שינויים מבניים נדרשים במגזר התעשיות הביטחוניות בישראל
כמות החימושים שנדרשו במהלך המלחמה, רמת השחיקה של אמצעי הלחימה והטלת אמברגו על אספקת אמל"ח מצד מדינות שנחשבו בעבר כידידותיות לישראל יצרו צורך דחוף לצמצם את תלותנו באספקת רכיבים חיוניים למערכות הנשק. משרד הבטחון הוציא הזמנות במיליארדי דולרים לתעשיות הביטחון והגביר מאוד את השקעתו בפיתוח תשתיות שיבטיחו עצמאות ייצורית כחול-לבן.
במקביל, השוק הביטחוני בעולם חווה עלייה דרמטית בביקושים בעיקר עקב מלחמת רוסיה-אוקראינה. כל אלו הביאו את התעשייה הביטחונית בישראל לשיאים חסרי תקדים של מכירות, צבר הזמנות ורווחים. אסור לחשוב שהצלחות אלו מובטחות גם בעתיד ולהמשיך לפעול כפי שנהגנו בעבר. להיפך, התפתחויות אלו הן הזדמנות טובה להוביל שינויים מבניים נדרשים בשוק הביטחוני בישראל.
בראשית דרכה, בנתה המדינה תעשיות צבאיות בשליטה ממשלתית מלאה. עם השנים, הצטמצם חלקה של הממשלה בבעלות על תעשיות אלו אבל עדיין שתיים מתוך שלושת החברות הגדולות בתחום (תע"א ורפאל) נמצאות בבעלות ממשלתית ורק אחת מהן (אלביט) ציבורית. שלושת החברות האלו, ששווי כל אחת מהן נמצא בטווח שבין 10 מיליארד דולר ל-100 מיליארד דולר, מהוות את החלק הארי של השוק. לראיה, סך הכנסותיהן לשנת 2024 הגיע ל-17.7 מיליארד דולר כאשר סה"כ היצוא הביטחוני מישראל נאמד באותה שנה בכ-15 מיליארד דולר. כלומר, הן דומיננטיות בסה"כ היצוא הבטחוני וגם אוחזות ברוב מוחלט של המכירות בישראל.
פירמידת התעשייה הביטחונית בישראל כוללת בנוסף ל-3 החברות הגדולות עוד מספר קטן של חברות בגודל בינוני או קטן, וכמה מאות חברות הזנק. למעט חריגים בודדים, השווי של רוב החברות הבינוניות נמצא בטווח שבין מיליארד דולר ל-100 מיליארד דולר ומזה נובע שחסר נדבך חשוב בפירמידה – חברות בשווי שבין מיליארד דולר ל-10 מיליארד דולר. החברות הגדולות שומרות על הדומיננטיות שלהן באמצעות רכישות ומיזוגים - כאשר אחת החברות הקטנות או הבינוניות עומדת לפני פריצת דרך מוגשת לה הצעה מפתה והיא נבלעת באחת החברות הגדולות.
גם השוק האמריקאי, הגדול בסדרי גודל מהשוק הישראלי, נשלט לאורך שנים ארוכות ע"י כ-10 חברות גדולות (לוקהיד מרטין, בואינג, ג'נרל דיינמיקס, ועוד). גם שם נקטו החברות הגדולות במדיניות אקטיבית של מיזוגים ורכישות הן לצורך המשך צמיחה בעזרת גידול א-אורגני והן לצורך סילוק מתחרים. אבל, ישנם הבדלים מהותיים במבנה שני השווקים. ראשית, בארה"ב אין כמעט אחיזה ממשלתית בבעלות על החברות הגדולות. שנית, מבנה השוק וכמות ההזדמנויות בארה"ב יוצרים נדבך ביניים רחב של חברות בינוניות וקטנות שהיקפו היחסי גדול הרבה יותר מאותו נדבך בישראל.
כדי להמשיך להצליח, התעשייה הביטחונית בישראל חייבת להיות תחרותית בהשוואה למקבילותיה בחו"ל. שיפור התחרותיות מחייב כמה צעדים אמיצים. ראשית, צמצום משמעותי של אחיזת הממשלה בחברות הגדולות. בתע"א כבר הוציאו אג"ח לציבור והחלו במהלך של הנפקת אחוז מסוים מן הבעלות אבל המהלך נעצר וכעת לא ברור מתי הוא יקודם. יש הגיון בכך שהמדינה תמשיך לשלוט במספר מצומצם של מרכיבים חיוניים (כפי שנקבע כאשר הפרידו את תומ"ר מתע"ש בעת מכירתה לאלביט) אבל הגיע העת לשחרר את רוב המרכיבים האחרים ע"י הנפקות לציבור.
שנית, צריך לפעול בצורה פרו-אקטיבית כדי להרחיב את נדבכי הביניים בפירמידת התעשייה הזו בישראל בדגש על הנדבך החסר מעל מיליארד דולר. דוגמא לפעולה כזו הייתה התערבותו של משרד האוצר שבלמה את המיזוג שתוכנן ב-2021 בין רפאל לפלסן בנימוק של מניעת קרטליזציה. כמובן שאסור שזה יפריע לחברות הגדולות להמשיך במהלכי מיזוג ורכישה בחו"ל.
מהלכים אחרים יכולים לכלול העדפה מתקנת – לדוגמא, כאשר מוגשות למשרד הביטחון שתי הצעות דומות או זהות למכרז, כדאי לתעדף את ההצעה המגיעה מחברה בינונית או קטנה על פני ההצעה המגיעה מחברה גדולה. ככל שנדבך הביניים יגדל, כך יגדלו הסיכויים להתרחבות מועדון החברות הגדולות (מעל 10 מיליארד דולר).
שלישית, צריך להמשיך לעודד את הרחבת בסיס הפירמידה בו שוכנות חברות הזנק למיניהן. מפא"ת ורשות החדשנות עושות מהלכים מבורכים בתחום זה וחשוב שהן תמשכנה ואף תעצמנה את היקף תמיכתן בחברות כאלו. במקביל, צריך לעשות כל מאמץ כדי להביא עוד משקיעים מחו"ל שישקיעו באותן חברות.
האיומים המתמשכים על קיומנו והצורך להסתמך על עליונות טכנולוגית בהינתן נחיתות כמותית וגיאוגרפית, הובילו לתעשייה ביטחונית מרשימה המספקת לכולנו ביטחון ובמקביל תורמת לכלכלת המדינה. מימוש הצעדים המוצעים כאן יבטיחו את המשך תרומתה בשני המימדים של בטחון וכלכלה לשנים רבות קדימה.
בועז גולני הוא פרופסור בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון. הוא שימש בשורה של תפקידי ניהול בטכניון וכן כיועץ וחבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים שונים ובהם רפאל, אלביט ופלסן סאסא
