"בסתיו שעבר התקנו בבית טלפון נייח, בסיסי ופשוט, עבור שתי בנותינו שהתחננו לטלפון נייד (ולמעשה התחננו לעצמאות)", כותבת אמא אמריקאית בעמוד אינסטגרם שנקרא ילדי הטלפון הנייח (Landline Kids). הבנות שלה היו אז בנות 9 ו־7, והיא מודה שהתקנת הטלפון לא נראתה לה עניין מהפכני, אלא מתבקש, אבל עם תוצאות מפתיעות. "כאשת מקצוע בתחום בריאות הנפש במערכת החינוך הציבורית הייתי עדה בעשור האחרון לאופן שבו התמכרות למסכים יכולה להשפיע באופן ישיר על כל היבט בחיי הילדים, מיכולתם לבצע משימה, דרך יכולתם להתחבר לאחרים ועד יכולתם לאהוב את עצמם (...) לטלפון הנייח היו השפעות חיוביות רבות. הבנות שלנו מתכננות לבד את המפגשים שלהן עם חברים, מתקשרות לסבים ולסבתות שלהן ויכולות להתקשר אליי 47 פעמים כשאני בסופרמרקט כדי להזכיר לי לקנות גלידה. אבל חשובה בהרבה היא העובדה שהיכולת שלהן ליזום השתפרה, מה שהפחית מאוד את החרדה אצל הבכורה שלי (...) הטלפון הנייח היה הצעד ההורי החכם ביותר שעשינו אי פעם".
ילדי הטלפון הנייח הוא לא סתם עמוד אינסטגרם, הוא הפרונט של תנועה שלמה — ושל טרנד הורי חם. אותה אם שכתבה את הפוסט שלעיל סיכמה אותו בקריאה להורים אחרים לנהוג כמוה, "כדי לחזור כמה עשורים אחורה עבור הילדים שלנו. אמרו להמולת הטכנולוגיה שעל סף הדלת: 'עוד לא, אנחנו צריכים עוד זמן', כפי שאנחנו עשינו. הצטרפו אלינו - יש כאן קהילה". זה נשמע קצת רוחני, אבל לא מדובר בנישה שולית אלא במגמה שמקדם אחד האינטלקטואלים האמריקאים הבולטים של ימינו, הפסיכולוג החברתי פרופ' ג'ונתן היידט, ובדיון שמתנהל בתקשורת המרכזית, מתוכניות הבוקר בארצות הברית ועד עיתונים מרכזיים בכל העולם. "הטלפון הטיפש ביותר הוא גאונות הורית", הכריז המגזין "אטלנטיק" בכתבה על התופעה ביוני, "הגרדיאן" הבריטי סיקר את הנושא בהתלהבות בכמה כתבות בשנתיים האחרונות, ולפני כשבועיים, כשהיו מי שעסקו בהשקה של אייפון 17, "הביזנס אינסיידר" קבע ש"הטלפון החדש הלוהט ביותר הוא Tin Can".
ניקול הופ, אם מדרום קרוליינה: "איכות השיחה של הילדים השתפרה במהירות. בשיחת טלפון הריכוז שלהם טוב יותר, הם שואלים שאלות שמעידות על מחשבה ומקשיבים לתשובות"
1 צפייה בגלריה
מכשיר Tin Can. במקביל להשקת האייפון החדש, דווקא המכשיר הזה הוגדר "הטלפון החדש הלוהט ביותר"
(צילום: Tin Can)
מהפכת הפחית
Tin Can (קופסת שימורים, פחית) הוא טלפון קווי לילדים. הוא מתהדר בעיצוב רטרו, בכך שהוא מתחבר לאינטרנט של הבית, במחיר שמרים גבות— 75 דולר — ובבאזז רציני. את החברה שמאחוריו, שנושאת אותו שם, הקימו בשנה שעברה שלושה אבות מסיאטל, שלפי הדיווחים גייסו עד כה כ־3.5 מיליון דולר, מכרו עשרות אלפי טלפונים בארצות הברית ומתכוננים להשקה בינלאומית בחודשים הקרובים. "המחשבה היתה: 'בואו נראה אם הילדים שלנו ישתמשו בזה'", אמר צ'ט קיטלסון, אחד המייסדים, ל"ביזנס אינסיידר" בתחילת ספטמבר. "והם השתגעו על זה. הם כל כך התרגשו כשהטלפון צלצל שהם קפצו מהספה. והם השתמשו בו כל הזמן".
הטלפון מאפשר שיחות חינמיות בין מכשירים מסוגו (Can2Can) ומנוי חודשי לשיחות "חוץ", וההורים מנהלים אותו באמצעות אפליקציה ורשימה בטוחה — כזו שמגדירה בדיוק לאילו מספרים הילדים יכולים להתקשר, ומאילו מספרים יקבלו שיחות, כדי להימנע מספאם, שיחות מכירה והטרדות אחרות. זה הפיצ'ר האטרקטיבי ביותר, מסבירה ניקול הופ מדרום קרוליינה, אם לבת 6 ולבן 4, שהתקינה עבורם טין קאן. "היה לי בעבר טלפון קווי ונפטרתי ממנו בגלל הכמות המטורפת של ספאם או סתם טעויות במספר. עם טין קאן אין לנו את הבעיה הזו בכלל", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט". "אני אוהבת גם את החופש והביטחון שבתי מרגישה בזכות האפשרות להתקשר לבני המשפחה מתי שהיא רוצה. אם היא בבית עם אחד ההורים היא יכולה להתקשר להורה האחר סתם כדי להגיד 'היי' או 'אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך', ואם היא בבית עם בייביסיטר היא חשה בטוחה להתקשר אלינו אם היא רוצה או צריכה. אני גם ממש אוהבת את זה ששני הילדים שלי יכולים להתקשר למספר חירום ואני לא צריכה לדאוג מה יקרה אם משהו יקרה לי והם לא יצליחו להשתמש בטלפון הנייד שלי".
הילדים שלך בכלל יודעים לנהל שיחת טלפון? נדמה שבדור הזה הם מתקשים לעשות זאת.
"הופתעתי לגלות באיזו מהירות השתפרה איכות השיחות שלהם בעקבות השימוש בטלפון הנייח, ללא מסך. בהתחלה חשבתי ששיחת וידיאו עם סבא וסבתא תשמור עליהם מרוכזים למשך זמן רב יותר, אבל קרה ההפך — בשיחת טלפון קווי הריכוז שלהם טוב יותר, הם שואלים שאלות שמעידות על מחשבה ומקשיבים לתשובות. בתי בת ה־6 מנהלת שיחות ארוכות ורהוטות עם בן הדוד שלה, שגדול ממנה בשנה, שיחות שדומות לאלה שהם מנהלים בעל פה. ואגב, היו עוד הפתעות, למשל הגילוי שגם לילדים בדור הזה יש חיבה למתיחות טלפוניות — והקלות שבה בתי שיננה את מספרי הטלפון של כולם".
לצד ההתלהבות, יש גם כמה ביקורות שעולות שוב ושוב בנוגע לטין קאן. אחת מהן נוגעת לעובדה שהוא מחובר לקיר, כמו פעם ("לי אישית לא אכפת — בבית עם שני ילדים קטנים, עדיף שמשהו יהיה מקובע למקום", אומרת הופ), אבל החברה כבר מוכרת גם דגם של טלפונים ניידים (בגבולות הבית). טענה אחרת מתייחסת לכך שאי אפשר להשתיק את הטלפון, ושהוא עלול לצלצל באמצע משחק, צפייה בסרט או כל פעילות אחרת, וכך להפריע לילדים להיות נוכחים ברגע.
פתאום יש קשב
העניין הוא שזה לא סיפור רק על ילדים, על דור האלפא והניסיון לנתק אותו ממסכים. ההצלחה של טין קאן היא חלק מרוח רחבה הרבה יותר. הורים ממתינים עם מתן טלפון לילדים, או מתחילים עם טלפון טיפש. צעירים נמנעים מטלפונים בכלל או מטלפונים חכמים. אנשים מבקשים למנוע מעצמם ומצאצאיהם את הצפת האפליקציות, את ההישאבות לרשתות החברתיות, את הגישה לתוכן לא מפוקח. הם חוזרים לשמוע מוזיקה בתקליטים ובקלטות, הם מגלים את Yoto (נגן מוזיקה קטן וחמוד לילדים). הם חוזרים לדגם הקלאסי של נוקיה — ועכשיו גם לטלפון הקווי. בקבוצת הפייסבוק 90's Nostalgia, על 2.6 מיליון חבריה, פורסם החודש למשל פוסט על "הדחף המילניאלי למחוק את כל הנוכחות שלך ברשת ולחזור לטלפון קווי"; הוא זכה ל־41 אלף לייקים וכ־7,500 שיתופים.
בשנה שעברה לרוב מכריע של האמריקאים, 70%, היה רק טלפון נייד (לפי המרכז הלאומי לסטטיסטיקות בריאות, NCHS), אבל המגמה משתנה. טין קאן היא החברה הראשונה שלא מספקת רק קו אלא גם מכשיר ייחודי, אבל יש עוד חברות שמספקות שירותי טלפוניה נייחים עם אפשרויות סינון שונות. זה של Ooma Telo מציע קו מסונן ב־10 דולר לחודש (ו־100 דולר התקנה חד־פעמית), למשל, וזה של מג'יק ג'ק מציע קו ב־109 דולר לשלוש שנים.
נראה שכל זה הוא חלק מההתמודדות עם משבר קשב עולמי, בקרב בני כל הגילים. "טלפונים נייחים מעודדים מיומנויות שיחה, כי אין על מה להסתכל —הוא מכוונן את יכולות ההקשבה של ילדים", הסביר פרופ' היידט. "בעוד יכולות הקשב הולכות ופוחתות, הילדים האלה מטפחים לא רק מיומנויות הקשבה אלא גם ריכוז ואמפתיה, מיומנויות אישיות יקרות ערך בעולם שהולך והופך דיגיטלי".
רב המכר של היידט, "הדור החרד", תיאר היטב את הקשיים שהטלפון הקווי מבקש לתקן, ועמד על הקשר שבין הופעת הסמארטפונים לקשיים נפשיים בקרב בני נוער וצעירים. כפי שהיידט הוא הפנים של הדיון הזה בארצות הברית, הפילוסוף ד"ר מיכה גודמן הוא מקבילו בישראל. רב המכר שלו "מהפכת הקשב" והתנועה שהקים בעקבותיו מבקשים להביא לאיזון טוב יותר בין האדם לטכנולוגיה ומקיימים פעילויות שונות בנושא (הרצאות, גיבוש כללים לקהילות וכו').
"הטלפון הנייח הוא פתרון חכם", אומר גודמן ל"מוסף כלכליסט". "אם נדמה אינפורמציה למזון, אז יש חלבונים ושומנים וסוכרים שאנחנו צריכים, ויש ג'אנק פוד. מה שקרה עם המידע בשנים האחרונות דומה למה שקרה לתזונה אחרי מלחמת העולם השנייה — נהיה יותר מדי ג'אנק פוד. הפתרון הוא לא להפסיק לאכול, לא להתנזר, אלא לאכול נכון. להתקשר ולדבר עם מישהו זה דבר בסיסי, חיובי, נדרש. והוא עדיף על פאסט אינפורמיישן, מידע מהיר וזול שמפעיל אותנו רגשית מהר. זה כמעט תמיד מידע הרסני פסיכולוגית, חברתית וגם פוליטית".
לדבר אפשר גם בשיחת וידיאו, למשל.
"נכון, אבל כשרואים פנים צריך לעבד המון אינפורמציה. המוח שלנו עושה את זה בלי שאנחנו מודעים לכך. בטלפון אין את זה, ואין גירויים דיגיטליים שמפריעים בעין. הקשב אחר".
טלפון קווי יכול להחליף סמארטפון בארץ, לנוכח המצב הביטחוני והדאגה התמידית לילדים?
"זה אחד הפרדוקסים — אנשים קונים לילדים שלהם סמארטפון כי הם דואגים להם, אבל לא מבינים שברגע שהם נותנים להם סמארטפון הם צריכים להתחיל לדאוג. אז כשיש לילד טלפון אתה יודע איפה הילד משוטט פיזית, אבל איבדת שליטה על איפה הוא משוטט מנטלית, איזה ג'אנק הוא צורך. הסיכוי שהוא ייכנס למקום שבו בדיוק ייפול מל"ט חותי הוא מזערי, אבל הסמארטפון הופך אותו לילד בסיכון לחרדה ודיכאון. אני מבין את הדאגה לילדים בארץ, אני גם הורה, בכל פעם שיש אירוע אני בחרדה איפה הילדים שלי. אבל אנחנו צריכים לפתח לפחות את אותה מידת דאגה לגבי איפה הם נמצאים מנטלית ולא רק פיזית".
מה הסיכוי שזה יתפוס בארץ?
בארץ אכן עדיין לא ניכרת מגמה של טלפונים קוויים לילדים. ובכל זאת, יש מי שהתקינו כאלה, ומסבירים שעשו זאת בעיקר כדי שהילדים יוכלו לעדכן אותם שחזרו הביתה מבית הספר. "לפעמים הילדים חוזרים מבית הספר בדיוק בשעה שאני אוספת את אחיהם הקטן מהגן, אז הם מתקשרים רק להגיד 'הגענו הביתה', כמו שאני עשיתי כשהייתי ילדה", מספרת דפנה ארז ממושב מאור שליד פרדס חנה, שהתקינה טלפון קווי עבור בנה בן ה־10 ובתה בת ה־8. "גם אם הם רוצים ללכת לחברים אחרי בית ספר הם יודעים שהם קודם מגיעים הביתה, מתקשרים אליי ואז ממשיכים לדרכם".
הילדים מתקשרים ממנו גם לחברים?
"לא, ולחברים אחרים אין טלפונים נייחים. בכלל, צריך להסביר להם מה זה אומר, שיש טלפון שלא הולך עם הבת שלי לבית הספר".
למה לדעתך הורים אחרים לא קונים טלפון נייח?
"אני חושבת שזה שילוב של חוסר מודעות ועומס גדול. אנשים פה עסוקים בלשרוד — עבודה, ילדים, בית, חדשות — ומנסים למצוא את הפתרון הכי מהיר ונגיש לפי מה שרואים מסביב. במקרה הזה הפתרון הקל והמהיר הוא סמארטפון. אנחנו חיים בקצב כל כך גבוה פה שאין לנו היכולת, הזמן והקשב להשקיע מחשבה במה שהוא לא הכי נגיש ומיידי".
האם בכל זאת הרוח הנייחת יכולה לקנות אחיזה בישראל? ד"ר גודמן סבור שזה עוד יקרה, רק תנו לנו זמן. לעומתו אור שלום, מומחית להתנהגות צרכנים ולטרנדים, חושבת שזה לא יקרה. "אני לא רואה את הקטגוריה הזו מתפתחת בישראל, אנחנו רחוקים מזה", היא מסבירה. "האמריקאים נותנים לילדים טאבלטים בגיל צעיר מאוד, ולכן בהמשך מגיעים לרוויה ממסכים ומחפשים טכנולוגיה נקייה יותר. בישראל אנחנו לא מבינים את גודל המגפה הזאת, ולא לגמרי פנויים להיות מודעים לזה. יש הורים והתארגנויות ובתי ספר שמגבילים את גיל כניסת הסמארטפונים, אבל זה נקודתי, אנחנו לא מספיקים להגיע לזה עם כל מה שקורה פה".
