שפל היסטורי: נפח המים הטבעיים הזמינים בישראל - הנמוך ביותר ב-100 שנות מדידה
לפי דוח רשות המים, נפח המים הזמינים המצטבר בכנרת מתחילת עונת 2025/26 ועד סוף מאי הסתכם בכ-140 מלמ"ק בלבד, אחד מהנתונים הנמוכים ביותר מעולם. בדרום הארץ המצב הפוך: ספיקות שיא בנחלים בעקבות ממטרים עזים, בים המלח המפלס ירד ב-18 ס"מ בלבד
חברת מקורות, בהוראת רשות המים, שאבה בספטמבר כמות מוגברת של מים מהכנרת ואקוויפר החוף בשל משבר האצות שהוביל להפחתת השימוש במתקני ההתפלה. כעת מתברר כי הבצורת שפוקדת את צפון הארץ מזה שנתיים, הובילה לפגיעה חמורה במקורות המים הטבעיים ולשפל בנפח המים הזמינים בישראל, שעה שהם נדרשים יותר מתמיד.
לפי דוח השירות ההידרולוגי לסיכום עונת הגשמים 2025/26 (אוקטובר-אפריל), כמות הגשם בפריסה הארצית הסתכמה בכ-95% מהממוצע הרב שנתי, באגן הכנרת - בכ-90% ובגליל המערבי - בכ-85%. נפח המים הזמינים המצטבר בכנרת מתחילת העונה ועד סוף אפריל עמד על כ-142 מלמ"ק, ובחיבור לעונת הבצורת 2024/25 הסתכם נפח המים הזמינים בשתי העונות בכ-208 מלמ"ק, הנמוך ביותר ב-100 שנות מדידה.
לצד הגירעון בצפון, הדרום התאפיין בריבוי חריג של שיטפונות, ובאחד מהם נמדדה ספיקת שיא של 570 מ"ק לשנייה בנחל צאלים, הגבוהה ביותר שנמדדה בנחל זה מאז תחילת המדידות. בשנה החולפת נרשם אמנם שיפור בכמות המים הזמינה בהשוואה ל-2024-25, אך השפעת המחסור החריף של השנה הקודמת ניכרת עדיין במקורות המים הטבעיים, בעיקר בצפון הארץ ובאגן הכנרת.
לפי נתוני השירות ההידרולוגי, כמות הגשם המצטברת בפריסה הארצית עמדה בסיום העונה על כ-95% מהממוצע הרב שנתי. באגן החוף ובאגן ירקון תנינים נמדדו כ-100% מהממוצע, בעוד שבאגן הכנרת נמדדו כ-90% ובגליל המערבי כ- 85% בלבד. המשמעות היא שהממוצע הארצי קרוב לנורמה, אך אינו משקף בהכרח את מצב מקורות המים בכל אחד מאזורי הארץ, עקב הגירעון שנוצר במהלך שנת הבצורת 2024/25.
באגן הכנרת ניכרת במיוחד השפעת שתי העונות האחרונות. נפח המים הזמינים המצטבר בכנרת מתחילת עונת 2025/26 ועד סוף מאי הסתכם בכ-140 מלמ"ק בלבד, אחד מהנתונים הנמוכים ביותר מעולם.
מפלס הכנרת החל את השנה ההידרולוגית ברום של 213.08 מטר מתחת לפני הים. באמצע דצמבר נקבע השפל העונתי, 213.45 מטר מתחת לפני הים, וממנו עלה המפלס ב-94 ס"מ עד לשיא העונתי בתחילת מאי, 212.51 מטר מתחת לפני הים, 3.71 מטרים מתחת לקו האדום העליון, 49 ס"מ מעל הקו האדום התחתון.
מנגד, כאמור, בדרום ובמזרח הארץ התאפיינה העונה בריבוי חריג של אירועי גשם עוצמתיים ושטפונות. באירוע הגשם באזור מדבר יהודה וצפון מזרח הנגב ב-27 באפריל 2026, ירדו יותר מ-50 מ"מ רובם בתוך כשעה וחצי. תקופת החזרה של עוצמות הגשם במוקד הוערכה ע"י השירות המטאורולוגי בלפחות 100 שנה. בעקבות הגשם התפתחו זרימות בנחלים רבים. בנחל צאלים נמדדה, לפי נתוני השירות ההידרולוגי של רשות המים, ספיקת שיא של 570 מ"ק לשנייה. מפלס המים בנחל עלה בכ-4 מטרים בתוך כחצי שעה מתחילת האירוע. זוהי הספיקה הגבוהה ביותר שנמדדה בנחל מאז תחילת המדידות, ותקופת החזרה שלה מוערכת ביותר מ-50 שנה. אירוע זה הצטרף לשורה של שטפונות בדרום ובמזרח הארץ, שהפכו את עונת 2025/26 לחריגה במיוחד בהיקף האירועים מסוג זה.
גם בים המלח נרשמה תמונה יוצאת דופן יחסית לשנים האחרונות. מתחילת העונה ועד סוף אפריל ירד המפלס ב-18 ס"מ, לעומת ירידה של 63 ס"מ בתקופה המקבילה אשתקד.
לדברי מנהל רשות המים, יחזקאל ליפשיץ, "עונת הגשמים האחרונה ממחישה היטב את הפער שיכול להיווצר בין נתון המשקעים הארצי לבין מצב מקורות המים בפועל. גם כאשר כמות הגשם מתקרבת לממוצע, מקורות המים ממשיכים לשאת את ההשפעה של שנת הבצורת הקודמת. במקביל, בדרום ראינו עונה יוצאת דופן במספר אירועי השיטפונות ובעוצמתם. הנתונים מדגישים את החשיבות של ניטור רציף, חיזוי, תכנון ארוך טווח וניהול גמיש של מקורות המים במדינת ישראל".
לפי מדד Aqueduct של מכון WRI , ישראל נמצאת בקטגוריית לחץ מים גבוהה מאוד: ציון לחץ המים הבסיסי שלה הוא כ־4.94 מתוך 5, כלומר יחס גבוה מאוד בין שאיבת מים מתחדשים לבין ההיצע הזמין. התפלה ושימוש חוזר במים מפחיתים את הסיכון לאספקה העירונית, אך אינם מבטלים את הלחץ על מקורות טבעיים, חקלאות ונחלים. לפי השירות המטאורולוגי, הבצורת של 2024/25 הייתה חריגה: באזורים הלא־מדבריים ירדו בממוצע כ־55% מהגשם השנתי הרגיל, ובאזורים בצפון נרשמו כמויות חסרות תקדים. עונת 2025/26 הייתה קרובה לממוצע הארצי, אף שבצפון נותר גירעון והמחסור מהעונה הקודמת הצטבר.
שינויי האקלים מגבירים את הסיכון ואת חומרת ההשלכות של תקופות שחונות בעולם ובאגן הים התיכון. לפי השירות המטאורולוגי העולמי, ב-2025 חווה מזרח הים התיכון יובש חמור. מחקר של World Weather Attribution מצא כי שינויי האקלים מעשה ידי אדם הגדילו פי עשרה ויותר את הסיכון לבצורת שפקדה את סוריה, עיראק ואיראן, ובלי שינויי האקלים, אותו שילוב של משקעים וטמפרטורות לא היה מוגדר כבצורת בכלל.
