דעה
האם ישראל יכולה להפוך למעצמת דיפנס-טק בלי להפוך ל"סופר-ספרטה"?
כאשר בנימין נתניהו אמר שישראל עלולה להידרש להפוך ל"אתונה וסופר-ספרטה", הדיון התמקד מיד בבידוד ובאוטרקיה. אנשי עסקים וכלכלנים הזהירו מפני משק סגור, ונתניהו הבהיר כי התייחס בעיקר לצורך בעצמאות ביטחונית. אבל מאחורי הסערה הפוליטית מסתתרת שאלה כלכלית מעניינת יותר: האם הצורך הביטחוני יכול לייצר מנוע צמיחה חדש, או להפוך את ישראל לפחות פתוחה, פחות מגוונת ויותר תלויה בביטחון?
זו אינה שאלה תאורטית. לפי משרד הביטחון, היצוא הביטחוני הגיע ב-2025 לשיא של 19.2 מיליארד דולר, כמעט 30% יותר מבשנה הקודמת. במחצית הראשונה של 2026 הגיעו ההזמנות מחברות דיפנס-טק צעירות לכמיליארד שקל, פי שניים מהתקופה המקבילה. במקביל, הון פרטי זורם לסייבר, מערכות אוטונומיות, רחפנים, חיישנים, בינה מלאכותית וחומרה מתקדמת.
אחד היתרונות של ישראל אינו רק הטכנולוגיה, אלא הדרך שבה היא מפתחת אנשים. היחידות הטכנולוגיות והמבצעיות מעניקות לצעירים מוכשרים ניסיון מוקדם במערכות מורכבות, מגבלות זמן ואחריות שקשה למצוא בארגונים אזרחיים. הצבא אינו יוצר את הכישרון, אבל הוא יודע לזהות, לרכז ולהאיץ אותו. ההון שמגיע לתחומים האלה הופך את הניסיון הזה לחברות, מוצרים ושווקים.
אלא שמנוע צמיחה יכול גם לשאוב חמצן. אם חלק גדל מהמהנדסים, היזמים והמשקיעים יפנה לפתרונות ביטחוניים, תחומים אזרחיים יתחרו על מאגר מצומצם יותר של אנשים והון. חברה צעירה שמקבלת הזמנה ממשלתית נהנית מוולידציה חשובה, אך עלולה להתרגל למחזורי רכש ולתמריצים שאינם דומים לשוק תחרותי.
גם הצלחה מקומית אינה מבטיחה חברה גלובלית. כדי להפוך טכנולוגיה מבטיחה לעסק בין-לאומי נדרשים ממשל תאגידי, שרשרת אספקה עמידה, הון ארוך טווח, התאמה לרגולציה ואמון מצד ממשלות ושותפים. מניסיוני בעבודה עם חברות טכנולוגיה בשווקים בין-לאומיים, הטכנולוגיה יכולה לפתוח את הדלת, אך אינה מספיקה כדי להשאיר אותה פתוחה.
כאן נמצא הפרדוקס. עצמאות ביטחונית דורשת ייצור מקומי, אך מימונו וצמיחתו תלויים בשווקים בין-לאומיים, הון זר ושיתופי פעולה. כמחצית מהיצוא הביטחוני ב-2025 נבעה מהסכמים בין ממשלות. זו אינה תעשייה אוטרקית, אלא תעשייה התלויה ביחסים מדיניים, באמון ובגישה לעולם.
גם להקצאת המשאבים יש מחיר. בנק ישראל העריך ביולי כי תוספת אפשרית של עד 25 מיליארד שקל לתקציב הביטחון עלולה להעלות את הגירעון לכ-5.5% מהתוצר ולהגביר את הלחצים האינפלציוניים. מהנדס שעובד על מערכת ביטחונית אינו עובד באותו זמן על אנרגיה, בריאות או תעשייה אזרחית. לכן המבחן אינו רק כמה ישראל משקיעה בביטחון, אלא איזו כלכלה צומחת סביב ההשקעה.
טכנולוגיה ביטחונית יכולה לעבור לחקלאות, תעשייה, לוגיסטיקה, אנרגיה ותשתיות. אבל הזליגה אינה אוטומטית. היא דורשת משקיעים הבוחנים שימושים אזרחיים, חברות היודעות לפתח מוצרים לשווקים שונים ומדיניות שמעודדת מסחור רחב.
אולי האלטרנטיבה אינה בחירה בין "סטארט-אפ ניישן" ל"סופר-ספרטה", אלא בניית כלכלת ביטחון פתוחה: יכולת עצמאית לפתח מערכות קריטיות, לצד הון בין-לאומי, שווקים פתוחים ושותפויות אסטרטגיות.
הצלחת הדיפנס-טק לא תימדד רק במספר החברות, ההון שגויס או ההזמנות שהתקבלו. השאלה היא כמה מהחברות יהפכו למוסדות עסקיים גלובליים, וכמה מהידע יגיע גם לכלכלה האזרחית. אם נדע להפוך צורך ביטחוני לחדשנות, חדשנות לחברות וחברות לחיבורים חדשים עם העולם, לא נצטרך לבחור בין אתונה לספרטה. נוכל לבנות כלכלה פתוחה, עמידה ובטוחה יותר.
דב פטמן הוא סמנכ"ל הכספים הקבוצתי של RAKIA Group, קבוצת טכנולוגיה גלובלית המפתחת פלטפורמת בינה מלאכותית לאיחוד וניתוח מידע בזמן אמת עבור גופים ממשלתיים וביטחוניים
