הנחה ל־3 מיליון, מימוש של 300 אלף: כך נראה “צדק תחבורתי”
רפורמת “צדק תחבורתי” מעניקה הנחה של 50% לתושבי הפריפריה הגאוגרפית בדירוג סוציו־אקונומי נמוך – יותר מ־3 מיליון אזרחים. לפי נתוני משרד התחבורה שהוצגו בוועדת הכלכלה של הכנסת בדצמבר 2025, האחרונים שפורסמו עד היום, רק כ־300 אלף מימשו אותה.
באותו דיון נמסר כי יותר מ־600 אלף אזרחים ותיקים מימשו את ההנחה המגיעה להם. הפער בין שתי הקבוצות אינו מקרי, ובו טמון הסיפור. הנחת הוותיקים היא פטור מלא מתשלום, היא לוותה במסע פרסום, וכל הנדרש לקבלתה הוא הצגת תעודת זהות. ההנחה הגאוגרפית, לעומת זאת, מחייבת פתיחת פרופיל, הצגת מסמכים ולעיתים גם תצהיר בפני עורך דין. הנתונים נמדדו כחצי שנה לאחר כניסת הפעימה השנייה לתוקף, כלומר לאחר שמשרד התחבורה כבר השקיע בפרסום.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בשבוע שעבר מוסיפים נדבך לתמונה. הגידול במספר תיקופי הנסיעה כמעט נעצר: 1.4% ב־2025 לעומת כ־7% בשנה שלפניה. הרפורמה לא השיגה בכך את היעד שהאוצר ומשרד התחבורה הציבו לעצמם. אך זה מעולם לא היה המבחן היחיד. רפורמה שנקראת “צדק תחבורתי” צריכה להימדד גם בשאלה אם אדם שחי בעוני יכול לנסוע ככל שהוא צריך, בלי שכל נסיעה תבוא על חשבון צורך בסיסי אחר. במבחן הזה, הפער בין 300 אלף מממשים ליותר מ־3 מיליון זכאים הוא הנתון המשמעותי. הפורום למאבק בעוני התריע על כך בנייר עמדה שהגיש לוועדת הכלכלה של הכנסת.
מקור הפער נעוץ באופן שבו נבנתה מערכת ההנחות. ההנחה המשמעותית אינה חלה על הנסיעה הבודדת, אלא נכנסת לתוקף רק לאחר חציית תקרת הוצאה חודשית. כלומר, כדי לחסוך יש להוציא תחילה. קשישים ואנשים עם מוגבלות זכאים להנחה כבר מהנסיעה הראשונה, ואילו ההוזלה שהרפורמה מוסיפה מגיעה רק בסוף החודש. מי שחי בעוני נדרש אפוא לממן מכיסו שלושה שבועות של נסיעות לפני שההטבה מופעלת.
רבים גם לא יגיעו לתקרה, משום שאינם נוסעים מדי יום לעבודה אלא לטיפול רפואי, ללשכת הרווחה או לראיונות עבודה. עובד במשרה מלאה חוצה את התקרה בקלות, ובלאו הכי זכאי להחזר נסיעות מהמעסיק. כך הנטל המלא נופל דווקא על מי שאין לו מעסיק שישפה אותו.
לכך מתווספים חסמי גישה. החישוב הדינמי שמוזיל את הנסיעה פועל באפליקציות, ואפליקציה מחייבת כרטיס אשראי. מי שמשלם במזומן וטוען רב־קו בעמדה בתחנה נותר מחוץ למנגנון. גם ההנחות עצמן אינן אוטומטיות ומחייבות פתיחת פרופיל זכאות. לצורך הנחת הפריפריה לא די בתעודת זהות הנושאת את הכתובת, אלא נדרש גם חשבון ארנונה או חשמל. מי שמתגורר בשכירות משנה, או שהחשבונות רשומים על שם בן הזוג או המשכיר, נדרש לתצהיר חתום בפני עורך דין.
אוכלוסיות שלמות נותרות מחוץ למעגל גם ללא קשר לבירוקרטיה. מקבלות מזונות דרך הביטוח הלאומי מקבלות סכום זהה למקבלי הבטחת הכנסה ואינן זכאיות להנחה. גם מקבלי דמי אבטלה, הנדרשים להתייצב בלשכת התעסוקה ולהגיע לראיונות עבודה, אינם זכאים לה.
הדיון הציבורי מתמקד בינתיים במה שמכונה “מרד התיקופים”, ולפי הערכת ארגון 15 דקות שיעור הנוסעים שאינם משלמים עלה בתוך שנה מ־20% ל־30%. אלא שעבור מי שחי בעוני, הסיכון בקנס עלול להיות כבד במיוחד. במקרים כאלה האלטרנטיבה עלולה להיות הימנעות מהנסיעה, דחיית תור לרופא או ויתור על ראיון עבודה – ונסיעה שלא בוצעה אינה נספרת בשום נתון.
במקביל טיפס מחיר הנסיעה העירונית מ־5.5 שקלים ל־8 שקלים, עלייה של 45% בתקופת הממשלה הנוכחית, וחצי מיליארד שקל בשנה שיועדו להוספת קווים ונסיעות הוסטו למימון ההנחות. התעריף אמנם קפוא מאפריל 2025, אך ההעלאה הבאה לא בוטלה אלא נדחתה לינואר 2027, כחודשיים לאחר הבחירות. החשבון מונח אפוא על שולחנה של הממשלה הבאה, וזו שאלה שיש להציג כבר כעת בפני מי שמבקש להרכיב אותה.
שלושה תיקונים יכולים לסגור את מרבית הפער: העברת מידע אוטומטית מהביטוח הלאומי למשרד התחבורה תאפשר הפעלת זכאות בלי טפסים ובלי תצהירים; הרחבת הזכאות למקבלות מזונות ולמקבלי דמי אבטלה תכלול אוכלוסיות שמצבן הכלכלי זהה לזה של הזכאים הקיימים; והחלת ההנחה כבר מהנסיעה הראשונה, ולא רק לאחר חציית תקרה חודשית, תאפשר לה להגיע גם למי שאינו נוסע מדי יום אלא נוסע כשאין לו ברירה.
עד כה נשפטה הרפורמה לפי מספר ההנחות שהוכרזו. הנתון הרלוונטי באמת הוא כמה אנשים הצליחו לממש אותן. וכל עוד מדובר בכעשירית מהזכאים, השם “צדק תחבורתי” מחייב הרבה יותר ממה שהרפורמה סיפקה.
עו”ד בקי כהן־קשת היא מקדמת מדיניות בפורום למאבק בעוני
