התעמרות והתנכלות תעסוקתית – שתיקת המחוקק והצורך ביוזמה שיפוטית
עשור לאחר הצעת החוק הראשונה בנושא מניעת התעמרות בעבודה בשלה העת בה יתנו בתי הדין לעבודה מענה לריק החקיקתי הבולט בנושא
"Inter arma enim silent leges" בעת מלחמה, החוקים שותקים – אמר קיקרו לפני כמעט אלפיים שנה. ואכן, לאחר תקופה שבה רעש המלחמה גבר על הכול, הגיעה העת להשיב את השיח הציבורי והמשפטי לסוגיות חברתיות עמוקות שנדחקו לשוליים – מרכזית שבהן, תופעת ההתעמרות וההתנכלות בעבודה.
תופעה זו, אשר מהווה את אחת התופעות הקשות בשוק העבודה הישראלי, תפסה תאוצה מצערת בשנים האחרונות אך נותרה ללא כל מענה חקיקתי וללא פתרון משפטי מספק. הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה אשר הונחה לראשונה על שולחנה של הכנסת בשנת 2015 כבר עברה כמה גלגולים אך עד היום לא התקבלה, וניכר כי לא מדובר בנושא הנמצא על סדר היום של המחוקק.
בינתיים, שתיקת המחוקק מותירה עובדים רבים הסובלים מהתעמרות והתנכלות בעבודה במסע משפטי מתיש ומסורבל, בין בתי הדין לעבודה, ערכאות אזרחיות וטריבונלים שונים שלכל אחד סמכות עניינית נפרדת לדון בהיבטים שונים של אותם אירועים.
כך, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בנושא ההתעמרות וההתנכלות בעבודה במסגרת תביעות לנזק לא ממוני כנגד המעסיק אך לא בתביעה נזיקית כנגד המתעמר; בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות הנזיקיות אך לא בעילות שמקורן ביחסי העבודה; ייתרה מכך, במקרים מסוימים בהליכים כנגד שירות בתי הסוהר או משטרת ישראל יש שיטענו שעל התביעה להיות מוגשת בבית המשפט לעניינים מנהליים או לקצין התגמולים.
בהעדר אסדרה חקיקתית הפסיקה צריכה להתוות את הדרך
במציאות הקיימת, העיניים נישאות לפתחם של בתי הדין לעבודה. עשור לאחר הצעת החוק הראשונה בנושא, ניכר כי הגיעה העת שבתי הדין, אשר פתחו את השער ואפשרו הגשת תביעות גם בהעדר חקיקה, ייעשו צעד הכרחי נוסף ויאמצו מתווה פסיקתי שיאפשר לתובעים למצות את זכויותיהם במסגרת אחת. זאת, כחלק משינוי הלכתי אמיץ שיעניק לעובדים ולעובדות בישראל מענה אמיתי וצודק.
למעשה, אין מדובר בסיטואציה הזרה לבתי הדין לעבודה, כאשר המציאות המשפטית בישראל כבר הדפקה בעבר על דלתותיהם במקרים בהם קיימים חסרים חקיקתיים ודרשה מענה, לדוגמה בסוגיות הטיפים למלצרים, זכות השימוע ועוד, ועל בתי הדין לעבודה להיענות לצו השעה גם בנושא ההתעמרות וההתנכלות בעבודה.
יוזמה שיפוטית משנה מציאות
הפתרון המשפטי קיים והוא פשוט: לאפשר לעובדים שנפגעו להגיש את תביעתם גם כנגד המעסיק וגם כנגד המתעמר במסגרת אחת, היא בבתי הדין לעבודה - המנוסים ומלאי הידע בנושא זה, וזאת הן בתביעות נזיקיות והן בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק – פתרון אשר ייצור בהירות, יעילות וצדק.
יצוין, כי פתרון דומה כבר קיים במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, אשר הסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בתביעות כנגד המעסיק וכנגד המטריד, בתביעה נזיקית כמו גם בפיצוי ללא הוכחת נזק.
הגיע הזמן לסגור את הפער
שוק העבודה הישראלי של שלהי שנת 2025 לא יכול להרשות לעצמו לעצום עיניים אל מול תופעת ההתעמרות וההתנכלות הצוברת תאוצה, בפרט לאור הנזקים שהיא גורמת - מדובר לא רק בזכותו של עובד לסביבת עבודה מכבדת ובטוחה – אלא גם באינטרס כלכלי מובהק של ארגונים השואפים לשמור על מצבת עובדים יציבה ולהימנע מחשיפות משפטיות מיותרות.
שתיקת המחוקק לא יכולה להיות תירוץ לקיפאון המשפטי הגורם לעינוי דין של ממש, חקיקה אולי תגיע – יום אחד, אך עד אז, נכון וצודק יהיה כי בתי הדין לעבודה יעשו את מה שהיטיבו לעשות בעבר כשהמערכת קפאה – וזה להוביל את השינוי המתבקש.
מאת עו"ד נעם שוק, מוביל תחום הליטיגציה המורכבת, משרד עורכי הדין בן-נתן ושות' – דיני עבודה ויחסי עבודה
d&b – לדעת להחליט
