שיא חדש נשבר בשבוע שעבר בספוטיפיי: האלבום "I'm the Problem" של מורגן וולן שבר את שיא ההשמעות לשבוע פתיחה של אלבום קאנטרי — שיא שהיה שמור לאלבומו הקודם של הזמר. ההישג הזה אולי נשמע אזוטרי לאוזניים ישראליות, אבל המספרים של וולן מעידים על כך שהוא מזמן חצה את גבולות הז'אנר שלו ותופס מקום מכובד במיינסטרים, שווה ערך בהצלחתו לכוכבי ענק כגון דה וויקנד, קנדריק לאמאר וסברינה קרפנטר. וזה מפתיע לא רק מפני שהוא זמר קאנטרי, אלא גם משום שהוא נחשב הילד הרע של הז'אנר, כזה שחשבו שהפה הגדול שלו ירסק לו את הקריירה עוד בטרם נסקה.
וולן בן ה־32 התפרסם ב־2014 כמתמודד בריאליטי השירה "דה ווייס", אך לא הגיע רחוק בתחרות. אלבום הבכורה שלו יצא ב־2018 וזכה להצלחה, אך היה זה אלבומו השני "Dangerous" שהפך אותו לכוכב בנסיבות מפתיעות — זמן קצר לאחר יציאת האלבום ב־2021 פורסם סרטון שבו נראה וולן שיכור כשהוא מדבר עם חבריו ומשתמש בכינוי הגנאי הגזעני "ניגר". וולן מיהר להתנצל, הבהיר שהדברים נאמרו בצחוק ובהמשך אף תרם 300 אלף דולר לארגון אקטיביסטי למען אמנים שחורים (BMAC). אבל הסערה היתה גדולה: תחנות הרדיו הפסיקו להשמיע אותו, שירותי הסטרימינג הסירו את שיריו מהפלייליסטים הרשמיים, טקס הפרסים של תעשיית הקאנטרי פסל את המועמדויות שלו וחברת התקליטים שלו הקפיאה את החוזה עמו.
אבל באופן מפתיע ההתנערות של התעשייה מוולן הביאה לתגובת נגד ענקית מהקהל — מכירות האלבום לאחר התקרית רק גדלו והפכו אותו לאלבום הנמכר ביותר באמריקה של אותה השנה ושל השנה שאחריה. אלבומו השלישי מ־2023 המשיך את ההצלחה המטורפת, והסינגל המוביל מתוכו, "Last Night" היה שיר השנה בארצות הברית.
לתעשיית הפופ לא היתה ברירה אלא לחבק מחדש את וולן. בעקבות התקרית הוא הפך מעוד מוזיקאי מצליח לסמל של המהפכה התרבותית ששטפה את אמריקה בשנים האחרונות — המיאוס בתקינות פוליטית ובתרבות ה־woke. וולן נתפס כאיש מעמד הפועלים מהדרום, שנרדף בידי הליברלים "על לא עוול בכפו", ולכן זה לא מפתיע שהוא הפך לגיבור הכי לוהט באמריקה הלבנה והשמרנית שהתגעגעה לדונלד טראמפ.
וולן מבין את התפקיד שהקהל הטיל עליו, ומתנהג בהתאם. כך למשל, השנה הוא השתתף בתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", סמל של ליברליזם, אך בסופה הוא לא נשאר להרים כוסית עם הצוות, כנהוג. במקום זה הוא חתך בפתאומיות, ופרסם ברשתות החברתיות תמונה שלו יורד מהמטוס בטנסי עם הכיתוב המתריס "בחזרה למדינה של אלוהים".
ב־2021 פורסם סרטון שבו וולן השיכור אמר את ה־N word. תחנות הרדיו, שירותי הסטרימינג וטקסי הפרסים החרימו אותו, וחברת התקליטים הקפיאה את החוזה עמו. אבל במפתיע המכירות שלו רק הלכו ונסקו
1 צפייה בגלריה
סוויפט. שרה "אני הבעיה" כדי לקחת אחריות, בניגוד לוולן ששר "אני הבעיה" כדי להתנער ממנה
(צילום: Lindsey Wasson/AP)
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
- אקזיט ראשון בגיל 68, אקזיט שני בגיל 82, 40 פטנטים אבל פרופ' מיכאל בלקין רק רוצה להמשיך לחקור, ואולי להצליח להשתיל עיניים
- "בסיף פחדתי להפסיד. בעסקים אני רוצה לנצח. זאת התבגרות": הסייפת נעם מילס מובילה סטארט־אפ מבטיח
- פרופ' מימי אייזנשטדט, מחוקרות הרווחה המובילות בישראל, קוראת למהפכה בתחום: "צריך לחשוב מחדש איך מגדירים מצוקה"
אומנם וולן מעולם לא הביע באופן ציבורי תמיכה בטראמפ, אבל השירים שלו מהדהדים היטב את תפיסות העולם של הנשיא. כך למשל, באלבומו החדש, אף שהוא עצמו כבר מיליונר, הוא ממשיך לשיר על האדם הדרומי הפשוט, ש"שובר את גבו בשביל משכורת שבקושי אפשר לחיות ממנה" ולתקוף את "מר עיר, עם רולקס על יד אחת ומניה של נאסד"ק ביד השנייה"; וב"A working man's song", הוא שר על כך שלא משנה אם הממשל "אדום, כחול, ימין או שמאל, הם עדיין מעבידים אותנו עד שנמות, ואת מה שנשאר הם מעבירים לרשות המסים", ובכך מהדהד את הקונספירציות על הדיפ־סטייט, שמנהל את המדינה בפועל ומהווה האויב האמיתי של האזרח הקטן.
השיר הכי טראמפיסטי של וולן באלבומו החדש הוא שיר הנושא והסינגל הכי מצליח ממנו: "I'm The Problem". וולן שר בו על גבר בעייתי שבת זוגו מאשימה אותו בכך שהוא "מסתובב בעיירה עם דלק... ומנסה לשרוף את המקום", וטוענת שהוא "לעולם לא ישתנה". אבל אז בפזמון וולן עובר להשתלח בבת הזוג: "אם אני כל כך נורא, למה את נשארת איתי כל כך הרבה זמן?". הוא טוען שהשנאה שלה אליו נובעת מכך ש"כשאת מסתכלת עליי, את רואה חלק מעצמך" ולבסוף מפנה אליה אצבע מאשימה – "אם אני הבעיה – אולי את הסיבה לכך".
ההתנערות של וולן מהאחריות שלו לנזקים שהוא עשה מתאימה למערכת היחסים הרעילה בין טראמפ לאמריקה: אף שהוא הואשם בהחדרת התערבות זרה בבחירות לנשיאות, נחקר בחשדות להעלמת מס, הסית למרד נגד הבחירה בג'ו ביידן לנשיא והביא למפולות בשווקים בגלל מהלכיו הכלכליים — טראמפ מתעקש שהוא הצלחה מסחררת, הודף כל אחריות לנזקים וטופל את האשמה במצב על אחרים. והתמיכה הרחבה שהוא קיבל מהציבור היא מבחינתו ההוכחה לכך.
"I'm The Problem" מהדהד שורה משיר של כוכבת פופ שנתפסת כהפך הגמור של וולן – טיילור סוויפט, תומכת גלויה של המחנה הדמוקרטי, שהפכה למטרה קבועה לחיצי הלעג של טראמפ ברשתות החברתיות. בלהיטה "Anti Hero" משנת 2022 שרה סוויפט "אני הבעיה", ממש כמו וולן. אבל הכוונה שלה היתה הפוכה משלו: היא התוודתה על הפגמים שלה, לרבות אנוכיות ("אני צריכה פחות להתבודד ולחשוב רק על עצמי") ויהירות ("אני מעדיפה להסתכל על השמש ישירות, מאשר להסתכל על עצמי במראה" — שורה שקורצת לציטוט מפורסם של טראמפ), אבל עושה זאת כדי לקחת אחריות מתוך רצון לתקן.
המעבר מ"I'm The Problem" של סוויפט, שיצא בתקופת ביידן, ל"I'm The Problem" של וולן שיוצא בעידן טראמפ, מעיד על השינוי שעבר על אמריקה: נמאס לה להתנצל, נמאס לה לקחת אחריות ובעיקר — נמאס לה להתחשב באחרים. ההשלכות העתידיות לא מעניינות את אמריקה כרגע. מבחינתה העולם סיפק לה דלק, אז מגיע לה לשרוף את הכל.
