ב־8 באוקטובר 2023, בזמן שבקיבוצים ובכבישים שסביב רצועת עזה נלחמו חיילי צה"ל במחבלי חמאס שנשארו בשטח ישראל, פגש אודי אוסטר, כיום מנכ"ל חברת הרחפנים Aitan (לשעבר Eyesatop), איש מילואים שהוא לא הכיר קודם לכן. "הוא הגיע במדים מצ'וקמקים לצומת שהייתי בו, שעות אחדות אחרי שגויס, ואני חיכיתי לו עם שקית שבתוכה היו שני רחפנים פרטיים שהיו לי בבית ושהייתי אמור למסור לו. אני אפילו לא זוכר מי חיבר בינינו, אבל זה היה יום לאחר הטבח וכל רחפן שהיה יכול להגיע לשדה הקרב היה חייב להגיע לשם".
הפגישה הזו, קצרה, אנונימית ועל אם הדרך, התבררה בדיעבד כנקודת הכניסה של אוסטר (38) לתחום הרחפנים. "פתאום כולם הבינו שאם יש ללוחם רחפן תצפית, הוא רואה קילומטר קדימה וכך יכול להבין איפה נמצאים המחבלים ושגם אם יש לו רחפן שקונים בבאג או ב־KSP זה משנה את הקרב. ופתאום אתה שואל את עצמך: איך יכול להיות שאין לו כזה?", הוא נזכר בריאיון ל"מוסף כלכליסט".
ואיך זה באמת יכול להיות?
"לא ברור. היום שימוש ברחפנים נשמע כמו משהו מובן מאליו, אבל באוקטובר 2023 הם לא היו כמעט בשום מקום. אחד הדברים שהכי זעזעו אותי אז — ממש הכאפה הגדולה ביותר — היה כשהבנתי עד כמה דברים פשוטים לא היו ביחידות בשטח. לא מדובר בטכנולוגיה עתידנית אלא במוצר שאתה יכול לקנות בחנות. אתה רואה כיצד רחפן אזרחי פשוט מספק לכל יחידה יכולת מבצעית משמעותית, ואז אתה שואל את עצמך איך יכול להיות שהדבר הזה לא היה חלק מהמערכת".
העברת שני הרחפנים הפרטיים שלו למילואימניק שלקח אותם איתו לקרבות בחזית היתה רק הפעולה הראשונה של אוסטר בתחום. מיד עם פרוץ המלחמה פנה אליו אלון דרור, היום מנכ"ל חברת הסטארט־אפ הביטחונית קלע, וביקש ממנו לסייע בהבאתם לישראל של רחפנים שיהודים עשירים בארצות הברית רצו לתרום. "אלון הוקפץ מטעם מפא"ת כדי להכניס סדר בתרומות שזרמו מארצות הברית באופן כאוטי והקים חמ"ל שפעל במתחם שרונה בתל אביב. היה עוצר טיסות, לא היה ברור מיהן היחידות הצבאיות שצריכות את הרחפנים בדחיפות הגדולה ביותר, וגם התורמים לא ידעו לאן לנתב את כל העשייה", אומר אוסטר.
הפתרון שמצאו הישראלים היה מאולתר, אבל אפקטיבי: מתנדבים בארצות הברית ריכזו ציוד בשווי מיליוני דולרים בפלורידה, בוושינגטון ובניו ג'רזי, אך מכיוון שלא היה ניתן להטיס אותו בדרך הרגילה, אנשי קשר שנשלחו לשדות תעופה בארצות הברית ביקשו מכל נוסע לישראל שהסכים לעזור לקבל לידיו מזוודת פליקן שחורה, שבתוכה רחפנים שיועדו ליחידות הלוחמות, ולעלות למטוס. "היינו מצלמים את הדרכון שלו, רושמים מי לוקח מה, ושולחים אותו לנתב"ג. אחר כך היינו מחכים בארץ לאנשים האלה ומקבלים מהם את הציוד. ככה הגיעו המשלוחים הראשונים", הוא אומר. "כל היחידות הצבאיות רצו רחפן וכל אחת מהן ניסתה להשיג לעצמה בדרך לא דרך רחפן עם יכולת לתצפית תרמית".
בימ"חים של צה"ל לא היו רחפנים? הרי כמעט בכל פרק של "פאודה" משתמשים בהם.
"חיילים בשטח לא קיבלו רחפנים, לפחות לא במספרים שמתאימים למלחמה, כי התפיסה של צה"ל לאורך השנים היתה שלא יהיה תמרון ושאין שום סיבה להפנות תקציבים לתחום הזה. הכסף הופנה להגנה וליעדים אסטרטגיים".
כמה רחפנים להערכתך הגיעו לישראל בחודשיים שבהם פעל החמ"ל הזה?
"בין 3,000 ל־4,000. זה נשמע הרבה, אבל זה לא באמת כך משום שרחפנים הם סוג של תחמושת. הם אומנם לא חד־פעמיים, אבל הם מתכלים ונופלים הרבה".
מי עשה את התעדוף מי יקבל רחפן, מאיזה סוג ומתי?
"חלק מהתורמים רצו לשלוח ליחידות מסוימות, אבל הרוב הגיעו ליחידות השונות על פי הנחיות של אגף התכנון של צה"ל".
"בערב ראש השנה 2024 הכנתי קציצות לארוחת החג כשאבא שלי התקשר ואמר לי 'אין לי דרך קלה להגיד את זה - איתן נהרג, בוא מהר הביתה'. בניגוד לכל המשפחה, עד אותו רגע הייתי בהדחקה בריאה"
3 צפייה בגלריה
אוסטר ואחיו המנוח איתן (מימין). "אני לא יודע להגיד איך הקרב שבו הוא וחבריו נפלו היה נראה אם היו להם עוד אמצעים"
(צילום: באדיבות המרואיין)
"סלוגן החברה הוא 'לוודא שתמיד יהיה לצה"ל יתרון'"
כעבור כמעט שלוש שנים מאותם ימים מרסקים, הרחפן הפך לאחד מאמצעי הלחימה הנפוצים ביותר והמבוקשים ביותר בארסנל הצה"לי, אך סיפורו של אוסטר חושף כמה רחב היה הפער בין יכולותיו של צה"ל ב־6 באוקטובר למציאות החדשה שנחתה על כולנו יום לאחר מכן. כיום אוסטר מוביל סטארט־אפ שמפתח מערכת הפעלה אחידה לרחפנים מסוגים שונים, שמגייס בימים אלו 15 מיליון דולר, בין השאר מבכיר לשעבר ב־OpenAI, ושעם יועציו נמנה שאול מופז, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר. לפני כמה שבועות זכתה החברה יחד עם קלע, אחד הסטארט־אפים הישראליים החמים בתחום הדיפנס טק, במכרז רחפנים גדול של צה"ל.
השיבוש המכוון בשם החברה רומז למשקיעים וללקוחות שהטכנולוגיה שלה עושה שימוש ב־AI, אבל יש לו משמעות נוספת, אישית וכואבת: הוא שונה לזכר אחיו של אוסטר, איתן, שהיה מפקד צוות ביחידת אגוז ונפל בקרב בלבנון באוקטובר 2024. כיום אוסטר אומר שאם לאחיו ולצוות שהוביל ביום שבו נפל היו רחפנים, הקרב שבו נפלו גם אור מנצור, איתי גיאת ונזר איטקין היה יכול להסתיים אחרת.
מה היה יכול וצריך להיות שונה?
"אני לא יודע להגיד איך הקרב שבו הם נפלו היה נראה אם היו להם עוד אמצעים, אבל אני יודע שכיום ישנן טכנולוגיות שיכולות לשנות קרבות כאלה, ובאותו קרב מסוים לוחמי צה"ל היו בנחיתות של אמצעים. בשטח שבו הם פעלו שררו תנאים של ערפל כבד שמנעו ממטוסים ומסוקים לסייע להם, וגם כלי רכב משוריינים כגון נמ"רים וטנקים לא יכלו ללוות אותם בגלל תוואי השטח. לכן, הסלוגן שלנו בחברה הוא 'לוודא שלוחמי צה"ל לעולם לא יגיעו לקרב הוגן, אלא שתמיד יהיו ביתרון'".
כיום אוסטר מכיר את התחום היטב, אבל לפני המלחמה הוא עסק בתחום שונה לגמרי. עוד לפני שהשתחרר מהשירות הצבאי ב־8200 הוא הכיר את דניאל אלמוג, עולה חדש מארצות הברית, וב־2014, כשהוא בן 26 בלבד, הקים עמו סטארט־אפ ששמו Tapingo. החברה פיתחה פלטפורמה לניהול רכישות מזון אונליין שמזכירה את וולט, וב־2018 נמכרה ב־150 מיליון דולר לענקית המשלוחים האמריקאית GrubHub. "כמעט מיד אחרי המכירה פרצה הקורונה והעסק פרח ואפילו עברו לנו בראש מחשבות על איך מכרנו כל כך בזול", צוחק אוסטר, אבל לאחר שוך ההתלהבות מהחידוש שבמשלוחי מזון מהירים, הוא מצא את עצמו משתעמם בעבודה בחברה אמריקאית גדולה. "זה היה מאוד נוח, אבל אחרי שנה הבנתי שהארגון לא מעריך שאני באטרף הישראלי. הם אמרו לי 'לאן אתה רץ? תרגיע'", הוא אומר. לאחר שיזם תוכנית ייעול שנדחתה, הבין שהוא רוצה לצאת לדרך חדשה.
לאחר שהוא ואלמוג פרשו מ־GrubHub הם הקימו את חברת זץ שעסקה בלוגיסטיקה בינלאומית וניהול שרשראות אספקה, אולם הפעילות היתה קצרת מועד. זמן קצר לאחר הקמת החברה פתח חמאס במתקפת הפתע שלו וכמעט כל עובדי החברה גויסו למילואים. אחד מהעובדים הוותיקים בחברה, שעבד עם אוסטר עוד מימי Tapingo, היה אור לוי, שנחטף לעזה ממסיבת הנובה, בעוד אשתו, עינב, נרצחה (ועל כך בהמשך).
3 צפייה בגלריה
חיילי צה"ל מטיסים רחפנים באמצעות מערכת השליטה של Aitan. "אפשר ללחוץ על כפתור שיתוף מסך, כמו בזום, וכך כולם רואים יחד את מה שצריך"
(צילומים: eyesAtop)
"המערכת שלנו מאפשרת לשני מפעילי רחפנים לעבוד יחד"
השנה הבאה היתה כאוטית, אולם לאחר שהחזית נרגעה מעט אוסטר הבין שהידע הרב שצבר בתחום הרחפנים עשוי לשמש אותו לשלב הבא בקריירה שלו. הוא ושותפו הקודם, אלמוג, נפגשו עם אנשים מכ־15 חברות ישראליות שעסקו בהיבטים שונים בתחום הרחפנים ואז הגיעו לאייזאטופ, "חברה קטנה מטירת כרמל עם שלושה עובדים, אבל גם עם מוצר עובד שאפילו נמכר לצה"ל. נזכרתי ששמעתי מלוחמים שהם רוצים רחפנים עם מערכת 'רונן', שאז עדיין לא ידענו מה היא, ובשלב ההוא גילינו שהיא פותחה באייזאטופ עוד ב־2017". רונן, התברר להם, היא מערכת הפעלה ייחודית שמאפשרת לשלוט בסוגים שונים של רחפנים אזרחיים וצבאיים ממערכת אחת.
במרץ 2024 השניים רכשו אותו במיליון דולר בלבד, ומאז היא גדלה במהירות כשאוסטר ואלמוג משמשים בה מנכ"לים משותפים. כיום החברה מעסיקה 50 עובדים במשרדיה ברמת גן, מוכרת בעשרות מיליוני דולר לשנה ולא מזמן עברה לרווחיות.
כיצד המערכת שלכם מסייעת לחיילים בשטח?
"הבנו שבעתיד לא יהיה רחפן אחד אלא המון סוגים של רחפנים, מהמון חברות. השאלה היא איך אתה נותן ללוחם מערכת אחת שיודעת לעבוד עם כולם. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להביא יכולות שקיימות היום בזיק (כטב"ם איסוף מודיעין ותקיפה מתוצרת אלביט — ס"ש), ולהוריד אותן לרמת הפלוגה. אני אתן לך דוגמה: אם למשל תצפית מזהה מחבל ורוצה לנטרל אותו, עד היום היא נדרשה לתקשר ישירות עם חיל האוויר. המערכת שלנו יכולה להכווין אל המחבל רחפן מתאבד גם מרחפן תצפית. נוסף על כך, היא מאפשרת לחיילים לעקוב אחר מטרות — למשל מחבל שרץ מבית לבית — ובמקביל לצפות בהקלטה שבה רואים מה אותו מחבל עשה קודם לכן. המערכת שלנו גם מאפשרת לשני מפעילי רחפנים לעבוד זה עם זה בשיתוף פעולה. כששני אנשים מסתכלים בו־זמנית על תא שטח — אחד עם רחפן שמטיל רימונים והשני עם רחפן שמכווין אותו — קשה להם להסביר זה לזה מה הם רואים. המערכת שלנו מאפשרת ללחוץ על כפתור שיתוף מסך, כמו בזום, וכך כולם רואים יחד את מה שצריך".
יש חברות גדולות מכם בהרבה שמשקיעות מאמצים בשוק הזה, למשל אנדוריל, אונדס ואקסטנד שעומדת לפני הנפקה בוול סטריט לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר. איך מתמודדים עם זה?
"זה נכון, אבל מאז 7 באוקטובר קיים אוקיינוס כחול גדול בכל הקשור לטכנולוגיות של רחפנים ולא הרבה נעשה עד היום. הבעיה הגדולה היא שהגוף שקונה את הציוד הוא לא הגוף שישתמש בו בשטח. אחרי 7 באוקטובר התחדדה בצה"ל ההבנה שהגוף שרוכש חייב לדעת מה הצרכים ולהכיר את אלה שישתמשו בו, וכאן לנו יש יתרון. אחד האתגרים בתחום הוא גם שלא ניתן לרכוש רחפנים בתוכנית רב־שנתית ולשים אותם בימ"חים כמו פגזי מרגמה בגלל שבעוד שבועיים יהיה רחפן טוב יותר. מעבר לכך יש את סוגיית משרתי המילואים: אתה מכשיר אותם היום על רחפן מסוג מסוים ועד שהם יגיעו להשתמש בו אולי יעברו שנים והרחפנים יהיו אחרים לגמרי. המערכת שלנו מבטיחה שכל הידע שלהם יישמר כי מערכת ההפעלה לא תשתנה".
עד כמה אתם יכולים לגדול?
"יש היום שלוש חברות שאליהן הולך רוב הרכש של צה"ל — אלביט, רפאל והתעשייה האווירית — אבל קיים בארץ שוק עצום לשחקנים אחרים שיכולים לקחת חלק נכבד מהתקציב. אם צה"ל צריך מאות רחפנים משימתיים יש כאן פוטנציאל של עשרות מיליוני דולרים. נוסף על כך, הצבא צריך גם רחפנים לגבולות, וגם זה שוק של מיליונים. ומעבר לכך צריך לזכור שרחפנים נופלים".
"אור היה לא רק עובד, הוא היה דמות מרכזית בחברה. כשהוא הוגדר נעדר ניסינו לבדוק כל דבר שאפשר. להבין מתי התחבר לאחרונה, איפה הטלפון שלו היה, להתחבר לחשבון גוגל שלו, לעבור על חומרים שהגיעו מהרשת"
3 צפייה בגלריה
אור לוי ביום שחרורו משבי חמאס בפברואר 2025. "אתה מבין שאתה בתוך אירוע שאין לך שום דרך באמת לשלוט בו, אז אתה מחפש כל דבר שאתה יכול לעשות"
(צילום: דובר צה"ל)
"במכינת עלי הייתי כמעט היחיד שגדל בסביבה פלורליסטית"
אוסטר גדל במכבים־רעות במשפחה ציונית־דתית וחי כיום ברעננה עם אשתו וארבעת ילדיהם. כילד, יחד עם אחיו התאום, הוא נשלח ללמוד בפנימייה היוקרתית יאס"א (בית הספר למדעים ואומניות בירושלים) , שבה למדו גם אחיו ואחותו הגדולים. המוסד היה שונה מאוד מהמקובל בחברה הדתית בגלל המגוון האנושי בה: דתיים, חילונים, מוסלמים ונוצרים. בניגוד לציפיות של הוריו הוא לא היה תלמיד מצטיין. "למעשה אחי התאום היה זה שהתקבל לפנימייה כי הוא הגאון שהמשיך אחר כך לתוכנית תלפיות וכיום הוא עובד במשרד ראש הממשלה. אותי לא קיבלו, אבל אבי אמר להם שאנחנו עסקת חבילה ושאם הם לא יקבלו אותי, גם אחי לא יבוא, וכך התחלנו ללמוד שם", הוא צוחק.
במה התמקדת?
"התחלתי במגמת אמנות, אבל אבי אמר לי די מהר שאם אני נהנה וקל לי, זה כנראה אומר שאני לא לומד הרבה ונאלצתי לעבור למגמת פיזיקה ומחשבים. סיימתי עם 36 בבגרות בחשמל וחלמתי על גיוס ליחידה קרבית, וכדי להתקרב ליעד הזה, הלכתי למכינת עלי".
המכינה נחשבה כבר אז מוסד שנוי במחלוקת, שרבניה מרבים להתבטא באופן גזעני ומעודדים את תלמידיהם לאמץ גישה משיחית ומיליטנטית. אוסטר, לעומת זאת, הגיע ממשפחה בעלת תפיסות פלורליסטיות.
קשה שלא לתהות מה חשבת לעצמך כשהחלטת ללמוד שם.
"הייתי שם עוף מוזר כי מבחינתם הייתי כמעט חילוני. ההורים שלי מאוד שכלתנים ותמיד היה ברור שיש גם אפשרות להסתמך על רבנים שיגידו מה נכון ושיש אפשרות אחרת: להתייעץ עם בעלי מקצוע, אבל שהאחריות וההחלטות הן שלך. זה בא לידי ביטוי בשאלות פשוטות כגון אם לאכול קטניות בפסח ועד שאלות הרבה יותר מורכבות כמו איפה היה אלוהים בשואה. מבחינת עלי, זו היתה חגיגה שהייתי שם כי הייתי כמעט היחיד שגדל בסביבה פלורליסטית ויכולתי לספר איך הצד השני חושב. כל היתר הם מה שנקרא 'מהערוגות', אבל בסופו של דבר לא נשארתי שם הרבה זמן כי גויסתי ל־8200, והתמחיתי שם בחיפוש חולשות אבטחה".
לאחר שחזר ליחידה אחרי קורס קצינים וממש עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ב־2006, הוא נוכח לדעת שגם התפיסה שהיתה לו על אודות עוצמתו של צה"ל שונה למדי מהמציאות שנחשפה בשטח. "אני זוכר שקיבלנו ציוד תקשורת של חזבאללה שנתפס בלבנון כדי לבחון ולפרוץ אותו ויום אחד מצאנו תיקייה ענקית של קובצי MP3 של אינספור הקלטות של התקשורת הצה"לית, גם זו שהיתה מוצפנת. זה גרם לי להבין שהם הכינו את עצמם למלחמה במשך שנים ושהם הרבה יותר מתוחכמים ממה שתפסנו אותם", הוא נזכר.
באופן טרגי ואירוני, דווקא הארגון שאוסטר למד להעריך את יכולותיו בזמן שירותו הצבאי היה זה שהביא למותו של אחיו שנים לאחר מכן. "זה היה בערב ראש השנה של 2024 והכנתי קציצות לארוחת החג שהיתה אמורה להיות אצלנו ברעננה. אבא שלי, שכמעט אף פעם לא מתקשר לאף אחד אלא אם הוא מתיישב על הטלפון בטעות, התקשר אליי ובגלל שהידיים שלי היו בקציצות עניתי עם המרפק, והוא אמר לי 'אין לי דרך קלה להגיד את זה — איתן נהרג, בוא מהר הביתה'. בניגוד לכל המשפחה עד אותו רגע הייתי בהדחקה בריאה", הוא מספר.
"אור יודע שאנחנו מחכים לו. יש פה משרד ששמור בשבילו"
כאמור, זו לא היתה הפעם הראשונה במלחמה האחרונה שבה התמודד אוסטר עם טרגדיה. ימים אחדים לאחר 7 באוקטובר, כשהוא פעל במסגרת חמ"ל יבוא הרחפנים, התברר לו שאור לוי, שעמו עבד במשך שנים, נעדר ממסיבת הנובה ושאשתו של לוי, עינב, נרצחה בה. הוא מיד הקים עם שאר עובדי החברה שלא גויסו למילואים חמ"ל נוסף שהוקדש לליקוט כל פיסת מידע שתסייע לגלות מה עלה בגורלו.
"אור היה לא רק עובד, הוא היה דמות מרכזית בחברה, מהנדס משמעותי ואדם שהכירו היטב גם בארצות הברית, שבה הוא היה חלק מהפעילות העסקית", אוסטר אומר. "היו אנשים טכניים בחברה שניסו לבדוק כל דבר שאפשר. להבין מתי התחבר לאחרונה, איפה הטלפון שלו היה, להתחבר לחשבון גוגל שלו, לעבור על חומרים שהגיעו מהרשת. אנשים נסעו דרומה, חיפשו מידע, עברו על סרטונים, ניסו לחבר נקודות. אתה מבין שאתה בתוך אירוע שאין לך שום דרך באמת לשלוט בו, אז אתה מחפש כל דבר קטן שאתה יכול לעשות. הבנו שעד שצה"ל הגדול יתחיל להתחקות בפרטי פרטים אחרי כל איש ואשה, להבין מי נחטף ומי נהרג, ייקח הרבה זמן ולכן היינו חייבים לפעול לבד. אחרי שבוע הלכנו ללוויה של עינב ואחרי שבועיים הגיעה ההודעה שאור נחטף לעזה ובהמשך עדכנו שהוא בחיים".
פגשת אותו מיד לאחר ששוחרר בפברואר 2025 עם אלי שרעבי ואוהד בן עמי?
"ברור. המפגש איתו היה כמעט לא אמיתי. אתה רגיל במשך כל כך הרבה זמן לדבר עליו כאדם שנמצא איפשהו, ופתאום הוא מולך".
אתם ממשיכים להתראות?
"כן, אנחנו בקשר טוב. הוא מגיע מדי פעם, אבל לא עובד היום. כרגע הוא משקם את עצמו ונמצא בעיקר עם הבן שלו. הוא יודע שאנחנו מחכים לו תמיד. יש לנו פה משרד ששמור בשבילו".
