הצעה למדיניות חברתית וכלכלית חדשה מול החברה החרדית
בזמן שרוב עם ישראל נופש, מתפרסמים נתונים המראים שהחברה החרדית מקבלת עשרות מיליארדי שקלים בשנה, חלקם בצורה סמויה, דרך הנחות בארנונה, בדיור, בתחבורה, וברשימה ארוכה של הטבות, וזאת בנוסף לתשלומים הישירים. ההנהגה החרדית מזמן אינה פועלת כדי לשמור על היהדות, אלא בראש ובראשונה כדי לשמור על כוחה. כדי להבין כיצד לשנות את התוואי שאליו צועדת מדינת ישראל, צריך להבין מהם מקורות הכוח שלה ולהציע תכנית חברתית כלכלית אחרת.
1. צבא וכלכלה – שכר לחיילים
עד היום אין תכנית ברורה כיצד לגייס חרדים ובמקביל לצמצם את כוחה של ההנהגה החרדית. יש מפלגות המוכנות להגיע עמה להסכם, וזה מסוכן. מנגד, יש הצהרות על "גיוס לכולם", אך ללא תכנית מעשית.
הפתרון הוא להשתמש בדיוק באסטרטגיה שבה השתמשה ההנהגה החרדית במשך שנים : מקל וגזר. היא דרשה ציות, ובמקביל העניקה יתרונות: פטור משירות צבאי, תקציבים ייחודיים ותלות כלכלית.
על הקואליציה הליברלית הבאה להשתמש גם היא בגזר: כל מי שיתגייס לשירות קרבי יקבל שכר משמעותי, בסדר גודל של שכר המינימום.
במקביל, הישיבות, שהיו חלק מן ההיסטוריה היהודית במשך מאות שנים, ימשיכו להתקיים. במסגרת "תורתו אומנותו" יוכלו ללמוד בכל שנתון כ־1,500 צעירים מצטיינים שיעברו בחינות כניסה ובחינות תקופתיות. יהיו גם מסגרות שירות אחרות. מי שיבחר שלא להשתלב באף אחת מהן לא יקבל תמיכה כלכלית מן המדינה.
כך משתמשים בגזר כדי להעביר בהדרגה את הכוח מן ההנהגה אל הצעירים עצמם. יש להדגיש כמדיניות זו לא תשפיע במידה רבה על התקציב, שכן גיוס חיילי מילואים יקר הרבה יותר. נוסף על כך, בתקופה של מאבקי כוח גיאופוליטיים, כל המדינות מגדילות את הוצאות הביטחון שלהן.
2. מונופולים, מונופסונים ויוקר המחיה
בעשור האחרון התחזקה ההנהגה החרדית מאוד מבחינה כלכלית ופוליטית. נציגיה הגיעו לעמדות מפתח במשרדי הבריאות, הבינוי, החינוך ובמשרדים נוספים, עם השפעה רבה על תקציבים.
נכון שמונופולים הם גורם חשוב ליוקר המחיה, אך הם אינם הגורם היחיד. הסדרים מגזריים, הטבות ייחודיות ואפליה במחירים ובשירותים מעלים את העלות המוטלת על כלל הציבור. בתחומים מסוימים החרדים משלמים פחות, בעוד האחרים משלמים יותר. בתיאוריה הכלכלית זו אפליית מחירים עקב כוח המונופסוני של החרדים.
יש להפסיק בחוק אפליה לפי מגזר או גודל משפחה בכל התחומים: בארנונה, בחינוך ובשירותים ציבוריים. כך ניתן לתרום להורדת יוקר המחיה.
3. מעבר כוח מההנהגה החרדית לאזרחים שיצאו מהחברה
המשך ההסכמים עם ההנהגה החרדית יביא אותנו שוב למצב שבו אנו נמצאים היום. פוליטיקאי המבקש לשנות את הכיוון שאליו צועדת ישראל צריך להפסיק לראות בהנהגה החרדית שותפה פוליטית. במקביל, עליו לפנות דווקא לאנשים שבחרו לעזוב את העולם החרדי.
עשרות אלפים עזבו, ורבים מתקשים להשתלב: הם חסרי השכלה בסיסית, עובדים בשכר נמוך ומתמודדים עם לחץ כבד מצד המשפחה והקהילה.
כמה הם? אולי שלושה ארבעה מנדטים. אחת המפלגות הליברליות צריכה לקחת על עצמה, כבר לפני הבחירות, לייצג את הציבור הזה. במקום להעביר כסף להנהגה החרדית, יש להשקיע בהשלמת השכלה, הכשרה מקצועית ושילוב היוצאים בחברה.
4. חינוך
התוכניות המוצעות על ידי מפלגות רבות הן טובות, אך יש לדייק בהן. החינוך הוא מקור הכוח המרכזי של ההנהגה החרדית. ילד שאינו מקבל לימודי ליבה ואינו לומד עד לבגרות אינו באמת יכול לבחור את עתידו מתוך מגוון אפשרויות.
תוכנית שיכולה להיות מקובלת על כולם היא שכל בית ספר המקבל מימון ציבורי ילמד תוכנית ליבה מלאה עד לבגרות. כל הילדים ילמדו תכנית בסיסית משותפת בבוקר, ורק אחר הצהריים יהיה פיצול בין חינוך חילוני, ערבי, דתי ותורני. אין צורך בזרם חרדי נפרד; הוא יהפוך לזרם תורני למי שירצה להעמיק בלימודי יהדות, אבל ברמה גבוהה וללא אינדוקטרינציה לרבנים מסוימים. בית ספר שיבקש להיות פרטי יממן את עצמו ויהיה חייב לעמוד בבחינות ארציות. המעבר לא יהיה פשוט, אך הוא אפשרי.
5. דת ומדינה
מצד אחד, חייבים להגן על הציבור מפני כפייה דתית. מצד שני, במדינה יהודית חשוב שכל ילד יכיר את יסודות התרבות והמסורת היהודית, אך ללא כפייה דתית.
סיכום
חמשת הצעדים הללו הכרחיים לעתידה של ישראל. כיום, בגילי הגן, הילדים החרדים מהווים כבר כ־31% מן האוכלוסייה היהודית בישראל. זהו נתון בעל משמעות אדירה לעתידה של המדינה.
לכן, הסוגייה החרדית חייבת להיות אחד הנושאים המרכזיים בבחירות הבאות.
כדברי חז"ל: "כל המרחם על האכזרים, סופו שמתאכזר על הרחמנים". אסור להמשיך לבנות קואליציות התלויות בהנהגה החרדית. יש לצמצם בהדרגה את מוקדי הכוח שלה, ובמקביל לעזור לצעירים ולמבוגרים המבקשים ללמוד, לעבוד ולבחור את דרכם.
השאלה איננה אם ישראל תהיה מדינה יהודית, אלא איזו יהדות תעמוד במרכזה: יהדות של אמת, צדק, לימוד וחירות, או יהדות המבוססת בעיקר על ציות וכוח פוליטי.
אליס ברזיס היא פרופסור לכלכלה וראש פורום המאקרו-כלכלה בישראל, אוניברסיטת בר-אילן
