הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
"הפוביה של ישראל מאיראן נובעת בחלקה דווקא מהעובדה שאיראן דומה לנו — אולי אפילו יותר מדי", אומר ההיסטוריון פרופ' חגי רם. "אנחנו משליכים על איראן, כמעט במודע, את התכונות והמאפיינים השליליים שאנחנו לא רוצים או לא מסוגלים לראות בעצמנו — הפונדמנטליזם, המשיחיות, ההסתה, ההמונים שנגררים אחרי דמגוגים פופוליסטיים וכריזמטיים. במובנים מסוימים איראן היא תמונת ראי שלנו — וזו בדיוק הסיבה שהיא כל כך מפחידה אותנו".
רם (64) הוא מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן־גוריון, שחוקר כבר יותר מ־40 שנה את ההיסטוריה החברתית והתרבותית של האזור בעת המודרנית, בדגש על איראן וישראל. הוא פרסם ארבעה ספרים בנושא הזה, ובהם "לקרוא איראן בישראל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) ו־"Iranophobia" (הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, 2009), שעסקו באופן שבו עוצבה מדיניות החוץ ביחס לאיראן כדי לטפל במשברי פנים של החברה הישראלית.
"עוד בשנות התשעים ראש הממשלה דאז יצחק רבין סימן את איראן כאיום מרכזי", מדגים רם. "זה נבע בין השאר מהצורך שהתעורר בעקבות הסכמי אוסלו להציב 'איש קש', איזשהו איום חיצוני שניתן יהיה ללכד את השורות בחברה הישראלית מולו. והוא לא היה הראשון שחשב על זה. למעשה, דיבורים כאלה עלו כבר עם חתימת הסכם השלום עם מצרים, בסמיכות לא מקרית למהפכה האסלאמית באיראן ב־1979. מרגע שעשינו שלום עם מצרים, כבר לא היה ניתן יותר להציג אותה כגרמניה הנאצית החדשה, ולכן היה צורך במוקד חדש לאיום שאותו איראן החלה למלא".
זה היה אז. מה לגבי היום?
"איראן שימשה ומשמשת אמצעי להסטת המבט מהסכסוך הישראלי־פלסטיני, הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית. יש כאן פרויקט רב־שנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמשתמש באיום האיראני כדי להשכיח את מה שמתרחש מתחת לאף בגדה המערבית ובעזה. בניגוד לנרטיב שמציג את הנכבה כאירוע חד־פעמי, מדובר בתהליך מתמשך של נישול, דיכוי, ולעתים אף טיהור אתני ופשעים נגד האנושות, שנמשך עד היום.
"וכאן מתעורר הדמיון המטריד בינינו לבין איראן: שני המשטרים משתמשים זה בזה כדי להסיט את המבט מבעיות פנימיות עמוקות. ישראל משתמשת באיום האיראני כדי להשכיח את מה שמתרחש בעזה ובגדה; ואיראן משתמשת באיום הישראלי כדי להרתיע מתנגדים מבית ולחזק את האחיזה של המשטר. זה ממש פרק א' בכל 'מדריך לעריץ' — אין כמו מלחמה כדי לחזק ולגבש את האחיזה בשלטון. וחייבים לומר שזה עובד לא פעם: תראו כיצד המאמצים של נשיא צרפת עמנואל מקרון להביא להכרה במדינה פלסטינית נבלמו בעקבות ההסלמה האחרונה מול איראן. ובצד של איראן — המתנגדים למשטר, שבישראל ציפו שינצלו את המלחמה כדי לקדם הפיכה, רק מביעים התנגדות עזה למתקפה הישראלית־אמריקאית ומתגייסים להגן על המולדת".
7 צפייה בגלריה
רם. "אני לא סנגור של המשטר האיראני. הוא אלים ואוטוריטרי. אני פשוט מציג את הצד השני במשוואה"
אם האיום האיראני לבדו שירת את נתניהו כל כך טוב במשך שנים, למה פתאום הוא החליט לתקוף?
"קודם כל, כדי להסיט פוקוס מהפשלה האיומה של 7 באוקטובר. שנית, אסור לשכוח שרק כמה ימים לפני המלחמה הזו הממשלה עמדה מול אפשרות ריאלית של התפרקות בהצבעת אי־אמון, והסקרים לא החמיאו לקואליציה או לעומד בראשה. ואין כמו הסלמה כדי לגבש את השורות ולחזק את האחיזה בשלטון. ושלישית, אי אפשר שלא לראות במלחמה הזו מהלך שנועד לתת את מכת החסד האחרונה על הדמוקרטיה הישראלית השבורה והשבירה.
"רק אתמול קראתי את פנייתו האחרונה של נתניהו לבג"ץ בעניין סמכותו למנות ראש שב"כ אף שהוא מצוי בניגוד עניינים. עכשיו הוא לוחץ לקדם את זה בנימוק המפורש ש'הדחיפות חשובה לביטחון המדינה בימים רגילים, ועל אחת כמה וכמה בעיצומה של מלחמה רגישה'. המלחמה הזו היא אחד הצעדים המרכזיים שמוביל נתניהו כדי לצמצם, להגביל ואולי אף להביא לקצה של השיטה הדמוקרטית במדינת ישראל. אין זאת רק הערכה — זה מהלך שמתרחש מול עינינו".
הכל מושתת על אינטרס פוליטי פנימי? מה לגבי ההזדמנות האסטרטגית? הפרשנים הצבאיים אומרים היום שארגוני החסות האיראניים כמעט שלא מתפקדים — ולכן ישראל מנצלת את היתרון כדי לתקוף. זה לא מה שאנחנו בעצם רואים כאן?
"ודאי שיש כאן עניין של טיימינג, אבל זה ממש לא סותר את מה שאמרתי — להיפך. הטיימינג הזה, והנכונות לנצל אותו, נובעים בדיוק מהשיקול של הישרדות פוליטית".
"המשטרים בישראל ובאיראן משתמשים זה בזה כדי להסיט את המבט מבעיות פנימיות עמוקות: ישראל כדי להשכיח את מה שמתרחש בעזה ובגדה; ואיראן כדי להרתיע מתנגדים מבית. אין כמו מלחמה כדי לחזק ולגבש את האחיזה בשלטון. שוב ושוב זה עובד"
7 צפייה בגלריה
מחאה נגד הממשלה, תל אביב, 2024. "אסור לשכוח שרק כמה ימים לפני המלחמה הזו הממשלה עמדה מול אפשרות ריאלית של התפרקות בהצבעת אי־אמון, והסקרים לא החמיאו לקואליציה"
(צילום: Eyal Warshavsky/SOPA Images/LightRocket via Getty Images)
7 צפייה בגלריה
מחאה נגד משטרת המוסר האיראנית, טהרן, 2022. "אפילו המתנגדים למשטר, שבישראל ציפו שינצלו את המלחמה כדי לקדם הפיכה, הביעו התנגדות עזה למתקפה הישראלית־אמריקאית"
(צילום: Wana News Agency via Reuters)
למה מאמינים לנתניהו ולא לכל הגורמים המקצועיים?
אחת הטענות המפתיעות של רם — לפחות עבור האוזן הישראלית — היא שאיראן אינה מפתחת נשק גרעיני למטרות תקיפה. "התפיסה שתוכנית הגרעין של איראן נועדה באופן מפורש להשמדת מדינת ישראל שגויה מאוד", הוא אומר. "מדובר קודם כל באמצעי הרתעה. לפני יותר מ־20 שנה האיראנים ראו את ארצות הברית פולשת לעיראק השכנה ללא קושי מיוחד והסיקו מסקנות. הם ראו שמדינות בלי נשק גרעיני חשופות לתקיפה ולהפלת המשטר, ולעומתן את צפון קוריאה, למשל — מדינה חמושה בנשק גרעיני — המערב מקפיד שלא להרגיז".
והחשש של איראן מחדירה אמריקאית, מזכיר רם, מבוסס גם על ההיסטוריה שלה. בשנות החמישים של המאה ה־20 ראש ממשלת איראן מוחמד מוסאדק הנהיג קו לאומי רדיקלי ופעל להלאמת תעשיית הנפט המקומית, שהיתה בשליטת בריטניה (חברת Anglo-Iranian Oil Company, שלימים תהפוך ל־BP). המהלך עורר זעם רב בממלכה המאוחדת ובוושינגטון, שחששו מאובדן שליטה באחד ממשאבי הנפט המרכזיים בעולם ומהתקרבות של איראן לגוש הסובייטי בעיצומה של המלחמה הקרה. לכן השירותים החשאיים של ארצות הברית (CIA) ושל בריטניה (MI6) רקחו מבצע סודי לערעור שלטונו של מוסאדק באמצעות הפצת תעמולה, תשלומי שוחד, ארגון הפגנות אלימות וחתרנות פוליטית.
המבצע הצליח ובתום ההפיכה הושב השאה מוחמד רזא פהלווי לשלטון מלא — כשהוא נשען על תמיכה צבאית מסיבית מהמערב. עד היום האיראנים רואים בהפיכה ההיא סמל להתערבות זרה גסה ולבגידה בריבונותם — אירוע שהטביע חותם עמוק על יחסיהם עם המערב והוליד את המהפכה האסלאמית של 1979. "האיראנים לא שוכחים עד היום את התוקפנות האמריקאית, התמיכה הבלתי מסויגת ברודנות, והיד שהיתה שותפה לדיכוי שלהם במשך עשרות שנים", מסביר רם.
על סמך מה אתה מסיק שאיראן רק רוצה אמצעי התרעה?
"קודם כל על סמך זה שהיא מתעקשת שהתוכנית הגרעינית שלה מיועדת למטרות אזרחיות — ולאחרונה גם מגישה את זה במסמכים רשמיים. במסמך שפרסמה לפני חודש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בשיתוף ארגון האנרגיה האטומית של איראן (AEOI), נאמר במפורש שהתוכנית האיראנית 'בהתאם לאמנה הבינלאומית, היא אך ורק לשימוש אזרחי — לא לייצור נשק', כלומר להפקת חשמל.
"לזה יש להוסיף פרסומים של המודיעין האמריקאי וגורמים אמינים אחרים שלפיהם איראן האטה את קצב ההעשרה של האורניום, ושהתקבלה שם החלטה לא להגיע למצב שבו יהיה ניתן להרכיב פצצה.
"העניין הוא שאצלנו תמיד יש נטייה קבועה לזלזל במדינות מתפתחות ובייחוד מוסלמיות, לא להאמין להן ואפילו ללעוג להן. אנחנו מתייחסים אליהן כאל משטרים פרימיטיביים, לא רציונליים, שמונעים רק משיקולים תאולוגיים של אחרית הימים וג'יהאד".
ובכל זאת, היו לא מעט אינדיקציות לכך שבעת האחרונה איראן האיצה את הפיתוח כדי לפרוץ לגרעין. רק לפני שבועיים פרסמה אותה סבא"א כי איראן מפירה את מחויבויותיה הגרעיניות, ולא שיתפה פעולה עמה מאז 2019.
"יו"ר הסוכנות רפאל גרוסי אמר כי ייתכן שפעולות מסוימות מוסתרות מהרגולטורים, אך ההערכות שלפיהן איראן אינה פועלת באופן שיטתי להשגת נשק גרעיני מאז 2003, עדיין מדויקות. בסופו של דבר נתניהו יצא למתקפה בניגוד להערכות של סבא"א ושל המודיעין האמריקאי. הוא מציג את זה כמלחמת מנע, אבל זו בעצם מתקפה".
גורם ביטחוני ישראלי אמר ל"הארץ" שהאיראנים התקדמו בחודשים האחרונים באופן משמעותי בפרויקט הגרעין, דווקא בחסות המשא ומתן שהתנהל עם ממשלי ביידן וטראמפ ובייחוד בתקופת המעבר ביניהם. כמו כן ישראל גילתה שהפצצת פס הייצור לטילים בליסטיים באוקטובר לא עצרה את איראן, שחזרה לקצב ייצור מהיר.
"הייתי מאוד נזהר מלקבל דברים שגורם צבאי כזה או אחר אומר לי כאמת מוחלטת. להיפך — אני סבור שחייבים לקבל את זה בספקנות מאוד מאוד גדולה".
אז למה איראן העלתה הילוך בחימוש הגרעיני, אם לא למטרות תקיפה?
"קודם כל, חשוב לי להדגיש: אני לא סנגור של איראן, ובטח שלא של המשטר האיראני. מדובר במשטר אוטוריטרי, שלא יודע לדבר — אלא רק להכות. והקורבנות המיידיים שלו הם בראש ובראשונה האיראנים עצמם. אבל חייבים להבין שאיראן מתמודדת כבר יותר מ־20 שנה עם הצהרות אגרסיביות מצד מדינת ישראל ומדינות נוספות, והפיקה את הלקחים מהמלחמה בעיראק. בייחוד לנוכח העובדה שלפי מקורות זרים, ישראל עצמה מחזיקה בנשק גרעיני, שאינו מפוקח ואינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. אז ברור למה דחוף לה לבנות לעצמה יכולת הרתעה דומה, ובייחוד לאחר שישראל קיצצה את הכנפיים של חזבאללה, שהיה אמור לספק לאיראן את ההגנה הזו".
"איראן מעולם לא הכריזה שמטרתה היא להשמיד את ישראל, אלא להעלים את 'המשטר הציוני', כשם שקרה לאפרטהייד בדרום אפריקה ולמשטרים קומוניסטיים. ישראל משתמשת ברטוריקה כזאת כבר 25 שנה, אבל אנחנו לא הסתפקנו במילים, אלא עברנו גם למעשים"
7 צפייה בגלריה
בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר במצעד הדגלים בירושלים, 2023. "אנו משליכים על איראן את התכונות השליליות שאנו לא רוצים לראות בעצמנו"
(צילום: עמית שאבי)
7 צפייה בגלריה
מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי (במרכז), שישראל חיסלה החודש. "איראן שבה ואמרה שאם יושג הסדר עם הפלסטינים, היא תפסיק את העוינות כלפי ישראל"
(צילום: Iranian Leader Press Office/Handout/Anadolu via Getty Images)
דווקא לנוכח מה שקרה בעיראק, האיראנים יכלו להחליט פשוט לשנות את דרכם — להפסיק לתמוך במיליציות ברחבי המזרח התיכון, לממן פיגועים ולשפוך מיליארדים שאין להם על התחמשות משוגעת וכמובן לא לאיים בכל שני וחמישי בהשמדת ישראל. במקרה כזה אף אחד לא היה מתעסק איתם, כי לעולם אכפת מדיקטטורות אכזריות רק כשהן מערערות את הסדר הבינלאומי. אז למה איראן לא שקלה להפסיק להיות שחקן בינלאומי כאוטי?
"המטרה של איראן בחימוש של מיליציות סביבה היתה ליצור אזור חיץ סביבה, שימנע מישראל לתקוף אותה בקלות או בלי לשלם מחיר. ועכשיו, כשישראל פוררה את אזור החיץ סביב איראן, היא גם תוקפת אותה ישירות. וצריך לזכור — היה זה נתניהו שהתחיל את מעגל התוקפנות, ואיראן פשוט הגיבה לו. צריך גם לזכור שנתניהו הוא מי שלחץ ב־2018 לבטל את ההסכם הגרעיני — אותו הסכם שהיה יכול להבטיח שאיראן לא תגיע לנשק גרעיני".
אם חזבאללה הוא רק פרוקסי שנועד לשמש אמצעי הרתעה מפני תקיפה באיראן, מדוע הוא התערב במלחמה בעזה?
"חזבאללה אינו נשלט לחלוטין בידי איראן. זה ארגון שפועל גם מתוך היגיון עצמאי והוא בחר לפעול מתוך הזדהות וסולידריות עם המאבק הפלסטיני. מעבר לכך, המציאות תמיד מורכבת יותר מאשר שחור ולבן: גם כשיש תיאום בין טהרן לדאחיה, לא תמיד הפעולות מתיישבות עם דוקטרינה סדורה. לעתים הן תולדה של אילוצים בשטח, לחצים פוליטיים פנימיים או פשוט מציאות כאוטית".
חזבאללה תקף את ישראל והובס, וזה גרם לאיראן לאבד את ההגנה שהיתה לה. במצב כזה לא סביר להניח שהיא תשקול להשתמש בנשק שלה נגדנו, ולכן אולי עדיף להקדים ולתקוף אותה?
"אין לאיראן נשק גרעיני. כולם יוצאים פה מנקודת הנחה שיש לה, ומקבלים את מה שנתניהו אומר כעובדה — אבל זה פשוט לא נכון".
רם מזכיר כי רק לפני שבוע פרסם CNN שבמודיעין האמריקאי מעריכים כי "לא רק שאיראן לא חותרת אקטיבית להשיג נשק גרעיני, אלא שהיא גם רחוקה עד שלוש שנים מיכולת לייצר אחד כזה ולהעביר אותו ליעד שלה". לפי אותם מקורות שונים במודיעין, בעקבות המתקפה באיראן "ישראל החזירה את תוכנית הגרעין האיראנית רק כמה חודשים לאחור".
"היד של חמינאי לא היתה על הכפתור האדום", מדגיש רם. "אין לאיראנים פצצה. זה היה לוקח להם עוד כמה שנים, אם בכלל, לבנות אחת".
אז למה לעזאזל הם פיתחו כל כך הרבה משגרים וטילים?
"כמו שישראל רואה באיראן אויב, כך גם איראן רואה בישראל אויב. וכשם שישראל פועלת לא מעט כדי למנוע ממדינת אויב לתקוף אותה, כך גם איראן. כל צד מנסה להגן על עצמו מפני אויביו".
"אי אפשר להקים במדינה זרה משטר יציב בכוח צבאי. כשישראל ניסתה לעשות זאת בלבנון ב־1982 המדינה הפכה לחזבאללנד. וכשסדאם חוסיין פלש לאיראן ב־1980, הוא רק איחד את החברה האיראנית. העם תמיד מתגייס להגן על המולדת וכבודה"
7 צפייה בגלריה
זירת פגיעה בתל אביב, השבוע. "אין לאיראן נשק גרעיני. כולם מקבלים את מה שנתניהו אומר כעובדה, אך זה פשוט לא נכון"
(צילום: עידו ארז)
7 צפייה בגלריה
זירת פגיעה בטהרן, לפני שבועיים. "ישראל נתפסת בידי האיראנים כמדינה קולוניאליסטית, לכן אין סיכוי שיתמכו במשטר שיקום בדחיפתה"
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
במה שונה הרטוריקה האיראנית מזו הישראלית?
גם בנוגע לכוונות של איראן ביחס לישראל, רם מחזיק בעמדה לא שגרתית. "בשנת 2002, כשהוצגה יוזמת השלום הסעודית, איראן הצהירה שהיא מוכנה לאמץ אותה", הוא מזכיר. "והיא הוסיפה שכל תוכנית שתמלא את דרישות הפלסטינים להגדרה עצמית תתקבל מבחינתה. כלומר, איראן הבהירה שאם הסוגיה הפלסטינית תוסדר, היא תפסיק את העוינות כלפי ישראל. זו נקודה חשובה, שלא כדאי להתעלם ממנה".
אלה לא אמירות היסטוריות? יש אינדיקציות מהשנים אחרונות שהאיראנים עדיין חושבים כך?
"יש כאן משחק עדין", מסביר רם. "בכל כמה שנים מנהיג איראני מבטא את הרעיון הזה בקול, ואז מעורר ביקורת מבית שכאילו מתנגדת לנאמר, וחוזר חלילה. ב־2007 סוכנות הידיעות הרשמית של ערב הסעודית דיווחה כי נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, הסכים ליוזמת השלום הערבית בפגישתו עם מלך סעודיה, ואז גורם במשרד הנשיאות האיראני הכחיש את הדיווח; ב־2014 שר החוץ האיראני לשעבר מוחמד ג'וואד זריף הכעיס את השמרנים בפרלמנט כשאמר ל'פייננשל טיימס' שהרפובליקה תשקול הכרה במדינת ישראל אם היא תגיע להסכם עם הפלסטינים — 'אם הפלסטינים יהיו מרוצים מההסדר, איש לא יוכל למנוע זאת'; ובספטמבר האחרון פרופ' ליאור שטרנפלד השתתף במפגש בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בין אנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים לנשיא איראן מסעוד פזשכיאן, ודיווח כי הנשיא אמר ש'ברגע שישראל והפלסטינים יגיעו להסכם על סיום הסכסוך המקובל על רוב העם הפלסטיני, איראן לא תישא את דגל המאבק'".
איראן מדברת על הרבה יותר מסיום הסכסוך. היא קוראת להשמדת הישות הציונית, בזמן שהיא מעשירה אורניום ומייצרת אלפי טילים בליסטיים. בפרפרזה על דברי נתניהו: אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז — אולי זה באמת ברווז?
"איראן מעולם לא הכריזה שמטרתה היא להשמיד את מדינת ישראל. צריך לקחת עם קמצוץ מלח את כל הציטוטים האלה, שלרוב עוברים תרגום שלישי או רביעי. מה שאיראן אומרת הוא שסופה של 'הישות הציונית' או 'המשטר הציוני' הוא להיעלם מדפי ההיסטוריה — בדומה למה שקרה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה או למשטרים קומוניסטיים. הם לא אומרים: 'אנחנו נשמיד את ישראל' או שתוכנית הגרעין נועדה לכך. הם לא מטומטמים — לא יגידו מצד אחד שמטרות התוכנית אזרחיות ומצד שני שזו הדרך להשמדת ישראל. הם מבינים את הסתירה. זו מעולם לא היתה מטרה מוצהרת של הרפובליקה האסלאמית של איראן".
אז מה הפירוש המדויק של "סוף הישות הציונית"? והאם לא הגיוני שישראל תפרש את הרטוריקה האלימה הזו כאיום מעשי?
"הרטוריקה האיראנית מביעה רצון 'לחסל' את ישראל במובן הרעיוני, לא במתקפה צבאית ממשית. זה ניואנס מהותי, ואני מתעקש עליו באופן חד־משמעי כמי שחוקר את העניין הזה לעומק במשך שנים רבות. צריך גם להציג את הצד השני במשוואה הזאת: ישראל משתמשת ברטוריקה כזאת, אבל היא לא מסתפקת במילים, אלא גם עוברת למעשים. שמעון פרס, נתניהו, דוברים רשמיים של המדינה ואפילו כלי התקשורת — כולם מאיימים בגלוי להפיל את המשטר באיראן כבר יותר מ־25 שנה — זה שווה ערך, בעיניי, למה שאנחנו טוענים שאיראן אומרת כלפינו. הרטוריקה של איראן לא מתקיימת בוואקום. מדובר בפינג־פונג מתמשך בין שתי מדינות עוינות, שכל אחת מהן שואפת, לפחות רטורית, לערער או להשמיד את המשטר של השנייה".
מהיכרותך את החברה האיראנית, אתה סבור שהעימות המלחמתי, שהסתיים השבוע, היה יכול לשנות את המשטר באיראן?
"המעורבות המלחמתית של ישראל או ארצות הברית כנראה לא תוביל לשינוי מהותי בגישת האיראנים למשטר. המשטר באיראן איננו פופולרי, בלשון המעטה ובאופן קיצוני. זה מסביר, למשל, את הצלחת המודיעין הישראלי בהחדרת סוכנים — משום שיש שם לא מעט אנשים שמוכנים לשתף פעולה. אבל כמו שקורה כמעט בכל מקום בעולם, כולל בישראל — כשיש מתקפה חיצונית, גם איראנים שמתנגדים למשטר ייטו להתלכד סביבו ויתייצבו מאחורי המנהיגות. כל עימות או משבר כזה רק מחזקים את אחיזת המשטר בחברה.
"בניגוד להרבה פרשנים למיניהם, אני לא מוכן להתנבא. כחוקר אחראי אני לא יכול לומר לך מה יהיה — המצב כרגע כל כך דינמי ונזיל ואין שום פרספקטיבה ברורה, כך שאין דרך לדעת. אני יכול רק לומר שהניסיון ההיסטורי מלמד שבסופו של דבר הפלת פצצות על אוכלוסייה וירי טילים עליה לא מביאים שלום והבנה. זה בדיוק מה שקרה כשסדאם חוסיין פלש לאיראן ב־1980. מה הוא השיג? איחוד שורות. החברה כולה התגייסה להגנת המולדת ולשמירה על הכבוד הלאומי.
"מדינת ישראל היתה צריכה להבין את זה בעצמה מזמן. הרי מה קרה ב־1982? הניסיון הישראלי להשליט את בשיר ג'ומאייל בלבנון הסתיים במותו, והמדינה הפכה לחזבאללנד. סוף ידוע מראש".
אבל בסוריה נראה שזה הצליח. המשטר הופל ולפחות כרגע יש שם גישה יותר פייסנית כלפי ישראל.
"בסוריה היתה מלחמת אזרחים. לא מדינת ישראל היא זו שהקימה את המשטר או כפתה אותו על הסורים. אי אפשר להשוות את זה למצב באיראן.
"האיראנים רואים בישראל מדינה קולוניאליסטית, אלימה ותוקפנית. התדמית הזו מושרשת עמוק, לא רק בזיכרון ההיסטורי הישיר, אלא גם במיתוסים שהצטברו במשך השנים, בין שיש להם קשר ישיר לישראל או לא. ולכן חייבים להבין שאין סיכוי שמשטר שיקום באיראן 'על כידוני צה"ל' יוכר כלגיטימי בעיני החברה האיראנית. זה פשוט לא יקרה".
