למה את גרה בקרוואן?
"תמיד רציתי לשלב עבודה וטיולים כדרך חיים. אחרי הצבא עבדתי באבטחת טיולים ואחר כך הייתי קצינת ביטחון באוניות קרוז. בכל מדינה שעגנו בה הייתי רואה הרבה אנשים שחיים בקרוואנים. בניגוד לישראל, במדינות רבות הלינה בקרוואנים מוסדרת בחוק, יש חניונים עם חשמל ומים בתשלום וגם זכות לחנות בשטחים פתוחים. בנובמבר 2021 קניתי את הרכב הזה, פיאט דוקאטו 1987, שאני קוראת לו Dreamy. הוא עלה לי 100 אלף שקל, ושיפצתי אותו בעוד 50 אלף".
ומתי יצאת לדרך?
"בהתחלה עוד למדתי ועבדתי כשכירה במשרד, אז גרתי בבית ההורים ובסופי שבוע טיילתי בקרוואן. התכוונתי לסיים עם הלימודים והעבודה ואז לטייל בדרום עם חבר קרוואניסט, סער אליעד נורסקי, ובת זוגו, אבל יום לפני שעזבתי את המשרד סער, שהיה במילואים, נהרג מטיל בצפון. הדבקתי את מדבקת ההנצחה שלו על דרימי, והוא מטייל איתי בכל הארץ".
כמה זמן את כבר חיה רק בקרוואן?
"כמעט שנה. אורח החיים שלי מאוד גמיש היום, ואני יכולה לעבוד מכל מקום. בכל פעם אני חונה במקום אחר לאיזושהי תקופה, אחרי שביררתי עליו או אחרי סיור מקדים, ואם לא מתאים לי, או אם מגיעים אנשים ועושים רעש, אני קמה ונוסעת 20 דקות למקום אחר. המרחקים בארץ קטנים".
לא קלאוסטרופובי לחיות בקרוואן? הוא קטן.
"האורך, כולל הקבינה, כ־5 מטרים והרוחב קצת יותר מ־2 מטרים. יש כ־40 ס"מ בין המזרן לתקרה, אבל לי זה לא קלאוסטרופובי, ההרגשה היא שאני עטופה ומחובקת, כאילו חזרתי לרחם. כשדודים שלי ביקרו אותי כאן, דוד שלי אמר ששנים הוא לא ישן כל כך טוב. אני חושבת שבמרחב קטן אתה זז פחות, וכך גם מתעורר פחות".
יש כאן מקום לחיות עם בן זוג?
"הכי הרבה שיצא לי לחיות כאן עם מישהו זה שבוע אבל צריך לזכור שהגינה שלי היא כל העולם, תמיד יש לאן ללכת. הפנים והחוץ מאוד מעורבבים בקרוואן, אבל זה כל העניין — אני מרגישה את הבריזה, רואה את הכוכבים, העצים והים ושומעת את קולות הציפורים. לא הייתי רוצה שמישהו יגור איתי כאן פול טיים, אבל אני כן ארצה לשמור על הקרוואן ולטייל איתו".
איך את ישנה?
"אני נרדמת לקראת 23:00 וקמה סביב 8:00, ביקיצה טבעית. לפני השינה אני מפעילה את מנורת המלח, שמפיצה אור צהוב, עדין, מדליקה קטורת או נר ושותה כוס יין, כדי לסגור את היום ולהירגע. אני לא נוגעת בטלפון לפני השינה, ולא צופה בטלוויזיה. ואני לא מתעוררת מכלום".
מכלום? שום דבר לא מפריע לך לישון?
"אני לא יכולה לסבול כריות רכות או מזרן לא קשיח, או אור בחדר. ואני צריכה שלא יהיה עמוס — בחדר השינה אצל ההורים הייתי ישנה פחות טוב בגלל כל החפצים שהיו לי מול העיניים, עד שארזתי שתי מזוודות ענקיות של דברים מיותרים והעפתי אותם. בקרוואן לחיות בבלגן זו לא אופציה, והשקעתי המון מחשבה באסתטיקה ובתכנון נכון של המרחב המצומצם, לכל חפץ יש מקום, והכל סגור ומוסתר. הסדר הזה נותן לי נחת ועוזר לי לישון יותר טוב".
ומצב הרוח לא משפיע על השינה שלך?
"אצלי המיטה היא מקום מנחם — אם משהו רגשי קורה לי אני לא רוצה לצאת ממנה. הרבה חברות שלי לא מסוגלות להירדם בלי פודקאסט או סדרה, אבל אני עוצמת עיניים, חושבת כמה נעים הדובי הזה, איזה כיף לי בקרוואן, איזו זכות לחיות, ויאללה, לילה טוב. איבדתי חברים במלחמה והיו ימים שחשבתי מה אני עושה פה ואיך אפשר להמשיך, אבל אני משתדלת שאלה לא יהיו המחשבות האחרונות לפני השינה".
תמיד היית כזו חיובית?
"לא. בתיכון לפני השינה הייתי מוצפת במחשבות על הדברים הלא נעימים שקרו במשך היום. אבל למדתי שאני לא חייבת להדחיק את הרגשות עד שאני לבד במיטה ומצאתי דרכים אחרות לפרוק אותם — בספורט או בשיחה עם חברה או עם איש מקצוע, אם צריך. למעשה מאז התיכון — בצבא, באוניות — רוב הזמן ישנתי עם עוד אנשים בחדר, וכך תמיד היה עם מי לדבר".
ועכשיו לא מלחיץ לישון לבד כך בחוץ?
"אני לא לוקחת סיכונים — אני משתדלת לישון רק במקומות שבהם מישהו יוכל לשמוע אותי אם אקרא לעזרה, ויש לי מצלמות אבטחה. אני מרגישה מוגנת ובטוחה, ואני לא נותנת לפחדים לנהל אותי. ואני ממילא כמו מלון נייד, רוב הזמן מארחת בני משפחה או חברים".
ספרי על חלום שאת זוכרת.
"חלמתי שאני מחנה את הקרוואן על מין פטריית מלח בתוך ים המלח, ויוצאת ממנו לטייל. אני נכנסת למלון ומסתכלת עליו מהחלון, והוא איננו. אני חוזרת למקום שבו הוא חנה ופקיד נותן לי קוביית מתכת — זה הקרוואן שחזר ממכבש גרוטאות, ואני צריכה לחתום על צו פינוי. אני מתעלפת, וברגע הזה התעוררתי".
מה יש לך ליד המיטה?
"מנורת מלח, נר בתוך אבן אחלמה, קופסה לקטורת, רמקול והרבה קריסטלים לאנרגיה טובה. ובמיטה עצמה יש לי דובי שקיבלתי מחברת הקרוזים שעבדתי בה".
