המקצוע נעלם, התשלום נשאר: האם דיני המשפחה ערוכים לעידן שבו AI מוחק מקצועות?
גל הפיטורים הנוכחי בהייטק, לצד כניסה מואצת של AI לשוק העבודה, מחייב את בתי המשפט לחשב מחדש את המסלול הכלכלי בתיקי גירושין. אילו שאלות נותרות עדיין פתוחות?
דיני המשפחה עוסקים לא פעם גם בעתיד. כאשר בית-המשפט בוחן פערי השתכרות בין בני זוג, קובע חיובים כלכליים או מאשר הסכמות במסגרת הסכם גירושין, הוא אינו מסתכל רק על תלוש השכר של היום, אלא גם על פוטנציאל ההשתכרות של מחר. במשך שנים, הייתה זו הנחת עבודה סבירה: מקצוע, ניסיון והשכלה נחשבו עוגנים יציבים יחסית, שניתן לבסס עליהם תחזיות ארוכות טווח.
אלא שכיום, הנחה זו הולכת ומתערערת. הבינה המלאכותית משנה את שוק העבודה בקצב חסר תקדים, והמשבר הנוכחי בהייטק ממחיש זאת היטב. מקצועות שבעבר נחשבו בטוחים ויציבים ניצבים בפני שינויים דרמטיים, וחלקם עשויים להצטמצם משמעותית או אף להיעלם. במקביל, מקצועות אחרים, שבעבר נחשבו לפחות מתגמלים, נהנים לעיתים מיציבות יחסית ואף מביקוש גובר. השינוי הזה אינו רק סוגיה כלכלית או טכנולוגית. בשנים הקרובות הוא עשוי להפוך לאחד האתגרים המשמעותיים ביותר בדיני המשפחה.
החסינות נשחקת בקלות
כך, למשל, עשוי להתקיים פער כלכלי ברור בין עובד או עובדת הייטק המתגרשים מבן או בת זוג המועסקים במגזר הציבורי או בתחום מסורתי יותר. בית-המשפט, או הצדדים עצמם, מניחים לא אחת כי גם בעתיד ימשיכו עובדי ההייטק ליהנות מכושר השתכרות גבוה משמעותית, ובהתאם לכך נקבעות הסכמות כלכליות המבוססות על פערי הכוחות הקיימים בעת הגירושין.
אלא שכעבור מספר שנים המציאות עשויה להיראות אחרת לחלוטין. תחום ההתמחות של בן הזוג "החזק" נפגע כתוצאה מאוטומציה ומבינה מלאכותית, הביקוש לכישוריו יורד, שכרו נשחק או שהוא מתקשה למצוא עבודה. מנגד, בן הזוג "החלש" - למשל מורה, לצורך ההמחשה - ממשיך ליהנות מביטחון תעסוקתי יחסי, ממסלול שכר ברור ומיציבות גבוהה יותר. כך, הפער שעליו התבססה ההכרעה המשפטית מצטמצם או אף נעלם, אך ההתחייבויות שנקבעו בעבר נותרות בעינן.
התרחיש הזה כבר אינו בגדר מדע בדיוני. יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך, שהבינה המלאכותית צפויה להשפיע דווקא על מקצועות עתירי ידע, שנחשבו עד לאחרונה לבעלי חסינות גבוהה. תחומים כמו תוכנה, שירותים פיננסיים, שיווק, תרגום, תוכן ואף חלק מן העבודה המשפטית עוברים כבר כיום תהליך מואץ של שינוי. במקביל, מקצועות המבוססים על אינטראקציה אנושית, טיפול, חינוך והוראה נהנים במקרים רבים מיציבות גבוהה יותר.
במילים אחרות, בהיעדר התייחסות למגמה זו, ייתכן שבעתיד הלא רחוק תמצא עצמה המערכת המשפטית מקבלת החלטות על בסיס הנחות יסוד שכבר אינן משקפות את המציאות הכלכלית.
בחינה תקופתית אינה פתרון מעשי
לכאורה, ניתן לטעון כי הדין כבר מספק מענה. המשפט הישראלי מכיר במנגנון של שינוי נסיבות מהותי, ובמקרים המתאימים ניתן לפנות לבית-המשפט ולבקש לבחון מחדש חיובים שנקבעו בעבר. אלא שמענה זה מוגבל יותר, בין היתר כאשר מדובר בהסדרים רכושיים שנקבעו בין בני זוג בעת גירושיהם, והוא גם מתעלם מן המציאות האנושית של הליכי גירושין.
מרבית בני-הזוג המתגרשים אינם מעוניינים לשוב פעם אחר פעם לבית-המשפט. הליך גירושין הוא אחד ההליכים המורכבים והרגישים ביותר שאדם חווה במהלך חייו. לצד השאלות הכלכליות קיימים מטענים רגשיים, משפחתיים והוריים כבדים, ולכן כמעט כל צד שואף להגיע להסדר שיספק ודאות, יציבות וסופיות. המטרה היא לסיים את הסכסוך, לא להשאירו פתוח לעשור הבא.
זו גם הסיבה לכך שהרעיון של בחינה מחודשת של היבטים רכושיים שנקבעו בהסכם גירושין אחת למספר שנים אינו בהכרח פתרון מעשי. פתיחה מחדש של הסכם גירושין בכל פעם ששוק העבודה משתנה, טכנולוגיה חדשה נכנסת לתמונה או ענף מסוים נפגע עלולה להחזיר את הצדדים למעגל אינסופי של מחלוקות והתדיינויות. בני-זוג מבקשים לבנות את חייהם מחדש, לא לנהל מחדש את הגירושין אחת לכמה שנים.
הרבה מעבר לטכנולוגיה ול-AI
וכאן בדיוק נוצר הפרדוקס הגדול של עידן הבינה המלאכותית: דיני המשפחה מבקשים לייצר ודאות ארוכת טווח, בעוד ששוק העבודה הופך לפחות ופחות ודאי. בתי-המשפט נדרשים לקבל כיום החלטות בעלות השלכות לשנים רבות קדימה, אך הכלים שבהם הם משתמשים מבוססים במידה רבה על הנחת יציבות שהולכת ונשחקת.
אין משמעות הדבר שבתי-המשפט צריכים להפוך לחזאים טכנולוגיים או לבסס הכרעות על ספקולציות. אך ייתכן שהגיעה העת להרחיב את נקודת המבט. כשם שמומחים פיננסיים מעריכים סיכונים עתידיים ולא רק נתוני עבר, כך גם בהערכת כושר השתכרות יש מקום לבחון את מידת החשיפה של מקצוע מסוים לשינויים מבניים בשוק העבודה, את יציבותו ארוכת הטווח ואת הסיכונים הגלומים בו.
הדיון הזה אינו עוסק רק בהייטקיסטים או בבינה מלאכותית. הוא נוגע בשאלה רחבה יותר: כיצד מערכת משפט שנועדה לייצר הסדרים יציבים וארוכי טווח יכולה להתמודד עם עולם שבו מסלולי קריירה משתנים במהירות, מקצועות נעלמים ויתרונות כלכליים שנראים מובנים מאליהם היום עשויים להתאדות בתוך שנים ספורות.
בסופו של דבר, מטרתם של דיני המשפחה היא ליצור איזון וצדק בין בני הזוג. אך צדק אינו נמדד רק לפי תמונת המצב ביום החתימה על ההסכם או ביום מתן פסק-הדין. בעולם שבו השינוי הפך לקבוע, ייתכן שגם האופן שבו אנו חושבים על כושר השתכרות, פערי הכנסה ויכולת כלכלית צריך להשתנות.
אחרת, אנו עלולים למצוא את עצמנו במציאות חדשה שבה המקצוע נעלם, ההכנסה נשחקת, אך החיובים שנקבעו על בסיס עולם שכבר אינו קיים ממשיכים ללוות את הצדדים שנים ארוכות. זו אינה רק שאלה של טכנולוגיה. זו שאלה של צדק משפטי בעידן של אי-ודאות.
מאת לימור חלימי, עו"ד ומגשרת לדיני משפחה, צוואות וירושות, לימור חלימי משרד עו"ד
d&b – לדעת להחליט
