מוסף עצמאות
לא לתפארת מדינת ישראל
שר האוצר סובל מתסמונת התעלמות מעובדות, השרים ילדותיים וגורמים נזק, הממשלה מזלזלת ומפקירה את החטופים, טלי גוטליב היא פניה של הקואליציה, הבן גבירים עושים צחוק מהמילואימניקים ונתניהו, שלא הצליח להתחמק מהעדות, משתמש בה ככלי ניגוח - ישראל חייבת להתפכח לקראת יום הולדתה ה־77
גם בשנת ה־77 למדינת ישראל חזינו בשיאים של עלבון וטרלול שסיפקה הממשלה, מהעומד בראשה בנימין נתניהו ועד אחרון הח"כים בקואליציה שמחזיקה אותה בחיים. למדנו, למשל, שלשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש ככל הנראה שלפוחית רגיזה, והיא תמנע ממנו מלקחת חלק בדיון ביטחוני בקבינט שבו ישתתף ראש השב"כ רונן בר. או בניסוחו המעודן, "אם הוא ישתתף, אני הולך לשירותים". זה כנראה סוג חדש של תסמונת, שמחליף את הרגיזות שהפגין השר בשנה שעברה מול חברות הדירוג, שפחות זרמו עם כלכלת בעזרת השם שלו.
אינפנטיליות כאורח חיים
יריב לוין שובר את הכלים ולא משחקים
אבל טרנד החרמות לא התחיל מסמוטריץ'. הקדים אותו שר המשפטים יריב לוין, שנאלץ לבלוע את המנה שהכי דוחה אותו: מינוי יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. גם לוין כנראה סובל מרגיזות מעיים כלשהי, והוא סירב לעכל את העמית שהוגש לו. התגובה הילדותית היתה הודעה שיחרים אותו. חוק מחייב? התנהלות ציבורית תקינה? פגיעה בשירותים לאזרחים? לוין בחר במודל של ילד בכיתה ד' שלא הוזמן לקומזיץ.
כדי להמחיש אותו, הוא אפילו התעלם ממנו בטקס השבעת שופטים חדשים שהתקיים בבית הנשיא. כי אם כבר ברוגז אז עד הסוף. זה היה יכול להיות מצחיק אם לא היה מדובר בכך שהחרם הזה פוגע בהתנהלות התקינה של מערכת המשפט שחסרה בשופטים ובעיקר אלמלא כל השרים האידיוטים — אין דרך לומר זאת אחרת — זינקו על החרם שהמציא לוין כמוצאי שלל רב והתחרו ביניהם מי פחות יזמין את עמית לאירועים שהם אחראים עליהם.
על אין תבונה ורגישות
מבזבזים זמן יקר... של חברי הכנסת
את ההסכם המוסרי בין המדינה לאזרחיה ממשלת ישראל גרסה לפיסות קטנות וחסרות ערך בפעולותיה להכשיל את החזרתם של כל השבויים, שנחטפו במשמרת שלה. בין הטיעונים על היעדר נכונות בצד השני נפלטת לשרים מדי פעם האמת — החטופים פשוט לא בראש סדר העדיפויות שלהם. "ניצחון מוחלט" וטרנספר קורצים להם הרבה יותר. למי שעדיין מתקשה להבין, מומלץ להגיע לאולם ועדת הכלכלה או ועדת חוקה, לשם מגיעות משפחות החטופים כדי לזעוק את זעקת קרוביהם הנמקים בשבי. שם אומרים מפורשות שהחטופים הם לא יותר ממשקולת והמשפחות שלהם הן מטרד. או כמאמר יו"ר ועדת הכלכלה והנאשם בפלילים דוד ביטן — "תקצרו!".
אפס מאמץ ואפס קלאס
תוכנית ההתנתקות של טלי גוטליב מהחוק
בתחרות בין חברי הכנסת מי מתנפח הכי הרבה כמו טווס, טלי גוטליב מנצחת בלי מאמץ. ובלי קלאס. ליגה אחת מעל כולם. מתפירת חוק פרסונלי שיתאים למידותיה ויהפוך את החסינות שלה לכוח־על ועד להפרה בוטה של צו איסור פרסום בפרשה ביטחונית חמורה. ובתוך הפעילות הפרלמנטרית הענפה הזו, "אשת הברזל" מצליחה למצוא זמן להציג לראווה גם את רפרטואר תיאוריות הקונספירציה שלה. ונראה אתכם מצליחים לפנות אותה.
זעקת אשת המילואימניק
כשהשר לביטחון לאומי פוגש שוטרים במיאמי
זעקת משפחות המילואימניקים ששירתו מאות ימים בשנה וחצי האחרונות ונקראים בימים אלה לשוב לסבב רביעי וחמישי בצווי 8 היא עדות למציאות הבלתי נסבלת שנכפתה על הציבור בישראל. אבל סבלן הוא כאין וכאפס מול הסבל של אילה בן גביר, שבעצמה הודתה שהיא מרגישה "קצת כמו אשת מילואימניק", אפילו שבעלה לא עשה אפילו יום אחד בצבא.
ובאמת קשה שלא להזדהות עם אילה. אחרי שאף אחד לא רצה להיפגש איתו בקדנציה הראשונה שלו, בן גביר מצא כמה שוטרים במיאמי להצטלם איתם כדי להצדיק את הביקור הרשמי שלו בארה"ב של טראמפ. ואילה? בזמן שבעלה בחזית, היא נשארה לשמור על הבית בעורף. עוד מעט סמוטריץ' יסדר לה הטבות.
אזכורים חיוביים במקום פרחים
נתניהו הופך את העדות ללימונדה חמוצה
כמעט 30 פעמים (והיד עוד נטויה) התייצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט כדי להעיד כנאשם בתיקי האלפים. אחרי שניסה לדחות ולמסמס את העדות — בדרכים כשרות וכשרות פחות — נתניהו החליט לעשות מהלימון לימונדה, מהעדות פרופגנדה ומהציבור צחוק. ואם כבר מתאפשר לו על הדרך, לתת איזה חיזוק חיובי לרעייתו — "אני לא זוכר ששרה צעקה" — וגם להלל חברים ולטנף על יריבים, אז למה לא. כי אם כבר גוררים מדינה שלמה לתהום, אז שלפחות יהיה מצחיק.
מימון טרור? לא מדינת אויב
מי מנסח את המסרים בלשכת ראש הממשלה
ונסיים בשאלה: איך מגדירים מדינה שמשמשת מקלט לראשי ארגון טרור רצחני ושמימנה לאורך שנים את התחמשותו לקראת התקפת הטרור האכזרית ביותר שבוצעה בשטחי מדינת ישראל? כנראה שזה תלוי את מי שואלים. ואם אתם שואלים את נתניהו, אז תלוי גם באיזה יום. אם זה ביום שבו חוקרים את יועצו הקרוב על קשריו העסקיים עם קטאר בחשד לביצוע מניפולציות תדמיתיות לטובת המדינה מהמפרץ, אז קטאר היא לכל היותר "מדינה מורכבת ולא מדינה פשוטה אבל היא לא מדינת אויב". מין היגיון שכזה.
ונקווה שביום העצמאות הבא יהיו לנו דברים אמיתיים להתפאר בהם. חג שמח.
