"בחוץ משלמים פי 3": 6% מעובדי המדינה מחלטרים במגזר הפרטי
דו"ח חדש של נציבות שירות המדינה לשנת 2025 חושף: 6,000 מעובדי המגזר הציבורי מחזיקים בהיתר לעבודה נוספת. השיאנים: עובדי מערכת הבריאות ועובדים ללא ותק. הסיבה המרכזית: משכורות נמוכות בשילוב יוקר המחיה. הנציבות בוחנת מודל חדש המאפשר היתרים בהצהרה עצמית
בשעה שיוקר המחיה ממשיך להכביד, אלפי עובדי מדינה אינם מסתפקים במשכורתם הציבורית ופונים להשלמת הכנסה בשוק הפרטי. דו"ח תמונת מצב לשנת 2025 של נציבות שירות המדינה שהתפרסם היום (ב׳) חושף כי 6,007 עובדי מדינה מחזיקים נכון לסוף 2025 בהיתר תקף לעבודה פרטית. למרות שהכלל המנחה בשירות המדינה הוא איסור עקרוני על עבודה פרטית, מתוך תפיסה כי על העובד להקדיש את מלוא מרצו לתפקידו הציבורי, הנתונים בשטח מצביעים על מציאות שונה. 6.3% מכלל עובדי שירות המדינה קיבלו היתר חריג לעבוד בעבודה נוספת, לעומת 5.1% מעובדי השירות הציבורי ב-2014.
בפילוח לפי סקטורים, עולה תמונה ברורה של התפלגות העובדים "הכפולים". מערכת הבריאות היא השיאנית הבלתי מעורערת, כאשר 65.5% מכלל בעלי ההיתרים מגיעים משורותיה. במקום השני נמצאים משרדי הממשלה השונים עם 33% מבעלי ההיתרים, ואילו במערכת הביטחון והחוץ התופעה שולית יחסית ועומדת על 1.5% בלבד. מבחינת המקצועות הבולטים, הדו"ח מצביע על כך ש-30% מבעלי ההיתר הם בדירוג מנהלי או מח"ר (מדעי החברה והרוח), ו-20% הם רופאים – נתון המשקף כ-1,200 רופאים המחזיקים באישור רשמי לעבודה נוספת.
מעניין לציין כי בקרב בעלי ההיתרים ישנו רוב נשי מובהק (61%), ו-58% מהם הם עובדים בעלי ותק של עד 10 שנים בשירות המדינה, כאשר הותק הממוצע בשירות הציבורי עומד על כ-12 שנה. נתון זה מלמד כי דווקא העובדים הצעירים יותר, שטרם צברו ותק ושכרם נמוך יחסית, הם אלו שנדחפים החוצה להשלמת הכנסה. מה דוחף את עובדי המדינה לחפש תעסוקה נוספת? הדו"ח לא משאיר מקום לספק: הסיבה העיקרית לבקשות, בשיעור של 47%, היא כלכלית. על פי הנציבות, עבור עובדים אלו המשרה הממשלתית מהווה "עוגן" של יציבות תעסוקתית, בעוד העיסוק הנוסף מאפשר להם לשפר את רמת ההשתכרות, לגוון את העשייה המקצועית ולממש את עצמם.
הדרך להשגת ההיתר המיוחל רצופה בירוקרטיה מתישה. משך הטיפול הממוצע בבקשה מקוונת עומד על 53 ימים. צוואר הבקבוק העיקרי הוא שלב הטיפול אצל "האחראי במשרד", שאורך לבדו כ-25 ימים – כמעט מחצית מזמן הטיפול הכולל. אך הנתון המפתיע ביותר נוגע לטכנולוגיה, או להיעדרה: רוב מוחלט של הבקשות (95%), בעיקר במערכת הבריאות, עדיין מוגשות באופן ידני. בנציבות ממליצים כעת על מעבר מלא להגשת בקשות באופן מקוון כדי לייעל את התהליך ולמנוע אובדן מידע.
לאור הממצאים והעומס הבירוקרטי, בנציבות שירות המדינה בוחנים אימוץ של מודל הנהוג ברוב מדינות ה-OECD. המודל המוצע מבוסס על שקיפות ואמון, ומאפשר קבלת היתר לעבודה פרטית בכפוף להצהרת העובד בלבד על היעדר ניגוד עניינים ושמירה על כללי האתיקה. משמעות המהלך, אם יאומץ, היא ביטול הצורך בוועדות ייעודיות ובפיקוח הדוק, והעברת האחריות המקצועית ישירות לידי העובד. עובד במשרד ממשלתי שהוציא היתר עבודה פרטית עימו שוחחנו מתאר תהליך ארוך, שנבע מסיבות כלכליות: ״אני מרוויח קרוב למינימום, אין לי זמן להמתין לוותק ולכן הייתי חייב למצוא עבודה נוספת. בעמותה שאני עובד בה משלמים פי 3. לקח זמן אבל אחרי חודשיים וחצי קיבלתי את האישור. אני נשאר במשרה הציבורית בשביל הקו״ח, ברגע שאוכל אצא מכאן״.
