פרשנותרפיסות המפכ"ל מעמידה בסכנה את הדמוקרטיה
פרשנות
רפיסות המפכ"ל מעמידה בסכנה את הדמוקרטיה
פורום המפכ"לים והניצבים בדימוס דן שלשום בקריסתה הערכית של המשטרה, ברקע מחדלי חקירת הריגתו של יובל קסטלמן. אלה המחישו שוב את אוזלת ידו של המפכ"ל שבתאי תחת נתניהו ובן גביר - שכרתו ברית לחסל את שלטון החוק
מאז 7 באוקטובר אנו מתוודעים לשתי פניה של משטרת ישראל. מצד אחד, ראינו את לוחמיה עזי הנפש שחירפו נפשם בגבורה בהגנה על יישובי העוטף. מצד שני, אנו עדים להתקרנפות המסוכנת מול הממשלה ובמיוחד מול השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. ושתי הפנים האלה — האומץ בשטח וההשתפנות הפוליטית - מתגלמים במדויק בדמותו של המפכ"ל קובי שבתאי. הוא גם הלוחם עז הנפש, אבל גם המפכ"ל שרפיסותו מול השר והממשלה מעמידה את הדמוקרטיה הישראלית בפני סכנה ברורה ומיידית.
1. שלשום התכנס פורום המפכ"לים והניצבים בדימוס כדי לדון בקריסתה המדאיגה של המשטרה. הפורום הזה הפך בשנים האחרונות מחוג להרמת כוסית לחג לגוף מעורב ומשתתף. בחודש מרץ השנה הם קראו לראש הממשלה לפטר את השר בן גביר. חתמו על הקריאה המפכ"לים לשעבר שלמה אהרונישקי, אסף חפץ, משה קראדי ורפי פלד. לפני כן הם עתרו לבג"ץ נגד השר אמיר אוחנה על אי־מינוי מפכ"ל במשך שנתיים. בעבר הרחוק יותר חיזקו את ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט בפרשת אלאור אזריה. ההיסטוריה, גם בעניינים האלה, חוזרת ונגיע לפרשת קסטלמן בהמשך.
אלא שהפעם הדיון לא התמקד בכשל או במחדל נקודתי, אלא בקריסה הרוחבית והמערכתית. "המבצר נפל", "המפכ"ל והמשטרה נפלו בשבי", הם חלק מהביטויים שנשמעו. דמותו של המפכ"ל שבתאי הוגדרה כטרגית, כנשמה טובה שנלקחה בשבי, כאדם שלא היה בשל מלכתחילה לתפקיד, ועכשיו מסכן החיסרון הזה את המשטרה, את החברה וגם את המדינה.
2. נחזור לרגע לנסיבות המינוי. שבתאי נבחר לתפקיד בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר אמיר אוחנה כשהוא נטול כישורים משטרתיים בסיסיים. הוא לא היה מפקד מחוז או ראש אגף שהתנסו בשיטור הקלאסי - מתנועה ועד לחקירות. הוא היה לוחם אמיץ ובתפקיד בכיר כמפקד מג"ב. אלא שהוא ענה למטרות הממנים — לעקור מהמשטרה את הדחף לחקירות שחיתות, להרחיק מהצמרת הגבוהה קצין שצמח ביחידות החוקרות.
כאשר מונה שבתאי, הוא היה מודע להיסטוריה הארוכה של העימותים בין שר למפכ"ל. השר יוסף בורג מול המפכ"ל הרצל שפיר על רקע תיק אפרסק בו חקרה המשטרה מעשי שחיתות בהם נחשדו גורמים במפד"ל ובשלטון המקומי בסוף שנות ה־70. פרישת המפכ"ל יעקב טרנר לאחר עימות חריף עם השר משה שחל. המשברים בין השר אביגדור קהלני למפכ"ל אסף חפץ, בין השר שלמה בן עמי למפכ"לים יהודה וילק ושלמה אהרונישקי, בין השר אבי דיכטר למפכ"ל משה קראדי על רקע ניסיון השר להתערב בהחלטות מבצעיות. וזה רק חלק קטן מהיסטוריה ארוכה.
העימותים האלה מובנים במערכת היחסים, הם כמעט בלתי נמנעים. החל מניסיונות השרים להתערב בתעדוף משימות, במינויים, בהקצאת כוחות וכלה בדחיפת חוטמם לחקירות. והנה, שבתאי הטירון ממג"ב מצא לנכון להודיע עוד בתחילת כהונתו בכנס של בכירי משטרה לשעבר: "כולכם הייתם בסכסוכים. לי תהיה מערכת יחסים טובה עם הדרג הפוליטי". כבר אז, כשהבטיח זאת, ניכר שהוא לא באמת הבין את מהות ומשמעות תפקידו, לא הבין מי מינה אותו, ולאילו בורות יפילו אותו.
3. הדבר היחיד שניתן לזקוף לזכותו, מלבד אומץ לבו כלוחם הוא כי שבתאי נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית כשהוא משרת בין שני אינטרסנטים שכרתו ביניהם ברית לחסל את המשטרה במתכונתה הממלכתית הא־פוליטית. אם תפקידם של המפכ"ל והמשטרה הוא להגן על הציבור מפני פורעי הסדר החברתי, קצרה בינתו של שבתאי מלתפוס שפורעי הסדר הם אלה שמינו אותו ואלה שממונים עליו כעת. האחד זה ראש הממשלה נתניהו שמבקש לנוון כל תמריץ משטרתי לחקירות שחיתות שיופנו אולי נגדו ונגד מקורביו ומשפחתו. והשני הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שתביעותיו מהמשטרה מרחיקות לכת אפילו יותר: להפוך אותה למיליציה פרטית שלו, לדכא באלימות את המחאות נגד הממשלה ונגד ההפיכה המשטרית, להחליש את האכיפה בשטחים נגד בני חסותו - נערי הגבעות ושאר הפורעים בפלסטינים.
"המפכ"ל סר למרותו של החוק ולא למרותו של השר", אומרים ה"בדימוסים". הם מודעים לפוזיציה המורכבת של שבתאי, בין נתניהו לבן גביר ומול ממשלה שחלקה שותף למאמץ להחריב את המשטרה וחלקה אדיש לסכנה שתצמח מכך. ועדיין, ניתן היה לחשוב על מפכ"ל שחייב, וגם מסוגל, להציב לממשלה ולשר גבולות. לשמש מגדלור ערכי, מעשי ומקצועי שיאיר למשטרה דרך אחרת.
4. שתי החקירות מהעת האחרונה — של אביעד פריג'ה ושל ד"ר יעל עבאדי רייס — הן גילום מזוקק של ליקוי המאורות במשטרת בן גביר־שבתאי. מצד אחד, המאמץ המופרך להפללתה של עבאדי רייס שריססה את המספר 1,400 (מניין הנרצחים) כמחאה על גדר ביתו של ח"כ שלום דנינו מהליכוד. השוטרים יצאו מעורם כדי לפצח את האנרכיסטית המסוכנת, כולל בקשה למעצר של עשרה ימים. ומנגד, מדהים לראות כיצד המשטרה יצאה מעורה כדי לשבש ולהעלים את חקירת פריג'ה שירה בגיבור יובל דורון קסטלמן. מחדלי החקירה זועקים לשמים: היעדר חקירה באזהרה כבר בתחילת האירוע, תפיסת הנשק היורה וכמובן אי־שליחת הגופה לחקירה. נדמה שהמשטרה עשתה הכל כדי לשבש חקירה ולהקשות על הפללת נער הגבעות הקטלני. סיפור קסטלמן כבר מצטלב עם סיפור אזריה. אם פריג'ה ירה באדם שאינו מהווה סכנה בגלל שטעה לחשוב שמדובר בערבי — אין ספק שסיכוייו לקבל גיבוי מראש הממשלה והשר הם גבוהים. בעוכריו העובדה שהקורבן הוא יהודי. בכל מקרה, בשתי החקירות האלה — המאומצת (רייס עבאדי) והרופסת (פריג'ה) - פעלה המשטרה לפי רוח המפקד, כאשר המפקד הוא השר בן גביר, ולא המפכ"ל שבתאי שנכשל בהקמת חומת המגן ההכרחית בין ממלכתיותה ועצמאותה של המשטרה לבין השתלטותו העוינת של השר עליה.
5. מלבד ההטיה המדאיגה בחקירות, נטשה המשטרה בהדרגה את תפקידה בשמירת חופש ההפגנה. פרישתו/הדחתו של ניצב עמי אשד, מפקד מחוז תל אביב, היא התמרור שהדהד את נקודת המפנה הזו. ואם דיברנו על גרירת הרגליים בחקירת פריג'ה, חשוב לזכור את גרירת הרגליים בחקירת רפ"ק מאיר סויסה שהשליך רימון הלם לקבוצה של מפגינים. מח"ש פתחה בחקירה, כאשר השר בן גביר מיהר לגבות את הקצין. אשד מול סויסה. בן גביר והמשטרה בחרו בסויסה.
1 צפייה בגלריה
ניצבים לשעבר במשטרה עמי אשד (מימין) ושמעון לביא. בפורום המפכ"לים והניצבים בדימוס נאמר כי "המפכ"ל והמשטרה נפלו בשבי"
(צילום: שאול גולן, אלעד גרשגורן)
12 ניצבים הלכו הביתה בתקופת שבתאי. ביניהם עמי אשד, איילת ירוחם, דוד ביתן, דני קריבו, משה ברקת, נתן בוזנה, אריה אלון ואחרים. ביניהם כאלה שצמחו בחקירות השחיתות והבינו שאין יותר דורש למומחיותם. המינויים המתוכננים בקרוב הם במסגרות דילים בין המפכ"ל לשר, כאשר לשר יש יתרון — הוא מתמקח עם מפכ"ל שחשוף ל"פרוטקשן" מצד השר, שמבקש ממנו להאריך את כהונתו לשנה רביעית. לתלות הזו של שבתאי בבן גביר יש סיבה נוספת כפי שאומר ניצב בדימוס: "כשיגיעו מסקנות ועדת החקירה לאסון המירון, עדיף לשבתאי שיהיה במדים, כי אז הסיכוי הגדול יותר שיסתפקו בהדחה ולא בחקירה פלילית". כלומר, המדים כשכפ"ץ מפני חקירה אפשרית. זכור מפקד המחוז שמעון לביא שלקח אחריות והתפטר. התפטרותו יכולה להשליך גם על אחריותו של שבתאי. קצין שעשה מהלך ערכי, אבל בהמשך חזר לשרת את בן גביר. הסכנה היא שהטובים עוזבים ונשארים הקרנפים, השפנים, הסתגלנים וגרוע מזה - משתפי פעולה עם רוח המפקד. רוח השר, כי אין רוח מפקד אחרת של המפכ"ל.
6. מתחת לאפו של שבתאי מקים בן גביר את המיליציות שלו, את המשמר הלאומי שישרת אותו אחרי המלחמה. ה"פיילוט" בחריש נחשף בכאן 11. משה בן זיקרי מעוצמה יהודית מתמודד לראשות עיריית חריש ובחסות בן גביר וטבח 7 באוקטובר, הקים את ארגון "שומרי הארץ". הארגון טרם נלחם במחבלים, אבל כבר מתחיל לטהר את חריש מ"תומכי טרור". תומכי טרור בשפה הבן גבירית זה ערבים. כל ערבי הוא תומך טרור אלא אם יוכח אחרת, במידה שיקבל הזדמנות להוכיח, הזדמנות שקסטלמן לא קיבל. "מה איתמר אומר?", נשאל בן זיקרי, והשיב: "איתמר מברך, זה יכול להיות בסיס למשמר הלאומי שלו". העבריין לשעבר רפי קדושים שרץ לראשות עיריית הרצליה מקים מיליציה משלו, משמר של אופנוענים וחמושים שמאיים על כל "תומך טרור" שייפול לידו. "יכול להיות שיש מישהו שמחמש את האנשים שלו ליום שאחרי", אומר המפכ"ל לשעבר משה קראדי, "כשמכניסים פוליטיקה לביטחון, אז אנחנו מאבדים את הביטחון".
בן גביר הוריד את הקריטריונים לחלוקת נשק כדי שיגיע לידיים שמתאימות ונאמנות לו. כך נתפרים הקריטריונים לחימושם של נערי הגבעות ולאלקטורט הפוטנציאלי של כבוד השר. ואלה אולי ישמשו אותו, חס וחלילה, במקרה הגרוע למלחמת האחים שתפרוץ ביום שאחרי. ובמקרה הפחות גרוע, יתגלגלו הנשקים האלה לארגוני פשע, לרצח נשים על רקע כבוד המשפחה וסתם ירי דו־צדדי של המיליציות הפרטיות אלה על אלה.
כי נשק שמפוזר כך ללא פיקוח מרכזי, ולא רק לידיים נכונות ואחראיות, הוא סכנה גדולה. נשק שמופיע במערכה הראשונה, סופו להרוג ללא הבחנה באחרונה. ומה יגיד בן גביר? את מה שאמר לפניו נתניהו: "אלה החיים".
7. התמונה הגדולה מדאיגה. בן גביר הוא שר מסוכן אבל גם מתוחכם. הוא תיקן את פקודת המשטרה באופן שהעביר אליו סמכויות מבצעיות. החוק הזה תלוי ועומד בבג"ץ. במקביל, הוא מנחיל את רוח המפקד שלו למשטרה והרוח הזו כוללת אלימות אנטי־דמוקרטית בהפגנות ומול מפגינים, הטיות בוטות בחקירות, החלשת האכיפה בשטחים, הקמת מיליציות ומשמרות מזוינים, גיבוי אוטומטי לכל התנהגות שמשרתת את האידיאולוגיה שלו ועידוד מינויים שמשרתים אותה.
שבתאי הוא בחור טוב במובן הרע של המילה. לאיש יש את עוז הרוח להסתער על אויב, אבל אין לו את ההבנה האמיתית למהות ולתכלית תפקידו המורכב — לבדל את המשטרה מהשר שממונה עליה. לשמור על עצמאותה ומחויבותה לערכים הדמוקרטיים־ליברליים. מבחינה זו, בן גביר, ולא יריב לוין ושמחה רוטמן, הוא ההצלחה הגדולה עד כה של ההפיכה המשטרית. את מה שהוא עושה למשטרה, הם היו מייחלים לראות במערכת המשפט. ההבדל הוא שאסתר חיות וגלי בהרב־מיארה אינם שבתאי, ולשבתאי אין את תפיסת התפקיד והמחויבות האמיתית שיש לשתי הנשים האלה. וזאת, כאשר למשטרה יש תפקיד לא פחות חשוב, ואולי אפילו חשוב יותר מאשר למוסדות המשפטיים, בהנחלתה ושימורה של הדמוקרטיה הישראלית, שגם השר הממונה וגם ראש הממשלה מבקשים להחריב את מתכונתה הנוכחית.
