ב־15 בספטמבר, חמישה ימים לאחר הרצח של צ'ארלי קירק, סגן נשיא ארצות הברית ג'יי.די ואנס הנחה ממשרדו את "התוכנית של צ'ארלי קירק", הפודקאסט שהקנה לפעיל הימני את פרסומו. ואנס ניצל את הבמה כדי להשתלח בארגוני השמאל, שלדבריו הקימו אופוזיציה אלימה לממשל טראמפ: "אנחנו נרדוף את רשת העמותות שמעודדת ומאפשרת אלימות".
המניעים של האדם שמואשם ברצח קירק עדיין נחקרים, ואפילו התביעה טוענת כי פעל לבד. ובכל זאת זה לא מנע מבכירי ממשל למנף את הרצח כדי להשחיר את המתנגדים מהשמאל. סטיבן מילר, סגן ראש צוות הבית הלבן ואורח נוסף בפודקאסט, למשל, לקח את זה צעד קדימה והבטיח לנקום ב"תנועת הטרור המקומית הגדולה... אנחנו נשתמש בכל המקורות שיש לנו כדי לזהות, לשבש, לפרק ולהרוס את הרשתות הללו".
הדפוס הזה, שעושה שימוש בכלים מדינתיים כדי להרתיע את מי שנתפסים כיריבים, התפתח בממשל טראמפ הרבה לפני מותו של קירק. מאז ינואר, הבית הלבן יצא בכמה וכמה קמפיינים נגד אוניברסיטאות מובילות, חברות תקשורת ומשרדי עורכי דין, שמשקפים מהלך מאורגן להשתקת קולות ביקורתיים. אבל בשבועות האחרונים, על רקע הזעם הציבורי שהתעורר אחרי הרצח של קירק, הרטוריקה החריפה והאיומים הקצינו, מה שמחזק את הרושם כי אכן מתהווה עידן "בהלה אדומה" חדש – תהליך שבו הממשל משתמש בכוחו הפדרלי כדי להשתיק מתנגדים פוטנציאלים, בדומה לרדיפה הממוסדת של החשודים בקומוניזם בשנות החמישים בהובלת הסנטור ג'ו מקארתי.
"נראה שטראמפ מצנן התנגדויות", אמר ארווין צ'מרקינסקי, דקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ומומחה למשפט חוקתי אמריקאי. "כאן נכנסת האנלוגיה לעידן מקארתי".
הנה כמה דוגמאות מהשבועות האחרונים: ואנס התייחס בפודקאסט לקרן פורד ולקרן של ג'ורג' סורוס, שני ארגונים לא־ממשלתיים שלדבריו קיבלו "הנחות מס מפליגות"; הנשיא דונלד טראמפ הגיש תביעת דיבה בהיקף 15 מיליארד דולר נגד "הניו יורק טיימס", בטענה כי העיתון משמש שופר של המפלגה הדמוקרטית; ורשת ABC הודיעה כי היא משעה "לתקופה בלתי מוגבלת" את תוכנית האירוח של ג'ימי קימל, שלעתים קרובות לועג לטראמפ, לאחר ששמרנים תקפו את הקומיקאי על כך שהציג באופן שגוי את ההשקפות הפוליטיות של האדם המואשם ברצח קירק (מאז הרשת ביטלה את ההשעיה). ברנדן קאר, יו"ר נציבות התקשורת הפדרלית, אמר כי הרגולטור יוכל לשלול את רישיון השידור של ABC בגלל הערותיו של קימל.
אביגיל ג'קסון, דוברת הבית הלבן, אמרה כי הביקורת נגד קימל "לא קשורה לחופש הביטוי", והוסיפה כי "הלוזר עם הרייטינג הנמוך ג'ימי קימל מוזמן לפלוט בדיחות גרועות כאוות נפשו, אבל חברה פרטית איננה מחויבת לספק לו את הבמה לעשות זאת".
מאז נכנס לפוליטיקה לפני עשור, טראמפ נהג לשמח את תומכיו במתקפות תכופות על האליטה התרבותית של המדינה. אבל מתחילת כהונתו השנייה המתקפות האלה גלשו מעבר להסתת המונים והפכו להשתלחות מתואמת נגד מוסדות שנתפסים כמוקדי התנגדות. ואם בכהונתו הראשונה של טראמפ היו פחות בכירי ממשל שהיו מחויבים לאג'נדה שלו, הפעם קיימת תמיכה רחבה בהשתלחויות שלו. טראמפ אפילו מנסה לעצב מחדש בדמותו חלק מהמוסדות התרבותיים ומינה את עצמו ליו"ר מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה.
"אנחנו מתעסקים פה עם קבוצה של שמאלנים קיצונים מטורפים. הם לא משחקים משחק הוגן ומעולם לא עשו זאת", אמר טראמפ לחדשות NBC. הוא עצמו מאמין שהוא מחזיר אש לפוליטיקאים, תובעים ופקידי מדינה שניסו להעניש אותו כשלא היה נשיא. ורבים מתומכיו מצדיקים את התקיפה של גורמים, שלתפיסתם, מבטאים דעות קדומות על שמרנים.
"אין ספק שטראמפ מעוניין לשלוט בתשומת הלב הציבורית", אמר וולטר אולסון, עמית בכיר במרכז ללימודים חוקתיים של מכון קאטו. "בעיניו מדובר בחיבור בין מטרות, כמו לייבש מוקדי כוח חלופיים ולגרום לפיגורות ציבוריות לפחד ממנו. חלק מהעניין הוא מלחמת תרבות, אבל זה גולש מעבר לכך". לדבריו, במובנים מסוימים, האיומים הפוטנציאליים משמעותיים הרבה יותר מכפי שהיו בשנות החמישים, משום שמקארתי, חרף ההשפעה הרבה שהיתה לו, היה בסך הכל סנטור זוטר מוויסקונסין, ולא "נשיא ארצות הברית שמשתמש בכוחות העצומים של הממשל כדי לנקום ולהעניש בדרך שבה אנחנו רואים עכשיו... מעולם לא היינו עדים לתופעה כזו".
"אין הרבה מתנגדים למהלכי טראמפ. כמו בשנות החמישים, כשכולם התקפלו בפני 'הבהלה האדומה', ממשרדי עורכי דין, דרך אוניברסיטאות ועד אולפני הוליווד", אומר קליי רייזן. "וכיום רודפים את כל מי שאפשר לכנות 'Woke'"
5 צפייה בגלריה
טראמפ במרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה. מינה את עצמו ליו"ר המרכז כחלק ממהלכיו לעצב מחדש מוסדות תרבותיים בדמותו
(צילום: Jim Watson/AFP)
במקום אויב חוץ, שלל אויבי פנים
בתקופת הבהלה האדומה של שנות החמישים מקארתי צד ללא הרף קורבנות, תסריטאים ושחקנים בהוליווד הוכנסו לרשימה השחורה, והמרגלים המורשעים יוליוס ואתל רוזנברג הוצאו להורג. צוות התביעה בפרשת רוזנברג כלל את רוי כהן, שבנה לעצמו מוניטין של איש חסר רחמים כשהתעקש על עונש מוות למרות ההתנגדות לכך מצד גורמים ניציים אחרים במלחמה בקומוניסטים, ובהם ראש ה־FBI ג'יי. אדגר הובר, שחשש כי הוצאה להורג של אם לשני ילדים קטנים תעשה רושם רע.
אותו כהן הפך לימים המנטור ועורך הדין של טראמפ. טראמפ ואביו שכרו את שירותיו בתביעה שהגיש נגדם משרד המשפטים בטענה שמנעו משחורים ופורטוריקנים לרכוש דירות בפרויקטי הנדל"ן שלהם בשנות השישים והשבעים. כהן, שמת ב־1986, יעץ לטראמפ: "גם אם אתה אשם, זה לא משנה – לעולם אל תודה באשמה", כך לפי בן משפחתו שהתראיין לרשת PBS.
הבהלה האדומה היתה חלק מהמאבק בין הדמוקרטים של הניו דיל לרפובליקנים, שביקשו לבטל את מהלכי הנשיא פרנקלין רוזוולט להרחבת הממשל הפדרלי בשנות השלושים והארבעים בתגובה לשפל הכלכלי הגדול. "מעל לכל הבהלה האדומה היתה מלחמת תרבות, שהעמידה זה מול זה שני חזונות עבור אמריקה, האחד פרוגרסיבי והשני שמרן", כתב קליי רייזן בספרו "Red Scare", שיצא השנה ומתעד את התקופה ההיא.
הימים היו ימי ראשית המלחמה הקרה, וברית המועצות ניסתה באופן אגרסיבי להרחיב את השפעתה בעולם, כולל בתוך ארצות הברית – מה שעורר חשש מפני חדירה קומוניסטית נרחבת. ומקארתי ליבה את החששות הללו ביד אמן. "עבורי, מקארתיזם הוא הרצון לתקוף ללא הרף את אויביך, הנכונות להמציא דברים ולהשתמש בכל מה שיש בספר החוקים של מקארתי", אומר רייזן. "אתה רואה הרבה מקארתיזם היום, בייחוד סביב נושא ההגירה".
ויש קו דמיון נוסף, הוא אומר: "אין הרבה אנשים שמתנגדים למהלכים של טראמפ. בשנות החמישים כולם התקפלו בפני הבהלה האדומה, בין שאלה היו בתי ספר, אוניברסיטאות, ספריות, משרדי עורכי דין או אולפני הוליווד – כל מוסדות האליטה כרעו ברך בפני ציידי האדומים". וכיום, אומר רייזן, במקום אידאולוגיית אויב ותומכיה המקומיים, ממשל טראמפ רודף מהגרים לא חוקיים, מוסדות ליברליים, כלי תקשורת, טרנסג'נדרים ותוכניות שוויון והכלה, "ולכולם אפשר להדביק את התיוג הכללי 'Woke'. אם נראה כאן בהלה אדומה שנייה, היא תהיה מפחידה הרבה יותר מקודמתה, כי היא תכוון נגד שלל 'אחרים', שקיימים כאן".
"טיעון האנטישמיות בקמפוסים הוא בעיקר מסך עשן", אומרת ד"ר אוולין דואק. "הממשל מנסה לעצב מחדש את סביבת השיח בקמפוסים ולתת למרצים ולסטודנטים סיבות להסס לפני שהם פותחים את הפה"
5 צפייה בגלריה
קימל, שפוטר החודש בלחץ השמרנים (ומאז הוחזר). טראמפ איים לשלול רישיונות של רשתות ש"רק מפרסמות עליי דברים רעים"
(צילום: Randy Holmes/AFP)
5 צפייה בגלריה
הפגנה ב־UCLA נגד מהלכי טראמפ לביטול תקציבים שלה, אפריל. כבר ב־2021 ואנס איים להשתמש בתקציבי האוניברסיטאות כמנוף לחץ להשפיע על עמדותיהן
(צילום: Myung J. Chun/Getty Images)
ערוצי השידור מתחנפים לנשיא
נסיקתו של טראמפ ב־2016 בשמי הפוליטיקה לוותה במתקפות בלתי פוסקות נגד העיתונות, שאותה הגדיר "פייק ניוז" ומאוחר יותר כינה "אויבת העם" – ביטוי שנקשר בדיקטטורים של שנות העשרים. אבל במתקפותיו הנוכחיות טראמפ לא מסתפק רק ברטוריקה. כך למשל, כמה ימים לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר, הוא תבע את רשת CBS בסכום של 10 מיליארד דולר בטענה שתוכנית החדשות "60 דקות" שידרה עריכה "מגמתית" של ריאיון עם סגנית הנשיא קמלה האריס. אחרי שניצח בבחירות, רבים הניחו שהוא ימשוך את התביעה, שאותה מומחי משפט בתחום התקשורת הגדירו "חלשה". אבל הוא לא ויתר.
באותה התקופה, שרי רדסטון, אז בעלת השליטה בפרמאונט, החברה־האם של CBS, ביקשה מהמדינה אישור למכור את החברה ל־Skydance ב־8 מיליארד דולר. אז היא שילמה 16 מיליון דולר כדי לסגור את התביעה בפשרה, ועסקת המכירה אושרה – זאת למרות המחאה החריפה מצד אולפני חדשות CBS, שכללה את התפטרותם של קברניטי "60 דקות" וחדשות CBS. כעת העובדים חוששים שהמנכ"ל הנכנס, דיוויד אליסון, יעצב מחדש את חטיבת החדשות כדי לרצות את הנשיא. החברה כבר מינתה החודש את קנת' ויינסטיין, שהוביל בעבר צוות חשיבה שמרני ויעץ לטראמפ, לנציב תלונות הציבור של חדשות CBS.
הכתב מרווין קאלב, שעבד ב־CBS במשך 30 שנה, אומר כי עיתונאים ברשת "מודאגים מאוד ממה שיקרה תחת ההנהלה החדשה. ללא ספק הפחד פלש לחדרי החדשות באמריקה כולה. אם אתה מעליב את הנשיא, אתה מסתכן בצעדים משפטיים".
טראמפ המשיך את המתקפות שלו נגד העיתונות. ביולי הוא תבע את ה"וול סטריט ג'ורנל" ואת בעליו רופרט מרדוק בסכום של 10 מיליארד דולר בעקבות דיווח שלפיו הוא שלח ברכת יום הולדת עם תוכן מיני לג'פרי אפשטיין. והחודש, כאמור, הוא תבע את "הניו יורק טיימס" על הפצת "תוכן כוזב ומכפיש".
מרדית' קופיט לוין, מנכ"לית "הניו יורק טיימס", אמרה בשבוע שעבר ל"פייננשל טיימס" כי התביעה "חסרת בסיס" ונועדה לפגוע בחופש העיתונות. היא האשימה את טראמפ בשימוש ב"תקנון אנטי־עיתונאי", והשוותה זאת עם הטקטיקות הריכוזיות הנהוגות בטורקיה ובהונגריה: "אומנם במדינות הללו מתקיימות בחירות, אבל הממשלות דורסות כל אופוזיציה".
המהומה האחרונה מתרחשת באולפני ABC. מוקדם יותר החודש אמר הקומיקאי ג'ימי קימל בתוכניתו כי "חברי כנופיית MAGA מנסה נואשות להציג את הילד הזה שרצח את צ'ארלי קירק כהכל חוץ מאחד מהם, ועושים כל שביכולתם כדי לצבור הון פוליטי מכך". זה הרתיח את השמרנים, וברנדן קאר, יו"ר רשות התקשורת הפדרלית (FCC), הגדיר את ההתבטאות של קימל "ההתנהגות הכי חולנית שיש". מאוחר יותר הוא אמר ברשת פוקס כי הרגולטור יוכל להפעיל יותר לחץ על רשתות השידור שנוגע לתכנים שהוא יחשיב מוטים או לא מדויקים. "אנחנו ב־FCC נחייב את הרשתות לפעול למען האינטרס הציבורי. מי שלא יאהבו את זה, יוכלו פשוט להחזיר לנו את הרישיון שלהן", אמר.
טראמפ חגג ברשתות החברתיות את השעייתו של קימל: "איחוליי לרשת ABC על כך שסוף סוף היה לה האומץ לעשות את מה שעשתה", הוא צייץ ברשת החברתית שלו, Truth Social. עם שובו מלונדון במטוס הנשיאותי, הוא הלך רחוק יותר ואיים לשלול את הרישיונות של רשתות ש"נגדו". "הן רק מפרסמות עליי דברים רעים", הוא אמר לעיתונאים. "אני חושב שאולי צריך לקחת מהן את הרישיון. זה נתון לשיקולו של ברנדן קאר. הוא פטריוט".
5 צפייה בגלריה
קירק. סגן הנשיא ואנס השתמש ברצח שלו כדי להסית נגד השמאל, שלטענתו הקים "תנועת טרור גדולה"
(צילום: Cheney Orr/Reuters)
5 צפייה בגלריה
מקארתי (מימין) וכהן. התובע מימי "הבהלה האדומה" הפך למנטור של טראמפ, שלימד אותו: "גם אם אתה אשם, לעולם אל תודה בזה"
(צילום: Bill Allen/AP Photo)
אנטישמיות היא רק תירוץ
עם כל הכבוד לכל התקשורת, המטרה הגדולה ביותר של טראמפ השנה היא כנראה האוניברסיטאות, שנתפסות כמטרד ותיק בעיני הימין האמריקאי. שמרנים דתיים ופוליטיים, כגון שופט העליון סמואל אליטו, טענו כי הן משתיקות אותם ולא מפגינות סובלנות כלפי השקפות עולם מסורתיות.
עוד ב־2021 ואנס העניק ריאיון שבו הוא הציע פתרון שנשמע כמו טיוטה עבור ממשל טראמפ העתידי. "אנחנו נלך לאוניברסיטאות, נשתמש במאות מיליארדי הדולרים שאנחנו מעבירים להן כמנוף לחץ. ונגיד להן: 'אם לא תפסיקו לחנך את הציבור כולו, אתן לא תקבלו עוד סנט מהכסף שלנו'".
ואכן, כבר ביומו הראשון בתפקיד טראמפ חתם על צו נשיאותי שכותרתו "השבת חופש הביטוי", שבו האשים את ממשל ביידן כי פעל כדי "לדכא את חופש הביטוי" ופעל בכך נגד החוקה. אחר כך הממשל שלו החל להפעיל קמפיין לחצים חסר תקדים על קולומביה, בראון ואוניברסיטאות אחרות בליגת העל, והשית עליהן קנסות של מאות מיליוני דולרים. כעת הוא ממוקד ב־UCLA, אחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית: ביולי משרד המשפטים אמר שהאוניברסיטה הפרה את זכויותיהם של סטודנטים יהודים במהלך המחאות הפרו־פלסטיניות בקמפוס, הקפיא מענקי מחקר בהיקף 300 מיליון דולר והטיל קנס בסכום של מיליארד דולר ליישוב התביעות על אנטישמיות – פי שניים מהקנס שנדרש מהרווארד, ופי חמישה מהקנס ששילמה קולומביה.
עורכי דין ואקדמאים רבים סבורים שקמפיין הלחצים של הממשל קשור פחות באנטישמיות בקרב סטודנטים ויותר בשינוי תרבות הקמפוסים. "טיעון האנטישמיות בקמפוסים הוא בעיקר מסך עשן לחששות רחבים יותר בנוגע לנטייה האידאולוגית של האוניברסיטאות", אומרת ד"ר אוולין דואק, מרצה בבית הספר למשפטים של סטנפורד. "הם מנסים לעצב מחדש את סביבת השיח בקמפוסים באופן שיחסל לא רק את האוניברסיטאות עצמן ואת המדיניות שהן מאמצות, אלא גם ייתן למרצים ולסטודנטים סיבות להסס לפני שהם פותחים את הפה".
החודש אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מקום הולדתה של תנועת חופש הביטוי בתחילת שנות השישים, הגישה לממשל 160 שמות של חברי סגל במסגרת חקירה נגדה על אנטישמיות בקמפוס. פרופ' ג'ודית בטלר, לשעבר יו"ר המחלקה לשירה השוואתית, ששמה נמצא ברשימה, אמרה כי "העברת שמות היא נוהל מעידן מקארתי".
לפני שבועיים, שופטת המחוזי אליסון בארוז פסקה כי ממשל טראמפ הפר את ההגנות על חופש הביטוי כשניסה להקפיא מימון להרווארד. בפסיקתה היא ציינה כי הוא עושה שימוש מטעה בטענות לגבי אנטישמיות כדי לצאת נגד האוניברסיטה. "הפרוטוקול אינו משקף כי מלחמה באנטישמיות היתה מטרתו של הנתבע בפעולה נגד הרווארד", כתבה. "וגם אם היתה, אי אפשר לצאת למלחמה באנטישמיות על גב התיקון הראשון לחוקה".
בקמפוס של UCLA האיומים של טראמפ לחתוך מימון מפחידים את הסטודנטים וחברי הסגל. "כולם מגויסים", אמר חבר סגל ותיק. "ישנה תחושה של פרנויה. אף אחד לא יודע אם החוג שלו ישרוד. יש תחושה אמיתית של פחד להתבטא".
"זכר הבהלה האדומה מעורר את השאלה: האם אנחנו הולכים לתמוך זה בזה או לצאת האחד נגד השני?", אומר חבר סגל אחר. "ואנחנו מעודדים את ההנהגה לדבוק בתמיכה".
© פייננשל טיימס בע"מ (2025). כל הזכויות שמורות. FT ופייננשל טיימס הם סימנים רשומים של פייננשל טיימס בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
