בלעדי
המשטרה איבדה שליטה על הבהלה להתחמשות
מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מזהיר כי הזינוק באחזקת נשק פרטי, התרחבות הסיירות העירוניות והתארגנויות חמושות פרטיות ללא פיקוח מספק של המשטרה - מערערים את המשילות ומקדמים הפרטה של ביטחון הפנים בישראל
ממשלת ישראל והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מרבים לדבר על "משילות", אולם מחקר חדש של ד"ר יעל ליטמנוביץ ועו"ד מירית לביא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציג תמונה הפוכה: מאז 7 באוקטובר ביטחון הפנים בישראל אינו מתנהל כמערכת ריכוזית שבה המשטרה היא הגורם היחיד שמפעיל כוח ומפקח על השטח, אלא כמערכת מבוזרת של גורמים מדינתיים, עירוניים ופרטיים, חמושים ולא חמושים. מצב זה, לדברי החוקרות, מערער את המשילות. תקציב המשרד לביטחון לאומי ב־2026 הוא 30.3 מיליארד שקל, עלייה של 23% ביחס לתקציב ב־2023, לפני 3 שנים.
החוקרות מתארות את מארג ביטחון הפנים כ"מערב פרוע" הכולל "רשת שיטור" של גורמים חמושים. לדבריהן, בתוך חוסר הסדר "התגברה הפעילות של התארגנויות אזרחים אסורות", ההתחמשות המואצת בנשק פרטי וארגוני "מגדילה את הפעילות האסורה בביטחון הפנים", ומקומו של השלטון המקומי והאזורי הולך ומתרחב "לא תמיד באופן חוקי". הן ממליצות גם לשפר את ההסדרה והפיקוח על גופים מדינתיים.
"רשת השיטור" כוללת את המשטרה והמשמר האזרחי, המשמר הלאומי, השיטור העירוני וכיתות הכוננות, אך גם סיירות של רשויות מקומיות, מאבטחים פרטיים, ארגונים אזרחיים וקבוצות חמושות עצמאיות. המחקר מחלק את הפעילות לשלושה מרחבים במודל רמזור: במרחב הירוק גופים מוסדרים ומפוקחים; במרחב הצהוב, "אזור הדמדומים", גופים שהפיקוח או ההסדרה עליהם חלקיים; ובמרחב האדום התארגנויות חמושות עצמאיות אסורות.
הפרטת הביטחון בישראל
החוקרות מציינות שלמערכת מבוזרת עשויים להיות יתרונות של גמישות, תגובה מהירה ושיתוף מידע, אך מזהירות כי כאשר המשטרה אינה שולטת או מפקחת על כלל השחקנים, נוצרים סיכונים של פגיעה בשלטון החוק, ירי דו־צדדי, פגיעה באוכלוסיות חלשות וקושי בשליטה ובבקרה. לדבריהן, "נסיגת המדינה מערערת את הריבונות והמשילות הישראלית ובהמשך לכך גם את יציבות הדמוקרטיה הישראלית".
אחד הביטויים המרכזיים לשינוי הוא הזינוק בהתחמשות האזרחית מאז 7 באוקטובר בעקבות משבר האמון במדינה והצניחה בביטחון האישי בציבור. בעקבות רפורמה שהוביל בן גביר, מספר בעלי רישיונות הנשק הפרטי יותר מהוכפל, וביוני 2026 הגיע לשיא של יותר מ־350 אלף רישיונות. המחקר קושר בין הרחבת הנגישות לנשק לבין המסר של המשרד לביטחון לאומי, שלפיו אזרחים נדרשים להגן בעצמם על סביבתם באירוע טרור. לפי החוקרות, מדובר ב"קידום בפועל של רעיון הפרטת הביטחון בישראל".
הזינוק במספר הרישיונות הרחיב גם את מעגל האזרחים שהתארגנו לביצוע משימות שמירה, אבטחה ושיטור ללא עיגון חוקי וללא פיקוח סדור - ובמחקר הן מכונות "התארגנויות אסורות". לפי המחקר, פעילות זו כללה לעתים הפעלת סמכויות שיטור אסורות ואף שימוש בכוח מופרז. אף שבכירי המשטרה הצהירו שאין מקום להתארגנויות כאלה מחוץ למשמר האזרחי, החוקרות מצאו שבפועל יחס המשטרה אינו אחיד. לדבריהן, בהיעדר איסור מפורש ואכיפה סדורה, פעילות זו עלולה להוביל ל"כאוס מבצעי וחברתי ולפגיעה קשה בזכויות יסוד", ואף מעידה על "אובדן משילות והתרסה נגד שלטון החוק".
ליטמנוביץ ולביא ממליצות לאסור בחוק השתתפות בהתארגנות חמושה בלתי מוסדרת, לקבוע נוהל משטרתי לטיפול בכך, ולנתב אזרחים חמושים למסגרות מוסדיות ובראשן המשמר האזרחי. הן מציעות גם להקים ועדה עצמאית שתבחן את התבחינים לקבלת רישיון נשק.
במרחב הצהוב, לפי המחקר, בולטת התרחבות פעילות הרשויות המקומיות. לאחר 7 באוקטובר הוקמו בערים רבות סיירות ביטחון המאוישות במאבטחים פרטיים, לעתים חמושים, אף שהפעלתן אינה תמיד מוסדרת בחוק או מתואמת עם המשטרה. לדברי החוקרות, המשטרה מודעת לפעילות זו ב־23 רשויות, ש"רובן פועלות לתפיסתה בניגוד לחוק", ורק בודדות קיבלו אישור, כאשר 70 רשויות נוספות פנו למשטרה לקבלת אישור להפעלת סיירות ביטחון עירוניות.
המחקר מצביע על עדויות לפעילות אזרחים חמושים המתנדבים בסיירות - פעילות האסורה לבעלי רישיון אקדח. גורמים ברשויות אף תיארו "בלגן מאורגן" של כלי נשק פרטיים, צבאיים, משטרתיים וארגוניים. לפי החוקרות, "מדובר במצב מסוכן שחותר תחת מודל הממלכתיות בשמירה על הביטחון בישראל ועלול ליצור כאוס בעת חירום, וגם בעתות שגרה".
מתנדבים חורגים מנהלים
המקרה הקיצוני ביותר במרחב הצהוב הוא מערך שהקים משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות בכ־90 יישובים, מכסף ציבורי כמובן, בניהול ארגון "השומר החדש", לטיפול בגניבות, הצתות ופשיעה חקלאית. הביקורת נוגעת גם למרחב הירוק. בשנה שלאחר 7 באוקטובר הוקמו יותר מ־1,000 כיתות כוננות, ולמשמר האזרחי הצטרפו יותר מ־13 אלף מתנדבים. אף שמדובר במסגרת חוקית, החוקרות מגדירות את הכיתות "גורם בסיכון" בשל עדויות לחריגה מנהלים וסמכויות של המתנדבים.
ליטמנוביץ ולביא אמרו לכלכליסט ש"לכך שהמשטרה היא לא השחקן היחיד אלא חלק מ'רשת שיטור', יש השלכות כלכליות. חוסר הסדר הקיים יוצר סיכון לחוסר יעילות במימון יוזמות ביטחון ציבוריות שונות הפועלות בחוסר תיאום או בכפילות בשטח. חמור מכך, לא מתקיים דיון בכך שהעלויות מוסטות לרשויות המקומיות, ובכך מועצמים הפערים במתן שירותי ביטחון פנים בין המרכז לפריפריה ובין יהודים לערבים".
מהמשרד לביטחון לאומי לא נמסרה תגובה עד פרסום הכתבה.
