בחיפושיה אחר הכנסות חדשות, רשות המסים פוגעת בכולם מלבד אלה שיש להם
הרפורמה במיסוי הרווחים הכלואים הפכה לדוגמה קלאסית לניצול ציני של מצב משבר מלחמתי במדינת ישראל. המטרה הראשונה במהלך הוא רצונה של רשות המסים הוא במיסוי חברות ארנק, אשר שימשו, בפועל, כמנגנון דחיית מס. אנשים רבים פתחו חברה ובמקום שמשכורתם תעבור ישירות לבעל העסק ותחוייב במס של עד 50%, הוקמה חברה דרכה הוזרמו ההכנסות, ובאמצעותה שולם מס חברות בלבד של 23%.
דווקא מהלך שנועד לצמצם תכנוני מס מתוחכמים, הפך בתוך חודשים ספורים למס שהוטל דווקא על עסקים קטנים ויעילים. רשות המיסים הרחיבה את התחולה של החברות החייבות במיסוי מ-15,000 חברות לכ 135,000 חברות הכוללות כמעט את כל נותני השירותים בארץ.
אספקט נוסף של הרפורמה הוא במניעת בעלי מניות בחברות פרטיות לצבור רווחים בחברה לאורך שנים מבלי לשלם עליהם מס אישי, בעוד שדווקא החברות הגדולות, אלה שבאמת יכולים להגדיל את אוצר המדינה, נותרו מחוץ לתחולתו.
במילים פשוטות - מי שמרוויח מיליונים ישלם פחות מס. החוק שנועד לעצור את העיוות הזה הפך לזה שמשמר את המצב. רשות המסים לקחה את הרפורמה לכיוון גורף מדי, הוציאה מתחולתו את החזקים, ומיסתה כמעט את כולם חוץ מהעשירים באמת. החוק הוחל על חברות מעטים שמחזור הכנסותיהן אינו עולה על 30 מיליון שקל, שבעליהן נחשבים פעילים, ושמקור ההכנסה שלהן ביגיעה אישית. כלומר, דווקא העסקים העצמאיים ובעלי השליטה הבודדים, שנשענים על עבודתם הם אלה שנפגעים.
כך נוצרה סיטואציה אבסורדית: מי שיש להם, הם בדיוק אלו שלא נכללו בו ושוב הקטנים הופכים לפרה החולבת של המשק. ואם זה לא מספיק, החוק נחקק בדצמבר 2024, אך הוראות הביצוע, אותן הנחיות שמסבירות כיצד ליישם אותו עדיין לא פורסמו במלואן. הוראה אחת יצאה רק באוקטובר, אחרת קיימת רק כטיוטה, וחלק מהסעיפים כלל לא הוסדרו. התוצאה היא אנדרלמוסיה של ממש: יועצים, רואי חשבון ובעלי עסקים מנסים להבין מה נדרש מהם, כיצד לחשב את חבות המס, ומהן ההשלכות בפועל. המערכת אמורה לייצר ודאות – ובפועל היא יצרה בלבול.
כך, במקום לחזק את המגזר העסקי, הוא מעודד פירוק חברות, יוצר הרתעה מהשקעה ומסכן את המודל הדו-שלבי של מיסוי חברות (מס חברות + מס דיבידנד) שמתקיים בכל משק מערבי. חברות רבות נאלצות לשקול סגירה או שינוי מבנה, צעד שעלול להוביל לפגיעה בצמיחה, לירידה בתחרותיות ואף לסכנות של חדלות פירעון.
ובינתיים, הגופים הציבוריים, החברות הממשלתיות והקבוצות הגדולות ממשיכות לפעול מחוץ לתחולת החוק.
גם חברי הכנסת שהיו צריכים לאשר את החוק הודו כי הם לא מבינים אותו כפי שעולה מפרוטוקולי ועדת הכספים. חברי כנסת רבים הביעו מורת רוח מהאופן שבו החוק הובא לדיון: מורכב, מהיר, ובלתי ניתן להבנה בזמן שהוקצב. אחד הח"כים אף אמר בגלוי כי “מי שלא נכח בדיוני הוועדה – לא יכול להבין את החוק". זו אמירה שיכולה להיחשב סימבולית במיוחד: חוק שלכאורה נועד להיאבק בתחכום מס, נחקק בעצמו בצורה בלתי מובנת.
מטרתו של חוק הרווחים הכלואים הייתה מובנת, למנוע תכנוני מס, לצמצם פערים וליצור מערכת מיסוי הוגנת. הביצוע בפועל הפך אותה לחוק דרקוני, מסורבל ולא מאוזן, שפוגע בעיקר במנועי הצמיחה של המשק הישראלי, העסקים הקטנים והבינוניים ואף רשות המסים לא מצליחה לתת הנחיות ברורות בפרק זמן סביר ליישום
אם רשות המסים באמת רוצה ליצור מערכת צודקת ובריאה, עליהם לתקן את העיוות שנוצר - להשיב את המיקוד לעשירים ולחברות המתוחכמות שמהן יצא הרעיון, ולא להכביד דווקא עלהקטנים, המשפיעים והעובדים העצמאיים שמחזיקים את הכלכלה הישראלית על הגב.
בסופו של דבר, מיסוי הוגן הוא לא רק עניין של שיעור מס – אלא של צדק הגיוני ויישום חכם ופשוט
רו"ח אבי בוסקילה הוא חבר הנהלת איגוד המייצגים הפועל למיצוי מלא של זכויות הנישומים מול רשות המיסים
