המערכה הסתיימה, האיום נמשך: כך נבנה חוסן לאומי אמיתי
המערכה האחרונה מול איראן הציבה את ישראל בפני מציאות ביטחונית שעוד לא הכרנו בהיקפה ובעוצמתה. מאות טילים בליסטיים, כבדי משקל, נורו אל תוך ליבה של מדינת ישראל — לעבר ערים, מרכזי אוכלוסייה, בסיסים ותשתיות לאומיות. זו לא הייתה עוד הסלמה בגבול — אלא מתקפה כוללת שנגעה בכל אזרח במדינה.
התגובה האיראנית הגיעה על רקע המהלכים המבצעיים שנקטה ישראל מבעוד מועד, במטרה להסיר איום מתגבר ומתעצם על קיומה. ישראל הוכיחה את יכולותיה הצבאיות, המודיעיניות והטכנולוגיות באופן שאין עליו עוררין. מערכות ההגנה האווירית שלנו מנעו פגיעה רחבה בהרבה. אך גם לצד ההצלחה המרשימה הזאת, אי אפשר להתעלם מהמחיר הכבד.
הפגיעות לא פסחו על אף מרחב גיאוגרפי. תל אביב, חיפה, ראשון לציון, בת ים, נס ציונה, רמת גן, רחובות וערים נוספות — בכל אחת מהן נרשמו פגיעות ישירות במבני מגורים, בתשתיות אזרחיות חיוניות ובמרחבי חיים צפופים.
דווקא כעת, כשאבק הקרבות שוקע והמערכה מתייצבת, חשוב שלא נאפשר לשיח הציבורי לגלוש חזרה לשגרה מדומה. החוסן הביטחוני של ישראל איננו שלם אם החוסן האזרחי נותר פרוץ. המערכה מול איראן חשפה לכולנו — באכזריות ובבהירות — עד כמה רחוק המיגון האזרחי בישראל מלהיות ערוך לאיומי העתיד.
75% מהדירות בישראל נבנו טרם כניסת תקן החובה לממ"דים, ורובן המכריע אינן ממוגנות כראוי. זהו מספר עצום, הממחיש את גודל האתגר. אלפי מבנים ברחבי הארץ, הן בערים הגדולות והן ביישובים הקטנים, נבנו בתקן ישן, חלקם ללא ממ"דים כלל. מוסדות חינוך, בתי חולים, מרפאות קהילה, מוסדות סיעוד ובתי אבות — רבים מהם אינם מוגנים די הצורך. גם התשתיות הקריטיות לקיום רציף — חשמל, מים, תקשורת, בריאות — חשופות לפגיעות ישירות. אין כאן שולי ביטחון.
ולא מדובר רק באיום הטילים. מדינת ישראל יושבת על השבר הסורי-אפריקאי והסיכון לרעידת אדמה הרסנית הוא ממשי ויומיומי. כל מבנה שאינו מחוזק עומד בסיכון כפול: גם מפני טילים והדף, וגם מפני קריסה סיסמית בעת רעידת אדמה. האירועים האחרונים צריכים לשמש לנו נורת אזהרה כפולה.
הבנייה היא החזית השקטה אך הקריטית של ביטחון המדינה. בטון, פלדה ותכנון הנדסי מחמיר הם קו ההגנה האחרון כשכל המערכות האחרות כבר כשלו. במבנים שנבנו בשנים האחרונות לפי התקנים המחמירים — כולל חיזוק רעידות אדמה ומיגון הדף — ניכרה עמידות עדיפה. אך הפער בין המבנים החדשים לישנים הוא לעיתים תהומי. במלחמה הבאה, וכולנו יודעים שהיא תגיע, הפער הזה יעלה שוב בחיי אדם אם לא יטופל מעתה ובאופן מערכתי.
זו העת לרפורמה לאומית מקיפה במיגון העורף. מדיניות תחזוקה שוטפת אינה מספיקה עוד. יש להאיץ פרויקטי חיזוק והרחבת ממ"דים בכל רחבי הארץ. יש לחייב התקנת ממ"דים תקניים בכל בנייה חדשה. יש לשדרג מוסדות ציבוריים ובתי חולים כך שיוכלו להמשיך לפעול תחת מתקפות.
אחד המהלכים הדחופים ביותר הוא פישוט דרמטי של הליכי האישור בפרויקטים של פינוי-בינוי והתחדשות עירונית. יש לאפשר לוועדות המקומיות לאשר בעצמן תוכניות פינוי-בינוי, מבלי להידרש לאישור הוועדות המחוזיות או הותמ"ל. המנגנון הנוכחי מסרבל את התהליכים ודוחק יוזמות של התחדשות עירונית אל דחיות אינסופיות. אם מדובר בצו השעה, כפי שהצהירו קובעי המדיניות, כך בדיוק יש לנהוג.
אני קורא לממשלה להפסיק להסתפק בדיבורים. תוכנית חירום לאומית צריכה להיות מגובשת כעת, עם הקצאת תקציבים מיידית, חקיקה מלווה והסרת חסמים מוניציפליים וממשלתיים כאחד.
אם ננצל את הרגע הזה נכון — נוכל להפוך את המערכה הקשה להזדמנות היסטורית לבנות מדינה עמידה ובטוחה יותר. אם נשוב לשאננות — נשלם בעתיד מחיר כבד בהרבה.
ישראל הוכיחה כושר עמידה מבצעי, כושר תגובה ונחישות. כעת עליה להוכיח כושר מנהיגות אזרחית, תכנון קדימה ואחריות אמיתית לעורף.
אלי אביסרור הוא יו"ר ארגון הקבלנים בנגב ומ"מ נשיא התאחדות בוני הארץ
