זהב ממכרות שנמצאים בשליטת Al Junaid, חברת החזקות שבבעלות משפחתו של מנהיג ה־RSF מוחמד חמדאן דאגאלו ("חמדתי"), שנתון לסנקציות אמריקניות. בתגובה להאשמות על הברחות זהב, מסר הבכיר באמירויות כי המדינה עובדת בהתאם ל"נהלים הבינלאומיים" במאמציה להילחם בהלבנות הון ולמיקור זהב אחראי. לדבריו, בהיותה מרכז עולמי למסחר, האמירויות מכירה בכך "ששגשוג צריך להיות מלווה בשקיפות ובלקיחת אחריות".
ובעוד הזהב מוברח בכיוון אחד, כלי נשק זורמים בכיוון ההפוך. בשנתיים האחרונות אספו סוכנויות מודיעין במערב, חברות לניטור טיסות וארגוני זכויות אדם ראיות נרחבות לקווי אספקה סדירים המזינים, בין השאר, את מלחמת האזרחים הקשה בסודן — מסלולי המראה, בסיסים צבאיים ונמלי צי בים האדום ובקרן אפריקה, שאבו דאבי משתמשת בהם להברחות חשאיות של נשק ותחמושת.
הרשת הזו, כך על פי הטענות, סייעה להפוך את RSF ממיליציה סודנית מקומית לצבא גרילה מצויד היטב עם רחפנים מתוחכמים, מערכות הגנה אווירית וצי של נגמ"שים. גורמים באו"ם, בממשל האמריקאי ובארגוני זכויות אדם האשימו את "כוחות התמיכה המהירה" בביצוע פשעים חמורים ביותר, ובהם טיהור אתני ורצח עם נגד קבוצות לא־ערביות בסודן.
באבו דאבי טוענים ש"איחוד האמירויות לא מספקת סיוע צבאי או פיננסי לאף אחד מהצדדים הנלחמים בסודן", אבל הם לא מסתירים את החשש שלהם מהעלייה של כוחות אסלאמיסטיים קיצוניים בקרן אפריקה בפרט, וביבשת בכלל. רבים ביבשת, בעיקר בקרב המתנגדים לאבו דאבי, רואים קשר בין האינטרסים הכלכליים הגוברים שלה באזור ובין מעורבות צבאית אגרסיבית. "בניגוד לסין, האמירויות החדירו את עצמן גם לתוך הפוליטיקה האפריקאית", טוען מנהיג מוסלמי בכיר במערב אפריקה.
השפעת האמירויות על המערב נבנתה על ידי השותפות עם ישראל והעוינות המשותפת לקבוצות אסלאמיסטיות, לצד השקעות רחבות ולובינג אגרסיבי, מסביר החוקר מהארי טאדל מארו
3 צפייה בגלריה
נמל ברברה בסומלילנד. ישראל היתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאות סומלילנד, שנמלה שוכן במיקום אסטרטגי בין המזרח הרחוק לאירופה
(צילום: Tony Karumba/AFP)
תשתיות
קודם בונים. אחר כך יבוא הביקוש
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לערבוב של שאיפות מסחריות בהשפעות הפוליטיות היא המקרה של נמל ברברה שבסומלילנד (שעלתה לכותרות לאחר שבדצמבר 2025 ישראל היתה המדינה הראשונה שהכירה בה רשמית מאז הכריזה על עצמאותה מסומליה ב־1991). ברברה נחשב נמל אסטרטגי, בשל מיקומו באחד מנתיבי השיט העמוסים בעולם: מפרץ עדן, בדרך שבין הודו והמזרח הרחוק לים האדום ואירופה. הווילות העותמאניות שמתפוררות על החוף הסמוך לו, התותחים הבריטיים על קו המים ומסלול התעופה הארוך שבנו הסובייטים מהווים עדות לעניין שגילו בו מעצמות בעבר, ולסיבה שכוחות חדשים מתעניינים בו שוב בהווה.
מעל לכל אלה מתנשאת כעת תוספת חדשה: שורה אדירה של מנופי ענק להעמסה ופריקה של מכולות, שהקימה די.פי וורלד על הרציפים. המנופים הם חלק מהשקעה של 450 מיליון דולר, שנעשתה בגישה המזכירה את הקלישאה ההוליוודית: קודם בונים, ואחר כך יבוא הביקוש בעקבות ההיצע. זאת הסיבה שבגללה האמירתים גם שדרגו את תשתיות האחסון של הנמל ואף בנו כביש מהיר באורך 250 ק"מ מברברה ועד השכנה אתיופיה — מעצמה שמתפתחת בקצב מהיר ואין לה מוצא לים.
די.פי וורלד חתמה על הסכם לחכירת נמל המים העמוקים בברברה ל־30 שנה. המשא ומתן על העסקה התנהל במקביל להסכם עמום, שהעניק לאמירויות שליטה בבסיס צבאי וגישה למסלול המראה סמוך, שנבנה בידי הסובייטים בזמן המלחמה הקרה. צילומי לוויין מהחודשים האחרונים חושפים בנייה של בונקרים ושל מתקנים צבאיים נוספים בקרבת המסלול.
ההסדר בסומלילנד מדגים את הגישה הכוללת של האמירויות. דובאי, השותפה הנוצצת אך הבכירה פחות מבחינה פוליטית באיחוד האמירויות, משמשת מתווכת המסחר; ואבו דאבי, שמרכזת את עמדות הכוח ואת רווחי הנפט העצומים, מנהלת את ענייני הביטחון. בהקשר הזה, המשמעות היא גם מעקב אחר נתיבי הספנות, הדיפת איומים מצד פיראטים סומליים, התמודדות עם החות'ים בתימן ודיכוי קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות נוספות.
במדד שפרסמו ב־2023 סוכנות S&P והבנק העולמי, נמל ברברה הוכתר הנמל היעיל ביותר מדרום למדבר סהרה. די.פי וורלד התחייבה להכפיל את התעבורה בנמל, אם סומלילנד תצליח להתגבר על המכשולים שמנעו מאתיופיה להסיט את המסחר מג'יבוטי השכנה.
"יש כמה דברים שצריכים עוד להסתדר, אבל זה רק עניין של זמן", אמר ג'וזף אוגוטה הקנייתי, שמנהל את האזור החופשי הסמוך עבור די.פי וורלד. הוא הודף את הטענות כי החברה משמשת נקודת אחיזה עבור השאיפות האימפריאליסטיות של האמירויות. "אנחנו לא מנסים להיות פה וסקו דה גמה (מגלה הארצות הפורטוגלי)", אמר. קוטייש, היועץ האמירתי־לבנוני, מודה שמבחינת האמירויות "הממד הביטחוני בחלק מהמקומות גובר על המניעים הכלכליים, אבל זה רק באג באסטרטגיה, לא פיצ'ר", אמר. "הכוח המניע הוא פיתוח כלכלי ואינטגרציה של שרשראות האספקה".
3 צפייה בגלריה
הפגנה נגד מעורבות האמירויות בסודן, לונדון, בריטניה, 2024. זהב המיוצא מסודן לאמירויות מממן את מלחמת האזרחים
(צילום: Martin Pope/Getty Images)
קרקעות
חוות ענק ומכרות בכל עבר
כמו באתיופיה וסומלילנד, הקשר שבין הים האדום לפנים היבשת הוא שמוביל את המעורבות של אבו דאבי גם בסודן. עוד לפני שפרצה מלחמת האזרחים תכננו חברות מהאמירויות לבנות במדינה נמל חדש על החוף, שיחובר במערך לוגיסטי ותחבורתי לשטחים החקלאיים העצומים שבעמק הנילוס.
אחד המהלכים הראשונים היה בנייה של חווה על גדות הנילוס באזור אבו חמאד שבצפון סודן. ב־2020 השיקה חטיבת המזון של IHC מיזם ב־225 מיליון דולר לגידול יבולים על פני כ־700 אלף דונם, בשיתוף הקונגלומרט הסודני DAL. שנתיים לאחר מכן הכריזה קבוצת נמלי אבו דאבי על תוכנית השקעה ב־6 מיליארד דולר להקמת נמל אבו עמאמה שבחוף הים האדום. הנמל היה אמור להתחבר לשטחים שבאבו חמאד באמצעות כביש באורך 450 ק"מ.
מלחמת האזרחים שיבשה את התוכניות. ב־2024 ביטל הממשל הצבאי בסודן את עסקת הנמל, בתגובה לתמיכה לכאורה של אבו דאבי ביריבים מה־RSF. דובר של IHC אישר שהחברה אינה מעורבת עוד בפרויקט החווה באבו חמאד ולא באף אחד מהפרויקטים האחרים שתכננה בסודן. עם זאת, ניתוח תמונות לוויין מעיד כי העבודה בשדות המעוגלים שהחברה הספיקה להקים נמשכת על ידי שותפיה לשעבר. עם זאת, לפי ניתוח "פייננשל טיימס", קצב התרחבותן של החוות הואט מאז פרוץ המלחמה.
במקביל, גברה מעורבות של בכירים אמירתיים בפרויקטים דומים במצרים, השכנה מצפון. מאות אלפי דונמים של חוות תעשייתיות בגדלים דומים לאלו שהיו מתוכננים בסודן הוקמו בעמק טושקה הסמוך לגבול מצרים־סודן, רבות מהן בבעלות Al Dahra, חברה שהקים ובראשה עומד חמדאן בן־זאיד, אחיו הצעיר של MBZ. כיום מגדלות החוות האלה בעיקר חיטה ומספוא, ותוצרתן מיוצאת ברובה לאמירויות.
במקביל, חברות מהאמירויות רכשו קרקעות גם באנגולה, מאוריטניה, דרום סודן, קניה וטנזניה, וגיוונו את ההחזקות החקלאיות שלהן ברחבי היבשת. בחמש השנים האחרונות, IHC התחייבה להשקיע מיליארדי דולרים במכרות נחושת בזמביה, במכרות זהב בקונגו, באתיופיה ובמאלי ובמכרות עפרות ברזל במאוריטניה. היא גם שולטת ב־7% מאספקת הבדיל העולמית באמצעות הנכסים שבבעלותה במזרח הרפובליקה הדמוקרטית קונגו.
הון
האליטה עוברת לדובאי
ובזמן שהשפעת האמירויות מתפשטת ברחבי אפריקה, האליטות של היבשת נודדות לדובאי, שהפכה לביתן השני, בזכות שיעורי מס נמוכים, רגולציה מקלה וחשאיות שמאפשרת לטשטש את מקור הכספים. ב־2025 כבר היו רשומות בלשכת הסחר של דובאי 30,409 חברות אפריקאיות פעילות. במקביל, ההון של היבשת זורם אל האמירויות בהדרגה.
"אפריקה היא רק חלק אחד של הסיפור עבור דובאי, אבל דובאי הפכה לחלק עצום מהסיפור עבור אפריקה", טוען ריקארדו סוארס דה אוליביירה, פרופסור למדעי המדינה בסיאנס פו בפריז ומחברו של מחקר שהתפרסם לאחרונה על תפקידה של דובאי כמרכז האופשור הגדול ביותר להון אפריקאי. לטענתו, העיר הפכה ליעד מועדף להלבנות הון של שליטים ומקורבים אפריקאים, בין השאר בגלל הלחץ הרגולטורי הגובר על מרכזים פיננסיים במדינות ה־OECD כמו לונדון וז'נבה.
הזרמת ההון הזו משנה גם את דובאי. בשנים 2019–2025 השקיעו אפריקאים יותר מ־30 מיליארד דולר בנדל"ן בדובאי, כך לפי ההערכות החסויות של מכון פיתוח אפריקאי. כשליש מהסכום הגיע מניגריה. "הם הצליחו למשוך תזרימי הון גדולים מאפריקאים שכבר לא יכולים לשים את כספם במרכזים הקולוניאליסטיים הישנים. עכשיו הם משקיעים בנדל"ן ובתחומים אחרים בדובאי, כי שם הם יכולים להתחמק מפיקוח", אמר אחד מבכירי המערכת הפיננסית באפריקה.
לדברי סוארס דה אוליביירה, תנועת ההון הזו גורמת לבנקאים ולמומחים פיננסיים רבים מהמערב לעבור לאמירויות. "הם פשוט נוהגים בחוכמה", טען הבכיר האפריקאי, "הרי אם הם לא יעשו זאת, מישהו אחר יעשה את זה. הכסף מאפריקה עובר, אז למה לא?". דובר מטעם האמירויות מסר בתגובה ל"פייננשל טיימס" שהממשלה "מודעת לגמרי ומחוייבת לאחריות שלה להגן על המהימנות של המערכת הפיננסית העולמית".
שליטה
המערב יוצא, אחרים נכנסים
הדומיננטיות הגוברת של האמירויות באפריקה חושפת סיפור נוסף, גדול יותר, והוא הנסיגה ההדרגתית של תורמים וגורמים מערביים מהנעשה ביבשת. ההיעדרות של המערב הותירה חלל, שאליו מנסות כעת מעצמות ביניים רבות להיכנס. איחוד האמירויות היא הפעילה שבהן, אבל לא היחידה: טורקיה, סעודיה, קטאר ומדינות נוספות נכנסו גם הן לתמונה בשנים האחרונות (ראו הרחבה במסגרת), והתחרות על הדומיננטיות ביבשת הולכת וגוברת.
האתגר הנוכחי שניצב בפני האמירויות הוא המלחמה באיראן וסגירת מצרי הורמוז, שמבודדת את ג'בל עלי, נמל הבית של די.פי וורלד ואבן הראשה של הרשת הלוגיסטית העולמית של האמירויות. עם זאת, אנליסטים מעריכים ששאיפותיה של אבו דאבי באפריקה יימשכו אף שהמלחמה כבר מתנהלת על סף דלתה.
לדברי החוקר האתיופי מהארי טאדל מארו, השפעתה של איחוד האמירויות על מעצמות המערב נבנתה באמצעות השותפות עם ישראל והעוינות המשותפת לקבוצות אסלאמיסטיות, לצד השקעות רחבות ולובינג אגרסיבי. השילוב הזה, הוא טוען, מאפשר לאבו דאבי "לפעול כרצונה באפריקה".
"איחוד האמירויות היא מעצמה אזורית שאינה תמיד פועלת לפי הנורמות המקובלות", אומר מארו, "הדילמה הנוכחית של מנהיגי אפריקה היא איך לרסן את ההתנהגות של האמירתים, אבל לשמור על ההשקעות. האמירתים הם שכנים שלנו, והם תמיד יהיו מעורבים. אז איך מבטיחים שהכסף יגיע בסופו של דבר לידיים של ממשלות הגונות ולא לנוכלים ומושחתים? זאת המשימה העיקרית".
מימין: נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן, מנהיג איראן מוג’תבא חמינאי, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ואמיר קטאר תמים בן חמד אאל ת’אני. מחפשים דרכים לצבור השפעה וכוח ברחבי אפריקה
(צילומים: Murat Cetinmuhurdar/Reuters, Vahid Salemi/AP, Bandar Aljaloud/AP, IMAGO/APAimages via Reuters)
החזית בדרום // דורון פסקין
הון קטארי, נשק טורקי ורשתות איראניות: המרוץ לאפריקה מציב בפני ישראל סיכונים משמעותיים – וגם הזדמנויות
המזרח התיכון מפנה את מבטו לאפריקה, ומבחינת ישראל מדובר בסיכון — אבל גם בהזדמנות. לא רק איחוד האמירויות עלתה על המגרש: קטאר, טורקיה, ערב הסעודית ואיראן מעמיקות בשנים האחרונות את אחיזתן ביבשת, וכל אחת מהן בונה לעצמה שם סוג אחר של כוח. קטאר באמצעות הון ותיווך, טורקיה באמצעות נשק ונוכחות צבאית, ערב הסעודית באמצעות נמלים וביטחון מזון ואיראן באמצעות מסחר ורשתות דתיות ופוליטיות. מבחינת ישראל, זו תחרות המתרחשת מעברו השני של הים האדום, בתוך מדינות השולטות בנתיבי שיט חשובים.
ישראל עצמה כבר נכנסה למשחק. בדצמבר היא היתה למדינה הראשונה שהכירה בסומלילנד מאז שזו הכריזה על עצמאותה ב־1991. ההחלטה גררה התנגדות חריפה מצד סומליה, האיחוד האפריקאי וטורקיה וקבוצה של יותר מ־20 מדינות. המהלך המחיש עד כמה קרן אפריקה הפכה לחלק מהחשיבה האסטרטגית של ירושלים.
עבור ישראל ההתבססות האמירתית באפריקה מהווה כרגע יותר הזדמנות מאיום, אך היא אינה חפה מתחרות. לאבו דאבי יש מה שחסר לרוב החברות הישראליות ביבשת: הון גדול, יכולת לממן פרויקטים ארוכי טווח, חברות תשתית ונמלים גלובליות וקשרים ישירים עם הדרגים הפוליטיים הבכירים. לישראל, מנגד, יש יתרונות בתחומים כגון טכנולוגיות מים, חקלאות, בריאות, סייבר, אנרגיה וניהול תשתיות. השילוב בין השניים יכול לעבוד. תקדים לכך כבר נוצר ב־2022 בגאנה, שם חברת ביטוח האשראי הממשלתית של האמירויות ECI וחברת אשרא הישראלית חברו למימון פרויקט בריאות ב־147 מיליון דולר, הכולל ארבעה בתי חולים ומרכז לוגיסטי רפואי. לעומת זאת, הפעילות באפריקה של השחקניות האחרות עלולה להתברר כמאיימת יותר.
קטאר. עיקר הפעילות של קטאר באפריקה מרוכזת ברואנדה, מדינה קטנה יחסית, יציבה ובעלת השפעה אזורית, שממנה קטאר שואפת לבנות רשת עם גישה למזרח ומרכז אפריקה. ביוני השלימה קרן העושר הקטארית QIA את רכישת 60% משדה התעופה הבינלאומי החדש של קיגאלי, בירת רואנדה, ב־578 מיליון דולר, והתחייבה להזרים עוד 1.1 מיליארד דולר להשלמתו. חברות התעופה של שתי המדינות כבר מקיימות שיתוף פעולה מסחרי נרחב ובמשך שנים מקדמת קטאר עסקה לקבלת עד 49% מחברת התעופה הרואנדית. במקביל קטאר מתווכת בין ממשלת קונגו למורדים הנתמכים בידי רואנדה. כך הופך כסף קטארי בתשתיות גם לנכס מדיני באזור שמושך תשומת לב גוברת מוושינגטון.
ורואנדה אינה היחידה שנהנית. כסף קטארי מוזרם גם ליצרנית החלב Baladna באלג'יריה, מיזם גז בזימבאבואה ופרויקטים של אנרגיה בנמיביה, הרפובליקה של קונגו, מוזמביק, מרוקו, קניה ודרום אפריקה.
טורקיה. מאז 2010 אנקרה שילשה את מספר השגרירויות שלה באפריקה ל־44, וחברת התעופה הלאומית טורקיש איירליינס טסה ל־64 יעדים ביבשת. הסחר הטורקי־אפריקאי צובר אף הוא תאוצה ובשנה שעברה הגיע ל־36.6 מיליארד דולר.
אחד מכלי החדירה היעילים ביותר של טורקיה ליבשת הוא מערכות נשק. מאז 2019 היא מכרה מל"טים ליותר מ־10 מדינות אפריקאיות, ובהן ניז'ר, אתיופיה וסומליה. עבור מדינות שאינן יכולות להרשות לעצמן חיל אוויר מתקדם, טורקיה מציעה יכולת תקיפה במחיר נגיש יחסית, ועבור אנקרה המכירה היא רק תחילת הקשר, כי הכלים מצריכים הדרכות, תחזוקה, חימוש וחלקי חילוף, שמגבירים את התלות המתמשכת בה. בסומליה המודל הגיע רחוק במיוחד: הטורקים מאמנים כוחות, מסייעים בהקמת הצי ובמקביל מחפשים נפט במים הסומליים. לישראל זו כנראה ההתפתחות החשובה ביותר — טורקיה בונה יחסים ביטחוניים עמוקים בצד האפריקאי של מפרץ עדן והים האדום — בדיוק מול נתיב השיט שהחות'ים הצליחו לשבש.
מלבד זאת, לטורקיה יש שלל השקעות ביבשת, ובהן מתחם פלדה באלג'יריה, נמלי ים בגינאה וסומליה, מכרות ברזל ומפעל פלדה באנגולה, מפעל בטון בחוף השנהב, פרויקטי תשתית בסנגל, מפעלי טקסטיל באתיופיה ומיזם ייצור חשמל במוזמביק.
ערב הסעודית. לפחות 80% מצורכי המזון במידנה תלויים ביבוא, ולכן היא מחפשת באפריקה מקורות חקלאיים, לצד שליטה בנמלים ונתיבי אספקה. בג'יבוטי כבר הוקמה "עיר לוגיסטית ערב סעודית" בחכירה ל־92 שנה וחברה הקשורה לקרן ההשקעות PIF קיבלה זיכיון להפעלת נמל טאג'ורה. ACWA Power חתמה על מסגרת למימון פרויקטי התפלת מים ואנרגיה במצרים, מרוקו, מאוריטניה, סנגל ודרום אפריקה בהיקף של עד 5 מיליארד דולר עד 2030. ו־ARISE IIP, שמפתחת אזורי תעשייה, פועלת כיום ב־15 מדינות, ובהן רואנדה, צ'אד, חוף השנהב, קונגו, ניגריה, קניה וטנזניה.
איראן. לטהרן אומנם יש פחות כסף משכנותיה שבמפרץ והסחר האיראני עם אפריקה עדיין קטן יחסית, אך הוא הולך וגדל. טהרן משתמשת בעסקאות חליפין, ערבויות יצוא וסיוע ביטחוני כדי לעקוף את מגבלות הסנקציות. בין השאר, איראן השקיעה במיזמי חקלאות באוגנדה ומפעלי רכב בסנגל, קניה וזימבבואה.
לצד המסחר פועלת תשתית אידאולוגית שנבנתה במשך עשרות שנים: המהפכה האיראנית היתה מקור השראה לתנועה השיעית בניגריה, ורשת אוניברסיטת אל־מוסטפא האיראנית פעלה בלפחות 17 מדינות אפריקאיות, ובהן סנגל, טנזניה ודרום אפריקה.
לישראל יש כאן גם חשבון ישיר עם חזבאללה. משרד האוצר האמריקאי הטיל ב־2022 סנקציות על שני אנשי עסקים לבנונים בגינאה, שלדבריו העבירו כספים לארגון הטרור באמצעות חברות קש ורשתות פיננסיות. הרשתות שנחשפו הופכות את האזור לחלק ממפת המאבק במימון חזבאללה.
ישראל. ירושלים לא צריכה להתחרות בצ’קים של מדינות המפרץ, כי היתרון שלה נמצא במקום אחר — הטכנולוגיות המתקדמות בביטחון, מודיעין, חקלאות ובריאות. עם זאת, אסור לה להיעדר מקרן אפריקה (מזרח היבשת) בגלל מצר באב אל־מנדב האסטרטגי והנוכחות הטורקית באזור; ובמערב אפריקה בגלל איראן וחזבאללה. אחרת, במשבר הבא היא עלולה לגלות שלממשלה שעמה היא צריכה לעבוד יש כבר תלות בנשק טורקי, תשתית קטארית או קשרים עבותים עם איראן. באפריקה, העסקאות שנחתמות היום קובעות למי תהיה גישה למשאבים מחר.
© פייננשל טיימס בע"מ (2026). כל הזכויות שמורות. FT ו"פייננשל טיימס" הם סימנים רשומים של פייננשל טיימס בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
