פרשנותיחסי בג"ץ-ממשלה: מסלול עוקף סבירות בשירות האזרחים
פרשנות
יחסי בג"ץ-ממשלה: מסלול עוקף סבירות בשירות האזרחים
ביטול ההחלטה של מנכ"ל משרד החינוך לקצר את שעות הלימודים לאוטיסטים לא הזכירה "סבירות", אבל כדאי להתחיל לשנן "תקינות" ו־"זכויות אזרח"
בית המשפט העליון ביטל היום פה אחד החלטה של מנכ"ל משרד החינוך לקצר בשנת הלימודים הקרובה את שעת הלימודים האחרונה של יום הלימודים במסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי. הנה, גם בלי עילת הסבירות, החליטו שלושת שופטי בג"ץ, יצחק עמית, דפנה ברק־ארז ועפר גרוסקופף לבטל את ההחלטה. כפי שנראה, אפשר היה להשתמש כאן בסבירות, כי מדובר בהחלטת גורם בירוקרטי ולא מיניסטריאלי. ובכל זאת, בג"ץ השתמש בשני נימוקים חלופיים.
הראשון הוא תקינות ההחלטה. "לא את המדיניות אנו מבקרים, אלא את אופן קבלת ההחלטה", כותבת ברק־ארז בנימוק שנועד לקדם התנפלות ממשלתית צפויה - התערבות בקביעת מדיניות. כלומר, לא סבירות ולא מדיניות נבדקו כאן, אלא תקינות קבלת ההחלטה. ובהחלטה נפלו פגמים, כמו אי התייעצות עם הרגולטור לזכויות בעלי מוגבלויות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. גורמי הנציבות לא שותפו על ידי משרד החינוך בהתייעצויות שקדמו לקבלת ההחלטה, והמדינה הודתה כי אכן מדובר בתקלה. פגם אחר נלקח מהבג"ץ שביטל את החלטת שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן לחתוך בסובסידיות למעונות היום של החרדים. במקרה ההוא, כמו במקרה הנוכחי, הפגם הוא המועד הקצר מדי שניתן לנפגעי ההחלטה להתארגן למצב החדש לאחר שהסתמכו על המצב שלפני ההחלטה. בג"ץ "מגייס" כאן את החרדים לעזרת האוטיסטים כדי להסביר לממשלה שאפשר וצריך היה להיערך אחרת לפני הנחתת הגזירה. "כל אדם הוא עולם ומלואו, והשלטון, כנאמן הציבור, חייב להימנע, ככל שניתן, מלשבש את עולמו", מצטט עמית מפסק הדין ההוא.
הנימוק השני הוא הפגיעה בזכויות אדם. "אין מדובר רק בשאלות של מדיניות", ממשיכה ברק־ארז ומסבירה שוב שלא במדיניות עסקינן "אלא גם בסוגיה מובהקת של הגנה על זכויות, זכויות החינוך של הילדים, והזכויות הנלוות של הוריהם". כלומר האיתות לממשלה הוא כפול – גם בלי הסבירות, נמשיך לבקר החלטות מינהליות אם נפלו בהן פגמים שמשבשים באופן מהותי את תקינות קבלת ההחלטה או שהן פוגעות בזכויות אדם. במובן זה פסק הדין הזה עשוי להקל על המדינה כשתבוא להגן על ביטול עילת הסבירות. היא תוכל לטעון שלבג"ץ כלים חלופיים אחרים. עם זאת, העותרים נגד ביטול העילה יוכלו להסתמך על הפגמים וחוסר התקינות. כאן מדובר בהחלטת מנכ"ל ושם בחוק יסוד, אבל הפגמים הם כלי לביטול בשני המקרים.
עוד שתי נקודות חשובות מפסק הדין. הראשונה, מסתבר שהמחסור במורים לחינוך מיוחד הוא בעיקר במחוזות המרכז, תל אביב והדרום, בעוד שבמחוזות אחרים אין חוסר. לכן, המשמעות של ההחלטה הגורפת לקצץ לכולם היא פגיעה בעשרות אלפי תלמידים שלומדים במסגרות שבהן אין מחסור בכוח אדם. בכך שולל בג"ץ את "ההשוואה כלפי מטה" (leveling down).
ההערה השנייה, שמחזירה אותנו לעילת הסבירות, נוגעת לקבלת ההחלטה בידי מנכ"ל משרד החינוך באמצעות חוזר מנכ"ל. זו הפרקטיקה הנוהגת מזה כ־25 שנה, למרות שלפי החוק הגורם המוסמך להורות על קיצור יום הלימודים הוא שר החינוך בהסכמת שר האוצר. נציגי הפרקליטות הודו ששרי החינוך לדורותיהם מעולם לא עשו שימוש בסמכות הזו. "גם פרקטיקה של עשרות שנים", כותב עמית, "אינה יכולה להתגבר על היעדר סמכות על פי לשונו המפורשת של החוק". והתוצאה - אם מחברים אותה ללשונו של החוק לביטול הסבירות - היא שבג"ץ מוסמך כפי שעשה היום לבטל החלטה שהתקבלה בידי המנכ"ל, אבל יתקשה להתערב בה אם השר היה מקבל אותה, אלא אם יימצאו נימוקים חלופיים, כפי שעשה היום.
