"לפני הווטסאפ הכל עבר דרך סמסים. בעיקר בתקופות פריימריז היו מופצות הודעות, לפעמים אנונימיות ולפעמים בשם שר כזה או אחר, שביקשו 'תצביעו לי', 'תבואו לאירוע', וזה הרגיש כמו ספאם. ואז ב־2018 פתחנו קבוצה סגורה של 600-500 אנשים, שרים, חברי כנסת, עוזרים פרלמנטריים וחברי מרכז ליכוד, ובנינו מערכת חדשותית. שלחנו חמש עד עשר הודעות ביום, על מה שקורה בליכוד בזמן אמת. ככה פתאום הח"כ או השר לא מקבל רק מסר שיווקי, אלא ידיעה חמה על ראש הממשלה או על אירוע מפלגתי. והם התאהבו בזה, זה הפך לכלי עם כוח אמיתי".
כך מתאר העיתונאי ואיש התקשורת אבי רבינא את לידתה של אימפריית מלוכדים ניוז, רשת קבוצות הווטסאפ והטלגרם שמונה כבר כ־100 אלף חברים. מה שהתחיל כניסוי תקשורתי צנוע הפך לפלטפורמה רבת־עוצמה וכלי מרכזי במאבק על דעת הקהל הפנימית בליכוד, מפלגת השלטון הכמעט נצחית. מלוכדים הפך למכשיר הכרחי לחברי הכנסת והשרים, שמאפשר להם לשמור על קשר ישיר עם מתפקדים שיכריעו את עתידם הפוליטי, להעביר להם מסרים, ולא פחות חשוב: לדעת מה המסר או העמדה המעודכנים שעליהם לאמץ במהירות.
יתרה מזאת, מלוכדים הוא ערוץ אפקטיבי מעין כמוהו ל"יישור קו" בין מצביעי ליכוד וימין בכלל, מכיוון שהוא מספק דף מסרים מעודכן ברמה של דקות בכל סוגיה אקטואלית רלוונטית. הוא גם מסייע לשמר את השיח סביב אירועים מסוימים, גם אם אין להם משקל אמיתי, ולחלופין להעלים מהשיח אירועים בעלי משמעות ולהציגם כחסרי ערך. אם בעבר סניפי ליכוד מקומיים היו מרכז הכובד הפוליטי, המקום שבו חברי המפלגה התקבצו, התעדכנו וניהלו שיחות, כיום קבוצות הווטסאפ הן הזירה שבה מתנהל הקשר היומיומי בין ההנהגה לבין הפעילים. הקבוצות האלה הפכו למנגנון עדכון אינטנסיבי, שמספק לחברים חדשות ותדרוכים, וכך מקבע את הדרך שבה הם תופסים את המציאות.
"זה התחיל כניסוי קטן, אני כבר הייתי אז בעולם התקשורת, הכרתי את השטח, ויחד עם השותף (חיים בנדיקט, קבלן חרדי המשקיע גם בתקשורת — א"ל) פתחנו קבוצת ווטסאפ כדי לראות מה קורה", מספר רבינא. "בהתחלה קראנו לזה 'ליכוד ניוז', וזה היה משהו חביב ולא מוקד חדשות. אף אחד לא חלם שזה יתפוס בסדר גודל כזה, אבל פתאום הקבוצות צמחו בצורה אורגנית ועם הזמן הבנתי את הכוח".
מה הבנת?
"שהכל עובר מהפרינט לדיגיטל, ואפילו האתרים מתחילים לצלוע, בזמן שהווטסאפ הלך ונהיה ויראלי: אם יש משהו טוב, הוא פשוט קורה מהר. פתחנו עוד קבוצות, הפידבקים זרמו, ההצטרפות היתה מהירה, ובלי לשים לב זה כבר הפך למלוכדים. ברגע שהתחלנו גם להפיץ מגזין חודשי באותו שם שחולק לשרים, חברי מרכז ונציגי הליכוד — זה כבר נהיה יותר ממוסד. לא משהו רשמי של המפלגה, אבל כולם ידעו שזה מוקד התקשורת של הליכוד".
רבינא מציין ש"לא היתה כוונה להפוך את 'מלוכדים' לעסק כלכלי", אבל בפועל הוא השכיל לתרגם את העוצמה שצבר גם להכנסות יפות. רק במחצית הראשונה של 2025 השקיעו 27 ח"כים מהליכוד 214 אלף שקל במלוכדים מתקציב הקשר שלהם עם הבוחר. בראש הרשימה בלט חבר הכנסת בועז ביסמוט, שהעביר למיזם של רבינא כמעט 20 אלף שקל. אחריו ניצבים חברת הכנסת אתי עטיה עם יותר מ־16 אלף שקל, השרה גילה גמליאל שהשקיעה סכום דומה, והשר יואב קיש שהזרים כ־15 אלף שקל. בין הנוספים ששילמו יותר מעשרת אלפים שקל כל אחד נמנים השר אלי כהן וחברי הכנסת גלית דיסטל־אטבריאן, משה פסל, חנוך מילביצקי ואריאל קלנר. רובם ככולם גם טרחו להגיע בראשית החודש לברית המילה שערך רבינא לבנו השלישי בירושלים — אירוע שאותו כיבדו בנוכחותם גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, והשרים יריב לוין, שלמה קרעי ועידית סילמן.
"מלוכדים הוא עסק פרטי לכל דבר, אין לי מחויבות ואני לא צינור רשמי ולא מפלגה. אז אם שר התראיין בנווה אילן והבין שהמסרים שלו לא נכנסו למהדורת ערוץ 12, מבחינתו זה שווה משהו רק אם זה יוצא במלוכדים", אומר רבינא.
אז הוא משלם לך?
"כן, ריטיינר חודשי כדי שזה יופיע. ככה זה עובד. בעצם הבאתי לליכוד את המודל של המגזר החרדי, שם מזמן יש סוכנויות ידיעות וקבוצות ווטסאפ שהפכו למכונה כלכלית. משרדי פרסום כבר מחלקים תקציבים בצורה מסודרת בין קבוצות ווטסאפ, כאילו מדובר בכלי תקשורת ממוסד. לפעמים זה אפילו יותר חזק מהעיתונות עצמה, כי לחלק גדול מהחרדים יש פלאפון מסונן, והווטסאפ זה כל העולם התקשורתי שלהם".
דף מסרים יעיל ואכזרי
רבינא (33), בהיר שיער ונמרץ, משתייך בכלל לזרם הליטאי החרדי וצמח מתוך עולם התקשורת החרדית. את דרכו החל כעורך באתר "כיכר השבת", במשך ארבע שנים שימש כתב ופרשן פוליטי בתחנה החרדית "רדיו קול חי", ועם הזמן מיצב את עצמו כאחד הקולות הבולטים בזירה הפוליטית החרדית. ביולי 2023 פרש מהתחנה ומאז הוא מקדיש את עיקר זמנו לניהול ופיתוח פלטפורמת מלוכדים ניוז.
בינואר 2024 חשף מיכאל האוזר־טוב ב"הארץ" כי רבינא קיבל תשלומים מבכירים בליכוד בתמורה לפרסומים שפרסם בירחון "מלוכדים ניוז" בעת שעדיין שימש פרשן פוליטי ב"רדיו קול חי" — תוך ניגוד עניינים עם עבודתו העיתונאית. כדי להסוות את מעורבותו חתם רבינא על הכתבות שפרסם בשם "נועם רובין". בתגובתו אז טען רבינא שהוא פרשן לענייני חרדים ולא מפלגת הליכוד, וכי התשלומים היו "לכיסוי הוצאות". גם כעת הוא חוזר על כך: "ברדיו קול חי זה בכלל לא היה רלוונטי", הוא אומר. "בתחנות רדיו לא בודקים ממה אתה מתפרנס מהצד, כל עוד זה לא ניגוד עניינים ישיר — ומוקד הסיקור שלי היה פוליטיקה חרדית, לא הליכוד".
הוא מבהיר כי מלוכדים הוא גוף עצמאי ולא חלק מהליכוד, מה שמאפשר לו להשמיע פה ושם גם ביקורת. אבל מי שיחפש ביקורת עיתונאית נשכנית, שלא לדבר על חשיפות לא נעימות, לא ימצא אותן במלוכדים. בפועל, מלוכדים משמש דף מסרים יעיל להפליא של הליכוד והימין בישראל. הוא מאפשר לכל מי שמעוניין לדעת עם איזה קו להתיישר, איזה מסר לפמפם, במי לתמוך ואת מי לתקוף, לא פעם באכזריות.
אחד הניסיונות הבולטים הוא קעקוע הלגיטימיות של משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. קשה למנות את ההתייחסויות במלוכדים ניוז למשפט נתניהו, שמוגדר "הזוי", "מטורלל", "בלתי חוקי" וכיוצא באלה. מספיק לדפדף לאחור בתכנים של החודש הנוכחי כדי להבין מה הקו החד־משמעי. כך למשל, העיתונאי החרדי יקי אדמקר צוטט במלוכדים במהלך התקיפה בקטאר כי "משפט נתניהו הוא נזק אדיר לביטחון ישראל", והוסיף כי "יותר משלושה אנשים שאני מכיר... ידעו לספר שנתניהו קטע את עדותו בבית המשפט לצורך ביטחוני חריג. באותה הפסקה נתניהו קיים התייעצויות לקראת החיסולים בקטאר. ומה אם בטעות זה היה דולף? איזה פספוס ביטחוני והיסטורי זה היה".
ביום התקיפה בתימן מיהרו במלוכדים לנגח את בית המשפט וציטטו את שר המשפטים יריב לוין, שאמר "ביום שבו ראש הממשלה נקרא להעיד על זוטות בבית משפט, כוחותינו תוקפים כעת בתימן. העובדה שבעודו מנהל את אחת המלחמות הקשות שידעה ישראל, בימים קריטיים לביטחון המדינה, נאלץ ראש הממשלה להקדיש חצי שבוע לניהול ההליך ההזוי — היא חרפה". לפני שבועיים קידמו בערוץ ציטוט של מארק לוין, שדרן רדיו, עיתונאי וסופר יהודי־אמריקאי, שמנחה תוכניות ברשת פוקס ניוז: "הייתי שם וזה עורר בי חלחלה — המערכת הזו מקולקלת לחלוטין! מכניסים לראש הממשלה מעטפות כשהמלחמה בעזה היא במרכז העניינים והוא נאלץ לעצור את המשפט ולכתוב עליהן הערות. בארצות הברית אי אפשר לנהל משפט נגד נשיא מכהן — וזו הסיבה. חשוב יותר שהמדינה תשרוד".
נדיר מאוד למצוא מסרים שחורגים מהקו הרשמי, שמזוהה עם ראש הממשלה. בכלל, נתניהו הוא ה־כוכב של מלוכדים, ורוחו מרחפת כמעט מעל לכל ידיעה ומסר שמתפרסמים בו. השבוע, למשל, לאחר נאום ראש הממשלה באו"ם, מלוכדים הפך לכלי קיבול לשבחים ודברי הלל לנאום, בצד שפע תמונות מחמיאות לנתניהו ורעייתו. מאמיר אוחנה ויואב קיש, דרך מאי גולן ודני דנון, ועד מירי רגב וניר ברקת, כולם־כולם זכו שמחמאותיהם לנאום יופצו בערוצים השונים של מלוכדים.
רבינא מתגאה בכך שאצלו הביקורת כלפי נתניהו, ככל שיש כזו, היא מרוככת, כמעט פחדנית. הוא מדגיש שלעולם לא יעז לעקוץ את ראש הממשלה ישירות, משום שהוא, לדבריו, הדמות שמסוגלת להמליך או להדיח בן רגע. לכן האסטרטגיה המורכבת היא לשמור על נתניהו כ"דמות עליונה" שאין להתעמת איתה ישירות, ובמקביל לאפשר לפעילי ליכוד לשחרר קיטור באמצעות מסרים ביקורתיים מרוככים, שאינם מערערים על סמכות המנהיג.
תן לי דוגמה לאופן שבו מוצגים דברים שנויים במחלוקת.
"למשל פרשת השר אלי כהן, שלפי החשד, כשהיה שר החוץ הונפקו דרכונים דיפלומטיים לאנשים שלא זכאים להם, בהם יאיר נתניהו. פרסמנו דברים בקונטקסט ברור, שמדובר ברדיפה פוליטית. במקרה של מאי גולן, לעומת זאת, עדיין מדובר בחקירה פתוחה, ולכן בחרנו לשתוק".
אלא שגם השתיקה הזו נשברה ברגע שנתניהו עצמו התייחס לנושא בפומבי וטען כי גולן נרדפת. "זה שמאשימים מישהו — זה לא אומר כלום", צוטט נתניהו במלוכדים. "עוד מעט לא יישאר שר או שרה שהיועצת המשפטית ופרקליט המדינה לא החליטו להעמיד לדין. בממשלה הקודמת... כלום, גורנישט, אפס — כולם 'מלאכים', כולם!".
מאותו רגע החלו להופיע במלוכדים ובקבוצות הווטסאפ האחרות הקשורות לליכוד הודעות תמיכה וסנגוריה, שהפכו את גולן מחשודה בעבירה לדמות נרדפת שיש לעמוד לצדה. הנרטיב התחלף בן רגע והשתיקה הפכה למבול מסרים מגויס ולהתקפות פרועות נגד המשטרה והפרקליטות. למשל רפי קדושים, שריצה ארבע תקופות מאסר על עבירות אלימות, סחיטה, איומים וחטיפה, וכיום הוא חבר מועצת עיריית הרצליה מטעם הליכוד, צוטט במלוכדים: "במקום לתת גיבוי לשרה מאי גולן, הנרדפת פוליטית, כולם בימין שותקים ומשתפים פעולה עם האכיפה הבררנית של גורמי השמאל". גולן עצמה צוטטה מתוך פוסט אישי שלה: "מה שקרה לאמא שלי בת ה־80 הוא המשך ישיר לשיטת ההתעללות המכוונת כלפי כל מי שמקורב אליי... הרעבה מכוונת של אשה בהיריון בסיכון... מניעת מכשיר נשימה מאדם עם הפרעות נשימה... ולקינוח שעשוע מתוך 'תענוג' של חוקרת בכירה בלהב, כשהיא רואה את אמי בהתקף חרדה של דמעות ורעידות".
אסנת מידן: "הכסף שהולך למלוכדים זה כסף שאנחנו היינו אמורים לקבל. אני נתתי את החיים שלי לליכוד, ואז הגיעו כאלה שלא קשורים בכלל, שונאים של התנועה, אנשים מדגל התורה - ולקחו את המקום שלנו. ביקשו מאיתנו שנכניס פרסומים של מלוכדים, עשיתי את זה ברוחב לב, ואז פשוט נישלו אותי"
"גם גופי שמאל פונים אלינו"
רבינא מבין היטב את גבולות המגרש. "העובדה שאנחנו חיצוניים לליכוד מאפשרת לנו להשמיע, רחמנא ליצלן, דברי ביקורת — גם על נתניהו ועל שרים פה ושם. אבל ברגע שאתה רוצה להיות גוף ליכודי, אתה לא יכול להפוך לאופוזיציה פנימית. אם אתה מעביר יותר מדי ביקורת, אתה כבר לא ליכודי. מותר לנו להעביר דברים שהם לא הצינור הרשמי של המפלגה, אבל בלי לפרוץ את הגבול".
אתה מבחין בין ידיעה שהיא למעשה פרסומת לבין ידיעה שאינה כזו?
"זה תלוי. אם שר פלוני רוצה שהידיעות שלו יתפרסמו, לרוב זה לא יבודל. אנחנו לא נצליח להציג את זה אחרת. אבל פרסומת מובהקת — לספר, למוצר או לגוף מסחרי — שם כבר ברור שזה פרסום, כמו בכל מקום אחר".
אתה מפרסם במלוכדים גם גורמים שאינם מהליכוד או מהימין?
"כן, גם גופי שמאל פונים אלינו. מטה משפחות החטופים, למשל, שלפחות בתוך הליכוד נתפס כאופוזיציוני, פנה אלינו לא פעם. גם פורומים אחרים, כמו פורום 'תקווה' ודומים פנו אלינו. זו דוגמה קלאסית לאופן שבו קבוצות הווטסאפ הפכו לצינור השפעה. יש לא מעט גופים שכבר מבינים שהכוח החזק בליכוד נמצא בקבוצות האלה והם רוצים להשפיע דרכן על השרים והח"כים".
מטה משפחות החטופים מתנגד לאג'נדה של מפלגת השלטון.
"נכון, אבל הם רצו לדחוף ערב מאחד שהם ארגנו, ואנחנו היינו כתובת מבחינתם. כך גם אחד מהפורומים של המילואימניקים, שרחוק מאוד מעמדות הממשלה, ובכל זאת יש לו עניין להשפיע על השרים. כל עוד זה לא סותר לגמרי — ואני יודע שלא מעט ליכודניקים מרגישים שעמדתם בנושא הגיוס די קרובה לדעת הרוב — אז פרסמנו את המסרים.
"אז הכסף שמגיע מהשרים זה מסלול אחד, אבל גם גורמים חיצוניים קלטו שיש פה גוף שיכול להשפיע באמת על עמדת הבוחרים והמנהיגים בליכוד, והם מנצלים את זה. וזה נעשה בתשלום. כאן זה עסק".
אתם מרוויחים לא מעט מהסיפור הזה.
"כן, זה עסק שמגלגל יפה אבל חשוב לשים דברים בפרופורציה. זה לא ישראל בידור, לא בקנה מידה כזה. בסוף אנחנו עדיין תחום מגזרי. הגדולה שלנו, אם אפשר לומר, היא שדווקא בעידן שבו האינסטגרם פורח, הצלחנו להביא את זה לווטסאפ, שאותו יש לכל אחד בכיס. אתה כותב לבן שלך, לאשתך או לאחיך, ובדרך קופץ לך גם מלוכדים".
אבי רבינא: "לגיטימי להפיץ שראשי השב"כ תכננו את הפלישה ב־7 באוקטובר יחד עם אחים לנשק. למה לא? בדיוק כמו שבערוצים יכולים לשדר כתבה מסוימת, גם אנחנו יכולים להפיץ תוכן, גם אם מישהו טוען שמדובר כביכול בקונספירציה. זו דמוקרטיה, לכאן או לכאן, אפילו אני עצמי לא מאמין בזה"
מפה לבנה ותמונות של ביבי
לא כולם מרוצים מההצלחה של מלוכדים ניוז, ויש מי שמרגישים שהיא באה על חשבונם. אחת מהם היא חברת הליכוד והפעילה הוותיקה אסנת מידן, שטוענת כי מלוכדים חייב את הצלחתו לעבודה הרבה שהיא ועמיתיה השקיעו במשך שנים בניהול קבוצות הווטסאפ של התנועה.
מידן (53) היא חברת ליכוד יותר מ־30 שנה, ובעבר היתה עוזרת פרלמנטרית של עוזי לנדאו ודני נווה. לדבריה, היא היתה מהראשונות שזיהו את הפוטנציאל של קבוצות הווטסאפ והחלה לנהל קבוצות פנימיות של חברי מרכז הליכוד. עם השנים התרחבה הפעילות לרשת ענפה, וכיום היא מנהלת את "הליכוד חזק ברשת" — קהילה מקוונת שמונה יותר מ־20 אלף עוקבים.
החמ"ל הדיגיטלי של "הליכוד חזק ברשת" פועל מסלון ביתה בדירת שיכון צנועה בגבעתיים. כשאני מבקר אצלה, אין שם מערכות מחשוב מתקדמות ובטח לא יוקרה של הייטק, אלא שולחן מכוסה מפה לבנה וחדר קטן שמואר בפסי לד לבנים ובהירים. מאחורי השולחן יושבת מידן, שמנהלת את המערך בהתנדבות. מולה הטלוויזיה פתוחה על ערוץ 14 ועל השידה ניצבות שלוש תמונות ממוסגרות: באחת היא מצולמת לצד בנימין נתניהו, בשנייה בנה הקטן מחובק גם הוא עם נתניהו, ובשלישית מתועדים נתניהו ופמלייתו. ליד התמונות מונח ספרו של שר הביטחון ישראל כץ, "הכוח לעשות", עם דיוקנו המחויך על הכריכה. הטלפון הנייד שלה נח במתקן דיבורית ומציף את החדר בצפצופי התראות בלתי פוסקים. קבוצות הווטסאפ והטלגרם רועשות מסביב, ומידן היא זו שמנסחת, שולחת ומרכזת הכל — כאילו מתוך חמ"ל אמיתי.
בתחילת השיחה היא מצרפת אלינו טלפונית את שותפה, מוטי אדרי (43) מירושלים, שגם הוא עושה זאת בהתנדבות. היא דיילת קרקע בנתב"ג, הוא עובד במאפיית אנג'ל — ובערבים השניים הופכים לצוות הליבה של המנגנון.
"ספר על הליכוד ניוז, כמה עבדנו וכמה רימו אותנו, אותי ואותך", מבקשת מידן מאדרי. "קידמנו את הליכוד ניוז", עונה אדרי, "עד שאבי הלוי, היועץ המשפטי של תנועת הליכוד, איים ודרש להוריד את המילה 'הליכוד', והם החליפו את השם ל'מלוכדים ניוז'".
מאז, מלוכדים הפך לקבוצה פופולרית בהרבה מ"הליכוד חזק ברשת" של מידן ואדרי. "זה כסף שאנחנו היינו אמורים לקבל", אומרת מידן, "אני נתתי את כל החיים שלי לתנועת הליכוד. ואז הגיעו כאלה שלא קשורים בכלל לליכוד, שונאים של התנועה, אנשים מדגל התורה — ולקחו את המקום שלנו.
"חיים בנדיקט ראה שאני תותחית וביקש ממני להכניס פרסומים של 'הליכוד ניוז' לקבוצות שאני מנהלת. עשיתי את זה ברוחב לב, מתוך אמונה, ואז הוא פשוט נישל אותי. אבל אני מאשימה גם את מירי רגב, את ניר ברקת, את כולם, שלא סופרים אותנו, אחרי שנתנו את הנשמה ובסוף נשארנו בלי כלום".
עבור מידן, התחושה האישית מסמלת את הפער העמוק שנפער בליכוד בשנים האחרונות: פעילי השטח, אלה שמנהלים קבוצות, מפיצים מסרים ועושים לילות כימים בהתנדבות, מוצאים את עצמם מודרים ברגע שהמנגנון הרשמי נכנס לפעולה. לשיטתה, רבינא הוא מייצג מובהק של המנגנון הזה: "מה הוא בכלל עושה שם? יושב עם הלפטופ בכנסת, בקומת הממשלה, איפה שכל העיתונאים, לוקח ציוצים מהטוויטר, מוחק, משנה, ומפרסם שוב כאילו זו עבודה יוצאת דופן. לי אין זמן להגיע לשם כל יום, אני לא גרה בירושלים. הוא עושה מה שכל אחד יכול לעשות, ואותי, שעמדתי בחזית והקמתי קבוצות מהיסוד, דחקו החוצה".
אדרי: "רבינא עושה את זה כי זה העבודה שלו, הוא כל היום מתעסק עם זה".
ולמה אתה לא עושה בדיוק כמוהו?
"אני צריך להתפרנס, אין לי זמן להתנדב בלי סוף. רבינא ובנדיקט לוקחים כסף מחברי כנסת, אבל כשאני מבקש מחבר כנסת אלף שקל, הוא עונה לי 'מה פתאום, אני חבר שלך, למה שאשלם? אתה הרי חלק מהתנועה'. אבל לשלם למי שהוא לא חלק מהתנועה נראה להם הכי טבעי בעולם".
מידן מחדדת את תחושת התסכול: "מוטי ואני מתחזקים כבר 15 שנה את הרשת — בטלגרם, בפייסבוק, בטיקטוק, בכל מקום אפשרי. יש לנו המון צפיות ועוקבים, הרבה יותר ממה שחושבים, אנחנו שומרים על התנועה, ובסך הכל מצפים למשהו קטן בחזרה — קצת הכרת הטוב. שזה יבוא לידי ביטוי, גם בכסף וגם בחומר. כי אנחנו צריכים לחיות ממשהו כדי להמשיך לתת. רצינו שלפחות יהיה בסיס שאפשר להסתמך עליו, ובמקום זה דחקו אותנו החוצה. אבי רבינא לקח לנו את העבודה, לקח לנו את הכסף, ואחרי כל מה שנתנו — זה מרגיש כמו בגידה".
כסף הולך למקום שיש לו כוח להשפיע. מה העוצמה שיש לכם?
אדרי: "יש לנו יותר מ־50 קבוצות, בכל אחת לפחות 200 אנשים. ביום הפריימריז, אם אני עובד נכון, אני מביא אותם לקלפי והם מצביעים בדיוק כפי שאני רוצה".
איך אתה הופך את החיבור בקבוצות לקולות ביום הפריימריז?
"אני עובד עם דודי אמסלם. מה אני עושה? כל יום שישי אני מעלה את התמונה של דודי יחד עם שעות כניסת השבת. תחשוב, כל שבוע, שוב ושוב, הם רואים את התמונה שלו. ביום הפריימריז זה כבר יושב להם בתת־מודע. הם מגיעים לקלפי, ובין הסימונים שלהם אוטומטית מסמנים את דודי. זה הכל שאלה של איך לעבוד נכון. אתה צריך לדעת איך לגרום לאנשים האלה לבוא לידי ביטוי, איך להפוך נוכחות קבועה ברשת לקול בפריימריז".
אז למלוכדים יש השפעה הרבה יותר גדולה בפריימריז.
מידן: "במקרה של מלוכדים המניפולציות לא יעבדו, כי ליכודניקים יודעים שמנסים לעשות עליהם מניפולציה. הם לא טיפשים ויודעים טוב מאוד מי בליכוד ומי לא. אי אפשר לעבוד עליהם. לכן, חברי כנסת או שרים שמימנו את מלוכדים ברשת ישלמו על כך בקלפי".
מוטי אדרי: "יש לנו 50 קבוצות, בכל אחת מעל 200 אנשים, ובפריימריז בקלפי הם מצביעים כפי שאני רוצה". איך אתה עושה את זה? "אני עובד עם דודי אמסלם וכל שבוע בשישי אני מעלה תמונה שלו, שוב ושוב. ביום הפריימריז זה כבר בתת־מודע והם מסמנים דודי בקלפי"
כל פוליטיקאי צריך קבוצה
הפוליטיקאים בליכוד שהבינו את הכוח של קבוצות הווטסאפ, משתדלים שתהיה להם גם אחת משלהם. בצד קבוצות כלליות כגון "נמרי הליכוד", "הליכוד ברשת" או "הימנים בליכוד", יש גם קבוצות רבות שנושאות שם של פוליטיקאי ספציפי. לצורך הכנת הכתבה צורפתי בין השאר לקבוצות "אבי דיכטר — קבוצה מנצחת", "אתה הראש — איתך ננצח", "תומכים בשרה עידית סילמן" וקבוצות שתומכות בשר המשפטים יריב לוין ובשר האנרגיה אלי כהן.
ברוב המקרים מקורות המידע שזורם בקבוצות הם העוזרים הפרלמנטריים של חברי הכנסת, או חברים שמעבירים אייטמים מאתרי חדשות. אך ככל שמתקרבים לפריימריז בליכוד, דפוס הפעולה משתנה: הקבוצות ה"שמיות" הופכות לכלי קמפיין מובהק ודוחפות בעיקר את מי שעל שמו הן נקראות ובעלי בריתו הפוליטיים.
ובתוך כל הקבוצות, ללא יוצא מהכלל, ניכרת הערכה, שלא לומר הערצה, לנתניהו. ככל שיש ביקורת מובלעת, היא מתבטאת בניסיון לאתגר את ראש הממשלה מימין. בעת האחרונה, למשל, מלבד המתקפות הארסיות על היועצת המשפטית לממשלה, מערכת המשפט ובכירי צה"ל, המסרים הנפוצים ביותר הם קריאות להחלת ריבונות מלאה ביהודה ושומרון בתגובה להכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית. בימים האחרונים ממש, כאשר נתניהו נפגש עם דונלד טראמפ סביב תוכניתו לסיום המלחמה, מסתמנת מגמה מובהקת בקבוצות הווטסאפ — של אזהרה מפני "ויתורים מסוכנים", ואפילו כעס על הנשיא האמריקאי, שעד כה נהנה מהערצה כמעט מוחלטת.
כל קבוצה מתפקדת כמכונת חדשות קטנה: מדי כמה דקות נשלח בה עדכון, הודעה או סרטון, שמייצרים תחושה של קשר ישיר בין נבחר הציבור לקהלו. כך נבנה הרגל, וחברי ליכוד צורכים את החדשות שלהם דרך הקבוצות. האפקט הפסיכולוגי משמעותי: כשהשם, הפנים והמסרים של הפוליטיקאי נוכחים אצלך בנייד דרך קבע — לעתים כמה פעמים ביום — הם הופכים לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלך. התחושה היא של קשר אישי, אף שמדובר בהודעות מתוזמנות ולמעשה במכונת תעמולה משומנת. והשאיפה של המפעילים היא שביום הדין, בפריימריז, ההרגל יהפוך להצבעה עבור מי שאת החדשות שלו קראת מדי יום.
אחת הקבוצות שמושכת תשומת לב היא "נמרי הליכוד", שהוקמה לפני כעשור בידי שי ג'וני יחד עם חברת הכנסת לשעבר אסנת מארק. לדברי ג'וני, פעילותו ברשתות אינה ממומנת והוא עושה אותה בעצמו ובזמנו החופשי: יועצים של חברי כנסת שולחים לו עדכונים מהמליאה, מסיורים ומהצעות חוק, והוא מפרסם אותם כפי שהם, בלי אינטרס אישי או רווח כספי. "אני נותן לכולם במה", אומר ג'וני, "כי כשמישהו מנסה לקנות אותי בכסף ולחייב אותי לקדם חבר כנסת מסוים, שם נגמרת הדמוקרטיה האמיתית".
אתה מפרסם הכל?
"יש ח"כים שאני פחות מתחבר אליהם, אבל אם אותו ח"כ או היועץ שלו שולחים לי הודעה אני מפרסם גם אותה. אוהבים אותי כי אני בשלום עם כולם ולא תופס צד. בלב אני יודע את מי אני אוהב, אבל בפומבי אני לא נכנס לזה. לכן לבר מצווה של הבן שלי כולם כולל כולם הגיעו, וראש הממשלה אפילו עלה בלייב ושידר ברכה".
אין לך העדפות?
"השלישייה שלי עכשיו היא, לפי הסדר, אמיר אוחנה, אלי כהן ואבי דיכטר. אוטוטו יש בחירות לכל המוסדות המרכזיים, וכל חברי הכנסת מתחילים לפחד".
כל מי שרוצה יכול להצטרף לקבוצה שלך?
"לא כל אחד, צריך להיות חבר ליכוד ומתפקד. אני בודק על הבן אדם ויודע שכל מי שנמצא אצלי הוא חבר ליכוד אמיתי".
בקבוצות שג'וני מנהל החברים יכולים להגיב — להבדיל ממלוכדים, שבה רק המנהל יכול לכתוב הודעות, להעביר מסרים ולמעשה לקבוע את סדר היום, ואילו חברי הקבוצה נאלצים להסתפק בסימון לייק או אימוג'י כועס. "רוב הקבוצות שלי פתוחות", אומר ג'וני, "וכל אחד, בין אם הוא פעיל ליכוד ובין אם לא, יכול לדבר, להגיב ולכתוב את מה שהוא רוצה. אני מעניק חופש ביטוי לכולם".
הוא מגלה לי שהוא משתמש במנגנון הפצה אוטומטי — "רובוט", כלשונו — שבאמצעותו הודעה אחת נשלחת ומופצת בו־זמנית לעשרות קבוצות שבבעלותו. במקביל נכנסות לקבוצות פרסומות של גורמים עסקיים — קורסים, תארים אקדמיים, נדל"ן או חנויות — וכך נבנה מודל עסקי. "אני עצמי לא מקבל מזה כסף", מתעקש ג'וני, "הפרסומות רק מאפשרות לי להשתמש ברובוט".
5 צפייה בגלריה
דניאלה חרמון. "אני בליכוד, אבל זה לא מבטל את העובדה שאני יכולה לבקר אותם"
(צילום: מאיר אבן חיים)
אבל אף שג'וני טוען שכולם חברים שלו, יש מי שאינם כאלה. למשל דניאלה חרמון, שמפעילה קבוצות ווטסאפ רבות ומצליחות של חברי ליכוד. "העדפתי להקים קבוצות משלי וכך בעצם שברנו אותו", היא אומרת. "עוד קבוצה ועוד קבוצה, עד שהכוח שלו נחלש". גם היא מדגישה שמעולם לא גבתה כסף "לא מחברי כנסת, לא משרים ולא מאף אחד".
למה לא?
"כי ברגע שאבקש כסף, תהיה לי בעיה להעביר ביקורת. אני בליכוד, אבל זה לא מבטל את העובדה שאני יכולה לבקר אותם, ובמקרים רבים אני גם עושה זאת בצורה נוקבת".
חרמון (59), עובדת עיריית דימונה, מפעילה את קבוצות הווטסאפ שלה כבר כמעט עשור, ומחזיקה כיום קרוב למאה(!) קבוצות ובהן אלפי פעילי ליכוד וימין. פוסט אישי שלה נגד הממשלה, על כך שאיש מחבריה לא הגיע לנחם את בת דודתה סמדר, אמו של סרן איליי לוגסי שנפל בעזה, עורר סערה משום שחרג מהקו הרשמי. וחרמון אכן מרשה לעצמה לתקוף לא פעם את הממשלה, אבל לעולם מימין, בדרישה לפעולות קיצוניות יותר, והיא עושה זאת במילים בוטות במיוחד. למשל אחרי פתיחת החקירה נגד מאי גולן, כתבה בקבוצה "אתה הראש איתך ננצח": "מה ההתרגשות? מה הצביעות... כך מתגייס הדיפ סטייט וקטאר כבר שנים גם נגד פייגלין, נגד בן גביר, נגד בן ארי שעומד למשפט על שטען שהפלסטינים עם מרצחים, נגד יוסי חדאד, נגד זדורוב, נגד שמחה רוטמן, נגד הרב זיני, נגד כל מפקד עם כיפה, ונגד כל תושבי יו"ש בלי יוצא מן הכלל — במעצרים מינהליים במרתפי השב"כ בלי לראות אור או עו"ד... עכשיו כשמאי גולן חווה את נחת זרועם ... מה שונה?! בלי ריבונות ובלי רפורמה — הדיפ סטייט והנאצים ימשיכו בכל הכוח. הכל בידי ראש ממשלה".
גרסה מופרכת של המציאות
מה שמאחד את כל קבוצות הווטסאפ הוא ניקוי מוחלט של הדרג המדיני, בעיקר של ראש הממשלה, מכל אחריות לאסון 7 באוקטובר. האחראים הם רק הרמטכ"ל ובכירי הצבא, ראש השב"כ ותנועת אחים לנשק. המסרים שמופצים בקבוצות מסמנים אותם, כמובן לצד המוני "פעילי שמאל קיצונים" שהשתתפו במחאה נגד ההפיכה המשטרית.
הטקסטים, שנשלחים בקבוצות בזה אחר זה, ללא הרף, מצטברים לכדי קו הסבר סדור וקשיח, שמעניק לגולשים תחושה של חשיפה לאמת "אמיצה" החותרת תחת "הנרטיב הרשמי". מה שבעבר נתפס כתיאוריות קונספירציה הזויות, לא יותר מהאשמות שנזרקו בשולי השיח, הופך בקבוצות לאמת שאין עליה עוררין. השפה חד־משמעית, נחרצת, ובתוך הדינמיקה הקבוצתית מועצמת תחושת הלכידות סביב הגרסה החד־צדדית של המציאות, מופרכת ככל שתהיה.
השיח הזה, בהודעות קצרות, בטקסטים ארוכים או בסרטונים, יוצר אקוסיסטם תקשורתי מנותק, שבו מנסחים מחדש את גבולות האמת. עבור המשתתפים, לא מדובר בגרסה אחת מתוך רבות שהם מאמינים בה, אלא ב"אמת" מגובשת, אחת, שתכליתה החלפה של כל גרסה שמוצגת בתקשורת הממסדית.
5 צפייה בגלריה
שי ג'וני עם ישראל כץ. "אוטוטו בחירות למוסדות המרכזיים, וכל הח"כים מתחילים לפחד"
(צילום: באדיבות המצולם)
כשאני שואל את רבינא אם באמת נראה לו סביר להפיץ מסרים הטוענים שראשי השב"כ תכננו את הפלישה ב־7 באוקטובר עם אחים לנשק כדי להפיל את ראש הממשלה, הוא עונה נחרצות: "כן, למה לא".
כי זו קונספירציה הזויה, חסרת ביסוס.
"היו קונספירציות, לא היו קונספירציות — אנחנו מפיצים את התכנים האלה. כן, זה לגיטימי. בדיוק כמו שבערוצים 11, 12 או 13 יכולים לשדר כתבה מסוימת, גם אנחנו יכולים להפיץ תוכן, גם אם מישהו טוען שמדובר כביכול בקונספירציה. בדיוק כמו שהיועמ"שית נותנת גיבוי למחאות ולחסימת כבישים, אף שזה על הגבול של עבירה על החוק. בהחלט כן — זו דמוקרטיה, לכאן או לכאן".
אתה מאמין בתיאוריות הקונספירטיביות האלה?
"זה נושא מעניין שאפשר לדבר עליו המון. סיפור ה'בגידה' רץ מאוד חזק בשנה־שנתיים האחרונות, אפילו על ידי אישי ציבור, אבל אני עצמי לא מאמין בזה".
רבינא אולי לא מאמין, בקונספירציה שלפיה השמאל תכנן את הטבח, אבל הוא לא מהסס לנרמל את התיאוריה הזו במלוכדים. רק החודש צוטט בקבוצה שרבינא מנהל חבר הכנסת אביחי בוארון, שאומר "אתם, השמאל המטורלל, הבאתם את אוסלו ובגללכם קרה השביעי באוקטובר, כי אתם הבאתם את ההתנתקות"; ומתוך התוכנית של "מוריה וברקו" בערוץ 13 נשלף הציטוט של סגן השר אלמוג כהן, שאמר לאחד ממייסדי אחים לנשק, איל נוה: "אתה איש בזוי, הבאתם עלינו את האסון הנורא"; ומנכ״ל ההנהגה העולמית של בית״ר, יגאל ברנד, כתב בין היתר: "האליטה הזו לא לקחה אחריות על הכישלון". ואלה דוגמאות אחדות מהשבועיים האחרונים.
אתה אולי לא מאמין בתיאוריות האלה, אבל הקבוצה שלך מאפשרת להן לרוץ ומחזקת אותן.
"כגוף ימין ליכודי, לא פמפמתי את האירוע הזה. אני מדבר ספציפית על הבגידה — לא על צבא ולא על קפלניסטים. לא פמפמתי. התכנים הופיעו פה ושם, וגם אז לא בשם 'מלוכדים'. כגוף תקשורת לא כתבנו מאמר מערכת או טור דעה שבו נאמר שאנחנו מאמינים בבגידה. לכל היותר ציטטנו אחרים, כמו אלמוג כהן. זה לא היה בראש מעיינינו. לעומת זאת, כשהיתה דעה רווחת יותר בליכוד, העברנו אותה הלאה".
למשל?
"למשל, סביב הסיפור של ההפגנות והמחאות — את זה הדהדנו הרבה יותר. רוב הזמן אנחנו עם הדעה הרווחת בליכוד, אבל לא תתפוס אותנו נצמדים לעמדה הקיצונית. אנחנו נייצג בדרך כלל את מה שמקובל יותר — בטח אם זו עמדת ראש הממשלה מול השרים והח"כים. הדעה הזו היא גם הדעה שתשמע במלוכדים".
אז אין מה לדבר על כתיבת ביקורת נגד נתניהו.
"קח לדוגמה את סיפור העברת הסיוע ההומניטרי לעזה (שהממשלה אישרה). היתה על זה הרבה ביקורת, ובאותה תקופה פרסמנו את ההפגנות נגד מדיניות הממשלה הבעייתית בעניין הזה. אבל לא אמרנו במפורש: 'ראש הממשלה, הגיע הזמן שתתעשת'. עם הניסוחים אנחנו יותר נזהרים".
5 צפייה בגלריה
עינב צנגאוקר בהפגנה למען שחרור החטופים. האמפתיה כלפיה התחלפה בקללות ושנאה יוקדת
(צילום: שלו שלום)
הנמסיס הגדולה
עינב צנגאוקר משחררת את השדים האפלים
בהיעדר אופוזיציה פוליטית משמעותית, המחאה של משפחות החטופים נתפסת בקבוצות הווטסאפ של הימין כמחאה היחידה שמאיימת על שלטונו של בנימין נתניהו, ולכן מושכת את מרבית האש. ומי שסומנה כאויבת ממש היא עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, שהפכה למנהיגת המחאה ואינה חוששת לתקוף ישירות את ראש הממשלה. היותה אמו של חטוף שמעונה במנהרות החמאס כבר שנתיים לא עומדת לזכותה, ובקבוצות מזמן לא נזהרים בכבודה. הפוסטים שעוסקים בצנגאוקר אינם בוחלים במאום, מעיוות שמה כך שיישמע כמילה גסה, דרך האשמתה בקבלת כסף מקטאר(!) ועד אמירות גזעניות וקללות איומות של שנאה יוקדת.
בשבוע שעבר, אחרי שצנגאוקר תקפה את נתניהו על אזכור שמו של בנה בנאומו באו"ם, העלתה אסנת מידן בקבוצת "נסיכי הליכוד החזקים" פוסט עם תמונתה של צנגאוקר, שבו היא מכונה "סמרטוטה" ו"נרקומנית לשעבר", והוא מסתיים במילים החינניות "כוס אמא שלך שרלילה אחת".
"אני לא פרסמתי את הדברים האלה, רק העליתי לקבוצה", אומרת מידן. "ראיתי את זה במקום אחר, העתקתי והעליתי. אבל כן, שמעתי שהיא היתה פעם נרקומנית. וחוץ מזה, אחרי הדברים שהיא אמרה נגד ראש הממשלה אני חושבת שצריכים לעצור אותה. חצופה, עלה לה השתן לראש. אני מבינה את הבעייתיות שיש בזה, ואת זה שהיא רוצה את הבן שלה, אבל להגיד דברים כאלה על ביבי?".
גם שי גוני מדבר באותו טון: "אני מאוד כועס על עינב צנגאוקר, מה שהיא אמרה לא היה במקום".
בנה חטוף בעזה, איך אפשר בכלל לתקוף אותה?
"אני מבין את הצער שלה ואת הבעיות שלה, אבל היא רק עוזרת לחמאס ואנחנו נכתוב ונלך על הראש שלה. והיא תהיה האחרונה־האחרונה־האחרונה שתקבל את הבן שלה בגלל זה".
בקבוצה "אלי כהן שר האנרגיה" הוקדש פוסט ארוך להסבר מדוע צנגאוקר למעשה מנצלת את מצבה כדי לשמש כלי למתקפה מסוכנת של השמאל נגד ראש הממשלה. "השמאל מדבר דרך צנדאוקר (הטעות במקור)... צנדאוקר לא חוסכת במילים כשהיא מתייחסת לראש הממשלה – והיא לא משאירה מקום לספק שהיא משמשת כקול של מי שמכתיב לה... זה חמור כי הציטוטים שלה משדרים איום אישי מפורש: 'ארדוף אותך', 'אדאג שתואשם ברצח', 'אהיה הסיוט הכי גדול שלך' – אלו לא מטפורות אלא ניסוחים שמכוונים ישירות כלפי נתניהו... היא לא רק מבקרת – היא מתיימרת לקבוע עונש ולקבוע התנהלות פוליטית... היא משתמשת ברגש, בכאב ובסבל כדי לחזק את המסר שלה – וזה הופך את הטון לטעון מאוד. השמאל שמממן או מעודד אותה נותן לה כיסוי משפטי, חיבוקים ותמיכה ציבורית".
