הכסף הוקצה, הבנייה תקועה: משבר הדיור ביישובים הערביים
השבעת הכנסת החדשה, מסירת המנדט להרכבת הממשלה והמשא ומתן הקואליציוני, מהווים הזדמנות לשינוי סדרי העדיפויות התקציביים. היישובים הערביים נמצאים בתקופה של נסיגה וקיפאון בפתרונות דיור. במקום לעמוד בהתחייבויות הממשלה לצמצום פערים ולהרחבת שטחי השיפוט והבנייה, מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מבטלים תוכניות מתאר ומצמצמים מרחבי פיתוח. מדיניות זו פוגעת בפיתוח הטבעי של היישובים באכיפה מוגברת, בקנסות ובהריסות בתים.
נתונים שאסף מרכז מוסאוא באמצעות בקשות חופש מידע על יישום החלטת הממשלה 550 מצביעים על בעיה עמוקה: גם כאשר המדינה מקצה תקציבים, חלק ניכר מהם אינו מגיע למימוש.
לפרק השיכון בהחלטה יועדו כ־2.1 מיליארד שקלים לחמש שנים, אף שמשרד הבינוי והשיכון העריך ב־2021 כי נדרשים כ־8 מיליארד שקלים. בשנים 2022–2026 תוקצבו כ־1.94 מיליארד שקלים, אולם שיעורי הביצוע בפועל היו 35.7% בשנת 2022, 33.5% בשנת 2023 ו־15.6% בלבד בשנת 2024. סעיף של 200 מיליון שקלים לסבסוד תשתיות בבנייה רוויה על קרקעות מדינה כלל לא תוקצב.
כיום מעריך משרד הבינוי והשיכון את ההשקעה הנדרשת לסגירת הפערים בכ־15 מיליארד שקל. אולם גם הקצאה כזו לא תועיל ללא שינוי המנגנונים המונעים את ניצולה.
שיווק פרויקטים למגורים ביישובים הערביים כמעט נעצר מאז 2023, בעקבות ביטול ההנחות במחירי הקרקע והעדפת חסרי דיור בני המקום במכרזי רמ"י. בג'סר א־זרקא שווקו מאות יחידות דיור בשיטת המרבה במחיר, אך תושבים מקומיים הזקוקים לדיור בר השגה נותרו ללא פתרון.
גם במינהל התכנון ניכרים הכשלים: מתוך 250 מיליון שקל לחיזוק הוועדות המקומיות ויחידות ההנדסה ברשויות הערביות, הוקצו עד סוף 2023 כ־118 מיליון שקל, אך לפי הרשויות, התשלומים בפועל כמעט אפסיים.
במקביל, תוכניות משמעותיות בוטלו או צומצמו. בכסייפה בוטלה תוכנית מתאר שכללה 27,543 יחידות דיור ואזורי תעשייה ומסחר. באום אל־פחם נפגעה תוכנית "עין ג'ראר", שנועדה לספק כ־6,500 יחידות דיור, בעקבות קביעת קווי הפרדה מרחבית וסימון בתים להריסה. בסח'נין, בעראבה ובעילבון צומצמו מרחבי פיתוח.
המחיר הכלכלי ישיר ונרחב: אובדן אפשרויות לבנייה, פגיעה בתעסוקה, בהכנסות מארנונה ובהשקעות פרטיות. הגירת תושבים לערים מעורבות, שהיא תוצאה של מצוקת הדיור, משמשת להצדקת צמצום נוסף של אפשרויות הפיתוח. בעשור האחרון נהרסו למעלה מ־30 אלף מבנים. במקום למדוד הצלחה במספר פתרונות הדיור שנוצרו, המדינה מתמקדת באכיפה, בהריסה ובמניעת בנייה.
הממשלה החדשה אינה צריכה להתחיל מאפס. עליה להתאים את מערכת התכנון למציאות הבעלות על הקרקעות ביישובים הערביים, לממן תוכניות לצורכי רישום, להחזיר את ההנחות והעדפת בני המקום במכרזי הקרקע ולקבוע יעדי שיווק מחייבים. יש לעצור את צמצום מרחבי הפיתוח, לבחון מחדש תוכניות שבוטלו, להבטיח שקיפות וניצול תקציבי ולשלב אנשי מקצוע ערבים במוסדות התכנון, שבהם שיעורם עומד היום כ־4% בלבד.
מעל לכל, נדרש שינוי יסודי: במקום להסתמך על תוכניות חומש זמניות החשופות לקיצוצים ולשינויים פוליטיים, יש לעגן את התקצוב לחברה הערבית בבסיס התקציב השוטף של משרדי הממשלה, בהתאם לחלקה באוכלוסייה ולצרכיה.
פתרון משבר הדיור אינו רק תיקון של אי־שוויון היסטורי, אלא השקעה בכלכלת המדינה. כאשר יישוב ערבי אינו יכול להתפתח, המדינה כולה מפסידה את פוטנציאל הצמיחה שלו ושל תושביו.
סאלם עבאסי הוא כלכלן במחלקה החברתית־כלכלית של מרכז מוסאוא, הפועלת בשיתוף פעולה עם קרן פרידריך אברט





























