דעההגדלת הייצוג הנשי בפוליטיקה היא אינטרס ציבורי
דעה
הגדלת הייצוג הנשי בפוליטיקה היא אינטרס ציבורי
הנתונים מלמדים כי על אף שבעשורים האחרונים חל גידול במספר חברות הכנסת, הוא עדיין אינו מייצג את חלקן היחסי של נשים באוכלוסייה. על אף שייצוג משמעותי של נשים בתפקידים פוליטיים מסייע לחיזוק מעמדן בחברה, ישנם שלל חסמים המונעים זאת. כדי לפתור זאת ניתן לקדם צעדי מדיניות שונים, מקביעת מכסות ייצוג לנשים ועד הקצאת תקציבים
לקראת הגשת רשימות המפלגות לבחירות לכנסת ה-25, יש מקום לבחון את שיעור ייצוגן של הנשים ברשימות ועד כמה הוא מבטא את חלקן באוכלוסייה (העומד על 51%).
הנתונים מלמדים כי על אף שבעשורים האחרונים חל גידול במספר חברות הכנסת, הוא עדיין אינו מייצג את חלקן היחסי: בכנסת ה-24 כיהנו 35 נשים, שהיוו 29% מכלל חברי הכנסת (ו-9 שרות מכלל 27 השרים). בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת מאחור (במקום ה-23 מתוך 38), כשבחלק גדול מהמדינות הללו שיעור הנשים בפרלמנט עומד על 40%.
תת הייצוג של נשים בכנסת בא לביטוי גם בהיעדרן מכהונה בראשות ועדות מרכזיות כגון ועדת הכספים, חוקה ומשפט וחוץ וביטחון, כמו גם מראשות המפלגות (בכנסת ה-24, כיהנה אישה אחת בראשות מפלגה).
ייצוג משמעותי של נשים בתפקידים פוליטיים מסייע לחיזוק מעמד אוכלוסיית הנשים בחברה ולתפיסתן כאזרחיות שוות ערך. כמו כן, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, חברות הכנסת הן פעילות מרכזיות לקידום מעמדן של נשים בחברה, למשל בעיסוק בסוגיות הנוגעות למניעת אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, לילדים ולרווחתם, לחופשות לידה ולקידום שוויון בשוק התעסוקה. ממצאים אלו הם בבחינת צידוק ערכי להגדלת ייצוגן בכנסת.
פן נוסף הוא השפעת הניראות. ככל שיש יותר נציגות בכנסת, כך התפיסה של נשים בפוליטיקה, ובמוקדי קבלת החלטות בכלל, מנורמלת יותר וסוללת את הדרך לנשים נוספות.
החסמים בכניסת נשים לפוליטיקה מגוונים. ראשית, הנושאים הצבאיים והביטחוניים דומיננטיים מאוד בשיח הציבורי הישראלי, ובאופן טבעי משפיעים על המערכת הפוליטית. קצינים בכירים בצה"ל מחליפים עמדת כוח בכירה בצבא בזו הפוליטית באזרחות, והגברים בעמדות הכוח מעדיפים להביא לצידם אנשים כמותם, אשר יקלו עליהם גם בקבלת ההחלטות הפוליטית. גם לקבוצות דתיות באוכלוסייה הישראלית יש השפעה - קבוצות אלו מאופיינות בתפיסות שמרניות, שלא נוטות לשלב נשים בתפקידים ציבוריים, או שלחלוטין מתנגדות לשילובן.
מנגד, גם הנשים עצמן נמנעות מכניסה לפוליטיקה. מדובר במקצוע תובעני, שדורש השקעה גדולה וויתורים אישיים כבדים. המקצוע לא מאפשר איזון עם חיי הפנאי והמשפחה, וההקרבה הנדרשת היא רבה. גם היותה של הפוליטיקה זירת קרב אכזרית, לצד החשיפה התקשורתית הגבוהה, מהווים חסמים שמונעים מנשים (וגם מגברים) להיכנס לשדה הפוליטי.
אז מה ניתן לעשות? על מנת להעלות את ייצוג הנשים בבתי הנבחרים, נקטו מספר מדינות מהלך של קביעת מכסות ייצוג לנשים ברשימות המתמודדות. בישראל, נעשו נסיונות רבים לקידום הצעות חוק למכסות ייצוג מפלגתיות, אולם עד כה אף הצעה לא התקבלה. בכל מקרה, חקיקה כזו תצא לפועל, עליה לכלול סנקציות בגין אי עמידה במכסה כקנסות, פגיעה במימון או פסילת המפלגה מהתמודדות. במקביל, ניתן לקבוע תמריצים כספיים לעמידה ביעדי המכסות.
אפשרות אחרת היא תמיכת המדינה במועמדות כבר בשלבי כניסתן לפוליטיקה. לרוב, לנשים נתוני פתיחה פחות טובים משל הגברים בכל הנוגע לגיוס כספים, ניהול הקמפיין ותמיכה בפריימריז. הקצאה תקציבית בשלבים אלו תסייע להן לצמצם את הפער מול עמיתיהן הגברים.
לסיום, כדאי לזכור שאין להיתפס לחשיבה דוגמטית המייחסת לפוליטיקאיות מחויבות מיידית לקידום ענייניהן של נשים. תפיסה חד-ממדית שכזו כלפי האזרחיות חוטאת לרעיון של היותן אזרחיות שוות ערך. נציגות נשית בפרלמנט יכולה לבטא גם קולות אחרים, הקוראים לצמצם את הליך קידומן של נשים בחברה או המתנגדים להעדפה מגדרית מתקנת. בנוסף, יש חשיבות בשילוב נשים מכלל המגזרים, כך שתהיה נציגות למגוון הדעות בחברה.
עד שיקודמו צעדי מדיניות להגדלת הייצוג הנשי בפוליטיקה, האזרחים והאזרחיות יכולים לדרוש מהמפלגות המייצגות אותם להציג נשים במקומות ריאליים ברשימותיהן. מתן הזדמנות שווה לנשים ולגברים להשפיע על מציאות חייהם הינה אינטרס ציבורי מרכזי.
ד"ר יעל פרואקטור מכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חל"צ), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה. לשעבר עובדת הרשות לקידום מעמד האישה
