דעה
כך בינה מלאכותית מחריפה את אי השיוויון
לפי מחקר ה-OECD, הגישה לכלים דיגיטליים ובינה מלאכותית המגדירה מחדש את חיינו, מושפעת מאוד מרמות הכנסה, השכלה, תעסוקה ומידת האמון במערכת. הדיגיטציה, שנועדה בין היתר לשפר צמיחה כלכלית, לפחות בשלבים הראשונים של למידה, אינה נחלת הכלל, כך שהיא מרחיבה את הפערים
כמו כל מהפכה, גם הדיגיטציה פשטה במהירות רבה לחיינו ואנו שואלים את עצמנו לפעמים איך עד לפני כמה שנים הכל היה מסובך כל כך...
אנו רגילים לתאר ולמדוד את רווחת חיינו במונחים של ביטחון מזון, ביטחון תעסוקתי, מצב רפואי ואיכות חיים. אין ספק כי גם לסביבה הביטחונית השפעה של ממש כפי שכולנו יודעים וחווים.
אולם, הגיע הזמן להרחיב את ההגדרה ולהתייחס גם למעורבות הגדלה והולכת של הדיגיטציה בחיינו. כמעט כל פעולה חיונית שאנו עושים כיום קשורה בדרך זו אחרת למהפכה הטכנולוגית שהעולם עובר ואנו נתקלים בה יום יום. לדוגמא, אם לא תרצו לקרוא את כל הטור הזה, תוכלו לבקש מ-AI לתמצת לכם אותו. איי רסט מיי קייס.
במחקר שפורסם לאחרונה באתר ה-OECD ביקשו לבדוק אם השינוי הזה באורח חיינו גם משפר אותם. הם התלבטו בין התועלת ממנו – קישוריות שגורמת למשימות להיות קלות יותר לביצוע ומקנה יותר זמן פנוי – לעלות – במונחי בריונות רשת וחדירה לפרטיות – ולבדידות – הקשורה לעצם העבודה מרחוק, שהיא נגזרת דיגיטלית. הם מצאו כי לאלו ששמו דגש על התועלות היה רוב קטן על פני אלו שציינו את המגרעות.
"מה אמרנו על זמן מסך?" שואל הנער שזה עתה הוציא רישיון נהיגה את הוריו בתשדיר שירות שרץ בטלוויזיה. אני חושב שזו דוגמא מצוינת להתארכות הזמן שלנו מול המסכים. כשאני חוזר הביתה מיום עבודה של מסכים אני מתחיל שעות בית של... מסכים. אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה איכות חיים. גם מחוץ לבית, כשאני רץ בחדר הכושר למשל, אמנם אני מקפיד שהסלולר לא יהיה איתי, אבל יש מסך טלוויזיה מול הפנים. רבים מאלו שרצים לידי מסתכלים גם וגם...
אז ב-OECD הקימו לאחרונה את מה שנקרא "המרכז לרווחה דיגיטלית" מתוך רצון לגשר בין הנתונים הסטטיסטיים הרגילים על הדיגיטציה והפעילות הכלכלית לבין השפעתה על החיים עצמם.
התוצאות שהתקבלו מדהימות לדעתי. לכן בחרתי להביאן בטור זה. מתברר שבמדינות OECD ל-40% ממשתמשי האינטרנט אין בכלל כישורים דיגיטליים בסיסיים ולכן השימוש היומיומי שהם עושים אינו בטוח ואינו יעיל. ברור כי שימוש לא יעיל ולא בטוח פוגע באיכות החיים שלהם, אך עולות כאן מגבלות נוספות כמו הסיכוי למצוא עבודה, לרכוש חינוך או לצרוך שירותי בריאות – באמצעים דיגיטליים.
כמה זה נכון. לפני כמה זמן הייתי צריך מרשם כלשהו. שיחת לילה עם רופא טלפוני פתרה את הבעיה ולמחרת המרשם היה ברשותי. צריכת השירות הזה לא הייתה אינטואיטיבית מבחינתי. כבר תכננתי את הגעתי למרפאה לצורך ביקור רופא ורק ברגע האחרון נזכרתי בחלופה הזו.
ממצא אחר שלצערי לא הפתיע אותי במחקר היה שהגישה לכלים הדיגיטליים מושפעת הרבה מרמות הכנסה, השכלה, תעסוקה ומידת האמון שנרכשת למערכת. החוקרים מצאו כי מבוגרים ובעלי השכלה נמוכה יחסית מתקשים יותר מאחרים לעשות שימוש בכלים דיגיטליים. ככל שיותר ויותר תחומי חיים בסיסיים עוברים לפעול דיגיטלית (בתחומי הכספים, הבריאות, החינוך וכו'), החיסרון היחסי המושרש של האוכלוסיות הללו רק הולך וגדל וכך מחריף אי השוויון החברתי (והכלכלי).
זאת ועוד – בסופו של יום, הדיגיטציה הגוברת נועדה לשפר את הצמיחה הכלכלית של מדינות. גם בלי דיגיטציה, ככל שהצמיחה מהירה ועתירת הון יותר, גדל גם אי השוויון בין אוכלוסיות. הדיגיטציה, לפחות בשלבים הראשונים של למידה, אינה נחלת הכלל, כך שהיא גורמת לאי השוויון הזה רק להחריף.
וכמו בתחומים רבים בחיים – הכל מתחיל באיסוף מידע ונתונים על צריכה חברתית של דיגיטציה. צריך לקשור את נתוני הצריכה למערכות נתונים הבודקות את רמת התעסוקה, החינוך והבריאות של כל חברה ואת הזיקה ביניהם. מכאן ברור הצורך שממשלות וארגונים חברתיים יתעדפו ויקצו תקציבים ויעשו הכשרות לגישור וצמצום הפערים היכן שצריך.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
