ילדה בת 10 הולכת לבדה לבית של גבר צעיר. היא חושבת שהיא מכירה אותו היטב, משום שבמשך כמה שבועות הוא ביקר אותה, ותמיד היה מנומס וידידותי. הוא התעניין בה, הבהיר שאכפת לו ממנה, ושאם רק תבוא איתו, הוא יוכל לשמור עליה ועל חבריה מפני המפלצות שמאיימות לפגוע בהם. היא מאמינה לו. היא יודעת איך קוראים לו, היא רואה אותו כל כך הרבה פעמים ושומעת אותו שוב ושוב חוזר על הבטחתו. והוא משדר ביטחון. הכל יהיה בסדר אם תקשיב רק לו, ולא לקולות אחרים — ודאי לא לקולות שאומרים לה שהוא מסוכן. אפילו שהם צודקים. כי אותו מושיע נדיב הוא לא רק מי ששלח את המפלצות לעולם, אלא גם בעצמו מפלצת־על נוראה במיוחד.
את המניפולציה הזו מפעיל הנרי, הנבל המרכזי בסדרת האימה המצליחה "דברים מוזרים" (נטפליקס) של האחים מאט ורוס דופר, שעונתה החמישית והסופית עלתה לאחרונה. בסדרה, חבורת נערות ונערים ושני הורים מעורבים הם היחידים בעיירה הוקינס שמבינים עם מי יש להם עסק, ומה גודל הסכנה שנשקפת לעולם. הם מכנים את הנרי Vecna, על שם מכשף חי־מת מפלצתי ורב־עוצמה מהמשחק "מבוכים ודרקונים", ובדומה לאותו נבל מיתי גם הנרי, שמתקיים ושולט ב"העולם ההפוך" שמתחת לעיירה, הפך בנסיבות טראומטיות ליצור מסוכן, נקמני ותאב שליטה. הנרי לא יבחל בשום אמצעי כדי לצבור עוד ועוד כוח: הוא רוצח אנשים, חוטף ילדים, שוטף את מוחותיהם ומנצל אותם כדי לצבור עוד כוח.
בעונה החדשה וקנה יוצר קשר עם 12 ילדים ובמשך שבועות רבים בונה אמון מולם: הוא מופיע בפני כל אחד מהם כשהוא מסורק ומעונב, מטה אוזן קשבת לדבריהם, ממלא את ביתו בדברים שהם אוהבים, כמו פנקייקס, בגדים ואלבומי פופ, ומציג בפניהם דמות סמכותית, אך בגובה העיניים, לא כמו שאר המבוגרים בסביבה — בדומה לדמויות של מנחי תוכניות ילדים בסגנון מיסטר רוג'רס. בהתאם, הילדים מכנים אותו Mr Whatsit, על שם דמות אהובה מספר ילדים.
אבל וקנה לא מעוניין בטובת הילדים, אלא בכוח. לכן כדי לשמר את שליטתו בהם הוא גם דואג ללבות את מקור הסבל שלהם. כך, בעונות הקודמות הוא הקפיד לחטוף ילדים שעברו טראומה אישית או משפחתית וסובלים ממצוקה נפשית, ואז השתמש בכך לצרכיו: לנערה עם הפרעת אכילה הוא הציג חזיונות של אוכל רקוב; לנער ששרד תאונת דרכים קטלנית שהוא גרם לה, הוא הציג מראות מחרידים של חבריו המתים במכונית הבוערת; ולנערה שאחיה מת הוא הראה אותו כחי־מת, כשהוא אומר דברים שמחזקים בה את תחושת האשמה.
וקנה משקף היטב את המנהיגים הפופוליסטיים של ימינו: הוא עובד חזק על התדמית שלו, כי היא מה שקונה את הקהל, בעודו פועל אך ורק למען טובתו האישית. וכדי לשמר את כוחו הוא מלבה פחד, לוחץ על הנקודות הכואבות, מזכיר שוב ושוב את החרדות הקולקטיביות והפרטיות של נתיניו וממציא מטרות שווא שיסיחו את דעתם — הכל כדי לשתק כל דיון על מקור הטראומה ואחריותו האישית לה.
הנבל וקנה מתנהג כמו מנהיג פופוליסטי: הוא עובד חזק על תדמיתו, כי היא קונה את הקהל, אך פועל אך ורק למען טובתו האישית. וכדי לשמר את כוחו הוא מלבה פחד וממציא מטרות שווא
אם בעונות הקודמות וקנה התמקד בצעירים שעברו טראומה אישית, הרי שבעונה הנוכחית הוא מתמקד ב"סתם" צעירים. אלא שכל מי שגדל בעיירה הזו, אחרי שנים שווקנה משליט בה טרור מאחורי הקלעים, הוא בהגדרה ילד שחי בצל טראומה קולקטיבית, לחץ תמידי ואימת מוות קבועה — רק בעונה הקודמת וקנה פער בור ענקי באמצע העיירה, מה שהכניס אותה להסגר צבאי עם נוכחות מסיבית של חיילים. הילדים שגדלו לתוך מציאות של פחד אינסופי לא יודעים שיש אפשרות לחיים בלעדיו, ולא יודעים שיש מי שהביא למצב הזה — אותו איש שיש לו מספיק כוח וכריזמה כדי לשכנע אותם שהוא בעצם המושיע שלהם.
אבל לא הכל אבוד. לפחות לא ביקום של "דברים מוזרים". הכוח להתנגד לשטיפת המוח הנצלנית מגיע ממי שפקחו עיניים והבינו את המניפולציה. בין שאלו מגיעים מקבוצות השוליים בחברה (קווירים, נשים ושחורים) ולכן יכולים לערער יותר על מוסכמותיה, ובין שאלה שגרירי הרציונליות — חנונים ועיתונאים, שמתעקשים לחקור ולהבין את המנגנונים שמפעילים את העולם. הם אלו שחוברים יחד ומתוך הכרה בכאב שלהם מתקפים את הזהויות שלהם ומוצאים את היכולת לסרב להשתלטות של וקנה על התודעה שלהם ולחשוף את שקריו.
הדרך להשתחרר ממנהיג פופוליסטי ורעיל היא תמיד להטיל ספק בהכל. גם מנהיג שהילך עלינו קסם ואולי אפילו עשה דבר או שניים מוצלחים יכול לאבד את דרכו או פשוט להתגלות כמי שפעל למען האינטרס הציבורי רק כשהוא התיישר עם האינטרס האישי שלו. כדי להשתחרר ממנו אנחנו חייבים קודם כל להכיר במניפולציה — לקשר בין מי שתמיד מבטיח לנו את אותן הבטחות, מאיים את אותם האיומים ומזהיר אותנו מכל גורם מסייע אחר חוץ ממנו, בזמן כשהדברים האיומים קורים דווקא במשמרת שלו. הדרך לשם עוברת בהטלת ספק, בלשאול תמיד למה — כמו מדענים או אפילו סתם ילדים סקרנים, רק לא להיות עדר של כבשים.
