ביוני האחרון, במשך 18 ימים רצופים, נחסמה הגישה למודלים המתקדמים של משפחת קלוד, Fable 5 ו־Mythos 5 מבית חברת אנתרופיק. הסיבה היתה הנחתה ישירה מוושינגטון: משרד המסחר האמריקאי דרש למנוע מאזרחים זרים גישה אליהם מטעמי ביטחון לאומי. מכיוון שהצו נכנס לתוקף באופן מיידי, שלא איפשר לחברה לאמת את אזרחותם של המשתמשים בזמן אמת, החברה נאלצה לחסום את הגישה לשני המודלים עבור כלל המשתמשים בעולם.
שבועיים בלבד לאחר הסרת החסימה, כשחברת Moonshot הסינית השיקה מודל ששמו Kimi K3, הוא התייצב בתוך שעות במקום ראשון ב־Frontend Code Arena, זירת דירוג שבה מפתחים שופטים את יכולותיהם של מודלים. את מי הוא הדיח מהפסגה? את אותו Fable 5 שוושינגטון חסמה זמן קצר קודם לכן. אומנם לא מדובר בניצחון גורף, וביכולות הסקה המודלים האמריקאיים עדיין שומרים על ההובלה, אך זוהי הפעם הראשונה שבה מודל סיני כובש את ראש הטבלה, ומאז סוף יולי הוא גם זמין בקוד פתוח שלא ניתן לכבות מרחוק באף צו ממשלתי.
סמיכות האירועים הזו ממחישה את הפרדיגמה שבאמצעותה נהוג להבין את המאבק: המלחמה הקרה של ה־AI.
איום אמריקאי בסנקציות
המונח שהוטבע ב־2018 במגזין "Wired" כאזהרה הפך מאז לדוקטרינה. בבסיסה עומדת ההנחה שגם במרוץ החימוש הטכנולוגי הנוכחי אפשר להוריד מסך ברזל כדי למנוע מהיריב — סין במקרה הזה — גישה למשאבים קריטיים ובכך לבלום את התקדמותו.
האסטרטגיה האמריקאית נשענה תחילה על יצירת טבעת חנק בשכבת החומרה באמצעות הגבלת הגישה לשבבי אנבידיה. זאת, כדי לשלול מהסינים את כוח המחשוב הנדרש ולעכב את פיתוח המודלים. משהתברר שקצב הפיתוח בסין אינו מאט חרף המגבלות, החלו ניסיונות להרחיב את המערכה גם לשכבת התוכנה.
אבל כאן נחשף כשל: מכיוון שעל מידע לא ניתן להטיל אמברגו באותה אפקטיביות שבה עוצרים סחורות פיזיות, הניסיון להקים מסך ברזל קורס מול עובדה פשוטה: כל עוד המודלים האמריקאיים זמינים לכל דורש, הפלטים ודפוסי ההתנהגות שלהם יישאבו באין מפריע אל ״מעבר לגבול״.
במקום להתעמת חזיתית עם החסמים שמטילים האמריקאים, התעשייה הסינית אימצה אסטרטגיה עוקפת, בשתי זרועות. הראשונה היא שיטת הזיקוק (דיסטילציה): בעוד בתחילת דרכם של המודלים, המעבדות הסיניות מאמנות אותם בעצמן, במערב טוענים שאת השלב השני בהכשרתם — זה שבו הם לומדים לפרק בעיות, הן משיגות באמצעות שימוש בקיצור דרך: שאיבת פלטים מהמודלים האמריקאיים שדרך החשיבה כבר טבועה בהם, והזנתם למודל שלהן. הפרקטיקה הזו חוסכת להן הון ומאפשרת להן לצמצם פערים ולהתקדם בפיתוח בשבריר מהעלות ומהזמן ביחס למערב. על פי דיווח ברויטרס, ארצות הברית טוענת ש־Kimi K3 למעשה זוקק מ־Fable 5. במילים אחרות: המודל שהושבת כדי שלא ידלוף, הוא זה שממנו נשאבה היכולת.
הזרוע השנייה היא השימוש בקוד פתוח כנשק מסחרי. חברות אמריקאיות כגון OpenAI ואנתרופיק משקיעות מיליארדי דולרים באימון מודלים "סגורים", ומצפות להחזיר את ההשקעה באמצעות גביית דמי מנוי ומכירת גישה (API). מנגד, חברות סיניות משחררות לציבור מודלים בעלי יכולות מקבילות בחינם או קרוב לכך. הגישה הזו שוחקת את המודל העסקי האמריקאי, והתוצאות ניכרות: כ־60% מנפח השימוש של חברות אמריקאיות בפלטפורמת OpenRouter, שמרכזת גישה למאות מודלים, נשענים כיום על מודלים סיניים פתוחים.
התגובה בוושינגטון לשינוי המגמה מעידה על לחץ גובר. על פי דיווח ב־Axios, ממשל טראמפ שוקל לאסור על שימוש במודלים סיניים מתקדמים כדי להיטיב עם חברות אמריקאיות. במקביל, שר האוצר סקוט בסנט מאיים להכניס מעבדות AI סיניות לרשימות הסנקציות של הממשל וישנם דיווחים שהאמריקאים שוקלים להטיל הגבלות רחבות יותר - על זירת המודלים הפתוחים בכלל. אלא שכאן טמון המלכוד המבני של מדיניות ההכלה שמוכרת מהמלחמה הקרה המקורית: ככל שארצות הברית מחמירה את החסימות, כך היא דוחפת את השוק העולמי למעבר לקוד פתוח — זירה נטולת גבולות שבה אין לה "מתג כיבוי".
אף צד לא מוכן לוותר
החשש האמריקאי מאובדן השליטה והאיומים בסנקציות לצד דיווחים שבייג'ינג שוקלת להגביל את גישתם של זרים למודלים שלה — מייצרים חשדנות עמוקה. באווירה כזו אי אפשר להביא את נציגי שתי המדינות לחתום על הסכם בטיחות AI בנוסח האמנות לצמצום נשק גרעיני.
הבעיה היא שהטכנולוגיה מסרבת לעצור. רק לפני כשלושה שבועות נעזרה פלטפורמת Hugging Face מניו יורק במודל הסיני GLM-5.2 של Z.ai כדי לבלום מתקפת סייבר של סוכן AI סורר מבית OpenA, שחמק מסביבת הניסוי שלו שהיתה אמורה להיות מבודדת מהאינטרנט. מעקות הבטיחות של המודלים האמריקאיים הסגורים חסמו את הפעולות שנדרשו לבלימה, והמודל הפתוח, נטול מעקות הבטיחות, עשה את העבודה. תקרית כזו ממחישה מדוע יש צורך טכני בשיתוף פעולה בין שתי המדינות.
התקרית הזו היא רק קדימון וחוקרים כבר מזהירים מהשלב הבא: מצב שבו המודלים המתקדמים ביותר משני צדי האוקיינוס ישתפרו עד כדי כך שהם ישכללו את עצמם באופן אוטונומי. ולמרות זאת, שתי המעצמות שועטות קדימה. בזמן שהמדענים מתחננים לזהירות, המדינאים לכודים בדילמת האסיר ואף אחד מהצדדים לא מוכן להיות זה שיוריד ראשון את הרגל מהגז.
לפני ביקורו המתוכנן של נשיא סין שי ג'ינפינג בארצות הברית בסוף ספטמבר, צפויות המעצמות לנהל דיאלוג ממשלתי ראשון על ניהול סיכוני הבינה המלאכותית, אלא שהטחת ההאשמות ההדדיות ביניהן מטילות כבר עתה צל כבד על המפגש.
ובכל זאת, גם מבעד לעדשה הצינית של הריאל פוליטיק, לערוץ ההידברות הזה יש תפקיד קריטי. המעורבות האסטרטגית נועדה לשרת שתי מטרות: לשפר את בטיחות המערכות, ולייצר שקיפות שתצנן את הפאניקה המזינה את מרוץ החימוש. אחרי הכל, תקלת ענק בבינה מלאכותית לא תעצור במכס ולא תכבד גבולות ריבוניים.
המוחות המבריקים ביותר בעולם, בעמק הסיליקון ובשנגחאי, מתחרים לא רק אלה באלה, אלא במה שהם עצמם בוראים. כשאיש אינו יודע כיצד לרסן את המודלים העתידיים, קו תקשורת פתוח הוא כורח המציאות. רק כך יוכלו שתי המעצמות, כל אחת מתוך אינטרס אנוכי לחלוטין, לוודא שהמרוץ לשליטה גלובלית לא יסתיים באובדן שליטה של שתיהן.
הכותבת היא מנכ״לית Humane AI, מומחית אינטראקציית אדם־AI
