חוות השרתים - הזדמנות של 100 מיליארד שקל
חוות שרתים הפכו מאפיק השקעה נדל"ני־טכנולוגי לסוגיה כלכלית ולאומית. ברחבי העולם מתקיים כיום מרוץ על התשתית שתפעיל את כלכלת ה-AI ובישראל הדיון כבר מערב את המועצה הלאומית לכלכלה, רשות החשמל ושחקנים מרכזיים במשק. אלא שהשאלה איננה רק כמה חשמל יצרכו חוות השרתים, אלא כמה ערך כלכלי ישראל עלולה להפסיד אם לא תדע לחבר אותן בזמן.
ישראל נהנית מזינוק בביקוש העולמי לדאטה סנטרס ומתנופת יזמות חסרת תקדים בתחום, וזאת מכמה סיבות מרכזיות: היא מאופיינת בחשמל זול יחסית בזכות תגליות הגז הטבעי. גם בסעודיה ובמדינות המפרץ יש אנרגיה זולה, אך מדינות אלו התגלו כפגיעות יותר: בעימות הנוכחי במזרח התיכון, איראן התקיפה (ואף פגעה) במתקני דאטה סנטרס של אמזון באיחוד האמירויות ובבחריין. ישראל, לעומת זאת, הפגינה הגנה אווירית איתנה ומערך תשתיות חסין.
בנוסף, ישראל ממוקמת גיאוגרפית בין אירופה לאסיה ונהנית מרשת סיבים אופטיים אמינה עם יתירות גבוהה. עניין מרכזי נוסף הוא הרגולציה: שחקנים אמריקאים מרגישים בנוח עם הסביבה הרגולטורית הישראלית, להבדיל מהרגולציה באירופה שהפכה לעומתית לענקיות הטק ובלתי צפויה. לבסוף, יש בישראל תעשיית הייטק מפוארת שמייצרת ביקוש יישומי, אך יש לציין כי רק חלק קטן מכוח המחשוב מיועד לשוק המקומי – הרוב מיועד לייצוא.
ההזדמנות הכלכלית הנלווית להקמת דאטה סנטרס בישראל היא עצומה. המפתח המקובל בענף מדבר על השקעה נדרשת של כ-10 מיליון דולר לכל מגה-וואט (MW). חלק מזה כולל את עלויות המעטפת (בטון, חשמל ומערכות אלקטרו-מכניות כמו שנאים, גנרטורים ומערכות קירור), וחלקו מוקצה לציוד המחשוב עצמו. מספר אצבע זה נכון עבור דאטה סנטרס מסורתיים, אך המספרים זינקו משמעותית עבור חוות שרתים שמיועדות לאימון והרצה של מודלי AI - מה שמכונה גם Neo-Clouds או Token Factories. הסיבה העיקרית לכך היא המעבדים הגרפיים (GPUs), שהם יקרים במיוחד ונמצאים במחסור עולמי חריף.
הרשויות בישראל מתמודדות כרגע עם גל בקשות להקמת חוות שרתים בהיקף מצטבר של 27 ג'יגה-וואט, יותר מסך צריכת החשמל של המשק הישראלי כולו. חלק מהבקשות הן בקשות סרק שלא יגיעו למימוש, אך גם אם יאושרו ויצאו לדרך רק 10% מהן - מדובר, בחישוב שמרני, בהשקעות שמגיעות בקלות ל-100 מיליארד שקל בשנים הקרובות.
ייצוא של 0 ו-1
היכולת להקים בישראל חוות שרתים שמופעלות בגז טבעי מאפשרת למעשה לייצא את האנרגיה בלי לוגיסטיקה מסובכת ועם ערך מוסף גבוה. למכירת גז טבעי גולמי יש מחיר שוק מוגבל, והיא מצריכה שינוע יקר באוניות או בצינורות.
ייצוא דאטה, לעומת זאת, מאפשר לייצא את ערך הגז בתוך סיבים אופטיים בתצורה של 0 ו-1 (Data) במחיר Markup משמעותי. נוצרה כאן תעשיית ייצוא חדשה שיכולה להכניס למדינה הון עתק, בדיוק בזמן שמנוע הצמיחה המסורתי של המשק - ההייטק מתמודד עם אתגרי השחיקה של מהפכת הבינה המלאכותית, ונוכח גרעון תקציבי גדול.
המדינה מעדיפה כמדיניות שהגז משמש לפיתוח כלכלי מקומי - הכולל תעסוקה, מיסים על רווחי חברות וארנונה - על פני ייצוא גולמי בצינורות.
אתגרים: חשמל, ציוד ופער המימון
תנופת הדאטה סנטרס מגיעה עם לא מעט אתגרים. החיבור לרשת החשמל הוא כרגע ה-Showstopper המרכזי, ורשות החשמל ביקשה לעצור לפי שעה חיבורים חדשים עד לבחינת היכולת של הרשת.
קיימים גם אתגרים תפעוליים: בישראל הצטבר ידע נרחב בבניית דאטה סנטרס באיכות וברמת מיגון גבוהה, אך ישנו מחסור עולמי בציוד אלקטרו-מכני ובמעבדים. חברות ה-Neo-Cloud (כמו Nebius או Crusoe) מקבלות עדיפות מסוימת בנגישות לרכש מעבדים מול נבידיה, וזהו יתרון שניתן להישען עליו.
אתגר קריטי נוסף הוא פער המימון: חברות ה-AI שמזמינות את כוח המחשוב מבקשות להתקשר בהסכמים קצרים של 3 עד 5 שנים בשל אי-הודאות הטכנולוגית. מנגד, יזם הנדל"ן שנכנס להשקעת עתק בתשתיות זקוק לוודאות ולחוזי שכירות של 15 שנה לפחות כדי לקבל מימון בנקאי. מי שמגשרות כיום על הפער הזה הן אותן חברות Neo-Cloud, שלוקחות על עצמן את חוזה החכירה ארוך הטווח מול הנדל"ן ומשכירות את המחשוב באופן גמיש וקצר מועד לחברות ה-AI.
המרוץ כבר החל
החלטות שונות של הממשלה כבר מכירות בתרומת חוות השרתים לצמיחת ההייטק ולחיזוק המובילות הטכנולוגית והמדעית של ישראל. מעבר לתועלת הכלכלית, קיימת גם חשיבות לאומית להקמת יכולות מחשוב מקומיות: שמירה על ריבונות מידע, פיתוח יישומים ביטחוניים והפחתת התלות בתשתיות הנמצאות מחוץ למדינה.
כעת נדרש לעבור מהכרה עקרונית לביצוע. הממשלה והשוק הפרטי צריכים לגבש יחד מסלול ברור להקצאת חשמל, לקצר הליכי תכנון, לעודד פתרונות אנרגיה משלימים ולפתח מודלים פיננסיים שיאפשרו לפרויקטים לקבל מימון.
העולם לא ימתין לישראל. הביקוש לכוח מחשוב ימשיך לגדול, והחוות יוקמו במקום שבו החשמל, הקרקע, המימון והרגולציה יהיו זמינים. ההחלטות שיתקבלו עכשיו יקבעו אם ישראל תישאר צרכנית של שירותי AI – או תנצל את הגז, ההון האנושי והמיקום שלה כדי להפוך ליצואנית עולמית של כוח מחשוב.
הפעם, מוצר הייצוא הישראלי הגדול הבא עשוי לא לעבור בנמל או בצינור. הוא יעבור בסיב אופטי.
יובל גנני הוא מנכ"ל משותף EY ישראל
