הבינה המלאכותית יכולה לדבר בקול שלכם. מי נתן לה רשות?
תביעה שהגיש לאחרונה הקריין מלאכי חזקיה, בטענה שנעשה שימוש בקולו בסרטון תעמולת בחירות ללא הסכמתו, באופן שלטענתו כופה עליו שיוך פוליטי, מעלה שאלה שחורגת מהמקרה המסוים: מה מותר לעשות בקולו של אדם, והאם אפשר להשתמש בו כדי להשמיע מסר שמעולם לא אמר?
התשובה אינה פשוטה, בין היתר משום שקול אינו מוגן בדיוק כמו יצירה או הקלטה. עצם העובדה שקול מסוים מזכיר קול של אדם אינה מקנה לאותו אדם בעלות בלעדית עליו. אבל שימוש בקול מזוהה עשוי לעורר שאלות של פרטיות, מוניטין, הטעיה וזכויות הנוגעות להקלטה או לביצוע. לכן חשוב להבחין בין חיקוי של קול, שימוש בהקלטה קיימת ויצירת הקלטה חדשה באמצעות בינה מלאכותית.
הטכנולוגיה מרחיבה את האפשרויות: אפשר לא רק לחקות את הגוון וההגשה של קול, אלא גם לייצר באמצעותו משפטים חדשים. כך נוצר מצג שאדם אמר דבר מה, או הסכים להיות מזוהה עם מוצר, רעיון או גוף — אף שלא עשה זאת. עבור קריינים, שחקנים וזמרים, הקול הוא גם כלי עבודה ונכס מקצועי; שימוש לא מורשה בו עלול לפגוע לא רק בפרטיותם, אלא גם בקשר שלהם עם הקהל ועם לקוחות.
בישראל כבר הוגשה תביעה אחרת בתחום. באפריל 2026 תבע הקריין אוהד ארקין בטענה שעורך מוזיקלי השתמש בכלי בינה מלאכותית כדי לשכפל את קולו, והפיק באמצעותו אותות לתחנת רדיו בלי הסכמתו. גם בתביעה הזאת טרם הוכרעה השאלה המשפטית, אך היא ממחישה שהדיון אינו תיאורטי: בתי המשפט בישראל עשויים להידרש לשאלה כיצד הדין הקיים חל על יצירה ושימוש בקול מלאכותי.
הוויכוח על הזכות לשלוט בשימוש מסחרי בקול אינו חדש. ב-1990 זכה הזמר טום ווייטס בתביעה נגד חברת Frito-Lay ומשרד הפרסום שלה, לאחר ששכרו זמר שחיקה את קולו בפרסומת לדוריטוס. חבר המושבעים קבע שהחיקוי פגע בזכויותיו, בין היתר משום שהפרסומת יצרה רושם שהוא תומך במוצר, וב-1992 אישרה ערכאת הערעור את הקביעה. המקרה עסק בחיקוי אנושי ולא בבינה מלאכותית, אך הוא מדגים כיצד שימוש מסחרי בקול מזוהה עשוי לחרוג מחיקוי סגנוני וליצור מצג של תמיכה או קשר.
מקרה עכשווי יותר הוא התביעה שהגישו בסוף אוגוסט 2026, כתובענה ייצוגית, המוזיקאים ג'ייסון איסבל, דייוויד לורי ואחרים נגד חברת Suno. הם טוענים כי המערכת קושרת בין שמות אמנים לבין מאפייני הזהות שלהם, ומאפשרת למשתמשים ליצור שירים המזוהים עמם ללא הסכמתם. לפי כתב התביעה, הקלדת השם של איסבל הפיקה שיר שחיקה את קולו ואת סגנון השירה שלו. חשוב להבחין: מדובר בטענות שטרם הוכרעו, והתביעה מתמקדת בשימוש בזהותם של האמנים, ולא בטענה שהקול עצמו הוא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים.
השאלה הזאת עמדה גם במרכז הפורום העולמי הראשון לקניין רוחני ובינה מלאכותית, שקיים ארגון הקניין הרוחני העולמי (WIPO) בז'נבה ב-9–10 בנובמבר 2026. מנכ"ל הארגון, דארן טאנג, ציין כי ההגנה על קולו, מראהו ודמותו של אדם מפוזרת כיום בין דיני קניין רוחני, פרטיות, זכויות אישיות ותחרות בלתי הוגנת, ושאל אם לשיטת הקניין הרוחני יש תפקיד בהגנה לא רק על מה שבני אדם יוצרים, אלא גם על מה שהופך אותם לבני אדם. הזמרת אימוג'ן היפ סיפרה שכבר הופצו יצירות שיוחסו לה ולא היו שלה, וקראה לאפשר לכל אדם "מתג" פשוט שבאמצעותו יתיר או יאסור שימוש גנרטיבי בקולו ובדמותו.
במקביל, יש מדינות שכבר מנסות להסדיר את הנושא בחקיקה ייעודית. בדנמרק הונחה באוקטובר 2026 על שולחן הפרלמנט הצעת חוק שתאסור להנגיש לציבור חיקוי דיגיטלי מציאותי של מראהו, קולו או תנועותיו של אדם ללא הסכמתו. ההגנה תחול על כל אדם, ולא רק על ידוענים, ותימשך עד 50 שנה לאחר מותו. סאטירה, פרודיה וביקורת מוחרגות, אלא אם מדובר בדיסאינפורמציה העלולה לגרום נזק ממשי, ונטל ההוכחה שניתנה הסכמה מוטל על המפרסם. המועד המוצע לכניסת החוק לתוקף הוא 1 בינואר 2027, אך הוא טרם אושר. נציג דני הסביר בפורום כי המטרה העיקרית היא לאפשר הסרה מהירה של תוכן מפלטפורמות, בהסתמך על הוראה ברורה. בארצות הברית אישרה ועדת המשפט של הסנאט ביוני 2026 את הצעת החוק הפדרלית NO FAKES Act, שתסדיר שכפולים דיגיטליים של קול ודמות, אך גם היא טרם נחקקה. לשכת עורכי הדין האמריקנית ציינה בפורום כי היא תומכת עקרונית בחקיקה כזו, בכפוף להגנות חזקות על חופש הביטוי.
בישראל אין חוק ייעודי שמסדיר באופן מקיף שכפול קול באמצעות בינה מלאכותית. עם זאת, חוק הגנת הפרטיות מונה שימוש בשם, בכינוי, בתמונה או בקול של אדם לשם רווח כאחת מצורות הפגיעה בפרטיות. לא ברור עדיין אם שימוש בקול בתעמולה פוליטית, להבדיל מפרסומת מסחרית, ייחשב שימוש לשם רווח. נוסף על כך, בנסיבות מתאימות עשויות להתעורר שאלות של זכויות מבצעים והקלטות, או של לשון הרע — למשל כאשר תוכן שנוצר בקולו של אדם מייחס לו אמירות שעלולות לפגוע בשמו הטוב. השאלה אם הוראות אלה חלות גם כשנוצרת הקלטה חדשה, בלי להשתמש בהקלטה המקורית, טרם הוכרעה באופן ברור.
עד שהגבולות המשפטיים יתבהרו, אלה שקולם הוא חלק מעבודתם יכולים להגדיר מראש מה מותר לעשות בהקלטות שלהם: לאילו מטרות ניתן להשתמש בהן, האם מותר להזין אותן למערכת בינה מלאכותית, האם ניתן ליצור באמצעותן משפטים חדשים, ולכמה זמן ניתנת ההרשאה. כדאי גם לקבוע שהרחבת השימוש מעבר למה שסוכם תצריך אישור נוסף. במקרים מסוימים אפשר לבחון הגנות נוספות, כמו רישום סימן מסחר על ביטוי קולי מסוים המשמש לזיהוי מסחרי, אך זה אינו פתרון גורף לכל חיקוי של קול.
האתגר הוא להגן על זהותו ועל פרנסתו של אדם, בלי לאסור כל חיקוי או שימוש בטכנולוגיה יוצרת. הגבול החשוב עובר בשאלות כמו האם הקול מזוהה עם אדם מסוים, האם השימוש בו מסחרי, האם הוא יוצר רושם של תמיכה או הסכמה, והאם ניתן אישור לשימוש הזה. השאלה הראשונה עשויה להיות הקשה מכולן: אמנית מסינגפור סיפרה בפורום של WIPO כיצד "רקחה" לבן זוג דיגיטלי שבנתה קול שממזג מאפיינים של קולות של שחקן, אסטרופיזיקאי וזמר מוכרים, וכי כשבדקה את הדין מצאה בעיקר אזורים אפורים. קול כזה אולי אינו מזוהה עם אף אחד מהם, אך הוא נשען על כולם. ככל שהטכנולוגיה מאפשרת לייצר מסרים משכנעים יותר, כך חשוב שהכללים יתייחסו לא רק לשאלה איזו הקלטה הועתקה — אלא גם לאופן שבו נעשה שימוש בזהותו של מי שקולו נשמע.
עו"ד רועי מלצר הוא ראש תחום טכנולוגיות מחשוב בקבוצת ארליך





























