משרד הבריאות מהמר על ההתפתחות התקינה של מאות אלפי ילדים
במטרה להחזיר את המטופלים לקופות החולים וליצור שירות שוויוני, משרד הבריאות מקדם רפורמה בטיפול בילדים עם צרכים התפתחותיים שתבטל בהדרגה את מנגנון ההחזרים הכספיים עבור טיפולים ברפואה פרטית; בין החששות: התורים יתארכו כי הקופות לא יעמדו בביקוש, והמחסור בכוח האדם רק יתגבר
1. הרפורמה המאוד משמעותית שמנסה לקדם בימים אלו משרד הבריאות במדיניות הטיפול הממשלתית בילדים עם צרכים התפתחותיים (כגון אוטיזם, עיכובים מוטוריים, תקשורתיים ורגשיים) רצופה בכוונות טובות. על הנייר - הכל שם נכון. אך כמו שקובע הפתגם הידוע, כדאי רק לוודא שהיא לא מובילה במקרה הזה לגיהנום, שכן מה שעומד על כף המאזניים הוא בריאות הנפש של מאות אלפי ילדים בישראל.
אלה לא רק הילדים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, אלא גם אלו שנדרשים לטיפול מאוד ספציפי וייעודי כמו קלינאי תקשורת לצורך שיפור בדיבור. כ־11% מהילדים בישראל (כ־338,300) מוגדרים כבעלי מוגבלות, כולל לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, עיכובים התפתחותיים, אוטיזם, מוגבלויות נפשיות, רגשיות ומוטוריות.
בשורה התחתונה, הרפורמה מבקשת לצמצם באופן הדרגתי עד חיסול כמעט מוחלט את האפשרות לקבל החזר כספי עבור טיפול ברפואה הפרטית ולהחזיר את רוב (ואחר כך את כל) המטופלים למערכת הציבורית. מטרת המהלך היא להבטיח שירות שוויוני, מפוקח, איכותי ונגיש יותר לכל ילדי ישראל – בלי תלות במצב הסוציו־אקונומי של המשפחה.
2. כדי להבין את הרגישות באירוע, כדאי להכיר את תנאי הרקע. זה כ־15 שנה משרד הבריאות מאפשר להורים לפנות לטיפולים מסוג אלו לרפואה הפרטית, מחוץ לקופות החולים, ולקבל החזרים כספיים מקופות החולים בגובה תעריף ציבורי. הסיבה ידועה וחוזרת על עצמה: הקושי של קופות החולים לעמוד בזמני ההמתנה שנקבעו לחוק טיפולי התפתחות הילד, שמייצר תורים ארוכים. הפרקטיקה לפנות לרפואה פרטית הפכה לדפוס שכיח במיוחד באבחונים וטיפולים בתחומים כמו ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה התפתחותית ופיזיותרפיה.
אלא שאחרי 15 שנים נוצר עיוות, או ליתר דיוק, כמה וכמה עיוותים שחייבים לתקן: מבוטחים רבים בחרו, כמעט באופן קבוע, בשירותים פרטיים כדי לקצר זמני המתנה; מטפלים רבים העדיפו לעבוד מחוץ למערכת הציבורית ועברו למערכות הפרטיות; חלק מהמטופלים נאלצו להשלים מכיסם מאות או אלפי שקלים מעל לגובה ההחזר, וכסף ציבורי רב יצא אל מחוץ למערכת הציבורית (הביצוע נעשה אצל ספקים פרטיים).
כלומר, הבעיה הראשונה שנוצרה היא אי שוויון, בניגוד לעקרון מרכזי במערכת הבריאות הציבורית. האפשרות לפנות לשירות פרטי ולקבל החזר חלקי העניקה יתרון ברור לאלו שידם משגת, והשאירה מאחור אלפי ילדים ממשפחות מוחלשות. בגדול מי שיכול להרשות לעצמו, מקבל שירות איכותי ומהיר. הרפורמה מנסה לתקן את הפער הזה, ולחזק את המערכת הציבורית שתספק שירות שווה לכולם – לפי קריטריונים מקצועיים בלבד.
בהיבט התקציבי, הקצאת משאבים לתקציב ייעודי בשילוב עם החזרת מטפלים לתוך המערכת הציבורית עשויה להוזיל את עלות השירות למדינה בטווח הארוך, ולמנוע "זליגת תקציבים" לא מפוקחת דרך החזרים. נדגיש כי שיטת ההחזרים איננה יעילה, איננה מיטבית וגורמת לבזבוזים של סל הבריאות.
ההיבט השלישי הוא רפואי: טיפול דרך הקופות מאפשר רצף טיפולי, בקרה מקצועית והנגשה של מערך שירותים רב־תחומי – דבר שלא תמיד מתאפשר בטיפול פרטי. הרי הפסיכולוג או הקלינאי הפרטי רואה בעיקר את הבעיה שהוא אמור לטפל.
3. הרפורמה שמשרד הבריאות מנסה לקדם איננה חפוזה. במשרד מבינים שאין "זבנג וגמרנו". לא פחות חשוב, במשרד מבינים שגם נדרשת היערכות: מבחינה תקציבית, מבחינת שכר המטפלים ומבחינת כמות המטפלים. לכן, בראש ובראשונה, נקבעה רפורמה רב־שלבית. החל מספטמבר הקרוב, החזרים יינתנו רק למטופלים שכבר החלו טיפול, ובאופן מוגבל לאבחנות חמורות כמו אוטיזם או הפרעות סומטיות. החל מספטמבר 2026, כלומר רק בעוד שנה ו־4 חודשים, יבוטל ההחזר לכלל המטופלים החדשים, למעט מי שכבר היה בטיפול. רק בספטמבר 2029, יחול הביטול המלא של מנגנון ההחזרים, גם למי שהיה בטיפול – וגם במקרה הזה בכפוף לחלופות זמינות.
יתרה מזו, הרפורמה כרוכה בתוספת תקציבית של כ־62.5%, שכן ההשקעה בתחום תגדל מ־80 מיליון שקל לכ־130 מיליון שקל. התוספת התקציבית מיועדת לקליטה של אנשי מקצוע, פתיחת תקנים, העלאת שכר, חתימת הסכמים עם מכונים טיפוליים והסדרת מסלולי הכשרה חדשים. בנוסף, רק לאחרונה נחתמו הסכמי שכר חדשים שכוללים תוספות משמעותיות לפסיכולוגים ולשאר המקצועות הקשורים לסוגיה, כגון קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ותזונה.
לא פחות חשוב: הרפורמה כוללת מנגנון מעקב קפדני, מובנה, פורמלי ורבעוני - אחרי יישומה. קופות החולים יחויבו לדווח אחת לחודש למשרד הבריאות על זמני ההמתנה בפועל, בפורמט אחיד ולפי חלוקה למחוזות ולתחומים. הדיווח לא רק כולל זמני ההמתנה, אלא גם פירוט לגבי כל היבט אפשרי של כוח אדם - כמו למשל מספר אנשי המקצוע המועסקים בפועל, לפי תחום, לפי היקף משרה, משרות מאוישות ופנויות. הדיווח גם כולל את היקף הטיפולים שניתנו בפועל, היקף ההחזרים שניתנו, הבחנה בין מטופלים במהלך טיפול (אוטיסטים, סומטיים, ויתר המטופלים). אלו במטרה לבחון את הצורך בביצוע התאמות בהתאם לנתונים שיוצגו.
4. החששות לגבי הרפורמה כבדים. החשש המרכזי הוא יצירת צווארי בקבוק ועומסים: קופות החולים עלולות להתקשות לעמוד בביקוש, קל וחומר כאשר מחיר השירות - בהתאם ליעדים - עשוי להיות נמוך יותר. הבעיה אקוטית במיוחד היא בפריפריה, שם יש מחסור ממשי של כוח אדם בכל הסוגים. המהלך דווקא עלול להגדיל את הפער בין מרכז לפריפריה, אם הרפורמה תיכשל או לא תצליח כפי שתוכנן. עוד חשש טבעי הוא זמני המתנה ארוכים יותר. ברגע שלא יהיה מענה מספק, אותם ילדים עלולים להמתין חודשים רבים לאבחון ולטיפול כפי שהיה ב־2010.
עוד חשש הוא שלא כל המטופלים "ינהרו" למגזר הציבורי כפי שצופים, ולכן בסופו של דבר המהלך רק יחריף את המחסור בכוח אדם ייעודי במגזר הציבורי - מה שרק יגביר את צוואר הבקבוק ויאריך את התורים. בנוסף, המהלך יפגע בצורה עקיפה בבחירת מטפל, כאשר הורים יאבדו את האפשרות לבחור מטפל לפי העדפה או קירבה גאוגרפית.
במילים פשוטות, בתרחיש הפסימי יישום חלקי או איטי של הרפורמה יגרום לכך שהתקציבים לא ינוצלו בפועל, הקליטה תיתקע וההחזרים יבוטלו בלי חלופה אמיתית, וילדים יוותרו ללא המענה שהם זקוקים לו.
החשש הגדול הוא לא רק עבור ילדים שמוכרים כנכים (מקרי קיצון), אלא דווקא במקרים הקלים יותר שנראים על פניו כפחות דחופים, כמו עיכוב שפתי קל.
כמו כן, עם כל הכבוד לדרישות הפיקוח הקפדני, הכל כפוף לאיכות ואמינות הדיווח של קופות החולים ובאכיפה של משרד הבריאות על אותו דיווח, שלא תמיד מצטיין.
ישנו חשש כבד נוסף: למרות המחסור בתורים במערכת הבריאות הציבורית, הציבור החרדי מצליח כבר שנים ארוכות להשיג תורים מהירים, דרך "מתאמי שירות". לא מן הנמנע שהמתכונת הזו תשוכפל גם במערך להתפתחות הילד לאחר הרפורמה. מנגד, שאר הציבורים ייאלצו להמשיך להמתין במשך שבועות או חודשים.
בסופו של דבר הרפורמה - שכאמור טובה על הנייר - עלולה לייצר זעזוע מערכתי שחייב מנגנוני תיקון אמיתיים והחשש הגדול הוא כי הממשלה הזו לא תתקן. הסוגיות הפוליטיות והביטחוניות מעסיקות אותה יותר ממערכת הבריאות ויכולות הביצוע שלה לא גבוהות במיוחד.
2 צפייה בגלריה
מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. "הרפורמה הדרגתית כדי לא לפגוע ברצף טיפולי"
(צילום: יאיר שגיא)
5. במשרד הבריאות מכירים בחששות. "צריכים להיות מאוד רגישים והמשרד מבין לגמרי את החששות ואת הדאגה", מסבירה הגר מזרחי, ראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות, בשיחה עם כלכליסט. היא חוזרת על כך כי אין למשרד כוונה בשום צורה לפגוע ברצף הטיפולי – לכן הרפורמה היא הדרגתית מאוד ופרוסה על פני כ־3 שנים, כאשר במשרד שוב מדגישים את סוגיית הפיקוח והבקרה אחרי יישום הרפורמה.
"רצף הטיפול לא נפגע, זה סופר קריטי", היא מסבירה ומזכירה כי "השיטה הזו התחילה בגלל חוסר זמינות והתובנה שלא הגיוני לתת לילד להמתין כל כך הרבה ולבזבז זמן רב לטיפול. אך מתחת לאף של כולנו גדלה גם העלות: בהתחלה זה היה תעריף יחסית נוח, שגדל וזינק למימדים אסטרונומיים, כאשר ההחזר נותר קבוע", היא מסבירה.
חשוב לזכור כי אין פיקוח מחירים על השירותים האלו בשוק הפרטי, ולכן כל מטפל רשאי לקחת כל מחיר שהוא מעלה על דעתו. "יש הורים שמשלמים אלפי שקלים לשנה, אחרי ההחזר. זה שוק פרוע. כשאתה משלם 500 שקלים, אך מקבל 200 שקלים חזרה (ההחזר הוא בסך 230 שקלים, אך יש השתתפות עצמית של כ־33 שקלים - א"פ) אז ההורה מרגיש שהוא 'ברווח', למרות שלא כולם יכולים לשלם. היתה למעשה סוג של הפרטה", היא מסבירה.
היתרון המרכזי ברפורמה שהבכירה מציינת הוא לאו דווקא כלכלי או מוסדי, כמו חיזוק השירות הציבורי, אלא טיפולי־רפואי: "הילד מטופל על ידי צוותים רב־מקצועים. טיפולים ניתנים בלי ראייה הוליסטית. זה סופר קריטי בקבוצה של התפתחות הילד. יש פה קבוצה עם מנעד מאוד רחב של תסמינים. הטיפול בפרטי הוא ללא פיקוח".
לטענת הבכירה, הרפורמה צפויה להיטיב דווקא עם אלו שאין להם "בעיה גדולה": "דווקא הקבוצה הזו הכי נפגעת מההסדר הנוכחי כי העלות היא גבוהה מאוד בפרטי והעובדה שזה 'ליקוי קטן' בדיבור או בהליכה מעודדת את הנטייה 'לוותר', בעיקר עבור אלו שאין להם את היכולת לשלם. אנו רוצים שכל ילד, בכל דרגה סוציו־אקונומית, יקבל את הטיפול במערכת הציבורית - כמו עבור כל שירות אחר. למה שישלמו דווקא על השירות הזה תוספת? ומה אם אין מדובר רק ב'ליקוי בדיבור', אלא במשהו עמוק יותר? איכות הטיפול במערכת הציבורית היא הגבוהה ביותר. רק שם יסתכלו על הילד מכל הכיוונים והזוויות. לכן אנו דוחפים את קופות החולים שיממשו את החובה, אנו דוחפים את המטפלים שייכנסו למערכת הציבורית", היא מסכמת.
