הורות משותפת - מלחמה אחת פחות
מחקרים של בכירי הפסיכולוגים קובעים כי הורות משותפת חשובה לטובת הילדים. הורה שנלחם על כך שלהורה השני לא תהיה הורות משותפת, פוגע בילדים
חג החירות בפתח ורובנו ספונים בבתים או במקלטים, לא בני חורין. אבות רבים וגם אימהות, נלחמים בחזיתות קשות, מול אויבים אכזריים, על מנת להציל את תושבי ישראל מעמים המבקשים להשמידם. גם בעת קשה זו, נלחמים אבות רבים על זכותם לגדל את ילדיהם, זכות שהיא גם חובה לטובת הילדים.
אצל זוגות נשואים, יש מי שמגדלים את ילדיהם ביחד בהורות משותפת ויש מי שעדין האם מטפלת בילדים כהורה עיקרי ולא בשל יציאתו של האב למילואים, אלא גם בימים כתיקונם.
בעשור האחרון, חלה התקדמות סביב תפיסת האב כמפרנס ותפיסת האם כמטפלת. היום האב המגדל והאם המפרנסת, כבר לא נתפסים כחריגים. יחד עם זאת, בתי המשפט על מגוון דעותיהם ותפיסות עולמם, נוטים להיאחז לעיתים בתפיסות מיושנות. הדבר בא לידי ביטוי, בכך שאבות עדיין נאלצים להוכיח את אבהותם, בעוד אימהות נתפסות כהורה טוב דיו, ללא הוכחה. זאת ועוד, לעיתים מזומנות, אב המבקש לגדל את ילדיו ביחד עם האם, נחשד כמי שכל מטרתו היא אי תשלום דמי מזונות ילדים או הפחתתם.
למרות שינויי העיתים, המחקרים בתחום ההורות והמלצות ועדת שניט, המחוקק מסרב לשנות את החקיקה הערכאית הקיימת. על פי חקיקה זו, עומדת בעינה "חזקת הגיל הרך", אשר מן הראוי כי המחוקק ימחוק מספר החוקים. בתי המשפט הנאורים דהיום, מתעלמים לרוב מהחזקה המיושנת. יחד עם זאת, תפיסת עולמם של חלק מבתי המשפט עדין גורסת, כי על האב להוכיח את אבהותו ואת כנותו באשר לטיפול בילדים.
הגישה אשר קיימת בחלק ממדינות העולם ולא רק בישראל, בקרב הורים, היא עדין גישה שוביניסטית ערכאית. כזו אשר תופסת את האם ככובסת, מבשלת וכמי שהיא המטפלת העיקרית בילדים. על מנת לקיים עולם נאור יותר, גישה זו חייבת לעבור מן העולם, לפחות במדינת ישראל.
בהתאם למחקרים רבים בתחום התפתחות הילד ולמציאות כהווייתה, ילדים זקוקים לשני הוריהם, על מנת לגדול באופן בריא יותר.
לעניין ההשפעה החיובית שיש להורות משותפת, מתייחס במאמריו פרופ' וורשק, אשר היה יועץ בבית הלבן בענייני משמורת ילדים ואחד מ-60 המומחים המובילים שהוזמנו להשתתף ביוזמת הרפורמה בדיני משפחה של איגוד עורכי הדין האמריקאי.
בשנת 2014, הוא הוביל מסמך קונצנזוס, עליו חתומים 111 מבכירי החוקרים בפסיכולוגיה בעולם. שם נאמר בין השאר כי: "יש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה......הורות המבוססת על חלוקת זמן שווה פחות או יותר צריכה להיות הנורמה עבור תוכניות הורות לילדים בכל הגילים...בספרות המבוססת על מחקר תקף אין כיום שום בסיס לדרג באופן מגדרי האם אבות או אימהות הן דמויות עיקריות או שניוניות בעניין חשיבותן להתפתחות הבריאה של ילדיהם..." המאמר תורגם לעברית ע"י פרופ' אבי שגיא שוורץ.
במאמרו משנת 2017, כותב פרופ' וורשק : כי : הורות משותפת צריכה להיות הנורמה עבור תוכניות הורות לילדים בכל הגילאים, כולל עבור הצעירים ביותר. במאמרו של פרופ' וורשק משנת 2018, הוא שב ומדגיש את חשיבות לינת הילדים בבתי שני ההורים, לעת גירושין. לדבריו, הספרות הפסיכולוגית מתארת תמונה על פיה, ילדים יוצאים נשכרים במיוחד מיחסים יציבים ואוהבים עם שני הוריהם הגרושים.
מחקרים פסיכולוגיים מראים באופן עקבי, כי אחריות הורית משותפת מטיבה מאוד עם הילדים.
למרות קביעותיהם של טובי החוקרים, עדין מתנהלים בבתי המשפט, מאבקים בין ההורים על נושא ההורות. או שמא המאבק הוא על דמי המזונות ולא על הילדים, אשר זכותם לגדול את שני הוריהם מעוגנת גם באמנת זכויות הילד.
בפסק דינה של נלי רוסמן גליס נדון מקרה, בו ילדה נאבקה באמה במשך מספר שנים, על מנת שזו תאפשר לה להיות בקשר יותר משמעותי עם אביה. הסכם הגירושין בין ההורים נחתם כשהילדה היתה בת שלוש וחצי שנים ועל כן, נקבעו אז זמני שהות מצומצמים עם האב. הילדה במועד מתן פסק הדין היתה בת 14 שנים והאם נאבקה בכל כוחה בבתה ובאב, על מנת לא לאפשר את הרחבת הקשר ביניהם. זהו מעשה שלא יעשה והוא מנוגד במפורש לטובת הילדה ולרצונה. השופטת פסקה בהתאם לרצון הילדה והאב זמני שהות שווים. עוד היא כתבה כי:" כפי שחזרתי וכתבתי, במספר החלטות ופסקי דין - למעט מקרים מובהקים בהם רצונו של הילד אינו מתיישב עם טובתו או מקרים בהם רצון הילד נובע אך ורק מרצון מי מהוריו, יש להקפיד בכבודם של ילדים, בכבודו של עולמם הפנימי, של רצונם, של מאווייהם, להכיר בערכם של אלו וחלילה לא לזלזל בהם או להקטינם, רק משום שהם שייכים למי שקטן מאתנו. חובתו של כל העוסק בעניינו של קטין לצאת מנקודת ההנחה, אותה התווה המחנך הדגול, יאנוש קורצ'אק, כבר במאה הקודמת והיא: "הילד כמונו, הוא אדם בעל ערך" יאנוש קורצ'אק".
במידה שהחקיקה במדינת ישראל היתה משתנה והמחוקק היה מכבד את טובת הילדים, היו נמנעות מלחמות מעין אלו. כמובן קיימים מצבים בהם זוהי לא טובת הילד לגדול בבית שני ההורים. זאת, כאשר אחד מהם הוא הורה מכה, מנכר, מסית או מתעלל. אבל מדובר במקרים נדירים. ברוב המקרים, שני ההורים אוהבים את ילדיהם וזוהי זכותם וחובתם לגדל אותם בצורה המיטיבה ביותר. מכאן, מרבית המלחמות על גבם של הילדים הן מיותרות וגורמות עוגמת נפש לכל המעורבים בדבר.
דווקא בימים קשים אלו, מדינת ישראל חייבת למנוע מלחמה אחת לפחות - המלחמה על הילדים. חובה לקבוע בספר החוקים, כי הורות שוויונית, היא ברירת המחדל החוקית לטובת הילדים.
d&b – לדעת להחליט
