321 דיווחים. ארבעה כתבי אישום. וילדות שנגזלה
בשנים 2023–2025 הועברו למשטרה 321 דיווחים על חשד לנישואי קטינים ללא היתר, אך הוגשו ארבעה כתבי אישום בלבד. פרשת יבנאל אינה רק פרשה פלילית, אלא מבחן ליכולתה של המדינה לחבר בין המערכות ולהגן על ילדים לפני שייפגעו
"חותנתי בגיל 15 בניגוד לרצוני. הפכתי לאם בגיל 16". זו אינה שורה מתוך ספר. זו עדות שנשמעה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת. זוהי אמירה מטלטלת, לא רק משום שהיא מתארת, לכאורה, הפרה של החוק, אלא משום שהיא מזכירה לנו שילדות יכולה להיגזל עוד לפני שהחיים באמת החלו.
נערה, וגם נער, בגיל 15 אמורים להיות בבית הספר. הם אמורים ללמוד, לחלום, להתבגר, לרכוש השכלה ולעצב את עתידם. הם אינם אמורים לשאת באחריות של זוגיות, משפחה והורות. משום כך חוק גיל הנישואין קובע כי גיל הנישואין בישראל הוא 18. זו אינה הוראה טכנית, אלא הכרעה מוסרית של חברה המבקשת להגן על ילדיה ולהבטיח להם את הזכות הבסיסית לגדול לפני שהם נדרשים לגדל אחרים.
פרשת יבנאל אינה עומדת לבדה. היא האירוע שהאיר בזרקור תופעה רחבה יותר. על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנים 2023–2025 הועברו למשטרת ישראל 321 דיווחים על חשד לנישואי קטינים ללא היתר ברחבי ישראל, בעוד שבאותה תקופה הוגשו ארבעה כתבי אישום בלבד. אין משמעות הדבר שכל דיווח היה מבוסס או יכול היה להבשיל לכתב אישום, אך הנתונים בהחלט מחייבים אותנו לשאול אם הכלים, מנגנוני התיאום והאכיפה מעניקים לילדים את ההגנה שלה הם זכאים.
יבנאל אינה, ככל הנראה, רק פרשה פלילית. היא סימפטום כואב שמזכיר לנו שמשילות אינה נבחנת רק בשאלה אם כל רשות מילאה את תפקידה, אלא גם ביכולתה של המדינה לראות את התמונה השלמה. כאשר מערכת הבריאות, מערכת החינוך, שירותי הרווחה, גורמי האכיפה, רשות האוכלוסין והביטוח הלאומי פועלים כל אחד בתחומו, חייב להיות גם גורם שתפקידו לחבר בין חלקי הפאזל, לזהות דפוסים חוזרים ולהתערב לפני שילדה נוספת או ילד נוסף יאבדו את ילדותם. משום כך אסור לראות בפרשה חריג מקומי. היא צריכה להדליק נורה אדומה ביחס ליכולתה של המדינה להתמודד עם תופעות דומות בכל מקום שבו זכויותיהם של קטינים נמצאות בסיכון.
במילים אחרות, כאשר כל אחד אחראי על חלק מהבעיה, מישהו חייב להיות אחראי על הפתרון.
לכן התיקון הנדרש אינו יכול להיות רק פלילי. הוא חייב להיות גם ניהולי, ערכי וציבורי. מדינת ישראל זקוקה למנגנון מתכלל להגנה על קטינים, שיאפשר שיתוף מידע בהתאם לחוק, יזהה מוקדם תופעות חוזרות, יקבע אחריות ברורה וימדוד הצלחה לא רק במספר החקירות או ההרשעות, אלא במספר הילדים שנשמרו מפני פגיעה. תכלול אינו עוד שכבה של בירוקרטיה, אלא דרך להבטיח שאף ילד לא ייפול בין הכיסאות.
לצד זאת, יש מקום לבחון אם נדרשים עדכוני חקיקה, חיזוק חובות הדיווח והעמקת שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים העוסקים בהגנה על קטינים, כך שהחוק לא יישאר רק הצהרה ערכית אלא יהפוך לכלי מניעה אפקטיבי.
ראוי גם לבחון אם מכלול המענים שהמדינה מעניקה מופעלים להשגת אותה מטרה: הגנה על הקטין ומיגור התופעה. אם יתברר שנדרשים שינויים במנגנוני התמיכה הכלכליים, עליהם להיעשות בזהירות ובאחריות, כך שהילד ימשיך לקבל את מלוא ההגנה והסיוע שלהם הוא זכאי, אך מבלי שייווצר, גם אם שלא במתכוון, מסר ציבורי המטשטש את חומרתה של תופעה שהחוק אוסר ושחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עמה.
המדינה אינה יכולה להבטיח שאף ילד לא ייפגע, אך היא חייבת להבטיח שאף ילד לא ייפול בין מערכותיה. זו משמעותה של משילות: לא רק להגיב לאחר הפגיעה, אלא לזהות, לתכלל ולנסות למנוע אותה.
דברים אלה אינם נכתבים נגד קהילה כלשהי. הם נכתבים בעד הילדים של כולנו. חברה נמדדת לא רק בדרך שבה היא מענישה את מי שפגע בילדיה, אלא בעיקר בדרך שבה היא מגינה עליהם לפני שנפגעו.
אם פרשת יבנאל תהפוך לנקודת מפנה שתשפר את ההגנה על קטינים, תחזק את התכלול בין הרשויות, תחדד את האחריות של כל גורם במערכת ותעמיד את טובת הילד בראש סדר העדיפויות, אולי מתוך הכאב הזה יצמח גם תיקון.
משילות אינה נמדדת רק ביכולת לאכוף את החוק לאחר שהופר. היא נמדדת גם ביכולת למנוע את הפרתו מלכתחילה.
תנו לילדים לגדול לפני שהם מגדלים ילדים. זו אינה רק קריאה מוסרית; זו חובתה הראשונה של מדינת ישראל.
יאיר אבידן הוא יו"ר הוועד המנהל של עמותת "בית לכל ילד", דירקטור ופעיל חברתי
