פרשנות
כך נבנה הנס הכלכלי בישראל, וכך הוא עלול להיסדק
נתוני הלמ"ס ל־2025 מציגים רבע מאה של זינוק בצמיחה, בהייטק וברמת החיים בישראל. אך גם אזהרה ברורה: גירעון מתמשך ודמוגרפיה משתנה עלולים לשחוק את מנועי הצמיחה
מצגת הסיכום לשנת 2025 שהוכנה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מעניינת במיוחד. היא מתארת את הסיפור של הכלכלה הישראלית מאז תחילת המאה ומשאירה סימן שאלה גדול — שמעסיק (או לפחות צריך להעסיק) את כולנו. מאז 2000 היו 20 שנה של נס כלכלי, ובשנים 2025-2020 נרשם חומש של תהפוכות היסטוריות שכלל מגפה עולמית שלא התרחשה 100 שנה, ומלחמה שכמוה לא התרחשה מאז הקמת המדינה. והשאלה הגדולה: מה יקרה הלאה?
1. בין השנים 2000 ל־2025 הכלכלה הישראלית לא רק צמחה — היא השתנתה מן היסוד. התמ"ג זינק פי 2.33, ושיעור הגידול הריאלי של התמ"ג לנפש נגע כמעט ב־50% תוך 25 שנה והיה לאחד הגבוהים ב־OECD. זהו המדד שבאמת חשוב עבור המשק הישראלי, שמתאפיין בריבוי טבעי של כ־2% לשנה — קצב שמציב את ישראל בצמרת המדינות המפותחות.
התוצאה של הנס הכלכלי הזה מוחשית ביותר וניתן להבחין בה באמצעות הנתונים על צריכה לנפש. במהלך רבע המאה הזו הצריכה של מוצרים בני־קיימא למחצה (ההוצאה על הלבשה והנעלה, טקסטיל לבית, כלי עבודה ובית קטנים חשמליים, מוצרי בידור ופנאי וחפצים אישיים) זינקה פי 2.5 - גידול של יותר מ־150%, כאשר האוכלוסייה גדלה רק ב־57%. כלומר, כל הטוב הזה תורגם לזינוק ברמת החיים.
אבל מה שחשוב לא פחות הוא לא רק החלק הכמותי — אלא גם "האיכותי". נתוני הלמ"ס מספרים על כלכלה שהפכה את ענפי הטכנולוגיה והשירותים עתירי הידע למנוע המרכזי של המשק. ולראיה, הערך המוסף בענפי מידע ותקשורת (זו הקטגוריה שהכי משקפת את ההייטק) זינק ביותר מ־400% (פי 5), השירותים המקצועיים והטכנולוגיים בכ־180%, בעוד חקלאות ותעשייה מסורתית דשדשו יחסית. זו כלכלה שעברה טרנספורמציה המבוססת על דומיננטיות ברורה של הון אנושי וטכנולוגי.
המרכיב השני בסיפור ההצלחה הזה הוא "פתיחה" של ישראל לעולם: יצוא שירותים, ללא תיירות וחברות הזנק, זינק פי 6 (עלייה של 500%). זה נתון שמתאר את ההפיכה של ישראל למעצמת יצוא מצד אחד ולמעצמת שירותים מצד שני. השילוב של כלל הנתונים האלו יחד מסכם קפיצה מהירה, היסטורית ומכרעת. סיפור של נס כלכלי.
2. החלק השני של הסקירה של הלמ"ס מתייחס לשנת 2025 עצמה. זו היתה שנה מטלטלת, גם עם הרבה מאוד שינויים בתחזיות הצמיחה על רקע אי־הוודאות הגיאו־פוליטית בכל הזירות, אבל עם "סוף טוב": צמיחה של כ־3%, סביב התחזיות, תוך התאוששות בכל מרכיבי הביקושים, עם דגש גדול על השקעות ויצוא. שנת 2025 היתה השנה שבה המלחמה מול חמאס הסתיימה וגם המערכה מול איראן. היום אנו מבינים כי אף אחת מהמערכות האלו לא "הוכרעה". אבל הן אכן עברו לשלב פחות עצים, מה שהצית את הציפיות לתהליך של "התאוששות". כלומר, הצפי היה לעבור "שלב". זה לא קרה ב־2025, והצפי הוא שזה יקרה ב־2026, שם התחזיות מדברות על צמיחה של יותר מ־5%. בשורה התחתונה, הנתונים מהווים הוכחה לכך שהמשק הישראלי יודע להמשיך קדימה גם כשהסביבה סוערת.
3. החלק השלישי של הסיפור — הוא בעצם האיום על "כל הטוב הזה" שבנו יחד יזמים, אנשי עסקים, מדענים ועובדים מסורים. זה הסדק: המדיניות של הממשלה. לפי הלמ"ס, הגירעון הממשלתי נותר מעל 5% תוצר — 5.2% תמ"ג ליתר דיוק — במקום 4.7% כפי שדיווח החשב הכללי. מדובר בפער של כ־11 מיליארד שקל. הלמ"ס מחשבת גירעון לפי הכללים הבינלאומיים, ולמעשה היא הגוף היחיד שמספק את הנתונים הרשמיים — אותם נתונים שעליהם מתבססים כלל הגופים הבינלאומיים, לרבות חברות הדירוג.
המסקנה ברורה: זו השנה השלישית ברציפות שהממשלה הזו מציגה גירעון של מעל 5% תוצר (לפי הלמ"ס ובניגוד לחישוב האוצר), וזה לא בר־קיימא. אם החלק הראשון של הסיפור הוא נס — החלק השלישי הוא אזהרה: מדינה שמנוהלת על ידי ממשלה שאינה מתקנת את מסלולה הפיסקאלי ואינה מבצעת רפורמות עומק עלולה לאבד את התנאים שאיפשרו את אותו נס מלכתחילה. גם הלמ"ס בוחרת לסיים את הסיכום השנתי עם נתוני גירעון — ולא בכדי — זאת לאחר האזהרות של הכלכלן הראשי ושל קרן המטבע הבינלאומית (IMF) מהשבוע הקודם לגבי אי־קיימות ואי־יכולת לנהל מדיניות פזרנית ולא אחראית.
הנתונים של הלמ"ס כבר מראים דמוגרפיה משתנה, תוך זינוק של אוכלוסיות מבוגרות יותר שדורשות בסיס הרבה יותר רחב של תעסוקה כדי לממן את שירותי הסיעוד והבריאות אשר ביקושם מזנק. מנגד, משקלן של אוכלוסיות עם שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה עולה. אם גברים חרדים אינם משתלבים בצבא וגם לא בשוק העבודה, אם מערכת החינוך אינה מעניקה ליבה רחבה, אם שיעורי הפשיעה פוגעים בפוטנציאל הכלכלי של החברה הערבית — בסיס הצמיחה העתידי נשחק. ובלי מחשבה ורפורמות עומק, בלי השקעה אמיתית בחינוך מדעי וטכנולוגי לכלל האוכלוסייה, בלי מדיניות שמעודדת פריון ולא רק חלוקה תקציבית סקטוריאלית — אי אפשר לשחזר את קצב הצמיחה של רבע המאה האחרונה. הסכנה אינה קריסה מיידית — אלא שחיקה. לכן הסיכום של הלמ"ס אינו רק אוסף של סטטיסטיקה אלא תזכורת למה שישראל היתה, מה היא הוכיחה לעצמה, ומה היא ידעה לייצר. לצד שאלה ענקית: האם היא יודעת גם לשמר את כל זה.
