"תמיד כששואלים אותי מה אני עושה בעצם חוץ מלכתוב בפייסבוק, אני מגמגם לרגע וחושב מה בעצם אני אמור לענות, ואז נזכר בתשובה שתמיד אני חוזר עליה, אני אומר 'אני אבא ועקר בית' ואז מחייך כאילו אמרתי משהו מדהים עכשיו, ואומרים לי 'וואו אחי, איזה מדהים', ואני אומר 'כן, אם יש משהו שאני באמת מכיר תודה עליו בעובדה שנולדתי לבית מאוד אמיד, שלא לומר מאוד עשיר, את העובדה שקיבלתי את הזכות הזו שמאפשרת לי להיות אבא במשרה מלאה'. ואומרים לי 'מדהים, אחי, מדהים', ובא לי קצת להקיא מעצמי, כי אולי די לחזור על הסיפורים האלה שאתה מספר לעצמך, הם מרקיבים בך כמו תפוח מורעל... הרי האבהות הזאת נגסה בי הרבה... יש לי משהו סדוק במרכז אבהותי. סדוק בתחת שלי, דורון, האבהות הזאת עשתה לך רק טוב... המשפחה נתנה לך את המסגרת היחידה אי פעם שהיה לך טוב בה".
הקטע הזה, שלקוח מפוסט של דורון המבורגר מאוגוסט 2020, אינו חריג או חד־פעמי. זו פיסה קטנה מתוך רצף כמעט יומיומי של טקסטים ארוכים וחשופים שהמבורגר (42) מפרסם בפייסבוק כבר קרוב לעשור, ובהם הוא מתעד את חייו האישיים כמעט ללא מסננים: הורות, זוגיות, כסף, המון כסף, אשמה, בושה, אבא עשיר, אמא. לכאורה זה אינו ייחודי, אינספור אנשים מתעדים את עצמם באופן חשוף ברשת ומדברים על חייהם לעיני כל. אבל מעטים מאוד מהם הם הבן של יאיר המבורגר - מבעלי השליטה בקבוצת הביטוח והפיננסים הראל, מיליארדר, אחד מאנשי העסקים העשירים בישראל ובעיקר הדיסקרטי שבהם. אדם שכמעט לעולם אינו מתראיין או אפילו מדבר בפומבי, ומעיד על עצמו שלהישאר מתחת לרדאר זו מבחינתו מדיניות. והנה, הבן שלו, בצעד שקשה שלא להבחין בהתרסה שטמונה בו, שופך את כל חייו, תחושותיו ומחשבותיו במרחב הפומבי.
"כששואלים אותי במה אני עובד", כתב המבורגר הבן בפוסט מאוקטובר 2023, "אני אומר ש'אני מגיע ממשפחה מאוד מאוד אמידה'... יש כאלו שטורחים לברר על איזו משפחה מדובר, ואז אני עונה 'המבורגר, מהביטוח'. אני אף פעם לא יודע מה לענות על השאלה הזו, כי עבודה אף פעם לא התקשרה לי לכסף, נולדתי אל תוך כספת, ומעולם מה שהרווחתי מעבודות לא התקרב למה שהגיע איתי מהבית. ושלא יישמע לרגע שאני מתלונן, אבל אני רק רוצה לומר שזה מורכב לפעמים לראות חברים זוחלים בין עבודות כדי לגמור את החודש, בעוד שאתה עובד בלגדל את הילדים שלך. אתה שואל את עצמך איך עובד כל הסיפור הזה עם הכסף".
"אף אחד מהילדים לא היה קרוב להמשיך את האימפריה של אבא. אבא לא עשה דבר כדי לקרב אותנו לעבודה שלו. בחיים לא ראיתי אותו עובד כי הוא לא היה בבית. הוא אף פעם לא לקח אותי למשרד, וגם בבית היה ממשיך לעבוד. העבודה היתה משהו שהוא עושה לבד, ואני לא חלק ממנו"
5 צפייה בגלריה
ההורים יאיר ואילנה (משמאל), עם אחיו של יאיר גדעון המבורגר ואשתו חנה. הפכו סוכנות ביטוח קטנה לאימפריה ששווה כמעט 30 מיליארד שקל
(צילום: אוראל כהן)
5 צפייה בגלריה
יאיר לצד אחותו, נורית מנור, ואשתו אילנה. הסבא קיבל את סוכנות הביטוח ובתמורה התחייב לטפל בבן של הבעלים שסבל ממוגבלות עד יום מותו
(צילום: פז בר)
"נראה לי שאני משחק בקקה"
בפגישה עם המבורגר קל לזהות שהוא מבקש להסתיר את היותו בן עשירים. הג'ינס המהוה, החולצות המחוררות, הפלנל המשובץ, כובע הצמר, הבית בפרדס חנה – כל אלה אינם בחירה אסתטית אלא עמדה, הצהרה של "אדם מן היישוב". קבענו להיפגש בביתו, אבל ברגע האחרון הסיט את המפגש לבית קפה, ואחר כך לגינה ציבורית. רק כשמתחיל לטפטף הוא נכנע ומוביל אותי לביתו, כמעט בעל כורחו. השאלה שלי על הבית מביכה אותו. "כן, יש לי בית גדול ויפה של אדם עשיר", הוא אומר, ומיד נסוג לתוך עצמו. בסופו של דבר הוא מכניס אותי רק לסטודיו שלו. הדבר היחיד שם שמעיד על עושר הוא כורסת איימס מקורית. מעבר לה הכל מאופק ולא מנקר עיניים. הוויטרינה פונה לגינה רחבת ידיים ומטופחת, ובחצר נבנה צריף שעדיין אין לו ייעוד.
בשלב כלשהו הטלפון מצלצל. מישהו מחברת הביטוח הראל שמנסה לחדש לדורון פוליסה. הוא מסביר שאין צורך במאמצי השכנוע כי יסכים בכל מקרה. החברה הרי שייכת למשפחה שלו. "בדרך כלל", הוא אומר, "הם אפילו לא יודעים שאני הבן של הבעלים".
אז אתה לא מתמקח?
"יש לי בדיחה תמידית, אבל היא אמיתית וגם כתבתי על זה: כשאני הולך לשוק ורואה כיסא נגיד ב־100 שקל, אני אומר למוכר 'תן לי את זה ב־200 שקל, רק אל תתמקח איתי'. אני בחיים לא אוריד את המחיר, בחיים לא אגיד 'תן לי את זה ב־50'. בחיים לא עשיתי את זה".
למה, כי יש לך כסף?
"כי נראה לי שאני משחק בקקה. אני לא מבין את המשחק. חסר לי האיבר הזה בגוף. רוב האנשים הולכים בעולם עם הדבר הזה, הצורך לעשות כסף הוא דבר שהם קמים אליו כעובדת חיים. הם צריכים להביא אוכל לשולחן, או מה שזה לא יהיה, וזה מה שהם צריכים לעשות. לעגל פינות לפעמים, לבלוע צפרדעים, והם צריכים לעשות דברים שהם לא טובים בהם, והם צריכים להיות כלבויניקים, והם צריכים לעשות מה שהם צריכים בשביל להתפרנס".
ואתה?
"אני בעמדה כזאת – ואני יודע שהיא מפגרת - שאני שואל את עצמי בסוף היום 'בואנה, מה כואב לי על ה־100 שקל שלו?' אם הוא רוצה 100 שקל על הכיסא הזה, למה שאני אתמקח? יאללה, שייקח 100 במקום 75, מה כואב לך? תן לו 100 שקל, לפחות זה כאילו אתה מביא לו משהו הביתה. התפיסה הזאת של 'לי זה לא משנה ולו זה יכול לעזור' היא כל כך עמוקה אצלי, ולא רק כשאנחנו מדברים על 25 שקל".
מאז ומעולם זה היה כך אצלך?
"זאת היתה הנטייה הראשונה, העמדה הראשונית שלי מול הדבר הזה. אומנם זה קצת משתנה, אבל גם כשאני מנסה לשנות את זה אני שואל את עצמי 'מה אתה עושה עכשיו? על מה אתה מתמקח? על מה אתה מכניס את עצמך לפינה הזאת?'".
אין לך תחושה שמנצלים אותך?
"אני לא אוהב את התחושה שהם מנסים לדפוק אותי. זה כאילו מין חיים קצת אלימים. יש בזה משהו מאוד מבלבל עבורי. אתה שואל למה זה ככה? התשובה היא שאני לא יודע. אבל אני יכול להגיד לך שכל האחים שלי אותו דבר. אני לא רוצה לדבר בשמם, אבל כולם על אותו עניין. כאילו משהו ביכולת לעסוק ולעשות עסקים – הוא לא קורה".
"עבודה אף פעם לא התקשרה לי לכסף, נולדתי לתוך כספת, ומעולם מה שהרווחתי מעבודות לא התקרב למה שהגיע איתי מהבית. אני לא מתלונן, רק רוצה לומר שזה מורכב לראות חברים זוחלים בין עבודות כדי לגמור את החודש, בעוד אתה עובד בלגדל את הילדים שלך"
5 צפייה בגלריה
קמפיין של הראל. "כשהם מתקשרים לחדש פוליסה אני תמיד מסכים, הם אפילו לא יודעים שאני בן של הבעלים"
(צילום מסך מתוך Youtube)
"לא יודע לעשות מה שהוא עושה"
את האימפריה העסקית של משפחת המבורגר הקים הסב, ארנסט המבורגר, ציוני רוויזיוניסט ומתאגרף, שהגיע לישראל מפרנקפורט ב־1932 כדי להשתתף במכביה הראשונה, ונשאר. הוא פתח בחיפה מפעל קטן לכפתורים, סגר אותו, עבר לתל אביב ונישא למרגוט, שעלתה מברלין ערב מלחמת העולם השנייה. בני הזוג נכנסו יחד לעולם הביטוח דרך סוכנות מקומית קטנה, שבעליה העביר להם לפני מותו בתמורה להתחייבותם לטפל בבנו שסבל ממוגבלות עד יום מותו.
לפריצה העסקית הגדולה אחראי הדור השני. ב־1975 יאיר המבורגר, אביו של דורון, שהיה אז בן 29 בלבד, המיר את רישיון הסוכנות לחברת ביטוח עצמאית והקים את הראל. החברה החלה לפעול בקנה מידה חדש לגמרי, עם אסטרטגיית צמיחה שהתבססה על רכישות ומיזוגים והרחבת הפעילות לביטוח כללי, חיים, בריאות, פנסיה וגמל. כיום הראל, שהונפקה בבורסה ב־1982 לפי שווי של 32 מיליון דולר, נסחרת לפי שווי של כ־29 מיליארד שקל, שנייה בשווייה רק להפניקס. בניו של ארנסט, האחים יאיר וגדעון המבורגר ונורית מנור, מחזיקים בכ־45% ממניות החברה, ששוות כ־13 מיליארד שקל.
לפני כחודשיים, בריאיון נדיר בפודקאסט "ההחלטה" של לילך אשר־טופילסקי, אמר יאיר המבורגר (80) שחמשת ילדיו לא שולבו בעסק בעקבות החלטה עקרונית שקיבל. כשאני שואל את דורון אם אפשר לומר שהוציאו אותו ממסלול הירושה הניהולית, הוא עונה, שלא כהרגלו, קצת בעקיפין ובאופן זהיר: "אם תשאל את אבא שלי, מבחינתו הוא החליט שהדור השלישי הוא תמיד נקודת שבר. שלב שבו הקשרים המשפחתיים כבר לא חזקים מספיק ומתחילים מאבקים על ירושה, תפקידים ושליטה. לכן, כך הוא רואה את זה, אף אחד מהילדים לא המשיך. זו תהיה התשובה שלו, והוא כתב ספר אישי על החברה והמשפחה וזה כתוב בו".
ומה אתה חושב?
"כל תשובה שאתן נוגעת ישירות בנרטיב שהוא בונה שם. זה נרטיב מאוד מסוים, ואם אסביר לך למה אני חושב שזה קרה (שהילדים לא שולבו בעסק — א"ל), תקבל תשובה שונה לגמרי וזה ייצא כמעט כערעור עליו".
אבא שלך קורא את הפוסטים שלך?
"לא. אין לו פייסבוק. אמא שלי דואגת לעדכן אותו מדי פעם. הוא כן ביקש ממני לקרוא את הספר שהוא כתב, "94% מזל", וקראתי".
ו...?
"זה ספר נחמד מאוד. הוא בן 80, ונמצא בשלב שבו הוא מבקש לסכם את חייו. הספר כתוב בצורה קלילה, מלא אנקדוטות וסיפורונים קטנים, כמעט חינניים. הוא בונה בו דמות מאוד מסוימת של עצמו: של אדם שבנה אימפריה, אדם מצליח במיוחד, עם אינטואיציות חדות, חריפות מחשבה, פתיחות לשינוי, והבנה מתי צריך להשתנות ומתי להישאר שמרן. הוא אדם מוכשר, עם חושים טובים מאוד, שמחזיק את הסיפור שלו באופן שמתאים למציאות שהוא עצמו יצר".
אז בוא נשאל ישירות, למה לא המשכת את דרכו של אבא באימפריה?
"אף אחד מאיתנו, כל האחים והאחיות, אפילו לא היה קרוב לזה. הכי קרובה היתה אחותי, שלמדה כלכלה ומינהל עסקים, אבל גם היא לא התקרבה לביזנס של הביטוח והיום היא בכלל מטפלת באמנות. אם אתה שואל אותי בכנות, בלי סיפורים משפחתיים ובלי נרטיבים, מעולם לא באמת חשבתי על זה. היה איזה דיבור שאולי אלך לזה, אבל זה היה ברמה של פנטזיה. כמו אנשים שכל החיים אומרים שיום אחד ייסעו להודו, ובסוף זה לא קורה. זה נחמד כמחשבה, לא יותר מזה. ככה גם אני עם העסקים של אבא".
אבא לא בא ואמר "בוא, אני צריך אותך כדי שתירש את האימפריה"?
"אבא שלי לא עשה שום דבר כדי לקרב מישהו מאיתנו הילדים לעבודה שלו. בחיים לא ראיתי אותו עובד כי הוא לא היה בבית, הוא תמיד עבד (בריאיון בפודקאסט אמר יאיר: "יכול להיות שלא הקדשתי לילדיי מספיק זמן כי עבדתי מאוד קשה, אבל אני לא יכול להגיד שיש לי נקיפות מצפון"). הוא גם אף פעם לא לקח אותי למשרד שלו, אני יכול לספור על יד אחת כמה פעמים הייתי שם כל חיי. וגם כשחזר הביתה, הוא המשיך לעבוד. מבחינתי העבודה שלו היתה משהו שהוא עושה לבד ואני לא חלק ממנו. אז אני לא מבין כלום בפוליסות ביטוח או בכלכלה.
"כך שיש לי אלף ואחת תיאוריות שאני יכול לזרוק. אני יכול לכתוב סיפור ארוך על למה לא נכנסתי לחברה ולמה אף אחד מהאחים לא נכנס לחברה. יש המון סיפורים, אבל הנטייה שלי היא להשיב לך שמה שראיתי מאבא שלי, איך הוא עושה דברים ומה הוא עושה - זה לא אני. זה לא קשור אליי. אני לא יודע לעשות את זה, לא יודע".
"בלילה הראשון עם נח בבית חשבתי: 'זה הדבר הראשון בעולם שהוא לא שלי'. עד גיל 24 כל העולם היה שלי. יכולתי לדפוק לעצמי כדור בראש בכל רגע, ולא להשאיר כלום אחריי. יכולתי לעזוב הכל. ופתאום יש משהו שאני לא יכול לעזוב, לא יכול לדפוק כדור בראש, כי הוא צריך אותי"
5 צפייה בגלריה
המבורגר עם בת זוגו לשעבר קורין קיציס וילדיהם (מימין) נח, אוריה ולאה. "מסיבות של שנאה וכעס על העולם, הבאתי ילדים בלי שהיתה לי מחשבה לעשות את זה"
(צילום: אלה פוסטר)
"לעצור את הסערה לפני הפיצוץ"
"לפני שהתחילה הצרבת החרדתית שלי הלילה, היינו בסלון ואמרנו אני וזוגתי לצפות בפרק הראשון בסדרה 'מייקל'.
"איפה אתה רוצה לראות, פה או במיטה?" שאלה זוגתי.
"בטח במיטה" אמרתי.
"אבל שיהיה ברור שאני לא עושה עוד סקס", השליכה זוגתי בגסות.
"מי רוצה בכלל לעשות איתך סקס?!" השלכתי.
"יו איזה חצוף", נעלבה זוגתי, "עכשיו רק על העיקרון מזדיינים".
הכתיבה של המבורגר, בניגוד גמור לאיפוק של אביו, מאוד משוחררת. במשך השנים נוצרה אצלו שפה של תיעוד מתמשך, מעין מחשבה שנכתבת תוך כדי תנועה. הכתיבה שלו אינה מבקשת לייפות אלא להניח עובדות, תחושות וסתירות על השולחן. הוא כותב באותו טון על חוויות יומיומיות ועל מצבים חריגים, על גידול ילדים ועל התפוררות יחסיו עם אשתו, על רגעי חולשה ועל החלטות לא מחמיאות.
זו חשיפה שיטתית, מפורטת, כמעט עיתונאית, של חיים פרטיים שהופכים לחומר ציבורי. הצטברות הטקסטים בפייסבוק במשך השנים – מאות אלפי מילים - יוצרת פרויקט שמתפקד גם כתיעוד של עשור חיים וגם כניסוי ספרותי. במידה מסוימת, אם להיתלות באילן גבוה, כתיבתו מזכירה במשהו את פרויקט "המאבק שלי" של קרל אובה קנאוסגורד: עמידה ישירה מול היומיום, הימנעות מליצור היררכיה בין המשמעותי לשולי, ובחירה לחשוף הכל, גם כשזה לא נוח או מסבך את הכותב עם סביבתו.
ועדיין, עובדה אחת מעצבת את מסלול חייו וכתיבתו: המבורגר נולד עשיר. עושר שמאפשר חופש מוחלט, אבל גם מייצר קיפאון. הוא מודע לכך היטב. הפריבילגיה מאפשרת לו להישאר תלוי בין אפשרויות. לחשוב, לבחון, להחליט מחדש מה הוא רוצה להיות. בעוד שרוב האנשים נאלצים לדחוק הצידה קונפליקטים פנימיים כדי לשרוד כלכלית, המבורגר חי בתוך הקונפליקט ומעבד אותו בפומבי, בטקסטים שהוא מפרסם, שוב ושוב. החופש הכלכלי שלו הוא גם מקור העומק של הכתיבה, וגם המגבלה הגדולה שלה.
הוא מצהיר שהכתיבה, מבחינתו, איננה מלאכה אלא צורך. "אני שם את הלב שלי כשאני כותב. זה לא עניין של מקצועיות אלא של כנות. הכתיבה היא דין ודברים מתמשך עם עצמי, תהליך שבו המחשבה נבחנת תוך כדי תנועה והלב מונח על הדף לפני שהוא מוגן או מעובד. הדחף לכתוב מגיע ממקום של צורך, כמעט פיזי, להוציא, לסדר, להבין".
מה מניע אותך לכתוב בכנות וברמת חשיפה כה גבוהה, כמעט חסרת הגנות?
"כשהתחלתי הייתי אדם הרבה יותר סוער ממה שאני היום. הייתי בתוך מלחמה פנימית מתמדת, עם סערה בועטת ובוטה. היום אני הרבה יותר שקט, בעיקר מאז שהתגרשתי, אבל אז זה היה אחרת. הלחץ של הילדים, הזוגיות, החיים – כל זה דרש מוצא. משהו בפסיכה שלי ביקש לפרוק, והכתיבה היתה המקום שבו יכלו לצאת תחושות האשמה, האכזריות, האלימות, אבל גם העדינות והרוך והדריכות המתמדת. בתקופות מסוימות הכתיבה היתה בשבילי הישרדות, זירה שבה יכולתי לדבר, כי אחרת לא היה לי איפה".
ולמה הכל כל כך בהול ומתפרסם מיד, בזמן אמת, בפייסבוק?
"הפרסום המיידי היה חלק מהדבר עצמו, ניסיון לעצור את הסערה לפני שהיא מתפוצצת בפנים".
5 צפייה בגלריה
המבורגר מראיין את רון כחלילי לפודקאסט שלו. "הוא טען שאני לא מעורב פוליטית כי אני פריבילג אשכנזי שלא פגש קשיי השתלבות"
(צילום מסך מתוך Youtube)
"תג הייחוס האמהי מתאים לי"
המבורגר נולד ב־1984 בכפר שמריהו, לתוך עושר שלא דרש הסברים. בן זקונים במשפחה של חמישה אחים, שהתבגר בעולם שבו האימפריה כבר היתה בנויה. הכסף, במקרה שלו, לא היה יעד אלא נקודת מוצא. ילדותו, הוא מתאר, עברה בין הבועה של כפר שמריהו לתחנות שונות בבתי ספר שונים, בניסיון לצאת ממנה. "כילד הייתי מחונן", הוא אומר, "זה היה השם שלי, הילד החכם, הידען, שטוב במתמטיקה ומדעים. תמיד הרגשתי שאני יודע ומבין ומקדים את כולם. בכל מקום שהגעתי אליו, הווייב שלי היה שאני אהיה הכי חכם בחדר ואני אראה את זה. והיו לי הכלים לעשות את זה, זה העסיק אותי כל הזמן. אבל אני לא שם כבר המון שנים".
"המרכז המסחרי בכפר שמריהו הוא המתחם היחיד עלי אדמות שבו הייחוס שלי מתמצה בתואר 'הבן של אילנה'. בכל מתחם אחר אהיה תמיד 'הבן של יאיר', אבל אצל הירקן, במספרה או אצל ההוא מהנקניקים, אני קודם כל 'הבן של אילנה', והוא נעים לי, הייחוס הזה", כתב בפייסבוק ב־2018. "תרמיל נטל ההוכחה תואם למידותיי ומבלי למתוח חזה או להזקיף ראש נוכח שאלות כמו 'איך לא המשכת את אבא בחברה' או 'מה עושים עם תואר בספרות', אני צועד לי בגאון בהמולת 'המרכז' עם תג הייחוס האמהי שלי".
גם בצבא לא מצא עוגן. הוא התגייס בתקופת מבצע חומת מגן, אבל לא סיים את השירות. "זה לא היה פוליטי אלא משבר אישי. הפסקתי לאכול ולשתות. התפלפתי באמת", הוא אומר. אחר כך התחיל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שם נחשף לראשונה לשפה אידאולוגית של השמאל המרקסיסטי, וגם ממנה נסוג. הוא התחיל גם תואר שני, כמעט סיים, ואז עזב רגע לפני הסוף. שוב.
באותן שנים לא ניסה לבנות קריירה. הוא עבד בעבודות שכר מינימום, היה זבן בחנות המוזיקה האוזן השלישית בתל אביב, לימד תקופה קצרה כמחנך בחטיבת ביניים וחזר שוב ושוב למקומות שבהם כסף לא מגדיר את ערכך. "המשחק הזה של כסף לא קיים אצלי. חסר לי איבר – איבר הצורך להתפרנס. מעולם לא נדרשתי לעבוד כדי לכלכל את עצמי, ולא משנה כמה הייתי עובד, לא הייתי מגיע למה שקיבלתי מהבית. זה עניין שתמיד מעסיק אותי, משהו מורכב שלא נעלם".
אתה חוזר לזה שוב ושוב גם בטקסטים שלך.
"זה מעסיק אותי הרבה יותר ממה שאני כותב. ובעבר זה העסיק אותי אפילו הרבה יותר".
זה מעסיק אותך גם מול חברים שלך שלא עשירים כמוך?
"זכיתי בחברים טובים, וחלק מהם לא מהחתך הסוציו־אקונומי שלי. אני רואה אנשים שעובדים מאוד קשה, בשלוש ובארבע עבודות, רק כדי לסגור בקושי את החודש - וזה משגע אותי".
כלומר?
"אתה רואה בן אדם כזה ושואל את עצמך: אני יכול לעזור לו? למה לא? הוא חבר שלי. אם אתן לו הלוואה אז יהיה לו זמן לפגוש אותי. במקום לעבוד כל הזמן אני אוכל לראות אותו יותר".
עזרת פעם למישהו באופן הזה?
"כן, ואני לא מנסה להעיד על טוב לבי. עשיתי את זה כדי שיהיה לי יותר זמן לבלות עם אותם חברים".
"להתרחק מהמשפחה, שלי ושלה"
בגיל 24 חייו של המבורגר קיבלו תפנית. לו ולבת זוגו אז, האמנית והפודקאסטרית קורין קיציס, נולד בנם הבכור, נח. "אני לא חושב שבאופן וולונטרי הייתי מביא ילדים בגיל 24", הוא אומר בכנות. "מכל מיני סיבות של שנאה וכעס על העולם, תסכול ודיכאון, הבאתי ילדים בלי שהיתה לי שום מחשבה לעשות את זה. ואז הופיע ילד, ונאלצתי לעמוד מול הדבר הזה".
אולי להביא ילד בגיל 24 היה מרד בחברה הבורגנית האשכנזית הגבוהה שבה גדלת?
"לא. אני לא רציתי להביא ילדים, לא היתה לי שום שאיפה כזאת. זה לא היה מרד כי זה לא היה מתוכנן. זו פשוט היתה עובדה שהופיעה בחיים. ומתוך זה זרמתי והמשכתי. לא יצאתי חוצץ, לא עשיתי עניין. הייתי מאוד מאוהב, ובאותו רגע זה נראה הגיוני שפרי האהבה שלנו יתגלם ביצור. היו לי את האמצעים הכלכליים, ומשם המשכנו הלאה.
"אני זוכר שחזרנו מבית החולים עם נח, לילה ראשון בבית, ולפנות בוקר קמתי אליו וקרן אור נפלה על הפרצוף הקטן והמתוק שלו. הייתי לבד בחדר, עם טוהר של תינוק בן יומו, ופתאום עלתה לי מחשבה 'בואנה, זה הדבר הראשון בעולם הזה שהוא לא שלי'. עד גיל 24 כל העולם היה שלי. יכולתי לדפוק לעצמי כדור בראש בכל רגע נתון, ולא הייתי משאיר כלום אחריי. הייתי מוכן לעזוב הכל, משפחה, חברים, לכתוב איזה מכתב, וללכת. וכולם היו מקבלים את זה. ופתאום יש פה משהו שאני לא יכול לעזוב. אני לא יכול לדפוק לעצמי כדור בראש כי הוא צריך אותי עכשיו".
אחרי לידת נח המבורגר עזב את העבודות המזדמנות והפך במעבר חד לאבא במשרה מלאה. זו תקופה שגם היום קשה לו לדבר עליה. חמש שנים אחר כך הוא וקורין עברו לברלין, עם ילד נוסף, אוריה, שהיה אז בן חצי שנה בלבד ומכונה בפוסטים שלו "ינוקא". "ב־2012, במהלך מבצע עמוד ענן, יש לי ילד קטנצ'יק בן חודשיים בידיים, יש אזעקות ואני יוצא איתו לחדר המדרגות, ושם אני מבין שאני לא רוצה לגדל ילד באזעקות. אני רוצה שקט. אני רוצה להתרחק מהמשפחה שלי ומהמשפחה שלה", כתב.
בשנים שהעבירו בגרמניה - המדינה שממנה הגיעו סבא וסבתא שלו - נולדה גם בתם לאה, וזמן קצר אחר כך בני הזוג נקלעו למשבר זוגי. באופן לא מפתיע, הוא תורגם ליצירה וזכה לביטוי משפחתי פומבי: קורין יצרה את התערוכה "אמנות עקרת הבית", שעסקה בחוויה שעברה לאחר הלידה ובהידרדרות הקשר עם בן זוגה. המבורגר שיתף את קוראיו: "לכל אורך שלושת השבועות שהתערוכה שלה מציגה, נשאלתי על ידי אנשים חמודים איך זה מרגיש לי להיות מוצג כגבר שזוגתו הפסיקה להימשך אליו ומחפשת דרך להחיות מחדש את תשוקתה המינית אליו", כתב. "התשובה ששלפתי בתחילה היתה שלא אכפת לי... שזה לא מפריע לי. אלא שעם הימים הנוקפים התחלתי להרגיש פה ושם רגשות נחיתות והתחדדה לי איזו הבנה שזו למעשה תערוכת נקם על הפגיעה שחוותה אחרי שלאה שלנו נולדה, שיצאתי לחפש לי מגע וחיבה נשית כי זוגתי הבהירה לי שעמדת המגע והחיבה שלה מאוישת עד הודעה חדשה".
"מה רע לי? מה יגרום לי לצעוק?"
ניסיון ההשתלבות בגרמניה לא עלה יפה. "יש פה בברלין הרבה גרמנים שאני היהודי הראשון שהכירו בחייהם", כתב ב־2017. "אני טחון מבית, הדירה שאני שוכר פה היא באמת עצומה, בנוסף לזה חוסר החיבה שלי להתקלח התעצם מאוד פה בגרמניה, בה אני בקושי מזיע. השילוב בין שתי העובדות הללו מוביל רבים מאותם גרמנים לאשרר את הדעה הקדומה שלהם שיהודים הם עשירים מטונפים".
ב־2019 המשפחה חזרה לארץ והשתקעה בפרדס חנה. הפוסטים של המבורגר נעשו חשופים ואישיים יותר, וככל שהזמן עבר הוקדשו לסדקים שנוצרו בזוגיות. אחר כך הגיעה הפרידה, וגם קיציס הצטרפה לחשיפה הציבורית עם הפודקאסט הפופולרי שלה "פותחות הכל", שבו היא פורשת בלי מסננים את הפרטים האינטימיים ביותר של חייה.
מאז 7 באוקטובר המבורגר מעביר סדנאות כתיבה, בניסיון להפוך את המיומנות האישית שלו לכלי עבור אחרים. תחילה התנדב במסגרות של נוער בסיכון, במעון גילעם, בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל ועוד, ואחר כך עבר גם לסדנאות בתשלום, שמתקיימות בסטודיו בווילה בפרדס חנה. "אין לי הכשרה פורמלית, ועשיתי לעצמי סטאז', עברתי אלף סדנאות בשלוש השנים האחרונות, ובאיזשהו שלב נהייתי פשוט מאסטר בלהעביר אותן".
סוף סוף אתה מרוויח כסף.
"אני לא צריך את הכסף, יש לי מחויבות עמוקה למה שאני עושה. גם אין לי אג'נדה סדורה. אני לא מגיע עם תוכנית או הבטחה, ולא תמיד יודע מה אעשה. עובד עם מה שיש, מגיב וממציא תוך כדי תנועה".
לפני כחודש עלה לאוויר הפודקאסט שלו, "יושב על הגדר", הפוליטי מאוד, אולי בניגוד לציפיות. הקוראים של אלפי הפוסטים האישיים שפרסם לא יכלו לדעת מהם מהי עמדתו הפוליטית ולאיזה מחנה הוא שייך - ולא במקרה. הפודקאסט, הוא מעיד, נולד מתוך ניסיון לברר את ההימנעות שלו. אולי לא במקרה, המרואיינים הראשונים שלו, כל אחד בדרכו, הציבו מול המבורגר מראה שהנכיחה את מעמדו הפריבילגי והשתייכותו לאליטת עושר צרה אך רבת־עוצמה - גם אם הוא לרגעים חושב שיצא ממנה.
האורח הראשון היה הבמאי רון כחלילי, דמות מפתח במאבק המזרחי בישראל. "כחלילי טען שנמנעתי ממעורבות פוליטית בגלל שאני פריבילג אשכנזי מלומד, שלא פגש שום קשיי קבלה או השתלבות בחברה. כי באמת, מה רע לי? מה חסר לי? מה יגרום לי לצעוק?", כתב המבורגר לאחר השידור. בפרק השני של הפודקאסט התארח עוז סימינובסקי, קול בולט בציונות הדתית. הוא טען כי החילוניות, האינדיבידואליזם והפרוגרסיביות שמנחים את חייו של המבורגר אינם רק עמדה ערכית, אלא גם פריבילגיה פוליטית - כזו שמאפשרת תמיד להשאיר נתיב מילוט, כמו האפשרות לזנוח מאבק פוליטי ולהחליף אותו בירידה מהארץ לכפר ספרדי. בפרק שבו התארחה דריה שלייפר, יוצרת תוכן חוץ ממסדית, היא סיפרה על הרקע העני שממנו הגיעה כדי להסביר עד כמה התקוממה כששמעה פעם בן עשירים שתמך בהפגנות האלימות של השמאל בצרפת. "שלייפר לא ידעה שאני בן לאחת המשפחות העשירות בארץ", כתב המבורגר, "לא ידעה שגם אני, במובנים רבים, עונה בדיוק על הדמות שעליה דיברה".
מה גרם לך להתחיל את הפודקאסט? למתבונן מבחוץ זה נראה כמעט כמו הלקאה עצמית.
"אחרי 7 באוקטובר שאלתי את עצמי ברצינות מה אני עושה עכשיו. עד אז ישבתי על הגדר, ופתאום הרגשתי שאם לא ירדתי ממנה עד עכשיו, אז זה הרגע. המחשבה הראשונה היתה להתגייס למאמץ המלחמתי. התנדבתי, שתלתי, עשיתי דברים, אבל זה לא היה זה. די מהר הבנתי שאני לא באמת יודע לפעול ככה, ואז אמרתי לעצמי: רגע, במה אני כן טוב? אני יודע להקשיב, אני יודע לדבר, אני יודע לשאול שאלות. אז החלטתי פשוט לקחת אנשים שמעניינים אותי פוליטית ולהתחיל לדבר איתם. בלי יומרה, בלי אג׳נדה מסודרת. זה היה ממש יציאה מאזור הנוחות, תחום שאני לא באמת מבין בו עד הסוף ולא מרגיש בו חזק. ודווקא בזה היה משהו משחרר".
