לעצור ולחשב מסלול מחדש: כך נציל את התחרות בשוק האנרגיה הסולארית
בעולם של ריבית גבוהה ומימון יקר, הפחתת התעריפים שיזמה רשות החשמל ליצרני האנרגיה הסולארית דוחקת יזמים החוצה, מעודדת יציאה להשקעות בחו"ל ופוגעת ביכולת של המשק להגיע ליעדי האנרגיה המתחדשת
מדינת ישראל צועדת, בצדק, לעבר עתיד ירוק יותר, עם יעד לאומי שאפתני של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד 2030. רשות החשמל, כרגולטור, מבקשת להוזיל עלויות לצרכן הסופי, וזהו יעד ראוי. אלא שבדרך לשם נוצר עיוות שמסכן דווקא את הדבר שאמור להוביל אותנו לשם בטווח הרחוק, הפחתת שימוש בדלקים ובמקורות מתכלים, ודרך שוק תחרותי, מגוון ופתוח.
על פניו ההיגיון ברור: מחירי הפאנלים הסולאריים בעולם נמצאים בירידה, לכן טבעי לעדכן מטה את התעריפים למתקנים חדשים. אלא שההתבוננות הזו מתמקדת רק ברכיב אחד, עלות הציוד, ומתעלמת מהרכיב שהפך בשנתיים האחרונות להיות המשמעותי ביותר, עלות הכסף. כך, רשות החשמל החליטה שבעקבות ירידת מחירי הפאנלים הסולאריים, ומתוך רצון לגלגל את ההפחתה לציבור, להוריד את התעריפים שמקבלים יצרני החשמל ממתקנים סולאריים החל מינואר 2026. עם זאת, לא בטוח שההחלטה הזאת נכונה לתנאים השוררים בישראל ולא בהכרח תתרום לתחרות בטווח הארוך ואף תפגע במשק החשמל.
מוקדם יותר השנה, הרשות החליטה לעדכן את התעריף למתקנים בהספק שבין 15 ל 100 קילוואט. לפי ההחלטה, התעריף ירד בשיעור של 4% בשנת 2025 ובשיעור של 5% בשנת 2026. בשנת 2026 התעריף למתקן שבין 15AC ל-100AC יעמוד על 37.31 אגורות.
פרויקט סולארי הוא פרויקט תשתית ארוך טווח, שמבוסס ברובו על מימון בנקאי. יש לקחת בחשבון את הסביבה הכלכלית הקיימת כבר מספר שנים לפני שמחליטים על הורדת תעריף. הריבית עלתה בחדות ונשארה גבוהה, הבנקים הקשיחו תנאי אשראי, הסיכון הכללי במשק עלה. רבים לא מודעים לכך שהחיסכון שמתקבל מירידת מחירי הפאנלים נבלע לחלוטין בתוך עלויות המימון, ולרוב אף יותר מכך. במציאות כזו הפחתת תעריפים איננה עדכון טכני, היא הופכת בפועל לחסם כניסה.
חשוב לומר בצורה ברורה, השוק הסולארי בישראל שונה משווקים אחרים ברחבי העולם, והתנאים בו לא זהים, לכן לא ניתן תמיד להסיק מהתנאים בעולם על התנאים בישראל. בישראל מדובר בשוק שנדרש לעבוד מול בנקים שמרניים יחסית, בעל רגולציה משתנה ותשתיות מוגבלות. כאשר התעריף יורד בזמן שהריבית גבוהה, הפרויקט יתקשה לקבל מימון מהיר. כך נוצר שוק מצומצם שבו רק גופים גדולים, עם גישה להון זול או מיקוח חזק מול הבנקים, מצליחים לקדם פרויקטים וגופים חדשים כמעט ולא מצליחים לחדור אליו.
יש לכך עוד השלכה אסטרטגית. כאשר הפעילות המקומית נהיית פחות כדאית, היזמים, וגם החברות שכבר בנו מומחיות בישראל, מתחילים לחפש פרוייקטים בחו"ל. באירופה ובארצות הברית כבר רואים תחילתה של מגמת הורדת ריבית, או לפחות ציפייה ברורה להקלה מוניטרית, כלומר שם עלות הכסף מתחילה להתיישר עם התעריפים. בישראל ממשיכים להוריד תעריף בתקופה שבה עלות המימון עדיין גבוהה, ולכן המדינה בפועל דוחפת את היזמים שלה להשקיע בשווקים זרים במקום להשקיע כאן.
כדי להבטיח תחרות אמיתית ולהאיץ את המעבר לאנרגיה ירוקה בישראל, יש צורך בהתאמת המדיניות למציאות המאקרו כלכלית, ולפעול יחד עם היזמים שדוחפים את השוק הזה קדימה לטובת הפחתת התעריף העתידי.
הצעד הראשון הוא עצירה של מגמת ההפחתה האוטומטית והקפאת התעריפים עד להתייצבות סביבת הריבית והמימון. אי אפשר להמשיך להוריד צד אחד של המשוואה כאשר הצד השני, המימוני, עדיין יקר.
במקביל, המדינה צריכה לייצר ודאות ולעודד כניסה של שחקנים נוספים, לא רק של תאגידי ענק. זה יכול להיעשות באמצעות מדרגות תעריף שמגלמות את עלות המימון הריאלית, באמצעות מסלולי אשראי ייעודיים ותמיכת מדינה חלקית בערבויות. זה איננו סבסוד יתר, זה מנגנון לשמירה על שוק תחרותי ולמניעת ריכוזיות.
ישראל הציבה לעצמה יעד לאומי גבוה. כדי לעמוד בו צריך שוק חי, מגוון ופתוח. אם נמשיך להפחית תעריפים בזמן שהריבית עדיין גבוהה, נקבל את ההפך, פחות פרויקטים, פחות שחקנים ויותר פעילות שתזלוג לחו"ל. התאמה חכמה למציאות הכלכלית העולמית ולמחזור הריבית תאפשר למשק הסולארי הישראלי להמשיך לצמוח כאן.
דניאל ביטון היא מנכ"לית חברת האנרגיה המתחדשת EDI אנרגיה
