פרשנות
גוטליב שמה פס על החוק: הח"כית שחושבת שהכנסת היא מעל לכל
מהפרת צו איסור פרסום ועד חוק החסינות האולטימטיבי: כך הופכת טלי גוטליב את עצמה לסמכות העליונה על החוק. התופעה החדשה שמאיימת על הדמוקרטיה הישראלית והבייס כבר מסמן אותה כשרת המשפטים הבאה
כאשר נודע שח"כ טלי גוטליב הפרה את צו איסור הפרסום בפרשה החדשה נרגענו. הח"כית עדיין איתנו, חיה ונושמת, כלומר עושה מה שבראש שלה ושמה פס על כולם. כי היא שליחת ציבור, כי הציבור בחר בה, כי היא יודעת הכל יותר טוב מכולם, כי היא 23 שנה עורכת דין, ובעיקר כי זה משתלם לה פוליטית. וכמובן, אף אחד לא מבין טוב ממנה את חוק החסינות. היא תמיד פועלת "במילוי תפקידה". ומי שלא מבין או מסכים, יקבל בראש את חוק החסינות החדש והרחב שהיא יוזמת.
לצו איסור פרסום כמה תכליות. המרכזיות שבהן הן שמירה על ביטחון המדינה ושמירה מפני שיבוש הליכי משפט. תכלית נוספת היא שמירה על שמם הטוב של המעורבים במקרה שהחשדות נגדם טרם הבשילו לרמה כזו שראוי להכתים את שמם. בדמוקרטיה מתוקנת, המערכת המשפטית מופקדת על האיזונים האלה. בעולם של גוטליב, היא הסמכות העליונה. סמכות סלקטיבית כפי שנראה בהמשך.
גוטליב מסמנת לממשלת ההפיכה המשטרית את הנתיב לחלומה הרטוב – אנחנו, הפוליטיקאים, הם הפרשנים המוסמכים של החוק. מבחינה זו אין הבדל בין גוטליב שמפרה את החוק לבין שר המשפטים יריב לוין שכופר בסמכות בג"ץ או ממשלת ישראל שמגדפת את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה. אבל, גוטליב לוקחת את המגמה הזו קדימה: היא לא מסתפקת רק בהפרת החוק כתגובה למהלכי בג"ץ והיועמ"שית - היא יוזמת אותם במקומות שנראים לה.
יש בדיחה על חיימקה שנמאס לו להביא פתקי פטור לכל מטלה בטירונות. ואז, הוא מבקש מהרופא את הפטור האולטימטיבי – פטור מלהביא פתקים. חוק החסינות של טלי גוטליב הוא הפטור המיוחל הזה לחברי כנסת. במקום להתווכח על כל אירוע בנפרד – החסינות חלה או לא – בואו נפטור את חברי הכנסת מקיום החוק. מראש ועל כל דבר.
כמו שלצו איסור פרסום יש תכליות, גם לחסינות יש תכליות – להגן על חבר כנסת שמעד בעת מילוי תפקידו, שעבר עבירה מבלי שהתכוון, או שנסחף בלהט האירוע והנסיבות. אין חסינות למי שמראש ובכוונת מכוון שקולה ומתוכננת עובר על החוק. כן, גם אם הוא חבר כנסת, אין לו רישיון חופשי לפרוע חוק. גוטליב לא מקבלת את ההסדר הזה. לכן, היא לא מתייצבת לחקירות משטרה; לכן היא מתעקשת לפוצץ דיונים בבית משפט; לכן היא חושפת מידע שמסכן חיי אדם (זהות בן זוגה של שקמה ברסלר) או פרטי איסור הפרסום בפרשה הנוכחית. אבל, אל תחשבו לרגע שמניעיה הם חופש המידע וזכות הציבור לדעת. כשהודלפו התיעודים משדה תימן תקפה גוטליב בחריפות את ההדלפה "מגה פיגוע עולמי בחסות הפצ"רית". הנה, זו הסיבה שאסור להפקיד החלטות שנוגעות לאיסורי פרסום בידי פוליטיקאים.
גוטליב היא תופעה חדשה בפוליטיקה הישראלית. היא לא נמצאת על פס הייצור הליכודי הנשי שמנפיק חיקויי מירי רגב, כמו מאי גולן. היא גם לא שפחה נרצעת ואוטומטית של נתניהו. לעתים (רחוקות) היא אפילו מאתגרת אותו. היא צרחנית בלתי נסבלת ובלתי ניתנת לריסון. זה הסגנון. והמהות? היא הסמן המופרע להתרת השתוללות נטולת בלמים של חברי הכנסת, בחסות כיפת הברזל של החסינות האולטימטיבית אותה היא מתכוונת לפרוש עליהם. היא עדיין לא המודל החדש של חברי הכנסת, תודה לאל, אבל בבייס הליכודי כבר מסמנים אותה כשרת המשפטים הבאה. מבחינה זו היא נזק נוסף: דרבון ליריב לוין להקצין מול מערכת המשפט. ועכשיו נותר לראות אם הפוליטיקה הליכודית תאמץ את התופעה הזו, או שתפלוט אותה.
