אתה עובד בלילות?
"כן, כבר 39 שנה. עד 1994 המשמרת היתה מ־3:00 עד 7:00, היום היא מ־21:00 עד 2:00 בערך, תלוי בפקקים ובכמות הזבל באותו הלילה. בחמישי חיפה מפוצצת במבלים, אז יש יותר פקקים ויותר זבל, ובשישי אנחנו לא עובדים, אז במוצ"ש יש כמות כפולה של זבל. אני יוצא לעבוד ב־20:00 וחוזר סביב 3:00".
ואז אתה הולך לישון?
"לא מיד. אני יושב כמה דקות בפינה שלי — מרפסת שסגרתי ויש בה טלוויזיה, ספה וקמין. אחר כך אני מתקלח, וחוזר לפינה עד התפילה, ב־5:00. אם אני אלך לישון יהיה לי קשה להתעורר לתפילה, אז אני בינתיים בטיקטוק וביוטיוב, רואה סדרות ערביות ואת 'נוטוק' של ערוץ 12, עד שאני שומע את המואזין. ואז אני מתפלל בפינה שלי, חמש דקות, והולך למיטה לישון. במלחמה הייתי מחכה למבזק החדשות של 6:00 בטלוויזיה ורק אז הולך לישון, היום אני במיטה מיד אחרי התפילה".
וכמה שעות אתה מצליח לישון ככה?
"ארבע־חמש שעות, לפעמים יותר. זה מספיק לי. לפני 20 שנה הייתי זקוק ליותר, היום העבודה שלי פחות פיזית, ואני כבר איש מבוגר, ופחות צריך לישון, אבל אני עושה גם שנ"צ, אחרי ארוחת הצהריים, שעה־שעה וחצי".
מה אתה עושה בעבודה?
"אני המפעיל של הדחס. חוץ ממני יש נהג ועוד שלושה פועלים שאוספים את הזבל, מה שאני עשיתי כשהייתי צעיר יותר. אני כמו מנהל העבודה, שומר על הבטיחות של הצוות".
עד מתי תמשיך לעבוד?
"כל עוד הבריאות מאפשרת לי. מה יש לי לעשות בפנסיה?".
יש יתרונות בעבודה בלילות?
"אין לחץ לקום בשעה מסוימת, כמו רוב האנשים, ואין לי פקקים בדרך לעבודה וחזרה".
אבל אתה חי בזמנים שונים משאר המשפחה. איך זה מסתדר?
"אחרי כל כך הרבה שנים התרגלנו לזה. יש הרבה אירועים שאני מפספס בגלל העבודה, אבל אם זה אירוע שאני חייב להגיע נותנים לי חופש. אם אשתי או הילדים צריכים משהו דחוף בזמן שאני בעבודה, הם יורדים לאח שלי שגר מתחתינו. בשלוש לידות של אשתי אחי היה צריך לקחת אותה לבית חולים כי עבדתי. כל פעם שהוא לקח אותה יצאו בנים, וכשאני לקחתי אותה יצאו בנות".
שעות השינה שלך מתהפכות בשבתות ובחגים?
"בערבי חג אנחנו עובדים בצהריים, מ־12:00, ואז יוצא מצב שמסוף המשמרת של הלילה שלפני ועד המשמרת של ערב החג, אני לא ישן בכלל, אחרת לא אצליח לקום לעבודה. אבל זה קורה רק כמה ימים בשנה. בימי שישי אנחנו לא עובדים, ואני קם סביב 9:00, כדי להתארגן ללכת למסגד. צריך להתרחץ, להתגלח, לשים ריח טוב. כשחוזרים יש ארוחה משפחתית גדולה בבית של אבא שלי, עד הערב, אבל אחריה אני לא ישן, אני כבר לא יודע לישון בלילות, אולי קצת מנמנם בחצות אבל למיטה אני הולך כרגיל, אחרי התפילה בבוקר. אחר כך אני בפיג'מה כל השבת, כמעט שלא יוצא מהמיטה, עד המשמרת של מוצ"ש".
אתה ישן טוב בדרך כלל?
"כמו תינוק. אבל כמו אצל כל אדם, יש תנודות בגלל הדאגות הרגילות — על המשפחה, על המצב במדינה, דאגות כלכליות".
היו תקופות שבהן לא ישנת טוב?
"באוגוסט 2020 פרצה מלחמה בין שתי המשפחות הגדולות בכפר, משפחת ריאן והמשפחה שלי, עכרייה־ג'מל. היא נמשכה ארבעה חודשים, ובהם כל אדם עם שמות המשפחה האלה חי בסכנה ממשית, גם אם הוא אדם כמוני, שכולם מחבבים. מ־20:00 אף אחד לא יצא מהבית, כי פשוט ירו על כל מי שהסתובב. בקושי אכלנו, כמעט לא ישנו, ואם כבר ישנתי היו לי סיוטים שזורקים עלינו פצצה ודברים כאלה. נגרם לכולם הרבה נזק נפשי וכלכלי, שרפו את הבניין שלנו, שבניתי עם אחי, שתי הקומות שלו נשרפו כמעט כליל, בשתי הקומות שלי היה נזק של 50 אלף שקל. ארבעה חודשים גרנו אצל קרובים. בהמשך שרפו את האוטו של הכלה שלי, ואז התקנתי בבית מצלמות אבטחה, כמו כל השכנים. זה לא ממש עזר — בהמשך שרפו גם את האוטו שלי. עד היום אני כל הזמן עם עיניים על המסך של המצלמות. היו ימים שלא יכולתי להגיע לעבודה כי הייתי צריך להישאר בבית לשמור על המשפחה, וכשכן הלכתי לעבוד כל הזמן הייתי מסתכל מעבר לכתף לראות שלא עוקבים אחרי".
מה יש לך על השידה ליד המיטה?
"כשעישנתי שלוש קופסאות ביום היו לי מאפרה וסיגריות. עכשיו יש רק עכבר שמחובר למסך של מצלמות האבטחה שאני רואה מהמיטה. חוץ מזה אני לא צריך כלום — אם אני רוצה לשתות אני קם למטבח, ואם אני לא מצליח לישון אני עובר לפינה שלי".
