שלמה קרעי נכנס למשרדו עם תוכנית לביצוע מהפכה מקיפה בנוף התקשורת הישראלי: סגירה או הפרטה של גופי השידורי הציבוריים (כאן וגלי צה"ל); החלשת גופים עצמאיים וביקורתיים לממשלה; וחיזוק גופי תעמולה פרו־ממשלתיים, שבראשם ערוץ 14. אם היה מצליח קרעי ליישם את תוכניתו המלאה, ייתכן שהיינו חיים היום במשטר תקשורתי אחר לגמרי.
תהום מפרידה בין שאיפותיו של קרעי לבין יכולת הביצוע שלו. חלק מהמהלכים — ובפרט חוק המדרוג להעברת מדידת הרייטינג לשליטה ממשלתית ומאמצים להפריט או לפרק את כאן או לסגור את חברת החדשות שלו — לא הבשילו לחקיקה מלאה. מהלכים אחרים — סגירת גלי צה"ל, מאמצים לסנדל את ועדת האיתור למועצת כאן — הושלמו אך נבלמו בבג"ץ.
גולת הכותרת של פעילות השר היתה רפורמת חוק השידורים, שכללה הקמת רגולטור שידורים חדש בשליטה פוליטית ועם סמכות רחבה לסגור כלי תקשורת, חיסול העצמאות העיתונאית של חברות החדשות של רשת וקשת, מתן הטבות של עשרות מיליוני שקלים לערוץ 14 וקיצוץ של 25 מיליון שקל מתקציב כאן. קרעי העביר את מרבית כהונתו בקידום חקיקה זו, בין היתר באמצעות הקמת ועדת כנסת מיוחדת לדיון בו. אלא שהתנהלות הוועדה, בראשות ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, התאפיינה בחוסר מקצועיות, ועל רקע זה נאלצה לפצל מהצעת החוק סעיפים משמעותיים. לאחר שאושר החוק בגרסתו הרזה, בג"ץ בלם את כניסתו לתוקף עד בירור העתירות נגדו.
לא כל המהלכים של קרעי כשלו. חוק אל ג'זירה, שמאפשר לסגור פעילות מקומית ולחסום שידורים של כלי תקשורת זר שנקבע שפוגע בביטחון המדינה, נחקק ומיושם, וכך גם ביטול רפורמת הסלולר הכשר. בכהונתו גם זכה ערוץ 14 לשורת הטבות.
