פרויקט אינטלקסהההצעה ללוב, התיווך מול ערב הסעודית: כך הופצה הרוגלה הישראלית בעולם
פרויקט אינטלקסה
ההצעה ללוב, התיווך מול ערב הסעודית: כך הופצה הרוגלה הישראלית בעולם
ב-2019 נחתמה "ברית מודיעין" בין אינטלקסה שבבעלות ישראלית לנקסה הצרפתית. הישראלים הביאו רוגלות וטכנולוגיות מעקב, הצרפתים את הקשרים. התוצאה: הרחק מהפיקוח של משרד הביטחון הוצעו הטכנולוגיות לשורה של משטרים שספק אם היו מקבלים אישור ישראלי וביניהם מלזיה, קמרון, מאוריציוס, סיירה לאון ואולי גם עיראק, אינדונזיה ואחרות. אינטלקסה בחרה שלא להגיב אך מומחי טכנולוגיה זיהו "כיבוי בהול" של שרתים שלה המשמשים להדבקה. תחקיר שומרים
ב-6 בפברואר 2019 נפל דבר בעולם הסייבר. הודעה שהופצה לעיתונות הצרפתית בישרה על הקמתה של "ברית מודיעין" חדשה. ה"ברית" החדשה כללה שלוש חברות עיקריות – נקסה הצרפתית שהתמחתה בטכנולוגיות מעקב המונים המתבססת על ניטור רשתות בקנה מידה נרחב, וייספיר (Wispear) שפיתחה טכנולוגיות ליירוט רשתות Wifi ופעלה מקפריסין, וסייטרוקס (Cytrox) שהיתה רשומה בצפון מקדוניה ופיתחה את רוגלת Predator לטלפונים סלולריים.
תיקי פרדטור נחשפים
"הברית תספק לרשויות אכיפת חוק ולסוכנויות מודיעין פתרונות מודיעיניים מקצה לקצה, בהתבסס על פלטפורמת איסוף מודיעין שדה יוקרתית, לצד מערכת עוצמתית לאיסוף מידע מרחוק ולניתוחו", נכתב בהודעה. עוד נכללו בה ציטוטים של מנכ"ל נקסה דאז אוליבייה בוחבוט, ושל טל דיליאן שהוגדר כמנכ"ל Wispear. בפועל, דיליאן היה הרבה יותר ממנכ"ל וייספיר: הקצין הבכיר לשעבר באגף המודיעין של צה"ל היה מבעלי השליטה בקבוצה בשם אליאדה (שמותגה כאינטלקסה וכך גם מוכרת בציבור) שתחתיה אוגדו שורה של חברות סייבר שנרשמו במקומות שונים בעולם.
בשלוש השנים שלאחר פרסום ההודעה, השותפות הצרפתית-ישראלית מכרה או ניסתה למכור רוגלות וכלי מעקב מתקדמים למדינות רבות. חלק מהמדינות הללו נחשבות למפרות סדרתיות של זכויות אדם, לעתים ברמה שדרשה פתרונות "יצירתיים" כדי לעקוף את מגבלות הייצוא הביטחוני של האיחוד האירופי. כעת חושף תחקיר בינלאומי משותף, "תיקי פרדטור", את מאחורי הקלעים של השותפות ושל עיסקאות שבוצעו.
התחקיר, מתבסס על מסמכים ועדויות שהגיעו לידי מגזין מדיהפארט הצרפתי ודר שפיגל הגרמני, ובניתוחם השתתפו 15 כלי תקשורת בהובלת EIC (European Investigative Collaborations). שומרים, באמצעות העיתונאי דניאל דולב, היה השותף הישראלי בפרויקט. בניתוח הממצאים הטכנולוגיים סייע אמנסטי-טק, המעבדה הפורנזית של אמנסטי אינטרנשנל.
לא חוששים ללכלך ידיים
השותפות שנמשכה באופן רשמי בין השנים 2019-2021, היתה זיווג משמיים בין חברות שלא פחדו ללכלך את הידיים בתחום שממילא אינו ידוע בניקיון יוצא דופן.
נקסה הצרפתית היא גלגול של חברה בשם Amesys שכבר ב-2005 פיתחה מערכת לניטור תעבורת אינטרנט של מדינות. מדובר היה בכלי יעיל עבור גופי אכיפת חוק אך גם בחלומו הרטוב של כל רודן. ואכן אחד הלקוחות הראשונים של אותה מערכת היה לא אחר מאשר הדיקטטור הלובי מועמר קדאפי.
דבר קיומה של העיסקה נחשף ב-2011, מעט לאחר האביב הערבי בלוב והוצאתו להורג של קדאפי. ארגוני זכויות אדם בצרפת לא נשארו אדישים והגישו תלונות בטענה כי החברה למעשה השתתפה בעינויים שביצע המשטר הלובי. החקירה נפתחה רק ב-2013, אך המהומה התקשורתית שפרצה הרחיקה בנקים ומשקיעים והביאה את החברה אל הקצה.
מבחינת שני בכירים בחברה - סטפן סלייה ואוליבייה בוחבוט - זאת הייתה הזדמנות. הם הקימו שתי חברות – בצרפת (נקסה טכנולוגיות) ובדובאי (Advanced Middle East Systems - AMES), ורכשו דרכן את הפעילות והטכנולוגיה של Amesys. מוצר הדגל של החברה לניטור התעבורה ברשת מותג מחדש תחת השם 'סרברו' וחזר לשוק.
למרות הטלטלה שעברה, החברה המשיכה לעבוד עם משטרים שמפרים זכויות אדם. כך למשל נחשף בתקשורת הצרפתית כי נקסה מכרה את סרברו למשטרו של עבד אל פתאח א-סיסי, מעט אחרי שתפס את השלטון במצרים בהפיכה צבאית. הדבר הביא לפתיחת חקירה נוספת בצרפת, הפעם בחשד לשותפות בעינויים שביצע המשטר בקהיר. החקירה הביאה להגשת כתבי אישום אולם אלה בסופו של דבר בוטלו בבית המשפט.
גם הצד הישראלי בשותפות עבר כמה גלגולים. הכוח המניע מאחורי הקמת החברה היה אל"מ (מיל') טל דיליאן, מפקדה לשעבר של יחידה "81" – היחידה הטכנולוגית במערך המבצעים המיוחדים של אגף המודיעין בצה"ל. דיליאן עזב את צה"ל ב-2002, בעקבות פרשת שחיתות ביחידה עליה פיקד, שכללה בין היתר חשדות לשימוש אישי במשאבי היחידה. הפרשה נסגרה ללא כתבי אישום, אך דיליאן ספג הערה מסגן הרמטכ"ל. בספר ״הבור״ של העיתונאים דן מרגלית ורונן ברגמן טען דיליאן כי הפרשה כולה היתה ״עלילה נגדו״.
3 צפייה בגלריה
נקסה מכרה את סרברו למשטרו של עבד אל פתאח א-סיסי, מעט אחרי שתפס את השלטון במצרים
(צילום: בלומברג)
היוזמה העסקית הבולטת הראשונה שלו בתחום הסייבר היתה חברת סירקלס, שהציעה איכון טלפונים סלולריים ויירוט תכתובות. ב-2020 פרסם מכון המחקר הקנדי Citizenlab דו"ח שחשף כי שורה של מדינות היו לקוחות של סירקלס וביניהן גם איחוד האמירויות, וייטנאם, מרוקו, אינדונזיה, גיניאה המשוונית ועוד. חלקן - גיניאה המשוונית, ניגריה וזימבבווה - לפי הדוח השתמשו במערכת עוד כשהחברה היתה בשליטת דיליאן ולפני שנמכרה ב-2014 לתאגיד אמריקאי.
סירקלס פעלה מבולגריה ומקפריסין, מה שאפשר לה לפעול ללא הפיקוח הקבוע בחוק של אפ״י - האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני במשרד הביטחון, ולמכור את מוצריה גם למדינות שישראל כנראה היתה פוסלת. אותה שיטה, של יציאה מתחום הפיקוח הישראלי, אפיינה גם את המיזם העסקי הבא של דיליאן – קבוצת אליאדה, שכאמור מותגה כ"אינטלקסה".
הקבוצה הוקמה ב-2014 על ידי דיליאן וחברו עוז ליב, שפיקד לפניו על יחידה 81, ונרשמה באיי הבתולה. תביעה שהוגשה ב-2018 על ידי איש העסקים אבי רובינשטיין, שותף לשעבר באליאדה, חשפה את המבנה המורכב של הקבוצה, כמו גם את העובדה שלצד ליב ודיליאן, בעל שליטה נוסף הוא איש העסקים מאיר שמיר, שהשקיע במיזם דרך החברה הציבורית "מבטח שמיר".
הפירמידה כוללת חברות הרשומות בקפריסין, איי הבתולה, אירלנד, מקדוניה ואף חברות שמושבן בישראל כמו גו נט מערכות, שמחזיקה מניות בחברה ישראלית נוספת בשם סליום.
ביולי 2020 הועברו חלק מנכסיה של אליאדה לחברה בשם מירוס הרשומה באיי הבתולה, וזמן קצר לאחר מכן לחברה בשם טאלסטריס הרשומה באירלנד, והיא ככל הידוע חברת האם של הקבוצה היום. על פי הרישום בעל המניות היחיד שלה הוא שווייצרי בשם אנדריאה גמבצי. למרות זאת, על פי תביעתו של רובינשטיין, ההעברה נעשתה על הנייר בלבד ובעלי השליטה האמיתיים נותרו דיליאן, ליב ושמיר. על פי המסמכים ששימשו בסיס לתחקיר נראה שדיליאן הוא מי שעל פיו יישק דבר בקבוצה, אף שבעמוד הלינקדין שלו הוא מציג עצמו רק כ"יועץ" של אינטלקסה.
חזרה לברית: בכירים בנקסה הצרפתית לא הסתירו את האינטרס בשיתוף הפעולה. מוצר הדגל שלהם, סרברו, איבד את הרלוונטיות שלו ככל שהתפתחה הצפנת תעבורת המידע באינטרנט. "איבדנו את היתרון הטכנולוגי שלנו", הסביר מספר 3 בחברה, רנו רוק באחת החקירות שתפתח בהמשך נגד החברה.
החבירה לקבוצה הישראלית אפשרה לצרפתים להציע ללקוחותיהם שוק חדש שצבר במהירות פופולריות - פריצה לטלפונים סלולריים. עבור הישראלים, השותפות פתחה שווקים שבהם לצרפתים היו קשרים ענפים. "אין להם את המשאבים והקשרים לעשות זאת בעצמם", הסביר בכיר אחר בנקסה לחוקריו.
החבירה לקבוצה הישראלית אפשרה לצרפתים להציע ללקוחותיהם שוק חדש שצבר במהירות פופולריות - פריצה לטלפונים סלולריים.
ממלזיה ועד קמרון
הראיה המוקדמת ביותר במסמכים לקשר בין החברות נמצאת במחברת עור כחולה שהרשויות הצרפתיות החרימו בפשיטה על משרדי נקסה בפריז. בעמוד 45 במחברת, תחת הכותרת "מהלכי 2018" נכתבה הערה: "שילוב רכב עם Wispear". מסמכים נוספים מצביעים כי שתי החברות אכן ניסו ליצור סינרגיה ולהציע מוצרים שמבוססים על שילוב בין הטכנולוגיות שפיתחו בנפרד.
בפברואר 2019, כאמור, הפך שיתוף הפעולה הזה לפומבי עם ההודעה לעיתונות על הקמת ה"ברית". חצי שנה לאחר מכן הברית כבר עלתה על הרדאר הציבורי: דיליאן, עד אז שם לא מוכר, העניק למגזין "פורבס" ראיון נרחב, שכלל הדגמה של פריצה לטלפון סלולרי מתוך ואן מוסווה של החברה בקפריסין. הראיון עורר הדים רבים, והביא לכך שהרשויות בקפריסין החרימו את רכב המעקב ואף עצרו לכמה ימים שלושה מעובדיו של דיליאן.
הסערה הציבורית לא עצרה את שטף העיסקאות. כך למשל, ב-31 בדצמבר 2020, מנכ"ל נקסה עדכן בקבוצת ווטסאפ משותפת את שותפיו הישראלים כי נחתם חוזה למכירת רוגלת הסלולרים לשלטון במצרים (ר' כתבה נפרדת) ובהמשך עדכן בכיר אחר בחברה כי "החוזה עם וייטנאם נחתם, 3.6 מיליון דולר". חוזה שלישי למכירת פרדטור נחתם עם מדגסקר.
בנוסף, דוח של אמנסטי-טק שצפוי להתפרסם בימים הקרובים ולעיתונאי ״תיקי פרדטור״ ניתנה גישה אליו, חושף שורת מדינות שגם הן השתמשו ברוגלת פרדטור. הרשימה כוללת את וייטנאם, קזחסטן, מונגוליה ואנגולה. המדינות הללו מתווספות למדינות שנחשפו בסוף 2021 בדוח של ארגון סיטיזן לאב ובתחקירים עיתונאיים, כמו אינדונזיה, סרביה, יוון וסודן.
וזה לא נגמר שם. לפי המסמכים מוצריה של הקבוצה הישראלית הוצעו ללא מעט מדינות נוספות, אך לא בכולן ברור אם העיסקאות נחתמו או מה כללו. כך למשל, גובשה הצעה עבור משטרו של ח'ליפה חפטר בבנגאזי ששולט במזרח לוב, ונמצא תחת אמברגו נשק בינלאומי. ההצעה נושאת את הלוגואים של AMES (החברה האחות מדובאי של נקסה) ושל אינטלקסה, וכוללת בין היתר גם רוגלה לסלולרים. מהמסמכים עולה כי בסופו של דבר נחתמה עיסקה שלא כללה את הרוגלה אלא "רק" טכנולוגיות להאזנה לשיחות טלפון ויירוט תשדורות סלולריות.
החתימה יצרה קושי מבחינת נקסה בשל הצורך לשלוח את המערכת פיזית ללוב למרות האמברגו. "יש לנו בקשה ממדינה סופר רעה", הסביר סלייה ליועץ המשפטי של החברה, קאי הופט, בשיחת טלפון שנערכה במאי 2021. "רציתי לדעת אם זה לגמרי אסור, או מה האפשרויות שלנו".
היועץ המשפטי היה חד משמעי. "תשכח מזה", הוא ייעץ למנכ"ל. "אתה יודע על אמברגו הנשק, על המאמץ האירופי מול לוב. הם מאד קפדניים". בסופו של דבר, על פי החקירות, נקסה לא מצאה פתרון למשלוח.
ממסמכים שנמצאו במחשבי נקסה עולה כי רוגלות של אינטלקסה הוצע גם למלזיה, קמרון, מאוריציוס, סיירה לאון וייתכן שלמדינות נוספות, שכן לעתים המסמכים הכילו "רמזים" בלבד. לגבי עיראק, למשל, נכתב במסמך של נקסה כי ישנו קמפיין מסחרי למכירת "שליפת מידע התקפית", תיאור שבדרך כלל מתייחס לרוגלה סלולרית, אך מבלי לציין זאת במפורש. לגבי אינדונזיה המשטרה הצרפתית תפסה פתק שעליו נכתב בכתב יד "הדגמה ווייספיר". כמו כן, הצעות שנשאו את המיתוג של אינטלקסה נשלחו גם למקסיקו, אך לא ברור אם כללו גם את הרוגלה, או רק סוגים אחרים של ציוד ריגול ומעקב.
בינואר 2020 חתמה נקסה על הסכמי תיווך עם חברה בשם Gamma International כדי שהאחרונה תשמש מתווכת למכירת מוצריה מול קטאר וערב הסעודית. שמן של החברות הישראליות לא מוזכר בהסכמים, אך נאמר בהם במפורש כי המוצרים המוצעים כוללים גם "פתרונות לחדירה וחדירת WIFI, כולל סוסים טרויאנים ופתרונות הדבקה". לצרפתים, יש להזכיר, לא היו רוגלות משל עצמם למכור אלא רק את הברית עם אינטלקסה. עם זאת, במחשבי נקסה נמצאה הצעה שגובשה עבור קטאר והיא לא כללה את הרוגלה.
עם ערב הסעודית התמונה מורכבת יותר. לא ידוע בוודאות אם מוצרים מהצד הישראלי של הברית הגיעו לשלטון הסעודי אך רמז כי כך אכן קרה ניתן בדו"ח מדצמבר 2021 של מכון Citize Lab הקנדי העוסק בתחום. בדו"ח נטען כי כתובת IP שזוהתה בערב הסעודית הראתה פעילות שתואמת את טביעת האצבע הדיגיטלית של רוגלת "פרדטור". חודש לפני כן דיווח הניו יורק טיימס כי חברת NSO הפסיקה את פעילותה במדינה, כנראה בתגובה לריגול אחרי עיתונאים של אל ג'זירה. מכון המחקר העלה אז השערה כי פרדטור של אינטלקסה החליפה את פגסוס של NSO.
כתובת IP שזוהתה בערב הסעודית הראתה פעילות שתואמת את טביעת האצבע הדיגיטלית של רוגלת "פרדטור"
הערות בניחוח אנטישמי
למרות שנדמה ששיתוף הפעולה הועיל לשני הצדדים, מאחורי הקלעים החלו לצוף מתחים. העדות הברורה ביותר לכך נמצאת בשיחה שניהלו ביוני 2021 מנכ״ל נקסה סלייה ובכיר החברה רנו רוק. ניכר מהשיחה שהם לא מרוצים מהשותפות עם הישראלים וניסו לחפש שותף אחר. רוק הציע חברה ישראלית מסוימת, וסלייה השיב: "הם לא רעים, הם צעירים. בכל מקרה עד שהם יגדלו ויתחילו להציק לנו כמו האחרים. זה מה שמעצבן אותי. במדינה הזו, כולם אותו דבר. זה גיהינום". רוק, שהופתע מהעמדה האנטי-ישראלית החריפה, השיב בבדיחה: "אני יודע איזה ספר אקנה לך ליום הולדת הבא... זה מתחיל ב'מיין' (קמפף)".
סלייה: "בכל הקריירה שלי, בכל פעם שהתעסקתי עם ישראלים, זה תמיד היה רע בסוף... וזה אפילו לא... כי יש לי הרבה חברים יהודים שאיתם הכל טוב, אבל לעזאזל הישראלים בעסקים". השניים הסכימו שבכל מקרה הכרחי שאינטלקסה לא תגלה על הכוונה להחליפה כדי למנוע ביטול של חוזים שנחתמו עם מצרים, מדגסקר ו-ויטנאם.
אך התוכנית להחליף את השותף הישראלי לא התקדמה. ביוני 2021 נקלעה נקסה לרעידת אדמה משפטית. התלונות שהגישו שנים לפני כן הארגונים "הליגה לזכויות האדם" (LDH) ו"הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם" (FIDH) נשאו פירות: שלושת בעלי התפקידים הבכירים ביותר– סלייה, רוק ובוחבוט – הואשמו באופן רשמי ב"השתתפות בעינויים והיעלמויות כפויות" במצרים ובלוב, בשל החקירות שנפתחו ב-2013 וב-2017.
לאור החומרים שנתפסו הרחיבו הרשויות בצרפת את החקירה כך שתעסוק גם ביצוא המערכות למדגסקר ולייצוא מאוחר יותר למצרים ולוב. בשנה שעברה החליט בית המשפט בצרפת לבטל את כתב האישום בנוגע למכירת מערכת סרברו למשטרו של א-סיסי במצרים, אך החקירה בנוגע לשאר החשדות עדיין מתנהלת, כמו גם התיק הנוגע למכירת אותה מערכת למשטרו של קדאפי. תוצאת ביניים של ההליכים הללו הזכירה במידה רבה את הדרך בה נולדה נקסה: בספטמבר 2022 הודיעה החברה האם שלה כי לאור המצבה המשפטי הוחלט למכור את החברה והחברות הבנות. נקסה שינתה את שמה ל-RB42 והודיעה כי מעתה תתמקד בסייבר הגנתי בלבד.
בעוד בכירי נקסה מצאו עצמם מתמודדים עם האשמות חמורות, הבכירים הישראלים נשארו הרחק מהישג ידו של משרד הביטחון, שאמור לפקח על הייצוא הביטחוני. בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שעסק גם בסוגיות כאלה וביקש להישאר בעילום שם, טוען כי הבעיה היא באכיפה.
"כשמדברים על יצוא ביטחוני, הדבר הראשון שאתה חושב עליו זה ציוד פיזי. אבל כשמדובר בהעברה של טכנולוגיות זה הרבה יותר מסובך", הוא מסביר. "אם ישראלי עושה כל מיני פעילויות של פיתוח בחו"ל, הוא לא מייצא מישראל (...) הוא אולי מייצא מהמדינה שבה הוא נמצא. אם זו איזו מדינת עולם שלישי, אפשר לסמוך על כך שאין שם שום רגולציה. אבל אם הם נמצאים במדינה מתוקנת, נגיד באירופה, הם כפופים להוראות הדין של המדינה שבה הם נמצאים. אין כאן הפקרות מוחלטת".
הבכיר לשעבר מעדיף לא להתייחס מפורשות למקרה של אינטלקסה, אך מסביר שישנם ישראלים שפועלים בתחום הסייבר ומתכננים את המבנה התאגידי של עסקיהם מתוך כוונה להשאיר אותו מחוץ לפיקוח ישראלי. "הוא בונה את העסק שלו כך שהוא לא יהיה נתון לפיקוח של הרשויות הישראליות, ועצם זה שהוא עושה את זה ככה לא מהווה עבירה על החוק בישראל", אומר הבכיר. "זה כמו תכנון מס".
למרות היעדר הפיקוח הישראלי, הצליחה גם אינטלקסה להסתבך. שמה נקשר בפרשה שזכתה לכינוי "ווטרגייט היוונית", ובמסגרתה התברר כי עיתונאים, אנשי אופוזיציה, שרים ואנשי עסקים ביוון היו יעדים למעקב של השלטון באתונה. בדצמבר האחרון דווח כי הרשויות ביוון פשטו על משרדי החברה, לאחר שהתברר שהשלטונות במדינה השתמשו ב"פרדטור" כדי לפרוץ למכשירו הסלולרי של העיתונאי היווני תנאסיס קוקאקיס. בינואר נקנסה החברה ביוון בסכום של 50 אלף יורו בגין אי שיתוף פעולה עם החקירה.
אך המכה הקשה ביותר הגיע לאחרונה דווקא מארה"ב. באמצע יולי הודיע משרד הסחר האמריקאי כי הוא מכניס את אינטלקסה ואת סייטרוקס לרשימה השחורה, כפי שעשה בעבר לחברת NSO. המשמעות: לאזרחים ותאגידים אמריקאיים אסור לסחור כעת עם החברות או לספק להן שירותים. "אנחנו נשארים מפוקסים כמו לייזר בגדיעת ההפצה של כלי דיכוי דיגיטליים", אמר תת שר במשרד הסחר האמריקאי, אלן אסטבז, על הוספת אינטלקסה וסייטרוקס לרשימה השחורה. הוא הוסיף כי "לאור ההשפעה של כלי מעקב דיגיטליים על זכויות אדם מסביב לעולם, אני שמח על הוספת השמות האלה לרשימה".
3 צפייה בגלריה
משרד הסחר האמריקאי הודיע כי הוא מכניס את אינטלקסה ואת סייטרוקס לרשימה השחורה, כפי שעשה בעבר לחברת NSO
תגובות:
שומרים העביר בקשת תגובה לחמש כתובות מייל וארבעה מספרי טלפון שאותרו כקשורים לדיליאן. בנוסף הועברו פניות לעורך דין שייצג אותו בעבר בישראל, למשרד עו״ד שבעבר הגיב בשמו או בשם אינטלקסה וכך גם למשרד יח״צ. נשלחו בקשות לתגובה גם לשתי כתובות מייל של בת זוגו, שרה חמו, המכהנת כדירקטורית בחברת האם של אינטלקסה, טאלסטריס, וכן לחברת השירותים שנרשמה כנציגת טאלסטריס באירלנד. עותק מודפס של השאלות גם נשלח בדואר רשום לכתובתו של דיליאן בשווייץ, ושוגרו שאלות גם לחברת אליאדה ולבעלת המניות "מבטח שמיר".
אינטלקסה ואנשיה לא הגיבו לתחקיר אך לפי מומחי טכנולוגיה של מכון "סיטיזן לאב", מיד לאחר שנשלחו השאלות הורדו מהרשת יותר מחצי מהשרתים הפעילים שזוהו ככאלה שמיועדים להדבקה בפרדטור. "בהחלט הייתי קורא לזה כיבוי בהול", אמר ג'ון סקוט-ריילטון מהמכון.
התגובה היחידה שהתקבלה לכל הפניות הייתה במספר טלפון קפריסאי שמשמש ככל הידוע את דיליאן. אדם שענה לטלפון באנגלית ובמבטא ישראלי טען שהוא אינו דיליאן, אך סירב להזדהות. כאשר הזדהנו כעיתונאים איחל לנו "בהצלחה".
עוז ליב ענה לטלפון שלו, וכשהזדהנו כעיתונאים שמבקשים לשאול שאלות בנושא אינטלקסה השיב "אני לא קשור לזה", וניתק. הוא לא השיב גם לשאלות שנשלחו אליו בכתב.
אנדראה גמבצי, בעל המניות השווייצרי של טאלסטריס, טען שאינו יכול להשיב על אף שאלה בשל "חובת סודיות שמטיל עליי החוק השווייצרי".
משרד הביטחון לא הגיב לשאלות בנושא.
מטעמם של סטפן סלייה, אוליבייה בוחבוט, נקסה ו-AMES נמסר כי ב-2021 (לאחר שהחקירה המשטרתית נגדם הפכה גלויה) הם התנערו מכל החוזים למכירת "פרדטור", עוד לפני שהפכו למבצעיים, וכי בתחילת השנה שעברה הפסיקו כליל את העיסוק בתחום. חברת AMES עדיין פעילה, אך לדבריהם פעילותה צומצמה והיא צפויה להיסגר לחלוטין בחודשים הקרובים. הם טוענים כי תמיד הקפידו לקבל את האישורים הנדרשים מהרשויות למכירת הטכנולוגיות שלהם.
"בשום שלב לא המעטנו בחשיבות הדילמה האתית שהציבה הפעילות שלנו", מסרו, "היינו מודעים לכך שכמה מדינות שיכולנו להתקשר איתם מסחרית היו רחוקות ממושלמות במובנים של שלטון החוק. אבל היינו רגישים באותה מידה לכך שהגישה שלנו היתה בדרך כלל חלק מדחף של הקהילה הבינלאומית לתמוך במדינות אלו לכיוון דמוקרטי.
"לאחר שהכרנו בכך שמדינות מסוימות אינן מושלמות בהיבט של שלטון החוק, האם עלינו למנוע מהן טכנולוגיות שבלעדיהן לא יכולים להתקיים, ביטחון, יציבות וכן שלטון חוק? האם היה הכרחי לקבל את ההחלטה הזו - החלטה שהיא בעיקר של הרשות המוסמכת בצרפת (SBDU) הכפופה למשרד הכלכלה - ולהשאיר את החוזים האלה לשחקנים רוסים או סינים, שככלל אינם מודאגים מכיבוד זכויות יסוד?".
